טאי קאנג

טאי קאנג

מדינה	שושלת שיה
פטירה	המאה ה־22 לפנה״ס

טָאי קָאנְג (בסינית מסורתית: 太康, בסינית מפושטת: 太康, בפין-יין: tài kāng, טָאי קָאנְג) היה המלך השלישי של שושלת שיה. היא היה בנו של המלך צִ'י משיה, ונכדו מצד אביו של יו' הגדול והמלכה נוּ גְ'יָאו.

חייו

טאי קאנג אהב לצוד, ולא היה שליט מוצלח. על פי התפיסה העממית, אביו צִ'י הידרדר מוסרית בשנותיו האחרונות, נטה לשתייה, ציד ושעשועים, והזניח את השלטון, וטאי קאנג אשר עלה לשלטון עם מות אביו המשיך במגמה זו, התמקד בהנאות החיים ולא תיקן את העיוותים בשלטון. לפיכך בעת שהיה במסע ציד, ולא טרח לשוב במשך מאה ימים התגבר המרמור בקרב העם, וחוֹאוּיִי, מנהיג מקומי של אזור צְ'יוֹנְג אשר נודע בדורות מאוחרים יותר כקשת אגדי, ניצל את ההזדמנות, כבש את בירתו של טאי קאנג, ובלם את חזרתו של טאי קאנג. הסיפור קיבל הדים בספרות ההיסטורית הסינית תחת הכותרות "טאי קאנג מאבד את המדינה" ו"חוֹאוּיִי גודע את שיה".

על פי רשומות הבמבוק, קיבל טאי קאנג את השלטון בשנה גְווֵיְוֵיי, ובירתו הייתה גֶ'נְשִׂין (斟鄩). בשנתו הראשונה כאשר הלך לצוד מעבר לנהר לְווֹ, כבש חוֹאוּיִי את גֶ'נְשִׂין. טאי קאנג מת ארבע שנים מאוחר יותר, או לפי הספר "היסטוריה כהלכה" (路史), עשר שנים מאוחר יותר.

על פי רשומות ההיסטוריון, טאי קאנג שלט כ19 שנים, ואיבד את שלטונו. על פי המקראות הקיסריות של עידן טָאיְפִּינְג, הוא היה עריץ ששלט 29 שנים ואז איבד את השלטון ונעלם.

על פי "עידן הקיסרים" כפי שמצוטט במקראות הקיסריות של עידן טאיפינג, הלחץ הצבאי של חוֹאוּיִי על שושלת שיה הביא לכך שתעתיק את מקומה, ותהפוך לנסמכת על קרוביה האצילים מגֶ'נְגְווָאן ומגֶ'נְשִׂין, ובשל כך קיבל חוֹאוּיִי את תואר הדִי. לא ברור על פי האמור אם הכוונה לתואר השליט, לעמדה המשפחתית של המקורב לאל דִי או לשניהם גם יחד.

את שלטונו של טאי קאנג ירש אחיו ג'ונְג קָאנְג, ואחיינו שְׂיָאנְג משיה. משמעות שמו של טאי קאנג היא "קאנג הגדול", ומשמעות שם אחיו "קאנג האמצעי".

על פי חלק מהמקורות, טאי קאנג טבע בנהר.

בספרות

בקלאסיקה של המסמכים מופיעים בין המסמכים של שיה בפרק 8, גם שירי חמשת הבנים (五子之歌). על פי ההקדמה, מסמך זה מכיל את היצירות שהולחנו על ידי חמשת אחיו של טאי קאנג אשר חיכו לבואו בעת בה איבד את השלטון.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא טאי קאנג בוויקישיתוף