לדלג לתוכן

יו' הגדול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יו' הגדול
大禹
לידה 2297 לפנה״ס?
הרפובליקה העממית של סין עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 2197 לפנה״ס? (בגיל 100 בערך)
Kuaiji Mountains, הרפובליקה העממית של סין עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה שושלת שיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Yu the Great mausoleum עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Tu Shan Shi עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יו' הגדול (בסינית מסורתית: 大禹, בסינית מפושטת: 大禹, בפין-יין: dà yǔ, דָה יוּ'. בערך 2200-2101 לפנה"ס[1]) היה שליט אגדי בסין העתיקה שנודע בעיקר בטיפולו בשיטפונות, בביסוס השלטון השושלתי בסין בייסוד שושלת שְׂיָה, ובדמותו המוסרית.[2][3]

התאריכים המוצעים לשלטונו של יו' קודמים באלף שנים בערך לרישומים הכתובים המוקדמים ביותר של סין - עצמות הניחוש מן החלק המאוחר של שושלת שאנג.[4] חפצים מהתקופה אליה מיוחס יו' לא נושאים כתובות המזכירות אותו, וגם בעצמות הניחוש הוא אינו מוזכר. הוא אינו מופיע בכתובות עד לכתובות על כלים מתקופת שושלת ג'וֹאוּ המערבית (בערך 1045-771 לפנה"ס). החוסר במשהו שאפילו קרוב לתיעוד בן זמנו הוביל למחלוקת באשר לקיומו ההיסטורי של יו'. התומכים בהיותו דמות היסטורית כי סיפורים על חייו ועל שלטונו עברו בעל-פה באזורים שונים של סין עד שהועלו על הכתב בשושלת ג'וֹאוּ[5], בעוד המתנגדים מאמינים כי דמותו הייתה במקורה דמות אגדית של אל או חיה מיתית מתקופת שושלת שְׂיָה, אשר קיבלה דמות אנושית בתחילת שושלת ג'וֹאוּ. רבים מהסיפורים על יו' נאספו ב"רשומות ההיסטוריון" של ההיסטוריון הנודע סה-מה צ'יין. יו' ו"מלכים-חכמים" אחרים של סין העתיקה זכו לתשבחות מצד קונפוציוס והוגים סיניים אחרים על סגולתם ומוסריותם.[6]

יו' הוא אחד מן השליטים הסיניים הבודדים שזכו לכינוי הכבוד "הגדול" לאחר מותם.

אבותיו וראשית חייו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי מספר מקורות סיניים עתיקים, יו' היה דור שמיני לקיסר הצהוב: אביו של יו', גוּן, היה דור חמישי לקיסר ג'וואנשו', ואביו של גְ'ווָאנְשׂוּ', צָ'אנְגְיִי היה בנו השני של הקיסר הצהוב.[7][8][9][10] מסופר כי יו' נולד בהר וֶן, במחוז בֵּייצְ'ווָאן בסצ'ואן של היום[11], למרות שיש גם הטוענים שהוא נולד בשְׁפָאנְג[12]. אמו של יו' השתייכה שבט יוּאוּשִׂין ונקראה נוּ'גְ'ה אוו לפי מקורות אחרים נוּ'שִׂי.

כאשר היה יו' ילד, העביר אביו את אנשיו מזרחה, לעבר המישור המרכזי. המלך יאו העניק לגוּן את התואר "אדון צ'ונְג", שבדרך כלל מזוהה עם הפיסגה של הר סונג. לפיכך מקובל להאמין כי יו' גדל על מדרונות הר סונג, דרומית לנהר הצהוב.[13] בשלב מאוחר יותר הוא נשא אישה מהר טוּ (塗山) שידועה בדרך כלל בכינוי "הגבירה טוּשָׁאן".[14] לשניים נולד בן בשם צִ'י, שמשמעו לרוב "התגלות".[14]

מאז ומעולם הייתה מחלוקת על מיקומו של הר טוּ. שני המיקומים הסבירים ביותר הם הר טוּ במחוז אָנְחְווֵי, ופיסגת טוּ של ההר הדרומי בעיר צ'ונְגְצִ'ינְג.

יו' הגדול משתלט על המים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ציור של יו' משושלת האן.

במהלך שלטונו של המלך יאו, מרכז סין סבל משיטפונות חוזרים ונשנים, אשר מנעו התפתחות כלכלית וחברתית. על גוּן, אביו של יו', הוטלה המשימה לייצר מנגנון התמודדות עם השיטפונות. הוא בילה יותר מתשע שנים בבניין סדרה של סכרים וסוללות לאורך גדות הנהרות, אך למרות (ואולי בגלל) מספרם הרב וגודלם של הסכרים, והשימוש באדמה הנושמת[15], המאמץ נחל כישלון. כשבגר, המשיך יו' את המלאכה של אביו, ולמד לעומק עת מערכות הנהרות בניסיון ללמוד מדוע נסיונותיו של אביו נכשלו. 

בשיתוף פעולה עם הדוכס דוחן, מומחה חקלאי חצי-מיתולוגי שמעט ידוע על אודותיו מלבד הגדרתו כאביה הקדמון של שושלת ג'ואו, הצליח יו' להקים סידרה של בקרות מים שהתגלו כקריטיות בביסוס השגשוג של לב סין. במקום לסכור את זרם המים ישירות, יצר יו' סידרה של תעלות השקיה שהזרימו את המים אל השדות, והשקיע מאמץ רב בניקוז הנהרות.[9] מסופר כי יו' היה ישן ואוכל עם הפועלים הפשוטים, ובילה את רוב 13 השנים בהן התבצע הפרויקט בסיוע אישי לעבודת הניקוז של קרקעות הטין של הנהרות. הניקוז וההשקיה הצליחו ואיפשרו לתרבות הסינית לשגשג לאורך הנהר הצהוב, נהר וֵיי ושאר הנהרות של לב סין. פעילות זו קנתה ליו' מוניטין רב בהיסטוריה סינית, ומתייחסים אליה בכינוי "יו' הגדול משתלט על המים" (בסינית: 大禹治水; פין-יין: Dà Yǔ Zhì Shuǐ). הר לונְגְמֶן לאורך הנהר הצהוב היה ידוע במיוחד בערוץ הצר שלו שחסם את מעבר המים מזרחה אל האוקיינוס. מסופר כי יו' הביא כמות גדולה של פועלים להרחיב את הערוץ, שקיבל מאז את השם "השער של יו'" (בסינית: 禹門口).[9]

במיתולוגיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגרסה המיתולוגית של הסיפור, כפי שהיא מופיעה ב"רשומות איסוף האבדות"[16] של וָאנְג גְ'יָה מן המאה הרביעית, יו' מקבל סיוע במשימתו מדרקון צהוב ומצב שחור (שאינו בהכרח קשור לצב השחור מן המיתולוגיה הסינית).[17] מיתוס מקומי נוסף טוען כי יו' יצר את "נקיק שלושת המסלולים" של נהר היאנגצה בכך שחתך את רכס ההרים בגרזן-קרב אלוהי על מנת לשלוט בשיטפונות.[18]

סיפורים מסורתיים מתארים את יו' כמי שהקריב במידה רבה את גופו על מנת לשלוט בשיטפונות. לדוגמה, נאמר שידיו כוסו יבלות, וכפות רגליו היו מיובלות לחלוטין. בסיפור נפוץ אחד, יו' היה נשוי רק ארבעה ימים כשקיבל את המשימה להילחם בשיטפונות. הוא נפרד מאשתו, באמרו שאינו יודע מתי ישוב. במהלך שלוש עשרה השנים של השיטפונות, הוא עבר שלוש פעמים ליד מפתן הדלת של משפחתו, אך באף אחת מהפעמים האלו לא חזר לביתו. בפעם הראשונה שעבר, שמע שאשתו יולדת. בפעם השנייה שעבר, בנו כבר יכל לקרוא לאביו. משפחתו הפצירה בו שישוב הביתה, אך הוא השיב שהדבר בלתי אפשרי כל עוד השיטפונות נמשכים. בפעם השלישית שיו' עבר שם, בנו כבר עבר את גיל 10. בכל פעם שעבר, סירב יו' לעבור בדלת בטענה שאינו יכול לנוח כאשר השיטפון גובה את חייהם של אינספור אנשים.[14][19]

נטען גם שיו' הרג את שְׂיָאנְגְלְיוֹ השר של גונְגְגונְג, שהיה מפלצת בצורת נחש בעל תשעה ראשים.

תשעת המחוזות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מפה המציגה את תשעת המחוזות כפי שהוגדרו על ידי יו' הגדול בתקופת שלטונו.

המלך שון, ששלט לאחר יאו, התרשם כל כך מעבודתו ההנדסית של יו' ומחריצותו, שהעביר לו את השלטון במקום לבנו שלו. יו' בתחילה סירב להצעה, אך היה כל כך מקובל בקרב האצילים וראשי השבטים המקומיים שהסכים להיות לקיסר החדש, בגיל 53. הוא קבע את הבירה באָן-יִי, שאת חורבותיה מזהים כיום בנפת שְׂיָה בדרום מחוז שָׁאנְשִׂי, וייסד את שושלת שְׂיָה, שנחשבת במסורת לשושלת הראשונה בסין.[20]

פעילותו של יו' בשליטה בשיטפונות יצרה לו היכרות עם כל האזורים שהיו אז בעלי אוכלוסיית האן סינית. על פי הפרק יוּ' גונְג בקלאסיקה של המסמכים, יו' חילק את העולם הסיני לתשעה מחוזות (ג'וֹאוּ): גִ'יג'וֹאוּ (冀州), יֵנְג'וֹאוּ (兗州), צִ'ינְגְג'וֹאוּ (青州), שׂ'וּג'וֹאוּ (徐州), יָאנְגְג'וֹאוּ (揚州), גִ'ינְגְג'וֹאוּ (荊州), יוּ'ג'וֹאוּ (豫州), לְיָאנְגְג'וֹאוּ (梁州) ויוּנְגְג'וֹאוּ (雍州).[21]

ב"הטקסים של ג'וֹאוּ"' במקום המחוזות שׂ'וּ ולְיָאנְג מופיעים המחוזות יוּאוּג'וֹאוּ (幽州) ובִּינְגְג'וֹאוּ (并州). ב"אָר יָה" לא מופיעים צִ'ינְגְג'וֹאוּ ולְיָאנְגְג'וֹאוּ, ובמקומם מופיעים יוּאוּג'וֹאוּ (幽州) ו יִינְגְג'וֹאוּ (營州).[21] בכל מקרה, כל המקורות מסכימים כי היו תשע המחוזות. עם הארד שקיבל מתשעת המחוזות, יצר יו' תשעה כלי דִינְג שנקראו "תשע הקדרות התלת-רגליות".[22] אז העביר את בירתו לעיר יָאנְג (陽城).[23]

על פי רשומות הבמבוק, יו' הרג את אחד המנהיגים הצפוניים, פֶנְגְפֶנְג (防風), על מנת לבצר את אחיזתו בשלטון.[24][25]

המאוזליאום של יו' בשָׁאושִׂינְג.

מותו

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקדש יו' במאוזליאום של יו'.

על פי רשומות הבמבוק, יו' שלט בשושלת שְׂיָה במשך 45 שנים, ולפי ספר יְוֵּ'ה ג'וֵּ'ה (越絕書), הוא נפטר ממחלה.[25][26] מסופר כי הוא נפטר בהר קְוָאיְגִ'י, דרומית לשָׁאושִׂינְג של היום, במהלך מסע ציד אל הגבול המזרחי של ממלכתו, ונקבר שם. המאוזליאום של יו' (大禹陵) המוכר כיום נבנה במאה השישית, בתקופת השושלות הצפוניות והדרומיות לכבודו.[27] המאוזוליאום ממוקם ארבעה קילומטרים דרום-מזרחית לעיר שָׁאושִׂינְג.[27] מרבית המבנה עבר בנייה מחדש פעמים רבות בתקופות האחרונות. שלושת החלקים המרכזיים במאוזילאום הם קבר יו', מקדש יו', והמצבה לזכר יו'.[28] בפסלים רבים הוא נראה נושא מעדר (耒耜). מספר קיסרים בתקופת הקיסרות נסעו לאזור לשם ביצוע טקסים לכבוד יו', והמפורסמת שבנסיעות היא זו של הקיסר הראשון.[26]

דמותו ההיסטורית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאחר שלא שרדה כל ראיה כתובה לקיומו של יו', ישנה מחלוקת באשר לקיומה של דמות היסטורית בשם זה. אין כל כתובת מתקופתה, והוא לא מוזכר גם בעצמות הניחוש המאוחרות ממנו. העדות הארכאולוגית הראשונה לקיומו של יו' מגיעה מכלים שנוצרו כאלף שנים לאחר מותו המשוער, מתקופת שושלת ג'וֹאוּ המערבית.

אסכולת הספק בקדמוניות של ההיסטוריונים של המאה העשרים, למשל, טענה כי יו' לא היה אדם באגדות המוקדמות ביותר, אלא אל או חיה אגדית שהיו קשורים למים ואולי גם עם מלכי הדרקון ושליטתם במים. על פי תאוריה זו, יו' (בתור אל או חיה) הופיע על כלי ארד טקסיים של אנשי שְׂיָה המוקדמים, ועד תחילתה של שושלת ג'וֹאוּ, הפכה הדמות האגדית לאדם הראשון שיכל לשלוט במים. רק במהלך שושלת ג'וֹאוּ נוספו לשושלת האגדית האורתודוקסית הדמויות שקדמו ליו'. ישנן אגדות שבהן יו' הגדול הוא אדם-אל.

ישנה עדות ארכאולוגית לשיטפון גדול בנהר צהוב בסביבות 1920 לפנה"ס, תקופה החופפת להופעת תרבויות חדשות לכל אורך הנהר הצהוב. בעיות השליטה במים לאחר ההצפה הראשונית יכלו להימשך כ-20 שנים. ווּ ועמיתיו טענו כי הדבר תומך ברעיון כי הסיפורים על יו' הגדול מקורם בדמות היסטורית.[29]

מורשת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
יו' ושאר מלכי בני האלמוות של המים במקדש אָנְפִּינְג בטָאיְנָאן שבטאיוון.

יו' נחשב על ידי הסינים העתיקים במשך זמן רב לשליט אידיאלי ומלך-פילוסוף. גם בֵּייצְ'ווָאן, גם וֶנְצְ'ווָאן וגם דוּגְ'יָאנְגְיֵן טוענות שהן המקום בו נולד.[30]

עקב מעורבותו בשיטפון הגדול המיתולוגי של סין, יו' נחשב לאלוהות מים בדאואיזם ובדתות העממיות של סין. הוא עומד בראש חמשת המלכים של בני האלמוות של המים להם חולקים כבוד במקדשים קטנים בתוך מקדשי מָאדְזוּ בתור מגיני ספינות בעת מסען.[31]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יו' הגדול בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
 הערך מכיל כתב מזרח-אסייתי. כדי לראות את הכתוב בצורה תקינה, יש להתקין גופן סיני במחשבכם. אם אינכם יודעים כיצד לעשות זאת, ראו עזרה.
  1. ^ Wang Quangen 王泉根, (1993). Huaxia Quming Yishu 華夏取名藝術. (Taipei: Zhishu-fang Chuban Jituan 知書房出版集團), 42.
  2. ^ Mungello, David E. (2009). The Great Encounter of China and the West, 1500–1800 (3 ed.). Rowman & Littlefield. p. 97. ISBN 9780742557987.
  3. ^ 戴逸, 龔書鐸. [2002] (2003) 中國通史. 史前 夏 商 西周. Intelligence press. ISBN 962-8792-80-6. p 40.
  4. ^ Underhill, Anne P., ed. (2013). A Companion to Chinese Archaeology. Wiley-Blackwell. p. 317. ISBN 978-1-4443-3529-3.
  5. ^ Allan, Sarah (1991). The Shape of the Turtle: Myth, Art, and Cosmos in Early China. State University of New York Press. p. 21. ISBN 978-0-7914-9449-3.
  6. ^ 戴逸, 龔書鐸. [2002] (2003) 中國通史. 史前 夏 商 西周. Intelligence press. ISBN 962-8792-80-6. p 36.
  7. ^ Book of Han (律曆志) chapter
  8. ^ Book of Lineages (世本)
  9. ^ 1 2 3 戴逸, 龔書鐸. [2002] (2003) 中國通史. 史前 夏 商 西周. Intelligence press. ISBN 962-8792-80-6. p 38.
  10. ^ Zynews.com. "Zynews.com." Xia dynasty brief history. Retrieved on 2010-09-18.
  11. ^ "Jiangsu.gov.cn." 四川省汶川縣情及人文地理. (Chinese) Retrieved on 2010-09-18.
  12. ^ Scta.gov.cn. "Scta.gov.cn." (Chinese) Retrieved on 2010-09-18.
  13. ^ Hubeiwater.gov.cn. Hubeiwater.gov.cn 大禹三过家门而不入与洪湖抗洪十字歌的精神浅谈. (Chinese). Retrieved on 2010-09-18.
  14. ^ 1 2 3 Wang Hengwei 王恆偉. (2006) Zhongguo Lishi Jiangtang 中國歷史講堂 #1 Yuan Gu Zhi Chunqiu 遠古至春秋. Zhonghua Shuju 中華書局. ISBN 962-8885-24-3. p 18.
  15. ^ 息壤
  16. ^ 拾遺記
  17. ^ Lewis, Mark Edward (2006), The flood myths of early China, SUNY series in Chinese philosophy and culture, SUNY Press, pp. 104–105, 191–192, ISBN 0-7914-6663-9 (במיוחד הערות 90 ו 97). הטקסט הרלוונטי נמצא ב Shi Yi Ji, Chapter 2: "黃龍曳尾於前，玄龜負青泥於後", וכו'
  18. ^ Destguides.com. "Destguides.com." Sanmenxia. Retrieved on 2010-09-26.
  19. ^ 王恆偉. (2005) (2006) 中國歷史講堂 #1 遠古至春秋. 中華書局. ISBN 962-8885-24-3. p 19.
  20. ^ 王恆偉. (2005) (2006) 中國歷史講堂 #1 遠古至春秋. 中華書局. ISBN 962-8885-24-3. p 21.
  21. ^ 1 2 Ng Saam-sing 吾三省. (2008). Zong-guok Man-faa Bui-ging Bat-cin Ci 中國文化背景八千詞. Hong Kong: Seong Mou Jan Syu Gwun 商務印書館(香港). ISBN 962-07-1846-1, ISBN 978-962-07-1846-5. p 37.
  22. ^ Bjaaland Welch, Patricia. [2008] (2008). Chinese art: a guide to motifs and visual imagery. Tuttle Publishing. ISBN 0-8048-3864-X, 9780804838641. p 262.
  23. ^ 李玉潔. [2003] (2003). 中國早期國家性質. 知書房出版集團. ISBN 986-7938-17-8, ISBN 978-986-7938-17-6.
  24. ^ 王仲孚. [1996] (1996). 中國上古史專題研究. 五南圖書出版股份有限公司. ISBN 957-11-1290-9, ISBN 978-957-11-1290-9. p 392.
  25. ^ 1 2 Bamboo Annals Xia chapter
  26. ^ 1 2 Chinaculture.org. "Chinaculture.org." 大禹祭典. Retrieved on 2010-09-26.
  27. ^ 1 2 China.org.cn. "China.org.cn." Yu Mausoleum. Retrieved on 2010-09-26.
  28. ^ lvyou.eco.gov.cn. "lvyou.eco.gov.cn." 治水英雄大禹的葬地：大禹陵. Retrieved on 2010-09-26.
  29. ^ Outburst flood at 1920 BCE supports historicity of China’s Great Flood and the Xia dynasty. Qinglong Wu, Zhijun Zhao, Li Liu, Darryl E. Granger, Hui Wang, David J. Cohen, Xiaohong Wu, Maolin Ye, Ofer Bar-Yosef, Bin Lu, Jin Zhang, Peizhen Zhang, Daoyang Yuan, Wuyun Qi, Linhai Cai, Shibiao Bai. Science 05 Aug 2016: Vol. 353, Issue 6299, pp. 579-582. DOI: 10.1126/science.aaf0842 http://science.sciencemag.org/content/353/6299/579.full accessed 5 Aug 2016
  30. ^ Sichuan.scol.com.cn. "Scol.com.cn." 发现西羌古道有关遗迹大禹故乡迷雾更浓 . Retrieved on 2010-09-26.
  31. ^ "Shuexian Deities", Official site, Tainan: Grand Matsu Temple, 2007.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=יו%27_הגדול&oldid=39174730"