טיוטה:אנדרוניקוס הראשון

אנדרוניקוס הראשון קומננוס (ביוונית: Ἀνδρόνικος Κομνηνός) היה קיסר האימפריה הביזנטית בין השנים 1183–1185. אנדרוניקוס היה בנו של סבסטוקראטור איסאאקיוס קומננוס, נכדו של הקיסר אלכסיוס הראשון ואחיו של הקיסר יוחנן השני. תאריך לידתו לא ידוע. אך החוקרים סבורים שנולד בין השנים 1118–1120 בשל קרבת הגילאים בינו לבין בן דודו הקיסר מנואל הראשון. בין אנדרוניקוס ומנואל הראשון התנהלה יריבות מתמדת. מאבקם זה בזה הוביל להחלשת השלטון הביזנטי. חייו של אנדרוניקוס הראשון נחלקו בין קונסטנטינופול וגלות מהאימפריה. אנדרוניקוס יזם פעולות תגמול והצליח להטות החלטות לטובתו האישית. הוא נתפס כרודן ויהירותו הרחיקה ממנו במהרה את כל תומכיו. תקופת סוף שלטונו התאפיינה בחרדה, פרנויה ובחוסר ביטחון אשר אפיינו גם את דפוסי השלטון של הבאים אחריו. הוא מצא את מותו לאחר שההמון קיבל את איסאאקיוס השני בתור יורשו והוצא להורג.

מהלך חייו

אנדרוניקוס ובן דודו מנואל הראשון יורש העצר, גדלו יחדיו והתחרו אחד בשני כל חייהם. קינאמוס טען בכתביו כי העדפתו המובהקת של הקיסר באותה העת, אלכסיוס הראשון, אל אחיינו יוחנן השני, הציתה אצל אנדרוניקוס את קנאתו ויריבותו כלפי מנואל. בעוד מנואל המשיך להתייחס אליו כחבר ילדות.

בשנת 1152 נתן מנואל לאנדרוניקוס את תפקיד מושל קיליקיה במטרה שילחם בסלג'וקים התורכים, אך אנדרוניקוס הפסיד בקרבות. עם זאת, אנדרוניקוס קיבל לידיו את תפקיד המושל של הערים ניש וברניטשבו בין השנים 1154–1155 מוך מטרה להרחיקו ממוקדי הכוח ושאיפותיו לתפוס את כס הקיסרות. ההיסטוריונים בני המאה ה-12 יואנס קינאמוס וניקטס כוניאטס מספרים על המזימה הראשונה שרקח אנדרוניקוס עם גזה השני, מלך הונגריה. הוא כתב למלך הונגריה מכתב, בו הבטיח לוותר על שתי הערים עליהן משל אם יהיה מוכן לתמוך בהפיכה שהוא מתכנן. כאשר מנואל גילה את המזימה הוא כלא את אנדרוניקוס בארמון בקונסטנטינופול כי חשש משאיפותיו.

מאסרו ובריחותיו מהכלא

בשל מזימות שרקח להורדת מנואל הראשון מכס הקיסרות, נכלא אנדרוניקוס בין השנים 1155–1158. במהלך שהותו בכלא הוא חפר דרך מפלט - מנהרה תת-קרקעית והשתמש בה על מנת לברוח מהכלא. אנדרוניקוס הסתתר במנהרה וכיסה את עקבותיו. כאשר הגיעו השומרים לתא הם מצאו אותו ריק והחלה מהומה גדולה. כתגובה להיעלמותו, הם כלאו את אשתו באותו התא. אנדרוניקוס יצא ממחבואו, קיים יחסים עם אשתו והכניס אותה להריון עם בנם השני יואנס. השומרים הורידו את רמת האבטחה ואנדרוניקוס ניצל הזדמנות זו כדי לברוח. הוא הצליח להגיע עד מלאנגיה ושם נתפס ונכלא בשנית.

מאז שנכלא בשנית, חיפש אנדרוניקוס את דרכו החוצה. כשש שנים לאחר מכן עלתה בידו ההזדמנות. הוא העמיד פני חולה, ועל כן הצמידו אליו ילד שישגיח על מצבו. אנדרוניקוס שכנע את הילד ליצור תבנית שעווה של המפתח למנעול המגדל בו נכלא. את התבנית של המפתח הוא שלח לבנו מנואל ואשתו, אשר יצרו שכפול של המפתח. בזמן שהשומרים היו שיכורים מאלכוהול, הילד שחרר את אנדרוניקוס מתאו והוא הסתתר בדשא גבוה אל מרגלות מגדל הכלא עד שהשומרים ויתרו על החיפוש אחריו. אנדרוניקוס הצליח להגיע לסירה והסתייע בבעלי הספינה, שהציגו את אנדרוניקוס כעבד. הם עשו דרכם יחד אל גליציה באוקראינה אך בדרך נתפס על ידי מקומיים שזיהו אותו. על מנת להיחלץ מהם הוא זייף קלקול קיבה והכין בובה בגודל וצורת אדם. את הבובה הניח בצורה כזו שתראה כאדם שעושה את צרכיו. פעולה זו הקנתה לו זמן אשר אפשר לו לברוח מפניהם. הוא הצליח להגיע לגליציה, שם המושל נתן לו מקלט.

חזרתו לחצר הקיסר 1165-1166

עם חזרתו של אנדרוניקוס לחצר הקיסרית, הוא מצא את עצמו בשנית תחת פיקודו של מנואל. הוא קיבל את הפיקוד על פלוגת האריטלריה במצור על זגמינון בשנת 1165. בהמשך הוא קיבל את תפקיד מושל קיליקיה פעם נוספת. עם זאת, הוא המשיך לנסות לתפוס את הכס. בנוסף לכך הוא התחיל רומן עם פיליפה מאנטיוכיה, גיסתו של מנואל, ונטש את תפקידו כמושל קיליקיה ונסע לאנטיוכיה. אנדרוניקוס חשש מזעמו של מנואל, לכן הוא הפסיק את הרומן עם פיליפה מאנטיוכיה וברח לירושלים . שם פגש את תאודורה אלמנתו של בלדווין השלישי ואחייניתו של מנואל, וגם איתה ניהל רומן. מנואל כתב מכתב למלך ירושלים, בו ביקש להסגיר את אנדרוניקוס. אבל מכתב זה הגיע לידיה של תאודורה אשר דיווחה עליו לאנדרוניקוס. לאחר קבלת המכתב אנדרוניקוס הבין שעליו לברוח וחוזר לנדודיו עם תיאודורה. כששני ילדיו נתפסו על ידי כוחות האימפריה, אנדרוניקוס שב לקונסטנטינופול. הוא הופיע בפני מנואל עם שלשלאות מסביב לצווארו וביקש את חסותו. מנואל התרגש מהמחווה וסלח לו, אך עדיין החליט לגרש את אנדרוניקוס לאוניום שבים השחור, שם הוא חי עד למותו של מנואל.

תקופת שלטונו

יורשו של מנואל היה בנו, אלכסיוס השני, אשר שנות שלטונו לוו באי יציבות. לאחר מותו של מנואל, השתמש אנדרוניקוס בהבטחתו לשמור על ביטחונו של אלכסיוס השני. הבטחה זו היוותה תירוץ על מנת לחזור לקונסטנטינופול ולהציג עצמו בפני העם בתור מגן הקיסר החדש. הוא קיבל תמיכה רבה מצד העם, שתפס אותו כעוצר המועדף. הוא אכן הצליח להתחבב עליהם ולהלהיב אותם. ונפטר מאלכסיוס בשלב מוקדם. לאנדרוניקוס היה רצון אמיתי להנהיג רפורמה שתגביל את כוחה של האצולה ותשפר את מצבם של יתר האוכלוסייה. אך יחד עם זאת הוא החל להשליט שלטון טרור ופחד. בשנת 1182 צעד אנדרוניקוס לבירה, וההמון של קונסטנטינופול טבח בכל האנשים הלטינים שחיו בבירה, אשר נהנו מטובת השלטון הקודם. הפופולריות שלו בקרב העם ירדה במהירות רבה. בין היתר מאחר שיהירותו הובילה אותו לידי רודנות. סיבה נוספת לכך היא שלטונם של הנורמנים בערים דירכאיון ות'סאלוניקי. אנדרוניקוס ביצע פעולות על מנת לבסס את מקומו, הוא חיתן את בתו אירנה עם אלכסיוס- בנו הנוסף של מנואל. הוא הרעיל את אחותו של אלכסיוס השני ואת בעלה ואף דאג להאשים את מריה מאנטיוכיה בבגידה והוציאה להורג. לבסוף, הוא הכריז על עצמו כקיסר-שותף לצידו של אלכסיוס השני, וזמן קצר לאחר מכן דאג למותו באמצעות חניקה למוות.

אנדרוניקוס שפט באופן אובייקטיבי במשפטים שבין העניים והעשירים, ופעם אף שפט נגד אחד מאנשיו הקרובים. הוא תרם מכספו לעניים והפחית את המיסים בפרובינציות. הוא הורה להפסיק את מכירתם של המשרדים הממשלתיים והעניק במקום זאת פרסי כבוד. בהמשך, הורה לבנות מחדש את אמת המים שהביאה מים נקיים מהנהר, ואסר על שוד מטען של ספינות טרופות. בנוסף, הוא ניסה לשמור על יחסים הוגנים עם התושבים המוסלמים באימפריה. בין הדברים הראשונים שעשה כאשר עלה לשלטון היה ביסוס מעמדו בעזרת ערעור סמכותם של קודמיו. הוא השחית והחריב את רוב היצירות של השליטים הקודמים כדי שלא ירכשו להם כבוד.

באביב 1184 פרץ מרד של תושבי ניקאה, פרוסה, ולופדיום כנגד אנדרוניקוס והאימפריה הביזנטית. איבוד השליטה ביוון וקפריסין הייתה אחת מנקודות המפנה של שלטונו. אחד ממנהיגי המורדים בעיר ניקאה היה איסאאקיוס אנגלוס, וכאשר נראה שהערים מצליחות להגן על עצמן היטב מפני המצור שהטיל עליהן אנדרוניקוס, הוא כלא את אימו של איסאאקיוס. אך פעולה זו לא הובילה לתוצאה הרצויה עבורו והמורדים הצליחו להציל אותה. איסאאקיוס בסופו של דבר פתח בתהליך משא ומתן עם אנדרוניקוס, אך לפני שהצליחו להגיע להסכמות, פרץ רעב גדול בעיר אשר הוביל את הארכיבישוף של העיר להתחנן בפניו של אנדרוניקוס להציל את הילדים בעיר. אנדרוניקוס העמיד פנים שהוא מעוניין לעזור, וברגע שפתחו בפניו את חומות העיר הוא נכנס בכוח עם צבאו והגלה רבים מן המורדים ואת חלקם הוציא להורג. סופם של המורדים בערים הנוספות היה זהה.

נפילתו ומותו של אנדרוניקוס

אנדרוניקוס היה ידוע מאוד באכזריותו. הוא השתמש באלימות פיזית ומינית על מנת לדכא את המרידות כלפיו, את הפקידים שחתרו תחתיו ואף את בני משפחתו. הוא השתמש בסנאט על מנת להטיל את כל העונשים הללו, אך נתקל בהתנגדות מצד בנו מנואל. ניקטס כוניאטס מתאר אותו כאחד השליטים האכזריים ביותר שידעה האנושות. איסאאקיוס אנגלוס היה זה שהפיל את אנדרוניקוס מכיסאו. הוא חתר כנגדו ולקח חלק במרד שהתעצם כנגד שלטונו של אנדרוניקוס.

מרבית מתומכי המרד היו נשות האצילים שאנדרוניקוס הוציא להורג, או אצילים שנשותיהם נאנסו על ידו. ככל שסכנת המרד התהדקה סביבו, אנדרוניקוס ניסה לברוח מביזנטיון באמצעות ספינה, אך לא הצליח לצאת מהנמל. הוא הובא למעצר, שם התעוור וחלק מאיבריו נכרתו. הוא נידון להוצאה פומבית להורג והובל בתהלוכה אל מול תושבי ביזנטיון שסקלו אותו לאורך הדרך.

נשותיו

אנדרוניקוס היה רודף נשים ידוע וקיים מספר מערכות יחסים.

• אשתו הראשונה - לא ידוע שמה או מוצאה, אך מעריכים שהיא הייתה ממעמד האצולה. היא ילדה לאנדרוניקוס שני בנים, מנואל ויוחנן, שנולדו בעודו בכלא.
• אודוקיה קומננה - אחותו של יוחנן השני קומננוס, איתה ניהל רומן. דבר שהוסיף לאיבה בין מנואל הראשון קומננוס (בנו של יוחנן השני) ואנדרוניקוס. לפי כוניאטס, בשנת 1155 הרומן גרם לקרובי משפחתה של אודוקיה לנסות להתנקש בחייו בעודו איתה במיטה. אך אודוקיה גילתה על התוכנית והזהירה את אנדרוניקוס, שהספיק לברוח מאוהלה לפני שהגיעו. ^{[דרושה הבהרה]}
• פיליפה - אשתו של מושל אנטיוכיה גיסתו של מנואל. לפיכך הייתה לה קרבת דם לאנדרוניקוס.
• תאודורה - אשתו של מלך ירושלים בלדווין השלישי. נתנה חסות לאנדרוניקוס במהלך שהותו בירושלים. סייעה לו לברוח מידי בן דודו מנואל, ולבסוף עברה איתו לביזנטיון.

ביביליוגרפיה

• Angold, Michael, Church and Society in Byzantium under the Comneni, 1081-1261. Cambridge: Cambridge University Press, 1995.
• Betzig, Laura. “Suffodit Inguina: Genital Attacks on Roman Emperors and Other Primates.” Politics and the Life Sciences 33, Cambridge Core (2014)
• Cline, Kenneth. “The Doukai: Byzantine Politics of Betrayal”. Medieval Warfare 5, Karwansaray (2015)
• Eastmond, Antony. “An Intentional Error? Imperial Art and ‘Mis’-Interpretation under Andronikos I Komnenos.” The Art Bulletin 76 (1994)
• Magdalino, Paul. The Empire of Manuel I Komnenos, 1143-1180. Cambridge: Cambridge University Press, 1993
• Magolias, Harry. Andronikos I Komnenos: A Greek Tragedy. Byzantina Symmeikta 21, ejurnals (2011)
• Morrisson, Cécile. “The Emperor, the Saint, and the City: Coinage and Money in Thessalonike" from the Thirteenth to the Fifteenth Century.57 Dumbarton Oaks Papers (2003)
• Simpson, Alicia J. “Before and After 1204: The Versions of Niketas Choniates’ ‘Historia.’” Dumbarton Oaks Papers 60 (2006)

קישורים חיצוניים

• Stone, Andrew, Andronicus I Comnenus (De Imperatoribus Romanis), December 2005