טירת בלואה
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
שאטו  |
| מיקום |
בלואה |
| מדינה |
צרפת |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ? – המאה ה־13 |
| תאריך פתיחה רשמי |
המאה ה־13 |
| אדריכל |
קולין ביאר |
| סגנון אדריכלי |
אמנות גותית, אדריכלות רנסאנס צרפתית, קלאסיציזם |
| קואורדינטות | 47°35′08″N 1°19′51″E / 47.585501°N 1.33095°E |
|
www | |
  | |
טירת בלואה (בצרפתית: Château de Blois) נמצאת בעמק הלואר שבצרפת אך בשונה משאר הטירות, היא מהווה אנדרטה היסטורית ומציגה את היסטוריית האומנות הצרפתית במספר תערוכות.
היסטוריה ואדריכלות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הטירה המלכותית של בלואה נחשבת אנדרטה היסטורית מאז 1845. היא מציגה את האומנות הצרפתית החל מהמאה ה-13 עד המאה ה-17. סביב ארמון בית המשפט נמצאים ארבעה אגפים המהווים דוגמה ייחודית להתפתחות האדריכלות. בנוסף ההיסטוריה של טירות הלואר המאופיינת בריבוי הסגנונות, מעוררת את זכרונם של שבעה מלכים ועשר מלכות צרפת.
המבנה הוקם במאה ה-13 ואז, בתקופת שלטונו של המלך לואי במאה ה-16, הארמון נבנה מחדש והפך למבנה רומנטי יותר, מה שהקנה לו אלמנטים של יוקרה ואלגנטיות. הקירות צבועים בסגנון הרנסאנס והקלאסיציזם. דפוסים רבים מהם שרדו עד היום.
בשל אירועים מסתוריים ונסיבות מסתוריות למוות המלכים, הכוח עבר למלך אנרי. אשתו קטרינה דה מדיצ'י עסקה בקונספירציות מורכבות בממלכה שגרמו למות המלכים הקשורות ברעלים. הבניין אפילו שמר על חדרה בו בישלה את שיקוייה הרעילים. בהמשך החל אחיו הצעיר של לואי השלישי להתגורר בטירה, הוא נשלח לשם מכיוון שהוא היה נגד המלך. הוא גם עשה מאמצים רבים לקישוט הקירות והריהוט, יצר מבני חוץ חדשים וספרייה ענקית.
מאוחר יותר רק מושאי המלכים התגוררו בחדרי הארמון, האצולה עצמה לא חיה שם יותר. לואי ה-16 רצה אפילו למכור את הטירה הזו כי הוא היה עייף מהתככים, אבל אף אחד לא קנה אותה מכיוון שהייתה מאוד יקרה. הטירה בקושי שרדה במהלך המהפכה הצרפתית, שיקומה ערך זמן רב, כך שבני הדורות הבאים יוכלו לראות כיצד הייתה בימים ההם ואיך הייתה מעוטרת מבפנים.[1]
ארבעה סגנונות אדריכליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]החל מהמאה ה-9, אדוני בלוז ומלכי צרפת שינו ללא הרף את הטירה לפי טעמם. נכון לעכשיו חצר הכבוד מוקפת בניינים המעידים על ארבע התקופות הגדולות של האדריכלות הצרפתית מימי הביניים ועד המאה ה-17.
המבצר מימי הביניים מהמאה ה-13
[עריכת קוד מקור | עריכה]במאה ה-9 נכבשה הארץ המשקיפה על עיירת בלואה ונהר הלואר על ידי המצודה וארמון המחוז. זמן קצר לאחר מכן ייסדו נזירי סן קאלה קפלה כדי להגן על שרידיהם מפני פילינג ויקינגי. החל משנת 1000 הקימו ספירות בלוז מגדל וכמה מבנים חדשים שהוגדלו באופן קבוע באשר למבנים אלה מימי הביניים, הטירה המלכותית של בלוז של ימינו מכילה רק כמה שרידים אלה מהמאה ה-13: החדר הגדול המפואר, חלק מההשתלה ושלושה מגדלים ששולבו באגף פרנסיס הראשון, כמו מגדל פוקס המעגלי.
האגף הגותי של לואי ה-12 (1498-1500)
[עריכת קוד מקור | עריכה]משנת 1498, הפך לואי ה-12 את המבצר לארמון עירוני. בית חדש נבנה עבור המלך שקיבל את ארכידוכס אוסטריה פיליפ לה באו בשנת 1501. מבנה גותי זה מציג בצד החצר, גלריה פתוחה המובילה לשני מגדלי מדרגות המשרתים את הקומות העליונות. בצד הכיכר, חזית הלבנים הארוכה מאכלסת את פסל הסוסים של המלך. הבניין נותר נאמן לאדריכלות הצרפתית, אך עיטורי המנורה והגלריות כבר מראים השפעה אמנותית איטלקית. כיום, אגף לואי ה-12 מאכלס את המוזיאון לאומנויות יפות.
אגף הרנסאנס של פרנסואה הראשון (1515-1518)
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1515, מאז הצטרפותו לכס המלוכה, מתחייב פרנסואה איר להקים את אתר הבנייה הראשון בבלואה בתקופת מלכותו, אשר בו יבנה מבנה בהשראת הרנסאנס האיטלקי. בצד החצר, במרכז החזית המלכותית נמצא גרם מדרגות המכונה פרנסואה איר שגודל המבצרים מנוגד לקלילות המפרצים. החזית החיצונית היא בהשראת האכסניות שבנה ברמנטה בוותיקן. היא מורכבת מבקתות אשר באותה תקופה אפשרו לצפות בגנים שנבנו עבור לואי ה-12 ועבור אן דה ברטאן (מלכת צרפת לשעבר).
האגף הקלאסי של גאסטון ד'אורלאנס (1635-1638)
[עריכת קוד מקור | עריכה]יורש העצר ה-13 גאסטון ד'אורלאנס, אחיו של המלך לואי ה-12 החליט בשנת 1634 להקים טירה חדשה לחלוטין בבלואה. הוא בחר באדריכל פרנסואה מנסרט שבנה את המבנה הראשי בחלק האחורי של החצר שהיה אמור להיות פרויקט שחזור אדיר ושאפתני. בשנת 1638 בלידת בנו של המלך הופסקה בניית המבנה כי המלך הוציא את גאסטון מכס המלכות ושלל ממנו מימון מובטח. המבנה הלא גמור בנוי בסגנון המאה ה-17: סגנון קלאסי וסגנון ורסאי (עמודים, פילסטרים ופדימנטים) המהווים מחוות כבוד לאדריכלות היוונית העתיקה. בפנים, הקישוט המרהיב ביותר הוא הכספת המעוטרת בגביעים ובמסכות ועליה נמצאת הכיפה.[2]
חלקי הטירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הקפלה הגותית של סן קאלה. נחנך בשנת 1508.
- אגף פרנסיס הראשון, המורכב ממספר חלקים: מגדל עם גרם מדרגות לולייני, אולמות השומרים, ראש המשמר, הגלריה, הארון וחדרי המלוכה. המלך העריך יוקרה ונוחות, כך שהכול היה אלגנטי, יפה ועשיר.
- האגף של גסטון, בו יש ספרייה ענקית ושני אולמות. הוא, בניגוד לאגף פרנסיס, נבדל בקפדנות ובצניעות.
- החדרים של קתרין דה מדיצ'י, אחד מהם הוא חדר הרעלים.
- בקומה השלישית נמצא החדר בו נהרג הנרי דה גויס.
- בקומה השנייה ישנו חדר ישיבות ענק של הרשויות הכלליות.
- המוזיאונים בטירה עם דברים, ציורים וחפצים של התקופה.
- מגדל פוקס, בניין מהמאה ה-13, מבצר ישן הגנתי בחצר הטירה.[3]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של טירת בלואה
טירת בלואה, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
