טאר ההימלאיה

טאר ההימלאיה
מצב שימור
מצב שימור: קרוב לסיכון קרוב לסיכון (NT)
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	מכפילי פרסה
משפחה:	פריים
תת־משפחה:	יעלים
סוג:	טאר ההימלאיה
מין:	טאר ההימלאיה
שם מדעי
Hemitragus jemlahicus ‏סמית, 1826
תחום תפוצה

טאר ההימלאיה (שם מדעי: Hemitragus jemlahicus), הוא סוג של פרסתן מעלה גרה גדול דמוי-עז, האנדמי להרי ההימלאיה ומהווה מין יחיד בסוגו; הוא תואר לראשונה בשנת 1826 על ידי צ'ארלס המילטון סמית'.

טאר ההימלאיה הוא חלק משלושה מיני עזים הקרויים טאר, לצד טאר ערבי וטאר נילג'ירי. אלה נחשבו לבני אותו סוג (Hemitragus) עד 2005 אך הופרדו עקב הבדלים, אך כיום השניים האחרים נחשבים כסוגים נפרדים ולכל אחד מהם יש קרבה גנטית לסוגים אחרים בתת-משפחת היעלים, כך שכיום הקבוצה אינה טקסונומית. כיום זהו המין היחיד בסוגו אף ששני מינים: Hemitragus bonali ו-Hemitragus cedrensis מהפליסטוקן נכחדו.

טאר ההימלאיה הוא קרוב משפחה של עזי הבר, ומותאם במיוחד לחיים במורדות ההרים הסלעיים של הרי ההימלאיה. יש לו פרווה עבה וכהה המחממת אותו בחורף. באביב כאשר הטמפרטורות עולות, חלק גדול מהפרווה נושר והופך להיות בהיר יותר בצבע. הפרסות מותאמות היטב לבית גידולם ההררי ומאפשרות להם לדלג ולרוץ בזריזות במדרונות וסלעים חלקים, מה שהופך את הטארים לטפסנים מעולים. הן לזכרים והן לנקבות יש קרניים המחודדות בקצוותיהם, אם כי הקרניים של הנקבות קטנות יותר. קרניי הטאר צומחות בזווית לאחור ומתעקלות כלפי הגוף, מה שמונע פגיעה חמורה בקרבות בין הזכרים. הגדי דומה מאוד למבוגרים במבנה גופו, אולם פרוותו בצבע אחיד ורגליו שחורות. זכרים בוגרים נבדלים בקלות מהנקבות על ידי הצווארון המסולסל והרעמה הבולטת שלהם. בית גידולו הוא בעיקר במדרונות וצוקים, והוא פעיל ברוב שעות היום בקבוצות או עדרים גדולים.

השם המדעי נגזר מיוונית ומסנסקריט כדלהלן: "Hemi" = "חצי", "tragus" = "תיש"; מתייחס לכך שמצד אחד הטאר דומה מאוד לעיזי הבר, אך יש לו גם מאפיינים ייחודיים משלו. "jemlahicus" = "השייך לשלג", ומתייחס לבית גידולו ההררי והמושלג. הכינוי "טאר" הוא במקור שם נפאלי לפרסתן זה, והוא נמצא כבר בשימוש בכתבים אנגליים משנת 1835. אף על פי שבמבט חיצוני ניתן לחשוב שטאר ההימלאיה הוא הגדול ביותר מסוגי הטארים בשל רעמתו, בפועל הוא קטן במעט מהטאר הנילג'ירי, ושניהם נחשבים לגדולים ביחס לטאר הערבי.

אנטומיה

קרניים

לטאר ההימלאיה ישנם זוג קרני-חרוט גדולות יחסית בצורת חצי סהר או קשת, ובאופן כללי הן דומות למדי לקרני הטארים האחרים: הקרן צומחת לכיוון הצדדים ומעלה באלכסון - מה שיוצר צורת משולש, וברוב המקרים ממשיכה ומתעגלת לכיוון מטה כמעט במקביל לבסיס; אצל זכרים מבוגרים היא עלולה להתעקל פנימה מול העורף, הנראה כמעין נזר על הראש. קרני הנקבות מסתכמות פעמים רבות בוו מעוקל ופשוט, אך לעומת הנקבות של הטארים הנילג'ירים והערביים אין זה נדיר שקרני הנקבות יהיו זהות לזה של הזכרים. הקרניים ממוקמות על בליטה קטנה במרכז המצח, במרחק ניכר מהעיניים והאוזניים. הקרניים די סמוכות אחת לשנייה בבסיס, וככל שהן גדלות הן מתרחקות יותר ויותר - עד כדי הפרש של פי 5 בין הבסיס לקצוות. קרני הזכרים עבות מאוד בשליש הראשון של הקרן, ויחסית למיני יעלים אחרים גם שני השלישים האחרים עבים למדי; הקצוות מסתיימות בשפיץ חד או עבה. הקרניים חלקות באופן כללי, וישנם חריצים בולטים בעיקר בבסיס ובקצוות. הקרניים של טאר ההימלאיה שטוחות משני הצדדים בדומה לקרני הטאר הערבי, אך מלבד זאת הן מתאפיינות גם בשדרה בולטת בחלק העליון, ובשקע קטן במרכז הקרן; באזור הקצוות הקרן קמורה מעט. צבע הקרניים צהבהב, בז', חלודה בהיר\כהה, ושחרחר אצל הזכרים, ואפרפר בהיר או כהה אצל הנקבות; השפיצים נוטים להיות שחור\שחור כחלחל\אפור כחלחל בהתאמה אצל הזכרים והנקבות. הקרניים של הזכרים גדולות ועבות יותר משל הנקבות, אך לא ניתן להסתמך עליהם באופן גורף כדי להבדיל בין המינים.

כסות ומראה חיצוני

הפרווה העבה של טאר ההימלאיה המגינה עליו מהטמפרטורות הקפואות בהרים, משתנה בין מעיל החורף המורכב משערות צפופות וארוכות מן הרגיל, למעיל הקיץ המורכב משערות קצרות יותר. הפרווה גם כהה יותר בחורף מאשר בקיץ. כקרוביו גם טאר ההימלאיה מציג דו-צורתיות זוויגית בולטת (הבדל בין הזכרים לנקבות), שמלבד מידות הגוף מתבטאת בעיקר בפרווה:

טאר הימלאיה זכר. ניתן להבחין ברעמת הצוואר הגדולה שלו.

לזכרים הפרווה ארוכה ושעירה הרבה יותר מהנקבות - מזכירה מאוד את פרוות הטאקין וכבש המושק, וצבעו של המעיל משתנה בין העונות: בחורף הצבע הכללי כולל גוונים שונים של חום, ומתחלק בין חום אדמדם כהה סמוך לגב, חום קפה עמוק בצדדי הבטן העליונים, חום שוקולד כהה בצדדי הבטן התחתונים, וחום-שחרחר עד שחור עמוק בגחון ובחלקים העליונים של הרגליים. בחלק האחורי של הגב ישנו פס עבה מאוד בצבע חום שוקולד כהה, והצדדים שלו נוטים להיות אדמדמים. בדרך כלל במשך הנשירה של השיער לקראת הקיץ המעיל הופך לרבגוני יותר עם גוונים בהירים בלתי מוגדרים. בקיץ הצבע הכללי של המעיל הוא אדמדם כהה או בז'-צהבהב דהוי, וגם במקרים שבהם נשארים צבעי החורף הם הופכים לדהויים ופחות בולטים. הפס הכהה בגב נע בין אדמדם בהיר לחום כהה ודהוי או שנעדר לגמרי. המאפיין הבולט ביותר של טאר הימלאיה זכר המאפשר לזהותו ביתר קלות מכל פרסתן אחר בהימלאיה, הוא הרעמה הענקית שיש לו בצוואר הגדולה אף יותר מרעמת האריה, ובמקרים קיצוניים אורכה עלול להגיע ל-250 ס"מ. הרעמה מקיפה את כל אזור הצוואר והגרון -מהעורף ועד לאחרי הכתפיים, והיא מגיעה אפילו לחזה והחלק העליון של הרגליים הקדמיות. הטאר סומר את רעמתו בעיקר במפגש אם זכר יריב או נקבה, והיא נותנת לו אשליה של בעל חיים אימתני וחזק המתנשא לגובה של 1.60 מטר. צבע הרעמה ואורכה משתנה בין העונות: בחורף הרעמה מגיעה לשיא גודלה, כשצבעה משתנה בין שחור\שוקולד כהה סמוך לראש, החזה, והרגליים, וצהבהב קרמי או חום כהה בשאר; הרעמה גם זקופה בעונה זו. באביב נושרים חלקים גדולים מהרעמה הגורמים לה לקטון בצורה משמעותית, היא שמוטה בדרך כלל וצבעה אפרפר-זהוב עד צהוב קש.

גם לנקבות הפרווה עבה יחסית - אם כי לא בהיקף גדול כפרוות הזכר, ודומה יותר לפרוות הנקבות של כבשי בר. צבע הפרווה בחורף מורכב מגוונים של חום אדמדם - כהה באזור הכתפיים והצוואר, ובהיר יותר בשאר הגוף. לאורך הגב ישנו פס אדמדם כהה, והרגליים והמותניים נוטים לשחרחר. בקיץ הצבע הופך לבהיר יותר תוך כדי נשירת חלק משמעותי מהפרווה, ונע בין חום אדמאדאם דהוי לצהבהב או אפרפר. הגחון בדרך כלל בצבע אפרפר או לבן דהוי, אך בחורף תחת מעטה הפרווה הסמיכה אין זה נראה. אף על פי שלנקבה אין רעמה בצוואר, הפרווה סביב אזור זה ארוכה במעט משאר הגוף, ויש לה לעיתים רעמה קטנטנה על הכתפיים.

צבע הפנים של הטאר משתנה בין הזכרים לנקבות: לזכרים הצבע הכללי שחור או שוקולד עמוק המתכהה ככל שהטאר מתבגר, כשהלחיים נוטות לצהבהב והחוטם לאפרפר-שחרחר. השפתיים והסנטר בצבע לבן או צהבהב קרמי, כשצידי הסנטר שחורים. מעל העיניים יש כתמים לבנים בולטים הנראים כגבות, ובשילוב עם הצבע השחור של הפנים מזכיר מעט מסכה. לעיתים ישנם פסים בהירים דהויים הנמשכים מהעיניים עד לפה. לנקבות צבע הפנים משתנה בין חום כהה ושחרחר בחורף, לחום בהיר וצהבהב בקיץ. בכל העונות יש להם פס צהבהב ברור הנמשך מהעין ועד לפה ומתחתיו במקביל פס כהה יותר ודהוי. השפתיים והסנטר בצבע לבנבן, והחוטם שחרחר. לשני המינים צבע האוזניים חום בהיר או כהה בצד החיצוני, ולבנבן שחרחר בצד הפנימי.

מבנה ומידות גוף

גופו של טאר ההימלאיה ארוך ורחב, צווארו באורך בינוני, וראשו קטן יחסית ומודגש עוד יותר על ידי הרעמה הגדולה שמסביבו. אוזניו קטנות, עגלגלות ומחודדות בקצה, עיניו גדולות וצהבהבות, אפו בינוני ושחור, והלוע גדול למדי. זנבו קצר ושעיר. הרגליים שלו ארוכות יחסית לעיזי בר, אך עדיין קצרות יותר משל כבשי בר. הפרסות הקצרות והחזקות שלו מותאמות היטב לבית גידולו ההררי, עם שפה קשה של קרטין סביב משטח קמור ורך. שילוב זה מאפשר לו לטפס על מצוקים כמעט אנכיים, ולהתנייד במהירות על גפי סלעים חלקים ומחוספסים כשהמשטח הרך נאחז בחוזקה בזיזים זעירים שעל הסלע. ההבדל בין הזכרים לנקבות מתבטא בעיקר באורך ובצבעי הפרווה, במידות גוף ובמידה מועטת גם במבנה הקרניים.

מידות הגוף של טאר ההימלאיה^{[דרוש מקור]}

	זכר	נקבה
אורך הראש והגוף	140-90 ס"מ
אורך הזנב	12-9 ס"מ
גובה כתף	עד 100 ס"מ	עד 65 ס"מ
אורך קרניים	44-40 ס"מ	36-30 ס"מ
משקל	100-90 ק"ג	65-35 ק"ג

תפוצה ובית גידול

נוף אופייני לבית גידולו של הטאר בהרי ההימלאיה.

טאר ההימלאיה נפוץ במרכז אסיה לאורך הרי ההימלאיה. תפוצתו מתחילה בצפון הודו (מדינות: אוטראקהאנד, הימאצ'ל פרדש וג'אמו וקשמיר), עוברת למרכז נפאל ודרום סין העממית (המחוז האוטונומי הטיבטי), ומסתיימת במדינה ההודית סיקים. אף על פי שאין דיווחים אמינים מבהוטן, ייתכן בהחלט שהוא מצוי במערב המדינה סמוך לסיקים.

טאר ההימלאיה הובא גם למדינות רבות בעיקר למטרות ציד: ניו זילנד, דרום אפריקה (הכף המערבי), ארגנטינה, קנדה וארצות הברית (ניו מקסיקו וקליפורניה).

בית גידולו של טאר זה הוא בעיקר מדרונות הרריים בגבהים של 4,500-3,500 מטר מעל פני הים, עם פסיפס של סלעים, מצוקים, שיחים, גבעות ומרעה תת-אלפיני. בית הגידול משתנה בהתאם לעונה: בחורף הם נוטים לאכלס מדרונות נמוכים בגבהים של 2,500 מטר כדי להימנע מהשלג העמוק, ונמצאים בעיקר בצוקים הפונים לצד דרום שבהם הצמחייה חשופה וזמינה יותר. הם גם עשויים בתקופה זאת לחיות באופן זמני בחגורת יערות אלון המקיפים את ההרים. בקיץ שבו מזג האוויר נוח יותר, הם עולים לכרי דשא הררים בגבהים של עד 5,000 מטר. בניו זילנד הטארים מצויים בהרי האלפים הדרומיים בגבהים נמוכים יחסית של 2,250-750 מטר, והם מעדיפים מדרונות שטופי שמש בצד צפון וצפון מזרח, בגלל הצטברות השלג הנמוכה יחסית שיש עליהם בחורף. הטמפרטורות הממוצעות בתחומי מחייתם 20-10 מעלות לאורך השנה, אך במדרונות גבוהים מן הרגיל כדוגמת האוורסט, אנפורנה, אמא דבלאם, נאנדה דווי, קנצ'נג'נגה, להוטסה ומקלו, ישנם רוחות חזקות עם טמפרטורות של עד 40 מעלות מתחת לאפס. כמות המשקעים הממוצעת 2,000-500 מילימטר לשנה.

אקולוגיה

פעילות ומערכת חברתית

טאר ההימלאיה הוא בעל חיים יומי, עם שיא של פעילות בשעות הבוקר המוקדמות ושעות אחר הצהריים המאוחרות - על פי רוב 4 השעות הראשונות שלאחר עלות השחר, ושעתיים של בין הערביים. בתקופות הקרות כ-70% מהיום הוא מבלה בחיפוש אחר מזון, ובתקופות החמות למעלה ממחצית שעות היום יוקדשו למנוחה. יש לו נדידה יומית במורד ההר, כאשר בבוקר הוא נע במעלה המדרון למעלה ונח שם באמצע היום, ולקראת הערב יורד חזרה למטה.

זכר ונקבות בגן החיות של פראג.

למעלה: זכר. במרכז: נקבה. למטה: גדי.

את הלילה הוא מבלה באזורים מוגנים על הצוקים, או בסבך השיחים. בחורף הוא נוטה להיות באזורים נמוכים הן בשל חוסר מזון, והן כהגנה מפגעי הטבע באזורים הגבוהים. לטאר ההימלאיה יש חפיפה עם פרסתנים אחרים בבית גידולו ההררי, כדוגמת כבש ארגאלי, כבש כחול מצוי, סרו ההימלאיה, יעל ההימאליה וגוראל ההימלאיה, ואף על פי שלא נצפו מקרים של תחרות על משאבי מזון, סביר שהיא מתרחשת ברמה נמוכה או גבוהה בחורף.

תזונתו של הטאר בקיץ מבוססת בעיקר על עשבים ועשבי תיבול (כ-75%), אך בחורף כאשר העשבים קבורים בשלג העמוק, הם ניזונים בעיקר משיחים, ועלים, ענפים ופירות של עצים נמוכים.

הטארים ההימלאים הם בעלי חיים ביישנים וזהירים - בייחוד כשהם נמצאים באזורים נמוכים, כך שקשה לצפות בהם מקרוב. כאשר הטאר מבוהל או חש בסכנה הוא נמלט במהירות מפורזת, ורץ ומדלג בביטחון על פני צוקים תלולים ותהומות פעורים. הטורפים העיקרים שלהם הם נמר השלג ונמר הודי, ובמידה פחותה גם דובי ההימלאיה כאשר תהיה להם הזדמנות. עיטים זהובים ודורסי יום נוספים עלולים לטרוף את הגדיים. איומים טבעיים נוספים הם מפולות שלגים וסלעים.

הטארים הם בעלי חיים חברתיים, ופעילים החל מ-2 פרטים ועד עדר גדול של 80 ויותר - בהתאם לתנאי השטח; עדר ממוצע מונה 23-10 פרטים. מחוץ לעונת הרבייה, הזכרים חיים בדרך כלל בקבוצות נפרדות משל נקבות וצאצאים מתחת לגיל שנתיים, וזכרים מבוגרים מגיל ארבע ומעלה חיים לעיתים קרובות בגפם. עדרי זכרים גדולים יותר מעדרי הנקבות. לא ידוע על היררכיה דומיננטית בתוך העדרים.

רבייה ומחזור חיים

עונת הרבייה בהרי ההימלאיה נמשכת מאמצע אוקטובר עד אמצע ינואר, בעוד שבניו זילנד, היא נמשכת מאפריל עד יולי ושיאה במאי או בתחילת יוני. ההבדל בעונת רבייה נובע מהפרש של שישה חודשים בעונות בין מרכז אסיה לאוקיאניה. במהלך העונה זכרים צעירים ילכו בעקבות קבוצות של נקבות, וינסו להתרבות איתם כאשר הזכרים הבוגרים לא יהיו באזור. האחרונים עסוקים במהלך העונה לעקוב ולהגן על נקבות מיוחמות, והם מבלים שעות בהתגנדרות עם הרעמה הענקית שלהם מול הנקבות. הזכרים מאבדים הרבה ממאגרי השומן שלהם בעונה, בשל פעילות ללא הפסקה ומיעוט באכילה. בין גורמים שמעלים את סיכוייו של הזכר להיות הדומיננטי, הם גודל, משקל ורמות הטסטוסטרון בגוף, וגם לצבע הפרווה יכולה להיות השפעה. מפגש בין זכרים יריבים כרוך בטקס לפני הקרב, כאשר שניהם הולכים במקביל זה מול זה בנוקשות עם רעמה ופרווה זקופה, ראש למטה, וחשיפת הקרניים כדי להפחיד את היריב. בדרך כלל טקס כזה מסתיים כאשר אחד מהם נסוג בהכנעה, וזה די נדיר שהטקס מסתיים בהאיבקות ראש-בראש. המנצח חוסם את דרכו של יריבו או רודף אחריו ומרחיק אותו מהאזור. אם בכל זאת יש קרב הוא מסתכם בנגיחות הדדיות בראש ובמותניים, וכל אחד מהם מנסה לזרוק את כובד משקלו על היריב; כיוון שהשפיצים של הקרניים כפופים מאוד לאחור הפציעה בקרבות די נדירה, וכמו כן הלחימה איננה עיקשת כל כך לעומת צפיר הקורדילרים, סאיגה, צ'ירו, ופרסתנים נוספים.

ההריון נמשך 7-6 חודשים, וכאשר הנקבה צריכה ללדת היא עוזבת את הקבוצה לאזור מבודד ובטוח. בהרי ההימלאיה הלידות מתרחשות מאמצע אפריל עד אמצע יולי, ובניו זילנד בעיקר בנובמבר. הגדי מסוגל לינוק מספר דקות לאחר הלידה, ויכול ללכת לאחר שלוש שעות; לאחר מספר ימים שבהם הגדי מתחזק הוא חוזר עם אימו לעדר. לידת תאומים בטבע היא מאוד נדירה, אך בשבי היא מתרחשת בתדירות גבוהה יותר. הגדי נגמל לאחר שישה חודשים, ומגיע לבגרות לאחר שנתיים. הנקבות מסוגלות להתרבות כבר בגיל זה, אך הזכרים מצליחים להתרבות רק בגיל 4 שאז יהיה להם מספיק כוח כדי לגבור על יריבים. בשבי הנקבות יכולות להמליט כל שנה עד שהן מגיעות לגיל 18, אם כי בטבע הן חיות הרבה פחות מזה.

תוחלת החיים הממוצעת של טאר ההימלאיה היא 15-10 שנים בטבע, ועד 21 שנים בשבי^{[דרוש מקור]}. הפרט המבוגר ביותר שתועד בשבי היה בן 22 שנים. תוחלת החיים של הנקבות ארוכה בדרך כלל משל הזכרים.

מצב

נפאלי מקומי לצד טאר הימלאיה זכר שניצוד.

טאר ההימלאיה מסווג על ידי IUCN במצב השימור "קרוב לסיכון" (NT), בשל ירידה משמעותית בעשורים האחרונים המוערכת בלמעלה מ-25% מהאוכלוסייה, מה שהופך את המין לקרוב מאוד לקריטרונים של קטגורית ה"פגיע" (VU).

איומים

מגמת האוכלוסייה נמצאת כבר זמן רב בירידה. האיומים המרכזיים עליו בסין הם ציד וכריתת יערות בלתי מבוקרת. בהודו, טאר ההימלאיה ניצוד רבות לבשר, ויש כנראה תחרות משמעותית עם בעלי החיים המקומיים על מרעה הקיץ באזורים מסוימים. עם זאת, בתחומים רבים בתי הגידול של הטאר מבודדים מספיק, והרמות של ההפרעה האנושית על ידי מרעה צאן וניצול משאבי טבע ממוזערת בשל האקלים הקפוא והבלתי נגיש. בצפון הודו יש עלייה בשימוש בנשק חם על ידי האוכלוסייה בעקבות העימותים הצבאיים על חבל קשמיר וכן עם טרוריסטים מפקיסטן. חלקים גדולים מהציד מתבצעים על ידי הצבא ההודי, אולם בעשר שנים האחרונות חל שיפור משמעותי ביחס הצבא לחיות הבר לאחר קמפיינים נרחבים. בנפאל האיומים מגיעים על ידי ההתרחבות של האוכלוסייה האנושית שמשלבת תחרות עם בעלי חיים, ציד, אובדן בית גידול והפרעה. כתוצאה מאיומים אלה אוכלוסיות הטאר הופכות למבודדות יותר ויותר. אסונות טבע הנפוצים בהימלאיה, מהווים גם הם גורם תמותה משמעותי.

שימור

הטאר מוגן רשמית בנפאל, סין והודו, אם כי בדומה למקרים רבים האכיפה על פני השטח ההררי קשה מאוד ומזערית. הוא מצוי כיום בשמורות ובפארקים רבים. להלן חלק מהם: סין - הפארק הלאומי קיומולאנג'מה. הודו: ג'אמו וקשמיר - הפארק הלאומי קישטוואר; הימצ'אל פרדש - הפארק הלאומי הימלאיה הגדולה, שמורת דאראנג'אטי, שמורת קאנוואר, שמורת ג'אמג'ול-סיאבני, שמורת קוג'טי, שמורת קוקאהן, שמורת מנאלי, שמורת נאלה וטונדה; אוטראנצ'ל - הפארק הלאומי נאנדה דווי, הפארק הלאומי עמק הפרחים, שמורת פאשו ויהאר גובינד, מקדש הטבע קדארנאטה; סיקים - הפארק הלאומי טאר. נפאל - הפארק הלאומי לאנג'טאנג, הפארק הלאומי סגרמאטהה ואזור השימור בארון-מאקאלו. ישנן מספר תוכניות להרחבת פארקים לאומים בהודו ונפאל.

אומדן האוכלוסייה העולמי של טאר ההימלאיה אינו ידוע, אך סביר להניח שהוא בסביבות 100,000 פרטים או למעלה מזה.

הבאה למדינות אחרות

טארי ההימלאיה בהר השולחן -דרום אפריקה.

כאמור, טאר ההימלאיה הובא למדינות רבות, כשבחלק מהם הוא השתלב בצורה מצוינת והאוכלוסייה שלו משגשגת באזורים אלה. בין המדינות אליהן הובא, ניתן למנות את ניו זילנד, אליה הובאו טארים לצד אייל סמבר, אייל אדום, אייל חזירוני, אנטילופה הודית ופרסתנים אחרים, למטרות ציד. הטארים השתלבו בהצלחה מרובה בנוף הניו זילנדי, וכיום הם מצויים בחלקים רבים מהרי האלפיים הדרומיים שבאי הדרומי, תוך גרימת נזקים למאזן האקולוגי במקום.

טאר ההימלאיה החל לחיות בצורה פראית בדרום אפריקה, לאחר שזוג טארים שהובאו לגן חיות בקייפטאון ב-1330 הצליחו לברוח לאזור הר השולחן שבקרבת העיר. הזוג התרבה בהצלחה, ועשרות טארים התפשטו במשך השנים לכל רכס ההר תוך כדי דחיקת מינים מקומיים. מרבית האוכלוסייה בהר ניצודה במיוחד כדי להגדיל את אוכלוסיית צבי הסלעים באזור זה, וכיום ניתן לראות שם רק טארים בודדים.

טאר ההימלאיה הובא לארגנטינה לראשונה בשנת 2006 ושוחרר באזור הרי האנדים באופן לא חוקי. עד 2008 מספרם הגיע ל-450 פרטים, והם מתרבים ומתפשטים שם במהירות, כשהם גורמים גם שם לנזק לא מבוטל בדומה לניו זילנד.

הגורם המרכזי שתרם להצלחה של טארי ההימלאיה הוא הניידות שלהם; בשעות הזריחה והשקיעה הם נמצאים בגבהים נמוכים כדי לקבל גישה טובה יותר למשאבים כמו מזון ומים, ואילו במהלך היום הם עולים לאזורים גבוהים כדי לנוח ובכך חוסכים לעצמם מגע עם ציידים וטורפים. מאפיין נוסף המקל על הטאר להשתלב, הוא מערכת העיכול שלו המאפשרת לצרוך מגוון רחב של צמחייה קשה יותר כשיחים וענפים - שאינם מתעכלים בקלות על ידי מינים אחרים. מלבד זאת שהגמישות במזון מקנה להם יתרון על פני מינים אחרים, היא גם גורמת לכך שהם פחות יהיו מושפעים מפגיעה של אסונות טבע בצמחייה. ולבסוף, באזורים שאליהם הובאה טאר ההימלאיה הוא חסר טורפים בכלל (ניו זילנד) או טורפים קטנים כתנים וקרקלים שאינם מגיעים לרמה של נמר שלג (דרום אפריקה), כך שהדבר היחיד שמגביל אותו הוא זמינות של משאבי טבע.

כמין פולש

נוף בהרי האלפים הדרומיים - ניו זילנד. טארי ההימלאיה שהובאו לאזור זה השתלבו בו יותר טוב מבית גידולם הטבעי.

פוחלץ של טאר הימלאיה זכר.

באזורים אליהם הוא הובא, לטאר ההימלאיה יש השפעה שלילית על הצמחייה והמערכת האקולוגית, אשר יכולה להקשות על אוכלי עשב אחרים למצוא מזון. הרעייה המוגברת שלו כמו גם עקירת השורש מהאדמה עלולה להוביל לירידה בחומרים המזינים את האדמה, כזרחן, וכתוצאה מכך מקשה על הפלורה לגדול. בארגנטינה לדוגמה, הויקוניות באזורים מסוימים נאלצו להסתגל ולעבור לגבהים גבוהים יותר בשל הרעייה המוגזמת של הטארים. צמחים רבים שהפכו למוגבלים בזמינותם על ידי הטארים, עשויים להשפיע על מינים של בעלי חיים המסתמכים עליהם כמקור מזון עיקרי.

מאז שהטארים הובאו לניו זילנד יש עשרות נתונים על ההתרחבות המהירה במספרם המתועדים על ידי משרדי הממשלה. מנתונים אלה יוצא כי במשך תקופה של 16 שנים אוכלוסיית הטארים הניו זילנדית הגיע ל-33,000 פרטים - למעלה מפי 2 מהאוכלוסייה הראשונית. בשנת 1930, טאר ההימלאיה הוצא מחוק ההגנה על בעלי חיים בניו זילנד ובכך הוכר רשמית כסכנה לסביבה, אף על פי שברחבי העולם ובמקום משכנם הטבעי בהרי ההימלאיה האוכלוסייה פוחתת בהדרגה. מאז הממשלה החלה בפעולות שונות על מנת להפחית את מספריו ולשמור שהאוכלוסייה תהיה במספר קבוע שאינו מאיים על המערכת האקולוגית. בשנת 1933 מחלקת השימור של ניו זילנד הכינה תוכנית בקרה לשליטה על מספרי הטאר, ושטח התפוצה שלו במדינה חולק בין שבע יחידות ניהול השומרות שהוא לא יתפשט מעבר לגבולות שנקבעו מראש. על פי התוכנית, בכל יחידת ניהול הצפיפות המרבית הקבועה תהיה 2.5-1 טארים לקמ"ר, שנחשבת לצפיפות נמוכה מספיק כדי שההשפעה השלילית של הטאר תהיה מינימלית על המערכת האקולוגית, ואפילו תגרום לשחזור בהדרגה של הצמחייה מקומית. בתנאים אלה, המטרה היא לשמור שמספרי הטאר יהיו נמוכים מכ-10,000 פרטים ברחבי האי הדרומי. לאחר גיבוש התוכנית, מחלקת השימור של ניו זילנד יצרה 59 אזורי ציד פעילים של טארים, וחלוקת רישיונות ציד בתשלום לכל דורש. מאז ועד היום הציד נשאר אמצעי שליטה עיקרי במינים הפולשים של ניו זילנד; על פי הערכות מאז הקמת התוכנית ניצודו למעלה מ-24,000 טארים חלקם על ידי ירי של פקחים ממסוקים, ומרביתם על ידי מספר גדול של ציידים חובבנים. במשך 1960 הייתה תוכנית להפצת כמות גדולה של פתיונות רעל שהייתה יכולה למגר את אוכלוסיית הטארים לחלוטין, אולם לאחר לחצים גדולים מצד קבוצות ציידים ותושבים הוחלט בסוף לבטל את השימוש בו בן השאר בשל חשש להרעלה של כלבים, חתולים, ובעלי חיים נוספים. בניו זילנד כיום, ההכנסה השנתית מציד מינים פולשים מוערכת בכ-840 מיליון דולר המהווה 0.9% מהתל"ג. מתוכם כ-400 מיליון דולר מוקדשים להגנה על הפלורה והפאונה הניו זילנדית.

אף על פי שרשויות השימור של ניו זילנד המליצו לא לייבא טארים למדינות אחרות, העדר חוקים נגד יבוא גרמו לכך שמספר חברות ציד הצליחו לייבא מספר גדול של טארים לארגנטינה. האוכלוסייה ששוחררה כאמור בהרי האנדים, מוגדרת כ"פצצת זמן אקולוגית", והעדר מחסומים טבעיים מאפשרים להם להתרבות ולהתפשט באין מפריע ברחבי האנדים ובמדינות נוספות בדרום אמריקה כדוגמת צ'ילה. בהתחשב בהיסטוריה של הטארים בניו זילנד, סביר להניח שהטארים יגרמו בעתיד לנזק גדול למערכת האקולוגית הארגנטינאית, ועלולים לדחוק מינים רבים מבית גידולם הטבעי כויקוניה, אייל אנדים צ'יליאני ופודו כפי שכבר תועד באזורים מסוימים.

בשאר המקומות שאליהם טאר ההימלאיה הובא כדוגמת ניו מקסיקו, קליפורניה ואונטרוי - הוא מצוי בחוות ציד בלבד.

קישורים חיצוניים

• טאר ההימלאיה, באתר ITIS (באנגלית)
• טאר ההימלאיה, באתר NCBI (באנגלית)
• טאר ההימלאיה, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
• טאר ההימלאיה, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
• טאר ההימלאיה, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• טאר ההימלאיה, באתר GBIF (באנגלית)