טימיש חמלניצקי
לידה |
16 בספטמבר 1632 סובוטיב, אוקראינה, האיחוד הליטאי-פולני |
---|---|
נהרג |
15 בספטמבר 1653 (בגיל 20) סוצ'אבה, מולדביה |
בן או בת זוג | Ruxandra Lupu |
טימיש חמלניצקי או טימוֹש חמלניצקי, בשמו המלא טימופיי חמלניצקי, ידוע גם כטימיש (טימוש) חמלניצ'נקו (באוקראינית: Ти́міш (Тимофі́й) Хмельни́цький או Хмельниченко, בפולנית: Tymosz Chmielnicki ,לפעמים "טימושקה" או "צימושקה חמלניצקי", ברומנית: Timuş Hmelniţki) 16 בספטמבר 1632 - 15 בספטמבר 1653) היה מצביא ומנהיג אוקראיני, "אטאמאן נאקאזני" של חיל הקוזאקים מזאפורוז'יה בשנים 1653-1652, בנו הבכור מבין שלושת בניו של בוגדן חמלניצקי. היה שותף פעיל במרד הגדול של אביו.
שנותיו המוקדמות
[עריכת קוד מקור | עריכה]טימיש חמלניצקי או טימופיי חמלניצקי נולד בשנת בסובוטיב (סובוטוב) בפרובינציית קייב, אז באיחוד הפולני-ליטאי. הוא תואר במקורות כצעיר נמוך קומה ועם צלקות על פניו, אולי בעקבות אבעבועות שחורות.[1] אביו, בוגדן חמלניצקי תלה בו תקוות רבות והשתדל להכין אותו למנהיגות עתידית על ידי חינוך צבאי וכללי. בינואר 1648 הרים בוגדן חמלניצקי את דגל המרד של הקוזאקים מזפורוז'יה נגד מלך פולין וממלכתו. בפברואר -מרץ 1648 בעקבות המשא ומתן והברית שנכרתה נגד פולין בין חמלניצקי האב ובין ההחאן הטטרי של קרים, אסלאם השלישי גיראי, טימיש נשאר מספר חדשים בן ערובה בחצר הח'אן בבחצ'יסאראי. בתקופה זו למד את שפת הטטרים והתוודע למנהגיהם ולשיטות הלחימה שלהם. אחרי שחרורו הצטרף טימיש ללחימה והשתתף, בין השאר, ב-23 בספטמבר 1648 כקרב הניצחון בפיליאבצי נגד הפולנים, כשגדודו לחם לצד יחידת האוונגרד הטטרית של קאראבצ'י מרזה.[2] בשנת 1650 בעקבות בקשות הטטרים מקרים לעזרה נגד רוסיה, סירב בוגדן חמלניצקי לתת הסיוע הישיר המבוקש, אך שלח את טימיש למסע צבאי מזרחה אל הקוזאקים מעל הדון ואל האזורים הצ'רקסים. בסופו של דבר המסע הסתיים בקבלת פנים חמה מצד הקוזאקים הרוסים המקומיים וללא קרב.[3]
המלחמות עם הפולנים. הצעת הנישואים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בוגדן חמלניצקי תכנן באותם הימים לחתן את בנו טימיש עם הנסיכה רוקסנדרה, בתו הקטנה של וסילה לופו, שליט מולדובה השכנה. אחותה הגדולה של רוקסנדרה, מריה או לפי מקורות אחרים, אלנה (או אולנה), הייתה עוד משנת 1645 נשואה לנסיך וההאטמן הליטאי יאנוש רדזיוויל, ששלט בפועל בדוכסות הגדולה של ליטא. הנסיכה רוקסנדרה, הידועה אצל האוקראינים כרוזנדה, הייתה אשה יפה מאוד ומשכילה, שחוזרה על ידי מחזרים רבים מקרב נכבדי האזור. ידה נתבקשה, למשל, על ידי שליט טרנסילבניה, ג'רג' ראקוצי הראשון, בשביל בנו ז'יגמונד. כמו כן חוזרה הנסיכה על ידי ההטמאן הפולני דמיטרי וישניובצקי. לדברי ההיסטוריון האוקראיני י. דשקביץ',תוכניתו של בוגדן חמלניצקי לגבי נישואי טימיש לרוקסנדרה נועדו להעניק למשפחת חמלניצקי, חוץ מזכויות לכתר הנסיכות של מולדובה, גם מעמד משופר ביחס למגנאטים באזור, רבים מהם ממוצא ליטאי ואוקראיני ובני חסות של האימפריה העות'מאנית - רדזיוויל, קונצפולסקי, ז'ולקייבסקי, וישניובצקי, זבאראזקי וכו'.
מול איומי חמלניצקי, העדיף שליט מולדובה, וסילה לופו להסתמך על הסיוע הפולני ודחה את בקשת הנישואים של המנהיג הקוזאקי. כתגמול, באוגוסט - סתיו 1650 יחד עם 20,000 פרשים טטרים פלש למולדובה צבא של 16,000 קוזאקים ושרפו ובזזו את עריה וכפריה, לרבות יאשי הבירה. השליט וסילה לופו וחצרו נמלטו מן העיר אל יער קפוטשט ומשם לאזור ניאמץ. וסילה ניסה עדיין למשוך בזמן וחתם על הסכם עם חמלניצקי שבו הבטיח כי יסכים לחתונת בתו רוקסנדרה עם טימיש.[4]
בינתיים עמד טימיש בראש גדוד של קוזאקים מצ'יגירין והצטיין בגבורתו בקרבות נגד הפולנים בגליציה - בזבוריב (1649) ובברסטצ'קו (1651). כשנודע לחמלניצקי כי וסילה לופו הפר את הבטחותיו וכי פנה לעזרה למלך הפולני. באביב 1652 הוא שלח את טימיש בראש צבא גדול של קוזאקים וטטרים. ב-2 ביוני 1652 פגש טימיש ביישוב באטיח, לא רחוק מקמניץ-פודולסקי, כוח של 30,000 לוחמים פולנים ושכירי חרב גרמנים. אחרי שהצטרף גם אביו לקרב, נחלו הקוזאקים ניצחון מוחץ. כמעט כל החיילים והקצינים הפולנים, כולל מפקדם מ. קלינובסקי נהרגו. חלק נמסרו חיים לטטרים ונטבחו על ידיהם. עם הקצינים הפולנים שהוצאו להורג על ידי הטטרים נמנה מארק סובייסקי, אחיו הבכור של יאן סובייסקי.
החתונה, המלחמות בוולאכיה ובמולדובה וסוף חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]כשראה זאת, ומצא עצמו גם ללא תמיכה עות'מאנית, השתכנע וסילה לופו להיכנע ולהסכים לכרות ברית עם חמלניצקי ולתת לטימיש את ידה של רוקסנדרה. החתונה התקיימה ב-4 באוגוסט 1652.
הברית בין מולדובה ובין הקוזקים האוקראינים הדאיגה לא רק את מלך פולין, אלא גם את שליט טרנסילבניה, ג'רג' ראקוצי השני ואת שליט ולאכיה מאתיי בסאראב שהחליטו לתמוך בטוען לכתר מולדובה, הלוגופט גאורגה שטפאן שביקש להחליף את השליט ואסילה לופו. מלך פולין יאן קז'ימייז' תקף את הקוזאקים בקמניץ-פודולסקי בראש צבא של 60,000 חיילים. באפריל 1653 הצליחה הקואליציה הופולנית-ולאכית-טרנסילבנית לכבוש את יאשי ולהעלות לשלטון את גאורגה שטפאן. אולם ואסילה לופו חזר עם כוחות קוזקים מאוקראינה. בראש צבא של 8,000 קוזקים, הוצולים ותושבי רוטניה טרנסקפרטית, עבר טימיש חמלניצקי את הפרוט ב-30 באפריל 1653 ולמחרת הכה את צבאו של גאורגה שטפאן בפופריקאן על הנהר ז'יז'יה, באזור יאשי. וב-1-2 במאי 1653 וסילה לופו שב ליאשי ולקח שוב את מושכות השלטון לידיו.
לאחר מכן 12,000 קוזקים יחד עם לוחמיו המולדבים של ואסילה לופו פלשו לוואלכיה מתוך ניסיון חוזר להדיח את השליט מאתיי בסאראב. ב-17 במאי אחרי כמה הצלחות, הם הובסו על ידי השליט הוולאכי ובני בריתו הטרנסילבנים בקרב פינטה ונאלצו לסגת למולדובה. בשן ובעין הצליח טימיש לחלץ את פרשיו. וסילה לופו הגיע בחזרה ליאשי דרך גאלאץ ונמלט אחר כך אל הקוזקים והטטרים של קרים. שם נלקח בשבי על ידי הטורקים. טימיש הגיע למצודת סוצ'אבה הנצורה שבה נמצאו חמותו, אשתו ובנו של וסילה לופו. הוא הצליח להיכנס פנימה ומשם ביצע כמה פשיטות על היישובים שבסביבה. בין השאר תקף ושרף את המנזר דרגומירנה. הוא פנה לבקש עזרה מאביו בוגדן. אולם בינתיים, ב-2 בספטמבר 1653, בעת ששהה במאהלו, הוא נפצע - יש אומרים באגן הירכיים על ידי פגז או אולי כדור של הארקבוזרים הפולנים, לפי עדויות אחרות נפצע בעת שעשה סיור ביקורת בחפירות מסביב למבצר ונפצע גם בחזה או בראש. אחרי מספר ימים, ב-15 בספטמבר 1653, מת טימיש מנמק בעקבות זיהום פציעתו.
יש מספרים שאחד הקוזקים שערק והגיע למחנה האויב הוא הצביע לחיילים הפולנים על המאהל הירוק של המנהיג הקוזאקי. לפי סיפורים מרושעים שנפוצו על ידי האויבים, מצא הכדור את טימיש בעת שהשתעשע עם נערה מולדובנית. הסופר הצרפתי פרוספר מרימה מן המאה ה-19 מסר באחד מסיפוריו, לפי מסורת אחרת המבוססת על כרוניקה פולנית, כי טימיש נפצע על ידי לא אחר מדמיטרי קורבוט וישניובצקי, יריבו בחיזורים אחרי רוקסנדרה, שהשתתף במצור על סוצ'אבה יחד עם הגוף הצבאי הפולני.[5] על סיפור אהבתו של קורבוט וישניובצקי מסופר גם באחת מ"האגדות ההיסטוריות" של הסופר הרומני ניקולאיה גאנה.
בכובשו את סוצ'אבה, גאורגה שטפאן הסכים לשחרר את משפחתו של וסילה לופו יחד עם גופתו של טימיש. טימיש הובא לקבורה בכנסיית אילינסקה בסובוטיב, על יד צ'יגירין. אשתו רוקסנדרה שהתיישבה בסובוטיב, ילדה אחרי מותו שני תאומים שגורלם המאוחר אינו ידוע. היא חזרה לבד למולדובה בשנות ה-1680. עם מות טימיש חמלניקצי הסתיימה מעורבותו של אביו בזירה המולדבית.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מיכאילו חרושבסקי - היסטוריה של רוס-אוקראינה, כרך 9, פרק 5, חלק 13 (באוקראינית)
- Hrushevsky, M. History of Ukraine-Rus’, vol 9 book 5, part 13, (Edmonton–Toronto 1999–2010)
- על וסילה לופו - באתר מולדובה 650 שנים - של האקדמיה למדעים של מולדובה, 2008-2011, גישה ב - 4 באפריל 2014 (ברומנית)
לפי Demir Dragnev (ed) Domnii Ţării Moldovei, Chişinău, Civitas, 2005, p.175-179.
- אתר על היסטוריה של אוקראינה
- הערך "המלחמה הקוזקית-פולנית" על מרד חמלניצקי, מאת אורסט סוסטלני באנציקלופדיה של אוקראינה כרך ראשון 1984
Orest Subtelny "Cossack-Polish War" in Encyclopedia of Ukraine, vol. 1 (1984).
- "מעשיות שנתגלו מחדש" מאת ניקולאיה גאנה באתר של ההיסטוריון הוריה דומיטרו אופריה