יהודייה (עבאסייה)
 | |
| המסגד הגדול של עבאסייה, היום בית כנסת ביהוד | |
| טריטוריה |
 המנדט הבריטי |
|---|---|
| מחוז | לוד |
| נפה | נפת יפו |
| שפה רשמית | ערבית |
| שטח | 20,540 דונם עות'מאני (1945) |
| סיבת נטישה | מבצע חמץ |
| תאריך נטישה | 3 במאי 1948 |
| יישובים יורשים | יהוד, סביון, מגשימים, גני תקוה וגני יהודה |
| דת | מוסלמים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ ביישוב לשעבר | 5,650[1] (1945) |
| קואורדינטות | 32°01′51″N 34°53′25″E / 32.03083333°N 34.89027778°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
|
(למפת גוש דן רגילה)   יהודייה  מצפון: __ סביון, __ מועצה אזורית דרום השרון ממזרח:__ מועצה אזורית חבל מודיעין מדרום: __ נמל התעופה בן-גוריון ממערב: __ מחנה דורי, __ קריית אונו, __ אור יהודה | |
יהודייה (בערבית: اليهودية, תעתיק מדויק: אליהודיה), הידוע גם בשם עבאסייה (العباسية; אלעבִּאסִיָה), היה כפר ערבי גדול במזרחה של בקעת אונו, כ-8.5 קילומטרים צפונית ללוד, על הדרך שהובילה מיפו ללוד (היום כביש 461). במלחמת העצמאות הכפר נכבש על ידי האצ"ל וההגנה מספר פעמים, תושביו גורשו ממנו, ובתיו נהרסו. על חורבות הכפר הוקמה העיר יהוד, ואדמותיו סופחו גם ליישובים סביון, מגשימים, גני תקווה וגני יהודה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]יישוב בשם "יהוד" מוזכר בספר יהושע כחלק מנחלת שבט דן.[2] בתקופה הרומית הוא כונה Iudaea – כשמה של ארץ יהודה כולה בפי הרומאים, ובתקופה הערבית השם שוערב ל"אל-יהודייה", שמשמעותו "היהודי".
בתקופה הממלוכית נבנה ביהודייה קבר מפואר, שיוחס ליהודה בן יעקב (א-נבי הודא אבן סידנא יעקוב). בשנת 1552 הקדישה הורם סולטאן, אשתו של סולימאן המפואר, את הכנסות המיסים מהכפר למוסד צדקה שהקימה בירושלים.[3] במפקד העת'מאני שנערך בשנת 1871 לספירה, נמנו 246 משפחות בכפר והוא הוגדר כגדול ישובי בקעת אונו. תושביו הרבו להרחיב את גבולו על חשבון הכפרים השכנים. בשנת 1865 השתלטו תושבי אל-יהודיה על כ-5000 דונם מאדמת יער אומלבס.[4]
ב-1882 הוקמה בשולי הכפר מושבה על ידי מקימי פתח תקווה בשם יהוד שנעזבה בשנת 1893.
במאורעות תרפ"א (1921) תקפו ערביי יהודייה, יחד עם ערביי פג'ה, ראס אל-עין ואחרים את המושבות פתח תקווה וכפר סבא.[5] ב-1932 שם הכפר שונה ל"אל-עבאסייה", על שמו של שיח' מקומי בשם עבאס[6]. במהלך המרד הערבי הגדול נקנס הכפר בכך שהוצבו בו 10 שוטרים על חשבון תושבי הכפר[7].
במאה העשרים צמח הכפר במהירות, במאה התשע-עשרה מנה הכפר כאלף תושבים. בסקר הכפרים שנעשה ב-1945, הוערך מספר תושבי הכפר בכ-5,800 תושבים, מתוכם 150 יהודים ושטח הכפר הוערך בסך של 20,540 דונם עות'מאני מתוכם 1,135 בבעלות יהודית ו-1,906 בבעלות ציבורית.[1] המועצה המקומית עבאסייה הוקמה ב-1945, במטרה לשפר את השירותים הסוציאליים ולרצף את הרחובות. באותה תקופה נוסדו שני בתי ספר (לבנים ולבנות). בכפר היו שני מסגדים, הגדול מהם בעל צריח בגובה 21 מטרים (בתמונה), ועוד מסגד קטן יותר.
ביום 30 בנובמבר 1947 תקפו אנשי הכפר אוטובוס נוסעים, שעבר בקרבת הכפר והרגו שבעה מנוסעיו.[8]
ב-13 בדצמבר 1947 תקף האצ"ל את עבאסייה במסגרת פעולות איבה שפרצו לאחר החלטת האו"ם על תוכנית החלוקה. במתקפה נהרגו שני אנשים ונפצעו עשרה.[9] בתחילת אפריל 1948, בעקבות ההתקפה על מפקדת חסן סלאמה ליד רמלה, העביר חסן סלאמה את מרכז פעילותו לכפר יהודיה.[10] בדיווח מ-30 באפריל נמסר כי תושבי יהודיה עזבו את הכפר.[11][12] ב-4 במאי 1948, מעט לאחר מבצע חמץ של ההגנה, תקף שוב האצ"ל את הכפר וגירש את אנשי הכנופיות ששהו בו.[13] ב-6 במאי נהדפה התקפת נגד ערבית על עמדות האצ"ל בכפר.[14]
האצ"ל החזיק במקום כחמישה שבועות, עד ל-11 ביוני, כשמספר שעות לפני כניסת ההפוגה הראשונה לתוקפה, כבש אותו הלגיון הערבי.[15] טור משוריינים ומאחוריו חיל רגלים של הלגיון וכוחות בלתי סדירים תקף את כוחות האצ"ל, שקריאותיהם לתגבורת לא נענו. תוך זמן קצר החליטו כוחות האצ"ל לסגת. לכוחות האצ"ל היו ארבע עשרה אבדות, ובהן שתי לוחמות.[16]
כיבוש יהודיה הושלם במבצע דני ב-10 ביולי 1948.[17] ב-13 בספטמבר נהרסו מרבית בתי הכפר. ההיסטוריון הפלסטיני וליד ח'אלדי כתב כי מהכפר נותרו מספר בתים וכן המסגד המרכזי ו"מקדש אל-הודא". במסגרת "תוכנית לוגאנו" של עיריית יהוד-מונוסון, אשר כוללת תכנון, פיתוח ובינוי מחודש של מרכז העיר הישן, מתוכננת הריסתם של השרידים הערביים ביהוד, למעט צריח המסגד הגדול, בית העירייה הישן ו"קבר יהודה".[18]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דלית הלוי, נמצא בית קברות מוסלמי ביהוד, באתר ערוץ 7, 12 באפריל 2008
- אוסף אצ"ל, כיבוש יהודיה – סקירות, כתבות, עדויות, מפות (כולל מהשנים 1949–1978), סימול התיק: כ 4 - 7/ 7/ 1, בארכיון מכון ז'בוטינסקי בישראל
עבאסייה (ישראל), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 נתונים מסקר הכפרים (1945), שהוצגו מחדש בספר Hadawi, Village statistics 1945, Classification of Land and Area Ownership in Palestine, Beirut, 1970, ומהספר נסרקו לאתר PalestineRemembered.com.
- ^ ספר יהושע, פרק י"ט, פסוק מ"ה
- ^ רועי מרום, גִ'נְדַאס בשערה של לוד: אבן פינה לחקר העורף הכפרי של העיר 1948-1459, לוד-דיוספוליס 7, 2021, עמ'18-16
- ^ רועי מרום, מלבס: הכפר ותושביו לפני הקמת פתח-תקוה, קתדרה 176, 2020, עמ' 60
- ^ יהודה סלוצקי, קיצור תולדות ההגנה, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, מהדורת "עם עובד", 1978 עמוד 102: "ההתנפלות על פתח תקווה החלה ביום חמישי עם שחר. ... המתקיפים נחלקו לשני ראשים... והשני – בשעה מאוחרת יותר, מן הדרום, יהודייה."
- ^ מעשה ב"שם שנוא", דואר היום, 10 בינואר 1933
- ^ כפר נקנס, הארץ, 7 באפריל 1938
- ^ ד"ר זאב וילנאי, אריאל אנציקלופדיה לידיעת ארץ ישראל, כרך ח-י, עמ' 2736
- ^ פרובוקאציה של אצ"ל בכפר יהודיה, דבר, 14 בדצמבר 1947
- ^ יואב גלבר, קוממיות ונכבה: ישראל, הפלסטינים ומדינות ערב, 1948, אור יהודה: דביר, תשס"ד 2004, 119.
- ^ מנוסת הבהלה של הערבים מאזור יפו נמשכת, דבר, 2 במאי 1948
- ^ בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949 (באנגלית), עמ' 217. ניתן לצפייה בגוגל ספרים: http://books.google.co.il/books?id=uM_kFX6edX8C&printsec=frontcover&dq=benny+morris&q=&hl=en#v=onepage&q=benny%20morris&f=false
- ^ אצ"ל בכפר יהודיה, דבר, 5 במאי 1948
סיור עיתונאים ב"יהודיה" הכבושה, דבר, 6 במאי 1948 - ^ נהדפה התקפת הלגיון על יהודיה, דבר, 7 במאי 1948; אנשי הלגיון הערבי הונסו מיהודיה, מעריב, 6 במאי 1948
- ^ סיכום שלוש יממות, דבר, 14 ביוני 1948
סוכלה מזימת האויב בגזרת לוד-רמלה, דבר, 14 ביוני 1948 - ^ אחת הלוחמות-מרים אהרוני הייתה בעמדת תצפית בצריח המסגד. מפקדתה, רות מוריץ, סירבה להתפנות בטרם תציל את חברתה. מאז הן לא נראו בחיים. מחקירות שבויים מסתבר ששתיהן קפצו אל מותן כדי לא ליפול חיים בידי כוחות הלגיון. עצמותיהן נמצאו רק כעבור ארבע שנים והן הובאו לקבורה בבית הקברות בקרית שאול בתל אביב ב-6 במאי 1952.
- ^ צבא ישראל פתח בהסתערות אדירה בחזית המרכז, דבר, 11 ביולי 1948
- ^ מירון רפופורט, מה שטוב ללוגאנו טוב ליהוד, באתר הארץ, 30 ביוני 2006
