חנה פלטי

חנה פלטי (1991)

חנה פלטי (5 בדצמבר 1920 – 6 במאי 2010) הייתה אחת מהדיפלומטיות-הנשים הראשונות במשרד החוץ בישראל. כיהנה, בין היתר, כקונסול לענייני הסברה בקונסוליה הכללית של ישראל בשיקגו, ארצות הברית וכקונסול בקונסוליה הכללית של ישראל בלוס אנג'לס.

ביוגרפיה

חנה פלטי נולדה בשם חנה פרגר בקאסל שבגרמניה וגדלה משנת 1922 בברסלאו, לשם עברה המשפחה כדי לאפשר חינוך יהודי לילדים. אמה, ד"ר שולמית פרגר לבית בדט (1891–1957) התמחתה בפסיכותרפיה. סבה מצד אמה היה בנימין-בנו בדט, שהיה אחד מצאצאיו של המהר"ל מפראג. אביה, ד"ר יוסף פרגר (1885 – 1983) היה נוירולוג ופסיכיאטר והפסיכיאטר הראשון בצפון ארץ ישראל. סבה מצד אביה היה הרב יצחק פרגר, רבה הראשי של מדינת הסן בגרמניה, שבנוסף לסמיכה הרבנית קיבל, בשנת 1885, סמיכה מידי ביסמרק, לפי החוק שנהג בגרמניה בזמנו.

ב-1932 עלתה חנה לארץ ישראל עם הוריה ושלושת אחיה והם התיישבו בחיפה. היא למדה בבית הספר הריאלי בחיפה (סיימה ב-1938). בשנים 1938-1940 למדה בסמינר למורים ע"ש דוד ילין בירושלים. בזמן לימודיה בסמינר שכרה חדר בשכונת בית הכרם בבית משפחת המשורר קדיש יהודה סילמן. את החדר השכור חלקה עם בת המשורר, שולמית, לימים אשת המשורר משה בסוק ואמו של המשורר עידו בסוק.

ב-1942 התגייסה כנהגת לחיל העזר לנשים (ATS) במסגרת הצבא הבריטי. במהלך שירותה במצרים נהגה בכל סוגי הרכב, כולל משאיות ומובילי טנקים, ברחבי המזרח התיכון: במצרים, בארץ ישראל, בלבנון ובסוריה. בהמשך עברה לשירות החינוך הצבאי, שבמסגרתו נשלחה לשרת בביירות. עם שחרורה מהצבא הבריטי התגייסה לש"י (שירות הידיעות של ההגנה).

ב-1946 הצטרפה פלטי אל המוסד להשתלמות שליד המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, שנקרא גם "בית הספר לדיפלומטים", והיה בעצם קורס הצוערים של משרד החוץ של המדינה שבדרך (קורס הצוערים הראשון). את בית הספר ניהלו ולטר איתן וסגנו אריה לבבי, ומתוך 600 מועמדים נבחרו 25 (כולל חמש נשים), ובהם: יהושפט הרכבי, אהרן יריב, מרדכי גזית, משה אראל, שאול קריב, אורה הרצוג, אסתר הרליץ, פלטי עצמה ועוד. ההכשרה נמשכה מנובמבר 1946 עד אביב 1948 והיא לא הסתיימה כי פרצה מלחמת העצמאות וחניכי הקורס השתלבו בתפקידים צבאיים.

בשבוע הראשון לאחר הקמת המדינה שובצה פלטי, לזמן קצר, למשרד המיעוטים, שבראשו עמד השר בכור-שלום שטרית.

לאחר מכן, עברה למשרד החוץ ובתפקידיה הראשונים שם עבדה בלשכתו של המנכ"ל הראשון ולטר איתן (שאותו כבר הכירה מהמוסד להשתלמות) ובמחיצתו של שר החוץ משה שרת (שהיה בהמשך גם ראש הממשלה השני של מדינת ישראל). באוקטובר 1948 יצאה פלטי עם שרת לפריז, שם התכנסה העצרת הכללית של האו"ם, שנדדה מניו יורק בשל הבחירות לנשיאות שנערכו בארצות הברית באותה תקופה. באמריקה חששו כי ניו יורק לא תוכל להכיל, בעת ובעונה אחת, גם עצרת או"ם (ראשונה) וגם בחירות לנשיאות. ב-1954 כשנולד בנה אורי, ביקר אותה שרת, יחד עם אשתו צפורה, בבית החולים משגב לדך בירושלים, וביומנו האישי כתב: "גם את התינוק ראינו ומצאנוהו מושלם בכל איבריו". קשרי הידידות בין משפחת פלטי למשפחת שרת נמשכו עוד עשרות שנים.

ב-1954 יצאה ללוות את בעלה בשליחותו להאג (הולנד) ואחר כך בשנים 1955-1958 לשגרירות ישראל בלונדון (בריטניה), שם נפטר ממחלת לב. בשנים אלו הייתה בחל"ת ממשרד החוץ.

בחזרתה לארץ שימשה בתפקידים שונים במשרד החוץ וביניהם: אחראית על ההסברה למדינות מזרח אירופה (הגוש הקומוניסטי) לפני מלחמת ששת הימים ואחריה, במחלקת החקר (כיום: המרכז למחקר מדיני) עד אחרי מלחמת יום הכיפורים, חברה במשלחות ישראל לעצרת הכללית של האו"ם בשנים 1974, 1975 ו-1985 ובוועדה לזכויות האדם.

בשנים 1969-1975 למדה לימודים אקדמיים בחוגים יחסים בין-לאומיים וספרות יידיש וסיימה את לימודיה בהצטיינות. מוריה בחוג לספרות יידיש ניסו להפנות אותה לקריירה אקדמית, אך היא החליטה להישאר במשרד החוץ ותוך זמן קצר יצאה לארצות הברית.

בשנים 1978-1980 הייתה קונסול לענייני הסברה בקונסוליה הכללית של ישראל בשיקגו (הקונסוליה טיפלה ב-17 מדינות במרכז ארצות הברית).

בשנים 1980-1985 הייתה קונסול בקונסוליה הכללית של ישראל בלוס אנג'לס (הקונסוליה טיפלה בשבע מדינות דרום-מערב ארצות הברית).

בשנת 1983 נבחרה כעובדת מצטיינת של משרד החוץ.

ב-31 בדצמבר 1985 פרשה לגמלאות ממשרד החוץ. לאחר פרישתה, בשנים 1986-1988, המשיכה לעבוד במעמד של גמלאית, כראש צוות ניתוב והערכה במרכז למחקר מדיני במשרד החוץ וכבודקת מיוחדת בלשכת המפקח הכללי של שירות החוץ.

עיסוקים נוספים

• התנדבה כמדריכה מתנדבת ביד ושם בירושלים ב"מוזיאון לאמנות השואה".
• התנדבה למשמר האזרחי בשכונת מגוריה ואת סיורי השמירה עשתה בדרך כלל עם תושב השכונה פרופ' מנחם רהט (זואולוג).
• הייתה חברה ופעילה בסורופטימיסט (ארגון נשים בינלאומי התנדבותי של נשים פרופסיונליות בדרג הבכיר).
• הייתה האישה הראשונה שהשתתפה (באוגוסט 1963) בתוכנית הרדיו הפופולרית מחפשים את המטמון, שבה ניסו המתמודדים לפצח חידות שונות בתולדות ארץ ישראל, בהובלת השדרנים יצחק שמעוני, נקדימון רוגל ומשה חובב ב"ימי הרדיו הגדולים" לפני הגיעה של הטלוויזיה לישראל.

חיים אישיים

הייתה נשואה לג'ורג' פפה (גרשון פלטי) משנת 1953 ועד למותו ממחלת לב ב-1958. לג'ורג' פפה היו אלו נישואיו השניים. ג׳ורג׳ (גיאורג) פפה, היה ממובילי תנועת הנוער הציונית בלאו-וייס בגרמניה, בראשית שנות השלושים של המאה ה-20. ב-1935 עלה לארץ ישראל יחד עם אשתו הראשונה, גיטה שרובר (שמיילס שרובר היה בעלה השני וממנו קיבלה את שם המשפחה שבו היא ידועה), והיה חבר בגרעין החלוצי "שער הנגב" שישב במחנה על יד גדרה. ב-1945 נולד לג'ורג' וגיטה בנם גבריאל (על שמו טיילת גבריאל בירושלים ובית גבריאל בעמק הירדן). ב-1949 הזוג התגרש. ג׳ורג׳ הצטרף למחלקה המדינית של הסוכנות היהודית והיה בהמשך מראשוני משרד החוץ. הוא נפטר כאמור בלונדון בזמן ששירת בשגרירות ישראל שם.

אם לשניים: אורי פלטי (נולד ב-1954), משפטן ודיפלומט, ששירת כקונסול כללי בפילדלפיה וכשגריר ישראל בניגריה ואורה שולמית (שולי) יצחקי (נולדה ב-1956, קרויה ע"ש סבתה, ד"ר שולמית פרגר), שהיא מורה בהכשרתה.

פלטי התגוררה בשכונת רסקו (גבעת הוורדים) ובהמשך בשכונת גילה בירושלים.

פרסומיה

• חנה פלטי, דימוי ומציאות: שאלות ותשובות על האומות המאוחדות - כיצד האו"ם פועל? מי נושא בהוצאות?, תל אביב, מוציא לאור לא ידוע, תשנ"ג(?)
• אלפרידה פלנר-הל, יערה אביעזר, חנה פלטי, וינה של שנת 1938, ישראל, 2001.

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של משרד החוץ - חנה פלטי (דף אישי במסגרת מדור "יזכור" של המשרד)
• אורי דרומי, חנה פלטי, מתנדבת לצבא הבריטי, ממייסדי משרד החוץ, 1920-2010, באתר הארץ, 28 במאי 2010