יהודה בקון

יהודה בקון

יהודה בקון בסטודיו שלו בירושלים, 2008
לידה	28 ביולי 1929 (בן 95) Moravská Ostrava, צ'כיה
מקום לימודים	בית הספר בצלאל החדש לאומנות ולאמנות (1955) בית הספר המרכזי לאמנות ועיצוב (1964) בית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות היפות (1958) בית הספר המרכזי לאמנות ועיצוב (1957) מכון פראט (1973)
תחום יצירה	אמנות חזותית, ציור, גרפיקה
פרסים והוקרה	צלב מסדר ההצטיינות של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (2012) פרס מפעל חיים ע”ש מרדכי איש-שלום (2010)

יהודה בָּקוֹן (Bacon;‏ נולד ב-28 ביולי 1929) הוא צייר ישראלי, ניצול השואה.

קורות חיים

ראשית דרכו

בקון נולד ב-1929 באוסטרבה שבמוראביה, צ'כוסלובקיה למשפחה יהודית ציונית מסורתית, בנם של אתל לבית גרוס וישראל בקון, ואחיהן של חנה ובלה רבקה. אביו היה בעליו של בית חרושת לעורות. בשנת 1941 גורש בקון לטרזיינשטט, שם למד אצל האמנים אוטו אונגר, בדז'יך פריטה ולאו הס (צר'). בשנת 1943 גורש בקון לאושוויץ ושהה שישה חודשים בבירקנאו. בקון הועסק ב"קומנדו עגלות" (Rollwagenkommando), קבוצות נערים שעסקו בסבלות במחנה, ובמסגרת תפקיד זה הייתה לו גישה לאזורים השונים של המחנה. נשלח בצעדת מוות למחנה מאוטהאוזן, וממנו שוחרר.

לאחר השואה

לאחר השואה הפך בקון לאמן שביקש לתעד את חוויותיו בשואה, מתוך תחושת אחריות לשימור זכר השואה. בשנת 1946 עלה בקון לארץ ישראל והתיישב בירושלים. בשנים 1946–1952 למד ב"בצלאל החדש". מ-1955 עד 1957 נסע ללמוד בבית הספר המרכזי לאמנויות שבאוניברסיטת לונדון לאמנויות, וב-1957–1958 למד בבית הספר לאמנויות היפות (École des Beaux-Arts, אקול דה בוז-אר) בפריז. בשנת 1959 התמנה למרצה בבצלאל. בשנת 1961 העיד במשפט אייכמן.

בשנת 2010 זכה בפרס מרדכי איש-שלום על מפעל חייו.

בתו, חנה וייט (Hanna White), היא עיתונאית ב-BBC. הוא היה נשוי ללאה עד למותה ב-2023, ולהם שני בנים. מתגורר בשכונת קטמון בירושלים.

יצירתו

רוב ציוריו של בקון מתארים אירועים שהיה עד להם כנער בטרזיינשטט ובאושוויץ.

עבודותיו הוצגו במוזיאון ישראל, ביד ושם, בקונגרס של ארצות הברית בוושינגטון הבירה, ובבתיהם של תאודור רוזוולט, ג'ון ד. רוקפלר, מרטין בובר וחיים ויצמן.

תערוכות מיצירותיו הוצגו בגרמניה, ארצות הברית ובריטניה.

ציוריו של בקון מלווים את הטקסט בכמה ספרי שירה של המשורר הירושלמי יונתן גורל.

לקריאה נוספת

• 'יהודה בקון', מאזנים טז, 1 (1962), 57–60. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)

• "Bacon, Yehuda", in: Who's who in world Jewry, p. 49.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יהודה בקון בוויקישיתוף

• יהודה בקון, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
• מלגת יהודה ולאה בקון, באתר אגודת הידידים של בצלאל בגרמניה (בגרמנית)
• בקון מספר על שחרורו לבתו, BBC On This Day
• יהודה בקון באתר סגולות של זיכרון: 65 שנות יצירה של ניצולי שואה, יד ושם
• מרב ז'נו, יהודה בקון – "האדם שהחזיר לי את אמונתי בחיים", זיקה 16 (2008), מתוך ירחון מגמת הדרכה מגמתי, בית הספר המרכזי להוראת השואה ביד ושם מס' 49, אפריל מאי 2008
• ליז אלסבי ומרב ז'נו (מראיינות), "הנוער הוא הסיכוי הנצחי לאושר של האנושות... וזו מאבדת וחוזרת ומאבדת אותו.": שיחה עם הצייר יהודה בקון, זיקה 18 (2009)
• כוחה של האמנות – יהודה בקון, בפרויקט אתר ההתנגדות היהודית בשואה, באתר ארגון הפרטיזנים, לוחמי המחתרות והגטאות
• עדות יהודה בקון, "אני מאשים – מאגר עדויות ממשפט אייכמן", באתר סנונית
• פ. תכלת, תערוכת יהודה בקון (סטודיו נורה, ירושלים), דבר, 21 בינואר 1955
• חגי אשר, תערוכת יהודה בקון, דבר, 26 בדצמבר 1963
• א. דויטשקרון, הצייר מירושלים הדגים ברישומים, מעריב, 13 בנובמבר 1964
• נעמי בנצור, שלשה בבית האמנים בירושלים, מעריב, 20 ביוני 1969
• נעמי בנצור, יהודה בקון ב"נורה", מעריב, 21 במאי 1971
• עינב שיף‏, פרס מרדכי איש שלום לאמן יהודה בקון, באתר וואלה, 31 בדצמבר 2009
• פרס מפעל חיים יוענק ליהודה בקון, באתר ynet, 31 בדצמבר 2009
• יהודה בקון - תערוכת רישומים, באתר עכבר העיר, 2010
• סרטון עדותו של יהודה בקון במשפט הצורר אייכמן, באתר יוטיוב https://www.youtube.com/watch?v=uckDP2FwwKo&feature=relmfu
• דורון בראונשטיין, יהודה בקון: "לצייר זאת האהבה הגדולה שלי, כי זה בעצם מה שנתן לנו אלוהים כדי לעזור לאחרים, כדי לתת דוגמה." בבלוג חי תרבות, 15 בינואר 2023
• יהודה בקון, דף שער בספרייה הלאומית