טהורה לעד
 | |
| בימוי |
מאיה זינשטיין  |
|---|---|
| הופק בידי | מאיה זינשטיין, ג׳ף ארבורן |
| עריכה | נעם עמית, ג׳סטין רייט |
| שחקנים ראשיים | זאור סדאייב, ג'יבראל קדאייב, איציק קורנפיין, אריאל הרוש, ארקדי גאידמק |
| מדינה |
ישראל |
| חברה מפיצה |
Dogwoof Pictures, נטפליקס |
| שיטת הפצה |
וידאו על פי דרישה |
| הקרנת בכורה | 2017 |
| משך הקרנה | 87 דקות |
| שפת הסרט | עברית, אנגלית, צ'צ'נית |
| סוגה |
סרט תיעודי |
| פרסים |
|
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
טהורה לעד (באנגלית: Forever Pure) הוא סרט תיעודי זוכה בפרס האמי שיצא בשנת 2017 בערוץ Yes דוקו ועקב אחר קבוצת הכדורגל הישראלית בית"ר ירושלים בעונת 2012/2013, אותו ביימה מאיה זינשטיין.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתחילת עונת 2012/13 הייתה קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים בצמרת ליגת העל בכדורגל. בתחילת שנת 2013 יצאה הקבוצה למשחק ידידות בצ'צ'ניה מול הקבוצה המקומית טרק גרוזני. כחודש לאחר המשחק שהסתיים בתוצאת תיקו, האוליגרך הרוסי-ישראלי ארקדי גאידמק, הבעלים של הקבוצה באותה עת, החתים במועדון שני כדורגלנים הצ'צ'נים: זאור סדאייב וג'בראיל קדאייב[1]. הייתה זו אחת הפעמים הבודדות בהן שיחקו כדורגלנים מוסלמים בקבוצת בית"ר ירושלים, הידועה בכך שמעולם לפני כן לא שיחק בה שחקן מוסלמי או ערבי (למעט הניגרי, איברהים נדאלה, ששיחק בקבוצה בעונת 2004/2005). בעקבות הבאת צמד הכדורגלנים הצ'צ'נים פתחו חלק מאוהדי הקבוצה (בראשות ארגון האוהדים "לה פמיליה") במחאה שכללה קריאות גזעניות, החרמת הקבוצה ופעולות אלימות. מקור השם של הסרט הוא בשלט הפרובוקטיבי עם הכיתוב "בית"ר טהורה לעד" שהונף על ידי מספר אוהדי הקבוצה במשחק שהתקיים בליגת העל מיד לאחר צירוף הכדורגלנים המוסלמים.
הפקת הסרט
[עריכת קוד מקור | עריכה]היוזמה להפקת הסרט החלה לאחר שזינשטיין הבמאית נשלחה לבצע כתבה לתוכנית עובדה ששודרה בערוץ 2, על הגעת שני הכדורגלנים הצ'צ'נים. בעקבות הכנת הכתבה החליטה זינשטיין לצלם על הנושא סרט תיעודי. היא קיבלה על כך אישור מהנהלת בית"ר שאפשרה לה לצלם גם בחדר ההלבשה לפני ואחרי משחקים, באוטובוס הקבוצה, במגרש האימונים בבית וגן ובאצטדיון טדי בעת משחקים, ואפשרה לכדורגלנים בקבוצה להתבטא בפני המצלמה.
לסרט מתלווה קריינות עם שידור האירועים שבוצעה על ידי שדר הספורט מאיר איינשטיין, שהוקלט לאחר הצילומים כמשדר מן האירועים בזמן אמת.
עלילת הסרט
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסרט פותח בהסבר על העונה אותה החלה הקבוצה באופן טוב, ועוקב אחרי מסעה של הקבוצה בצ'צ'ניה. לאחר זמן קצר הובאו לקבוצה שני הכדורגלנים הצ'צ'נים-מוסלמים שהתקבלו באופן שלילי על ידי חלק מהאוהדים. הקבוצה אינה מצליחה לנצח את יריבותיה והיא מתדרדרת בדירוג בטבלת הליגה. במקביל האוהדים פותחים במחאה נגד הכדורגלנים החדשים, באמצעות קריאות גזעניות כנגדם במשחקים ובאימוניה הקבוצה. הסרט מלווה באופן אישי את הכדורגלנים הצ'צ'נים ומראה את קשיי ההתאקלמות של קדאייב הצעיר בן ה-19 המביע געגועים לביתו, ושל סדאייב המבוגר יותר.
באחד המשחקים הועלה קדאייב מהספסל ואוהדי הקבוצה היריבה מכבי תל אביב החלו להתעמת איתו. לאור תגובתו לאוהדים הוא הורחק מן המשחק בכרטיס אדום. סדאייב לעומת זאת כבש שער באחד המשחקים, ובתגובה עזב קהל גדול של אוהדי בית"ר ירושלים את המגרש לפני סיומו.
בהמשך הסרט מתועדת פעילות האוהדים נגד קבוצתם, שהגיעה בשיאה להחרמת משחקים של הקבוצה על ידי רוב האוהדים, ולהצתת חדרו של מנהל המשק מאיר הרוש במתקן בית וגן, ובו נשמרו פריטים מן ההיסטוריה של הקבוצה.
הסרט מסתיים במשחק מכריע מול בני סכנין הידועה ביריבות הגדולה עם ביתר ירושלים על ירידה מליגת העל, שבסיומו הצליחה בית"ר ירושלים להיחלץ מן הירידה.
הסרט מלווה מספר דמויות הקשורות לקבוצה. את חלקן ליווה בתיעוד בזמן אמת, וחלקן רואיינו לסרט. בסרט רואיין הבעלים גאידמק עליו נאמר בסרט כי רכש את הקבוצה על מנת להתחבב על תושבי העיר במאמציו להיבחר לראשות עיריית ירושלים, וכי לאחר כישלונו בבחירות רצה לנקום באוהדי הקבוצה ואיבד בה עניין. בסרט טען הבעלים דאז ארקדי גאידמק כי הביא את שני הכדורגלנים הצ'צ'נים-מוסלמים לא-בזכות יכולתם המקצועית, אלא רק כדי לשים מראה בפני בחברה הישראלית שלטענתו היא "גזענית", וכי ידע שהבאתם תעורר מהומות, ועל כן עורר את הפרובוקציה באופן מתוכנן.
הסרט עוקב אחר יו"ר הקבוצה איציק קורנפיין והקפטן אריאל הרוש שהביעו עמדה נחושה כנגד פעילות האוהדים, וספגו בשל כך קללות ואיומים מצד חלק מהאוהדים. עוד דמויות שבלטו בסרט הן אלי כהן, מאמן הקבוצה, והכדורגלן אופיר קריאף שהביע תמיכה בלה פמיליה, והושעה מן הקבוצה בשל כך.
לאחר הפקת הסרט
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסרט שודר בשנת 2017 בערוצים יס דוקו וכאן 11. לאחר הפקת הסרט נידון חבר בארגון לה פמיליה לעבודות שירות, לאחר שהטריד ואיים על חייה של במאית הסרט[2]. הסרט נרכש על ידי נטפליקס, PBS ,BBC וערוצים נוספים[3].
פרסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסרט זכה בפרס על הבימוי והעריכה לסרט תיעודי, במסגרת פסטיבל הקולנוע ירושלים בשנת 2016, ובציון לשבח בקטגוריית החוויה היהודית.
הסרט היה מועמד לפרס אופיר בקטגוריית סרטי תעודה לשנת 2017.
ב-2018 זכה הסרט בפרס אמי בקטגוריית סרטי תעודה העוסקים בפוליטיקה וממשל[4].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
"טהורה לעד", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"טהורה לעד", באתר נטפליקס
"טהורה לעד", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)- "טהורה לעד", באתר ספר הקולנוע הישראלי
- "טהורה לעד", באתר אידיבי
- הסרט המלא באתר Vimeo
- נירית אנדרמן, הסרט התיעודי על "לה פמיליה" יוקרן בפסטיבל טורונטו, באתר הארץ, 9 באוגוסט 2016
- אבנר שביט, האריה השואג: "טהורה לעד" משתמש בסיפור של בית"ר ירושלים ליצירת סרט קולנוע חזק ומרשים, באתר וואלה, 23 בפברואר 2017
איתי שטרן, נטפליקס רכשה להפצה את הסרט הישראלי על בית"ר ירושלים, "טהורה לעד", באתר הארץ, 22 במאי 2017- נבו זיו, "בשלב מסוים הבנתי שהסרט שלי הוא טרגדיה", באתר "ידיעות אחרונות", 16 בפברואר 2017
- עדי רובינשטיין, "טהורה לעד": לא חדש, אבל חשוב, באתר ישראל היום, 12 בספטמבר 2017
- גילי איזיקוביץ, אחרי הזכייה באמי, מאיה זינשטיין, במאית "טהורה לעד", מדברת על הדיאלוג המפתיע עם לה פמיליה, באתר הארץ, 31 באוקטובר 2018
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ דוד בן-שימול, בית"ר י-ם: הצ'צ'נים נחתו, יזכו לאבטחה צמודה, באתר ynet, 30 בינואר 2013
- ^ איתי שטרן, עבודות שירות נגזרו על אוהד בית"ר שאיים על במאית "טהורה לעד", באתר הארץ, 17 ביולי 2017
- ^ אלכסנדר כץ, לידיעת הלה פמיליה: כאן 11 רכש את הסרט 'טהורה לעד', באתר אייס, 10 בספטמבר 2017
- ^ הארץ, הסרט התיעודי "טהורה לעד" של מאיה זינשטיין זכה באמי, באתר הארץ, 2 באוקטובר 2018