לדלג לתוכן

ת"ס אליוט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף ט.ס. אליוט)
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
עריכה
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
תומאס סטרנס אליוט
Thomas Stearns Eliot
לידה 26 בספטמבר 1888
ארצות הבריתארצות הברית סנט לואיס, מיזורי, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 4 בינואר 1965 (בגיל 76)
הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת לונדון, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Thomas Stearns Eliot עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית, הממלכה המאוחדת, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת מזרח קוקר (אנ')
מקום מגורים Ash Street, סנט לואיס, מיזורי עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים סורבון, אקדמיית מילטון, הרווארד קולג', מרטון קולג', אוניברסיטת הרווארד, Eliot House עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה שירה, ביקורת ספרות עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם ספרותי ספרות מודרניסטית עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות ארץ הישימון, ארבעה קוורטטים עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1915 עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפע מ דנטה אליגיירי, שארל בודלר, ויליאם שייקספיר, ויליאם בטלר ייטס, אוולין אנדרהיל, ריצ'רד קרשו, שארל מוראס, ג'ון מילטון, צ'ארלס דיקנס, ג'וזף קונרד, הומרוס, סטפאן מלארמה, וולט ויטמן, עמנואל קאנט, ז'ול לפורג, פול ואלרי, ג'יימס ג'ורג' פרייזר, ורגיליוס, אלפרד טניסון, Kyriakos Charalambides, ג'ון דאן, פרנסיס הרברט ברדלי, ג'ון ראסקין, ג. ק. צ'סטרטון, סמואל ג'ונסון, עזרא פאונד, רוברט בראונינג, מת'יו ארנולד, פרנסיס סקוט פיצג'רלד עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג
  • ויויאן איי-ווד אליוט (1915–1947)
  • ואלרי אליוט (10 בינואר 1957–4 בינואר 1965) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
חתימה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

תומאס סטרנס אליוט (באנגלית: Thomas Stearns Eliot;‏ 26 בספטמבר 1888 – 4 בינואר 1965), המוכר גם כטִי-אֵס אליוט (או ת"ס אליוט), היה משורר, מחזאי ומבקר ספרות אנגלי-אמריקאי. את עיקר פרסומו רכש בממלכה המאוחדת, ונחשב לממשיכה ומחדשה של המסורת האירופאית בשירה ובאמנות בכלל.

חייו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליוט נולד למשפחה אמידה בסנט לואיס שבמיזורי (ממדינות המערב התיכון בארצות הברית). הוא התיישב בבריטניה בשנת 1914, בהיותו בן 26. בשנת 1927 אימץ אזרחות בריטית תוך ויתור על זו האמריקאית. באותה שנה המיר אליוט גם את דתו היוניטריאנית בזו האנגליקנית ("אנגלו-קתולית" לפי ניסוחו).

עזרא פאונד, שהיה כתב חוץ של המגזין "Poetry" למשך שש שנים, שכנע את המייסדת והמו"לית של המגזין, הרייט מונרו, לפרסם את יצירותיו הראשונות של ת"ס אליוט. בשנת 1948, הוענק לת"ס אליוט פרס נובל לספרות.

מאפייני שירתו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיריו של אליוט נחשבו כקשים לקריאה ולפיצוח, עקב שפע המטפורות הדקות, ההפניות והרמזים לספרות הקלאסית הרחבה, שאותן כתב אליוט מתוך הנחה שהקורא המשכיל יזהה את המובאות ואת משמעויותיהן. הוא השתמש בשירתו ביסודות צעקניים והמוניים לצד נושאים שיריים מסורתיים מן המסורת האירופית, היהודית-נוצרית או ההודית, במעברים בין שיחת חולין בנלית לרטוריקה מקיפה, בהפסקות ברצף הסיפורים על ידי גיחות פתאומיות אל העבר כמו בטכניקות קולנועיות.

במקביל לפעילותו כמשורר ועורך בכיר (הוצאת פייבר את פייבר) העלה אליוט כמה מחזות חדשניים בתיאטרון האנגלי - כגון "רצח בקתדרלה", "האיחוד המשפחתי", מסיבת הקוקטייל" ועוד.

חידושים ביקורתיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליוט אחראי ליישום המונח שטבע בשנת 1919 - "קורלטיב אובייקטיבי" (Objective Correlative) בניתוחו את "המלט" לשייקספיר. דרך שימושו במונח זה הגדיר אליוט מערך של חפצים, אירועים ומצבים שמתחברים על-מנת ליצור רגש מסוים אצל הקורא. במאמרו זה, שנקרא "המלט ובעיותיו"[1] מגדיר אליוט את המחזה המפורסם כ"כישלון ספרותי".

שאלת יחסו ליהודים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1934 הצהיר אליוט שנוכחות מספר גדול של יהודים "חופשיים במחשבתם" (לא-אורתודוקסים) היא גורם המערער ומסכן את האחדות החברתית והתרבותית בבריטניה ובארצות אחרות, וקרא לארגן הגירה שלהם. ב-1952 הסביר לישעיה ברלין שלא התכוון מעולם לקרוא לאלימות או לגירוש כפוי, אך התעקש על צדקתו. לדברי אליוט, בעוד שבעבר יכלו יהודים להיטמע על ידי התנצרות, העידן המודרני הפך את המרת הדת למעשה חסר משמעות, וגזר על יהודים כאלו לחיות כמיעוט מנוכר בחברה שנותרה נוצרית במובן העמוק, ללא יכולת להיקלט, ועשה אותם מועדים לדעות רדיקליות כמו קומוניזם. לדעת אליוט, נותרו ליהודים רק שתי אפשרויות בנות-קיימא: להיצמד למסורתם (הוא הצהיר כי איננו מתנגד בשום אופן לקהילות יהודיות דתיות במערב) או להגר.

גם סוגיית היחס ליהודים ביצירתו של אליוט מעוררת פולמוס עז. כך למשל הם פני הדברים בנוגע לשיר שכתב ב-1919, בעת בה פרחה האנטישמיות באירופה, ואשר נקרא אז "בליישטיין עם סיגר" (לאחר מכן שינה אליוט את שמו של השיר ל"בֶּרְבַּנְק עם הבֶּדֶקֶר"). בשיר זה תיאר אליוט אדם בשם בליישטיין - שם יהודי - בתיאורים חריפים המעוררים סלידה מהדמות. עם זאת כיום רווחת יותר במחקר הספרות הגישה שאינה מייחסת אנטישמיות לאליוט, בפרט על ידי הבלטת הפן הסאטירי ביצירתו, וטענה שאין זו אלא ביקורת על העם היהודי כשם שקיימת ביצירתו גם ביקורת על העם האירי ועל אחרים; היו גם שטענו שהשם 'בליישטיין', שמו של אותו אדם המתואר בצורה כה מסלידה, אינו יהודי במובהק. אמנם, על גישה זו נמתחה ביקורת, שכן גם בשירים אחרים נמצאים אצלו אזכורים אנטישמיים מפורשים, המזכירים את היהודים, וכי ההבדל בין סאטירה לבין אנטישמיות הוא בולט לעין[2] כך, למשל, מתאר אליוט בשיר Gerontion, אחד משיריו הנודעים, את בעל הבית היהודי:

בֵּיתִי הוּא בַּיִת מָט לִפֹּל
וְהַיְּהוּדִי גּוֹהֵר-רוֹבֵץ עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן, בַּעַל-הַבַּיִת
שׁוֹרֵץ בְּאֵיזֶה בֵּית-מַרְזֵחַ בְּאַנְטְוֶרְפֶּן,
מִתְפּוֹרֵר בִּבְרִיסֶל, נִקְלָף וּמְטֻלָּא בְּלוֹנְדוֹן.[2]

וכך כותב מבקר הספרות גדעון סתר ("נתיב", ספטמבר 2002) על שיר זה:

מערכת הסמלים בשיר מעלה את היהודי (ושמא נֹאמר, מורידה) הרחק מעבר לעוד תיאור אנטישמי ונדוש של בעל-בית רודף בצע הסוחט את דייריו חסרי-האונים ומסרב לשפץ את בתיו המטים לנפול. המשמעות היא אוניברסלית. המשפט הטעון "ביתי הוא בית מט לִפֹּל" (My house is a decayed house) חורג מעבר למשמעות המיידית, ומקבל בשיר זה, הנושא מסר אוניברסלי ומתיימר להיות תיאור לציוויליזציה מתפוררת, משמעות הדומה למושג הטעון בעברית "חורבן הבית". הנה כי-כן, היהודי, הדמות האנושית האחת והיחידה המופיעה בשיר לצד כוחות הטבע, גזרת גורל, שטן, עכביש, רשע ושאר מזיקים, מקבל מימד דמוני של אנטיכריסט, כיאה לשירתו הספוגה רליגיוזיות של אליוט

על כן, גורס סתר, שהמוטיב האנטישמי בשירתו של אליוט אינו ניתן לערעור. הוא קושר זאת בסביבה התרבותית באותם זמנים, שעודדה אנטישמיות, ואף בהשפעה אפשרית של "מיטיבו ומדריכו הרוחני", עזרא פאונד.[2]

ספרי שירה ופואמות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחזות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירותיו שתורגמו לעברית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסים ועיטורים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • ת.ס. אליוט והשירה העברית, מאמר מאת שמעון זנדבנק, נדפס ב"סימן קריאה", 5, 1976
  • זמן הווה וזמן עבר, מאמר מאת גל אורן, מוסף שבת, מקור ראשון, עמודים 20–21, 4 בפברואר 2011
  • דבר לא יחזור (פתיחת השירה "יום רביעי של האפר" - מקור ושישה תרגומים), ליקט ערך והקדים: גל אורן, מוסף שבת, מקור ראשון, עמוד 11, 4 בפברואר 2011
  • פתיחת 'ארבעה קוורטטים', מקור וחמישה תרגומים, ליקט ערך והקדים: גל אורן, עיתון 77, גיליון 351, דצמבר 2010 - ינואר 2011.
  • גל אורן, בריחה מן האישיות (בין ת.ס. אליוט לח.נ. ביאליק), עתון 77, גיליון 353, מאי 2011
  • גל אורן, שברים במראה: שבר ומשבר בספרות האירופית המודרנית, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2014 (״ת.ס. אליוט - מסורת: זמן הווה וזמן עבר״, עמודים 26–36).
  • Harold Bloom - The Waste Land, Chelsea House, Infobase Publishing 2007,
  • Michael Grant T.S. Eliot:The Critical Heritage vol. 1 Routledge, London and NY, 2006,

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: תומאס סטרנס אליוט
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ת"ס אליוט

סקירת ספרו של רוברט קרופורד, מאת Sarah Chruchwell בעיתון The Guardian 11 בפברואר 2015

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ ת.ס. אליוט, המלט ובעיותיו באתר Bartleby (באנגלית)
  2. ^ 1 2 3 גדעון סתר, ‏אנטישמיות מפויטת, נתיב 87–88, ספטמבר 2002
  3. ^ עמנואל בן גריון, עם קריאה ראשונה, דבר, 26 באוגוסט 1940
  4. ^ משה דור, "ארץ הישימון" - תרגום חדש, מעריב, 1 בספטמבר 1967
  5. ^ אתר למנויים בלבד רונן סוניס, איך לקרוא לחתול בעברית, באתר הארץ, 11 באוקטובר 2023


זוכי פרס נובל לספרות
1901–1925 פרידום (1901) • מומזן (1902) • ביירנסון (1903) • אצ'גראי, מיסטרל (1904) • סנקביץ' (1905) • קרדוצ'י (1906) • קיפלינג (1907) • אויקן (1908) • לגרלף (1909) • הייזה (1910) • מטרלינק (1911) • האופטמן (1912) • טאגור (1913) • לא חולק (1914) • רולן (1915) • היידנסטם (1916) • גילרופ, ה. פונטופידן (1917) • לא חולק (1918) • שפיטלר (1919) • האמסון (1920) • פרנס (1921) • בנאבנטה (1922) • ייטס (1923) • ריימונט (1924) • שו (1925)
1926–1950 דלדה (1926) • ברגסון (1927) • אונדסט (1928) • מאן (1929) • לואיס (1930) • קרלפלט (1931) • גולסוורתי (1932) • בונין (1933) • פיראנדלו (1934) • לא חולק (1935) • או'ניל (1936) • גאר (1937) • בק (1938) • סילנפא (1939) • לא חולק (1940–1943) • ינסן (1944) • מיסטרל (1945) • הסה (1946) • ז'יד (1947) • אליוט (1948) • פוקנר (1949) • ראסל (1950)
1951–1975 לגרקוויסט (1951) • מוריאק (1952) • צ'רצ'יל (1953) • המינגוויי (1954) • לכסנס (1955) • חימנס (1956) • קאמי (1957) • פסטרנק (1958) • קווזימודו (1959) • פרס (1960) • אנדריץ' (1961) • סטיינבק (1962) • ספריס (1963) • סארטר (1964) • שולוחוב (1965) • עגנון, זק"ש (1966) • אסטוריאס (1967) • קאוובטה (1968) • בקט (1969) • סולז'ניצין (1970) • נרודה (1971) • בל (1972) • וייט (1973) • יונסון, מרטינסון (1974) • מונטאלה (1975)
1976–2000 בלו (1976) • אליכסנדרה (1977) • בשביס-זינגר (1978) • אליטיס (1979) • מילוש (1980) • קנטי (1981) • גארסיה מארקס (1982) • גולדינג (1983) • סייפרט (1984) • סימון (1985) • סויינקה (1986) • ברודסקי (1987) • מחפוז (1988) • סלה (1989) • פס (1990) • גורדימר (1991) • וואלקוט (1992) • מוריסון (1993) • אואה (1994) • היני (1995) • שימבורסקה (1996) • פו (1997) • סאראמאגו (1998) • גראס (1999) • שינג'יאן (2000)
2001 ואילך נייפול (2001) • קרטס (2002) • קוטזי (2003) • ילינק (2004) • פינטר (2005) • פאמוק (2006) • לסינג (2007) • לה קלזיו (2008) • מילר (2009) • ורגס יוסה (2010) • טראנסטרמר (2011) • מו (2012) • מונרו (2013) • מודיאנו (2014) • אלכסייביץ' (2015) • דילן (2016) • אישיגורו (2017) • טוקרצ'וק (2018) • הנדקה (2019) • גליק (2020) • גורנה (2021) • ארנו (2022) • פוסה (2023) • האן (2024)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ת%22ס_אליוט&oldid=40200257"