לדלג לתוכן

טיוטה:רפואה צבאית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

רפואה צבאית היא תורת האבחון והטיפול בחיילים בשגרה ובחירום.

הרפואה הצבאית נבדלת מן הרפואה האזרחית הן בסוגי הפציעות והמחלות (לדוגמה, פציעות חודרות מכלי נשק כבד, ומחלות מידבקות המאפיינות מגורים משותפים), והן בצורך להכניס את השיקולים המערכתיים למכלול הנתונים באבחנה ובטיפול (לדוגמה, גריעת חייל ממצבת החיול, עלולה לגרום תגובת שרשרת שתשפיע על מעגלים רחבים).

במהלך השנים נצבר ניסיון רב אצל העוסקים ברפואה צבאית ופותחו מודלים לאבחנה וטיפול בשגרה ותורות לחימה למגוון מצבי חירום.

לפני עידן הדיגיטציה של מערכות הבריאות, היכולת של הרופא הצבאי לנהל רישום ומעקב אחרי קבוצות מוגדרות, עזרה לעיתים באפיון של מחלות ותסמונות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משחר ההיסטוריה מלחמות היו אחד הגורמים העיקריים לפציעות, נכות ומוות. ככל שכלי הנשק הלכו והשתכללו, כך גדלה רמת הפגיעות בהיקף ובאיכות. הצבאות אשר הלכו והתעצמו במהלך ההיסטוריה, ניסו להתמודד עם בעיית הנפגעים בשדה הקרב בעזרת ארגון רפואי-צבאי, הרפואה הצבאית ונציגיה בשדה הקרב, הרופאים והחובשים, עשו כל שהיה ביכולתם על מנת להציל חיים ולמנוע נכות וסבל, לעיתים קרובות תוך כדי סיכון חייהם.

המאה ה-19[עריכת קוד מקור | עריכה]

תגליות ומחקרים פורצי דרך שנעשו במסגרת הרפואה הצבאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדרישות המקצועיות והארגוניות שניצבו בפני הרפואה הצבאית בשדות הקרב הרבים, הביאו לא אחת לפריצות דרך בתחומים רפואיים שונים.

  • חקר הפיזיולוגיה של מערכת העיכול
    ביוני 1822 טיפל ד"ר ויליאם בומונט (אנ') אז מפקד בית חולים צבאי, באלכסיס סן מרטין (אנ') שנפגע מירייה בצד השמאלי של בטנו העליונה. בומונט טיפל בפצוע שמצבו אמנם הלך והשתפר, אולם כל ניסיונותיו לסגור את דופן הבטן כשלו, ונוצר מצב של פיסטולה בין חלל הקיבה החוצה דרך החור בדופן הבטן. סן מרטין עבר לגור בביתו של ד"ר בומונט, ועבד כשכיר בתפקידי אחזקה באחוזתו. כשלוש שנים לאחר הפציעה, הבין ד"ר בומונט כי הפיסטולה מאפשרת לו לבדוק כיצד מתרחש תהליך עיכול המזון בקיבת האדם. הוא צפה בסן מרטין אוכל סוגי מזון שונים, ובדק את תהליך העיכול ואת המתרחש בקיבה במצבים שונים על ידי מדידות של מיץ הקיבה במישרין באמצעות הכנסת מכשירים דרך דופן הבטן. ד"ר בומונט היה הראשון אשר הראה כי למיץ הקיבה יש תכונות של חומר ממס וחומצי.

רפואה צבאית בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – חיל הרפואה

חיל הרפואה בצבא הגנה לישראל הוא האחראי לרפואה הצבאית בישראל, החיל עוסק בקביעת מדיניות הטיפול הרפואי ותורת הסיוע הרפואי לכל הדרגים. מתן טיפול רפואי מיטבי לחיילי צה"ל, במלחמה ובשגרה, בקידום הבריאות בצה"ל, ובקידום הרפואה הצבאית. בראש החיל עומד קצין הרפואה הראשי (קרפ"ר), ולו אחריות רב-זרועית בתחום מדיניות הריפוי והשירות הרפואי, תורות ותפיסות חר"פ, הכשרת כוח אדם רפואי ושיבוצו, השברת ציוד רפואי ועוד.

על פי חוק הבריאות הממלכתי, מוטלת על חיל הרפואה האחריות המלאה לבריאותו של כל חייל בשירות סדיר, וזאת במקום קופות החולים האזרחיות ששירתו כל חייל טרם גיוסו.

מטעם ההסתדרות הרפואית בישראל ובשיתוף חיל הרפואה יו"ל כתב עת רפואי ייעודי לרפואה צבאית הרפואה הצבאית.

הירארכיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חובש צבאי - החובשים מוצבים במרפאות ובמתקנים השונים של החיל. לעיתים פועלים החובשים לצד מטפלים בכירים (רופאים ופרמדיקים) ולעיתים יפעלו לבדם. לחובשים יש אפשרות להישאר במסלולי קבע שונים בעיקר כאחראי מרפאות. לא כל החובשים נחשבים לחלק מחר"פ. חובשים רבים נמצאים ביחידות הלוחמות ואמנם כפופים מקצועית לחר"פ אך מוצבים בחיל אחר. חובשים קרביים, מוכשרים לרוב כחובשים בנוסף לתפקידם העיקרי כלוחמים.
  • פרמדיק - סמכויות הפרמדיק כוללות את כל סמכויות החובש הקרבי ועוד סמכויות הדומות ליכולת הרופא בשדה הקרב: פרוצדורות מתקדמות להצלת חיים, מתן תרופות החייאה, ביצוע פעולות החייאה וייצוב עד לפינוי לבית חולים.
    קורס פרמדיקים נמשך כ־58 שבועות (שנה וחודש) בשיתוף עם מד"א (בניגוד לקורס החובשים שבו אין הכרה הדדית של שני הארגונים). הקורס מתחיל בלימוד עיוני בבית הספר לרפואה צבאית, בהמשך גיוס וביצוע טירונות רובאי 03, הנמשכת 10 שבועות, תקופת השתלמות בבתי חולים הנמשכת כ־5 שבועות, השתלמות בניידות טיפול נמרץ במגן דוד אדום הנמשכת 19 שבועות ולבסוף השלמה צבאית לקראת שיבוץ ביחידות הנמשכת כ־6 שבועות.
  • רופא צבאי - בשני מסלולי קידום העורפי והקדמי. המסלול העורפי דורש מקצין הרפואה לתפקד באופן דומה לרופא משפחה. לרוב התפקיד הראשון הוא רופא במרפאה עורפית או רופא מסתובב בגדודים וחטיבות, ותפקידי ההמשך הם תפקידי מטה. המסלול הקדמי מורכב יותר ודורש מיומנויות של קצין קרבי, ידע בבנית תוכנית רפואה למבצעים, ידע בפיקוד וניהול הרפואה בקרב, בפריסת ופיקוד על תחנת איסוף הנפגעים הגדודית תאג"ד ומיומנות רבה ברפואת חירום וברפואת שגרה.

מחקרים וניסויים בחיילים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכמה מקרים נערכו ניסויים על חיילים[2] אחת הפרשיות המפורסמות היא פרשת ניסוי האנתרקס.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פרופסור ערן דולב, פרקים הרפואה הצבאית, 2001, הוצאת משרד הביטחון

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.