טיוטה:טבח דוג'אייל
| חלק מהאלימות הדתית בעיראק | |
|---|---|
| תאריך | 8 ביולי 1982 |
| מקום | דוג'אייל, מחוז סלאח א-דין, עיראק |
| מטרה | מפלגת הדעווה האסלאמית |
| סוג | פעולת תגמול |
| הרוגים | 128-142 אזרחים מוסלמים שיעים |
| מבצע |
 מפלגת הבעת' העיראקית |
הטבח בדוג'אייל היה הוצאה להורג של כ-150 אזרחים מוסלמים שיעים על ידי ממשלת עיראק הבעת'ית ב-8 ביולי 1982 בדוג'אייל. הטבח בוצע כנקמה על ניסיון התנקשות של מפלגת הדעווה האסלאמית השיעית בנשיא עיראק, סדאם חוסיין. בעיירה דוג'אייל הייתה אוכלוסייה שיעית גדולה, עם 75,000 תושבים בזמן התקרית, והייתה מעוז ידוע של מפלגת הדעווה. הוא שוכן כ-53 ק"מ מבירת עיראק בגדאד, במחוז סלאח א-דין בעל הרוב הסוני.
מאות גברים, נשים וילדים נעצרו לאחר ניסיון ההתנקשות הכושל; יותר מ-140 בני אדם נידונו והוצאו להורג בגין מעורבותם לכאורה בניסיון ההתנקשות, כולל ארבעה אנשים שנהרגו בטעות במהלך ההוצאות להורג ההמוניות. מאות נוספים נשלחו לגלות ובתיהם, חוותיהם ונכסיהם נהרסו.
לאחר לכידתו ומשפטו לאחר מכן במהלך מלחמת עיראק, סדאם חוסיין נתלה ב-30 בדצמבר 2006 בגין פשעים נגד האנושות בקשר למעורבותו בטבח בדוג'אייל. רבים אחרים, כולל אחיו של חוסיין, נשפטו והוצאו להורג גם הם בגין פשעים נגד האנושות.
רקע כללי
[עריכת קוד מקור | עריכה]העיירה דוג'אייל שנשלטה על ידי השיעים הייתה מעוזה של מפלגת הדעווה האסלאמית, ארגון איסלאמיסטי המעורב בהתקוממות הנתמכת על ידי איראן נגד משטר הבעת' בראשות סדאם חוסיין בעיראק במהלך מלחמת איראן-עיראק. מפלגת הדעווה נתפסה במערב באותה תקופה כארגון טרור. מפלגת הדעווה נאסרה על ידי המשטר העיראקי בשנת 1980 וחבריה נידונו למוות שלא בפניהם על ידי מועצת הפיקוד המהפכנית של עיראק.
אירועי הטבח
[עריכת קוד מקור | עריכה]ניסיון ההתנקשות בסדאם חוסיין
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-8 ביולי 1982 סדאם חוסיין ביקר בדוג'אייל כדי לשאת נאום המשבח את המתגייסים המקומיים ששירתו בצבא עיראק במלחמה המתמשכת נגד איראן השכנה. חוסיין ביקר בכמה משקי בית, ולאחר שסיים את נאומו, התכונן לשוב לעיר הבירה בגדאד. כשהשיירה שלו התקדמה במורד הכביש הראשי, 12 חמושים השתמשו בכיסוי של מטעי התמרים שהיו בשני צידי הכביש כדי לפתוח באש, והרגו שניים משומרי הראש שלו לפני שנמלטו ברגל. בקרב האש שנמשך ארבע שעות לאחר מכן, רוב התוקפים נהרגו וכמה מהם נלכדו.
פעולות התגמול
[עריכת קוד מקור | עריכה]סדאם חוסיין חקר אישית שניים מהתוקפים שנתפסו לפני שהורה לכוחות הביטחון והצבא המיוחדים שלו לעצור את כל החברים החשודים במפלגת דעווה האסלאמית שחיו בדוג'אייל, יחד עם משפחותיהם. מאוחר יותר הוא הורה להרוס פרדסים משני צידי הכביש מהעיר בלאד לדוג'אייל כדי למנוע חזרה על המארב.
ב-14 באוקטובר 1982 הורתה מועצת הפיקוד המהפכנית של עיראק להעניק מחדש את הקרקע החקלאית לבעליה ולפצותם על אובדן הקרקעות.
עד סוף דצמבר 1982 נעצרו 393 גברים מעל גיל 19 וכן 394 נשים וילדים מדוג'אייל והעיירה בלאד הסמוכה, והוחזקו במעצר בכלא אבו גרייב ליד בגדאד, מספר לא ידוע עונו, כאשר 138 עצורים בוגרים ועשרה קטינים הועברו למשפט בפני בית המשפט המהפכני לאחר שהודו בהשתתפותם בניסיון ההתנקשות.
במשך מספר חודשים הועברו האסירים הנותרים לבתי מעצר במדבר ממערב. יותר מ-40 מהעצורים מתו במהלך חקירה או במעצר. תושב דוג'אייל העיד מאוחר יותר במשפטו של סדאם חוסיין ב-2005 כי היה עד לעינויים ורציחות במהלך פעולות התגמול, כולל רציחות של שבעה מעשרת אחיו.
לאחר כמעט שנתיים במעצר, כ-400 עצורים, בעיקר בני משפחה של המוצאים להורג שהודו במעורבות, נשלחו לגלות פנימית בחלק מרוחק של דרום עיראק. שאר העצורים שוחררו ונשלחו חזרה לדוג'אייל.
משפט והוצאתם להורג של החשודים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעקבות ההודאות של 148 מהנאשמים ב-1982, מערכת המשפט חקרה את הראיות התומכות באשמה ובסוף מאי 1984 קיבלה את הודאותיהם באשמה בבגידה בגין מתן תמיכה מזוינת לאיראן במהלך המלחמה, מה שאפשר לבית המשפט המהפכני לעיין ברישומי החקירה והודאות בטרם גזר את דינם של החשודים. ב-14 ביוני 1984 גזר בית המשפט את גזר דין המוות המחייב. ב-23 ביולי 1984 חתם סדאם על מסמכי בית המשפט המאשרים את ההוצאות להורג והורה להרוס את הבתים, המבנים, התמרים ומטעי הפרי של המורשעים.
ב-23 במרץ 1985 הוצאו להורג 96 מתוך 105 הנידונים שעדיין נותרו חיים. שניים מהנידונים שוחררו בטעות, ושלישי הועבר בטעות לכלא אחר ושרד. 96 המוצאים להורג כללו ארבעה מבני משפחת עבד אל-עמיר שנמצאו במשפט זכאים והורו לשחררם, אך במקום זאת הם הוצאו להורג בטעות. חקירה המליצה על מתן צו להכרזת משפחת עבד אל-עמיר כ"קדושים" והשבת הרכוש שהוחרם מקרוביהם. עוד המליצה להעמיד לדין את הקצין האחראי להוצאתם להורג. סדאם נתן את אישורו להמלצה והוציא את הצו. הקצין נידון לשלוש שנות מאסר.
במקור האמינו כי עשרה ילדים בגילאי 11 עד 17 היו בין 96 שהוצאו להורג, אך למעשה הם הועברו לכלא מחוץ לעיר סמאווה. ב-1989 הוצאו להורג בחשאי עשרת הצעירים, כולם כבר היו מבוגרים, בהוראת המודיעין העיראקי.
לאחר נפילת סדאם חוסיין
[עריכת קוד מקור | עריכה]ההוצאות להורג בדוג'אייל היו האישומים העיקריים שבגינם נתלה סדאם ב-30 בדצמבר 2006. בשעה 01:00, ב-13 בדצמבר 2006, ברזן חסן, אחיו למחצה של סדאם וראש המודיעין העיראקי לשעבר, ועוואד בנדר, לשעבר ראש בית המשפט המהפכני בעיראק, ליוו מתאיהם ונאמר להם על ידי השומרים האמריקנים שהם עתידים להיות מוצאים להורג יחד עם סדאם. תשע שעות לאחר מכן הם הוחזרו לתאים שלהם, מאחר שהרשויות העיראקיות החליטו להוציא להורג את סדאם לבדו. שניהם נתלו מאוחר יותר ב-15 בינואר 2007 בגין "סיוע" לפשע נגד האנושות בגין כך שכלאו את החברים החשודים במפלגת דאווה למעצר[1].
ראשו ברזן חסן נערף כשנתלה בגלל מידות שגויות של החבל. ב-25 בינואר 2010, בן דודו הראשון של סדאם, עלי חסן אל-מג'יד, נתלה. מאוחר יותר, הואשם גם טאהא יאסין רמדאן, סגנו לשעבר של סדאם, שכמפקד הלאומי של הצבא העממי היה בעל אחריות פיקודית (במקור נידון למאסר עולם אך מאוחר יותר למוות בתלייה), בגין "עזרה" על מעצר חברי דאווה והרס המטעים. רמדאן הוצא להורג ב-20 במרץ 2007, האיש הרביעי והאחרון מהאחראים על משפטי דוג'אייל שנתלה בגין פשעים נגד האנושות.
ההאשמות נגד סדאם כללו הרס של 250,000 דונם של אדמות חקלאיות בדוג'אייל. עם זאת, המקור לנתון היה טענה ללא מקור שפורסמה במאמר ב-2005 בניו יורק טיימס. השטח הנטען גדול מהכמות הכוללת של הקרקע החקלאית המקיפה את דוג'יל, ולפחות מ-2% מאוכלוסיית העיר הוחרמו או החרימו קרקעות. דיווחים קודמים בתקשורת נעו בין "אלפים" לשיא של "עשרות אלפי" דונמים, שכללו את הקרקע שהוחרמה מהמורשעים, אך גם את הקרקע שנוקה כדי להסיר מקומות מחסה לאורך הדרך מבלאד לבגדד שבגינן הבעלים הוצאו להורג. אין תיעוד של כמה דונמים באמת נהרסו. שניים מארבעת חברי מפלגת הבעת' שהוצאו להורג בגין הטבח התגוררו בדוג'אייל, והשטחים החקלאיים שלצד הדרכים שנחרבו כללו אדמות השייכות לשניהם.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 2 ממקורבי סדאם נתלו; ראשו של אחד מהם נכרת, באתר גלובס, 15 בינואר 2007