לדלג לתוכן

חלמונית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןחלמונית
חלמונית
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: חד פסיגיים
סדרה: אספרגאים
משפחה: נרקיסיים
סוג: חלמונית
שם מדעי
Sternbergia
Waldstein-Wartenberg & Kitaibel, 1804

חלמונית (שם מדעי: Sternbergia) היא סוג של גאופיט בעל בצל ממשפחת הנרקיסיים, הכולל שמונה מינים. תפוצתו הטבעית משתרעת ממזרח ומרכז אירופה, דרך מרכז אסיה ועד לצפון-מערב אפריקה. שישה מהמינים גדלים באזורים ממוזגים, כולל שני המינים המצויים בישראל, ושניים נפוצים גם באזורים תת-טרופיים[1].

פריחת חלמוניות בהר מירון
חלמוניות בהר מירון

שישה מינים של חלמונית ידועים בפריחתם הצהובה והמרשימה המתרחשת בסתיו ובתחילת החורף, לעיתים בסמוך לגשמים הראשונים. הפרחים הצהובים מופיעים לרוב ללא עלים, מה שמעצים את ייחודם. עם זאת, קיימים שני מינים יוצאי דופן הפורחים בחורף: חלמונית אביבית (Sternbergia vernalis) וחלמונית צחורה (Sternbergia candida) ולאחרונה יש פרחים לבנים וריחניים חלמונית צחורה, היא מין נדיר אנדמי לאזור מצומצם בדרום-מערב הרי הטאורוס בטורקיה. היא התגלתה בשנת 1976 ותוארה לראשונה למדע בשנת 1981. הוא גדל בשולי יערות ארזים ברום של כ-1,100 מטרים, על קרקעות גירניות. חלמונית מישוסטין, הגדלה בטורקיה, תוארה לראשונה למדע בשנת 2022. במאפייניה, היא מזכירה את החלמונית הגדולה, המוכרת מצמחיית הבר של ישראל.

בישראל, הסוג חלמונית מוכר בעיקר בזכות חלמונית גדולה, הנודעת ביופייה ובנדירותה היחסית. אתרי הפריחה שלה מהווים מוקד משיכה לחובבי טבע מכל רחבי הארץ. לעומת זאת, בעולם, הסוג חלמונית זכה להכרה ולפרסום הודות לשימוש הנרחב באחד ממיניו, חלמונית צהובה (Sternbergia lutea), כצמח נוי בגינות. מין זה מתורבת מזה כמה מאות שנים והפך לחלק בלתי נפרד מנוף הגינות בצפון אירופה ואף מעט בישראל, הרבה מעבר לתחום תפוצתו הטבעי.

בגלל יופיים ונדירותם החלמוניות מוגנת בחוק בישראל.

הענקת שמות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם המדעי של הסוג חלמונית, Sternbergia, ניתן לכבוד הבוטנאי הצ'כי קספר מריה פון שטרנברג (Kaspar Maria von Sternberg), שחי בין השנים 1761 עד 1838. שטרנברג נודע בתרומתו לחקר הבוטניקה והגאולוגיה, והיה ממייסדי המוזיאון הלאומי של צ'כיה. הסוג נקרא על שמו כהוקרה על תרומתו למדע.

השם העברי "חלמונית" ניתן לצמח בשל צבע פרחיו הצהוב, המזכיר את צבע החלמון בביצה. עם זאת, מין אחד בסוג, חלמונית צחורה (Sternbergia candida), הנפוץ בדרום-מערב טורקיה, מתאפיין בפרחים לבנים.

מאפיינים מורפולוגיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

החלמונית היא צמח בצל נמוך וקירח. הבצל עם קליפות קרומיות וחומות[2]. העלים שטוחים, דמויי סרגל או רצועה, ומרוכזים בבסיס הגבעול. העלים ועמוד הפריחה הקצר עטופים בבסיסם במתחל קרומי דמוי צינור. שפת העלים ריסנית.

הפרחים, אחד או שניים בראש עמוד תפרחת קצר, שאינו נושא עלים ירוקים לאורכו, בעוד בבסיסו מצוי מתחל קרומי. הם מופיעים לרוב לפני העלים, צבעם צהוב או כתום, ולעיתים לבן (בטורקיה). העלים ערוכים בחלק התחתון של העמוד[3].

הפרחים דו-מיניים ונכונים, בעלי עטיף כותרתי (אין גביע) עם שישה עלים הערוכים בשני דורים, היוצרים מבנה דמוי משפך או פעמון עם צינור ושש אונות צרות, דמויות אזמל[3].

האבקנים, שישה במספר, שלושה קצרים ושלושה ארוכים. הזירים קבועים בראש צינור העטיף (ולא בראש השחלה), והם ארוכים מהמאבקים, מפורדים ואינם מאוחים לכדי עטרה[4].

השחלה תחתית, בעלת שלוש מגורות. עמוד שחלה נימי ובעל שלוש מקצועות, או הצלקת מחולקת לשלוש אונות[2][3].

הפרי הוא הלקט בשרני במקצת הנפתח באופן בלתי רגולרי או שאינו נפתח כלל.

הזרעים כמעט כדוריים, בקצה כל זרע בולט גופיף שומן לבן הנקרא סטרופיולה (strophiole) שהוא גידול עוקץ קטן, בשרני ושומני (לעיתים קשה) המצוי בקרבת הפומה (הנקודה שבה הזרע מחובר לצמח האם) ולא בקרבת ראש הזרע[4].

המינים הידועים בישראל ובעולם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל מוכרים 3 מינים מהם שניים גדלים בר במקומות טבעיים: חלמונית גדולה וחלמונית זעירה. המין השלישי, חלמונית צהובה, גדל בעיקר בגינות, אך ייתכן שהוכנסה לגינות מתוך הצומח של הסביבות.

חלמונית גדולה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
חלמונית גדולה בלהבים, ישראל

חלמונית גדולה (Sternbergia clusiana) - ראו ערך מורחב. אורך צינור העטיף 4 עד 7 ס"מ, ושש אונות צרות, דמויות אזמל שאורכן 5 עד 8 ס"מ[3].

חלמונית גדולה נבדלת מחלמונית זעירה בממדים שלהם. חלמונית זעירה מזכיר גרסה מיניאטורית של חלמונית גדולה. לחלמונית גדולה אין רצועה בהירה עוברת לאורך העלה בניגוד לחלמונית צהובה שהעלים שלה בצבע ירוק עז ולאורכם עוברת רצועה בהירה[2].

חלמונית זעירה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלמונית זעירה (Sternbergia colchiciflora) היא מין קטן ממדים, נדיר בישראל, שמזכיר סתוונית (Colchicum) אבל בצבע צהוב ומכאן שמה המדעי. תחום תפוצתו הטבעי של מין זה היא הרחבה ביותר והוא משתרע מאזור הים התיכון ועד דרום הונגריה המרכזית ואיראן. מדובר במין שקשה מאוד לאתרו בשל גובהו הנמוך ופריחתו החולפת. חלמונית זעירה פורחת באזורים הים תיכוניים ובמקרים רבים בבית גידול של אדמות כבדות, רוב האוכלוסיות שלה נמצאות בצפון הארץ בחרמון בגולן ובגליל אך גם באתרים בודדים בכרמל, שרון, הרי יהודה והשומרון. הפריחה מצטמצמת מסוף אוקטובר עד סוף דצמבר[5].

במצב של עלים ופירות, הצמח מזכיר גרסה מיניאטורית של חלמונית גדולה, עם עלים צרים ומסולסלים (מפותלים) ברוחב 2 עד 4 מ"מ. ופירות הצמודים לקרקע. העלים עדינים ומכוסים שערות דקיקות. הפרחים מופיעים לפני העלים ואלה מצטרפים אליהם עוד במהלך הפריחה, אונות העטיף צהובות וצרות ברוחב עד 5 מ"מ. למין זה ישנם גם פרחים קליסטוגמיים שאינם בוקעים את הקרקע ואינם נפתחים; האבקה עצמית מתבצעת בתוך הפרח הסגור ורק בתחילת האביב מציצים הפירות מעל פני האדמה.

בהתאמה ליכולתה של חלמונית זעירה לעשות האבקה עצמית ולגדל פרחים קליסטוגמיים – נמצא כי תפוצתה העולמית היא הרחבה ביותר: מין זה גדל בנוסף לאגן הים-התיכון והמזרח התיכון גם בצפון אפריקה, חודר למרכז אירופה וממשיך מזרחה לחצי האי קרים, הקווקז ועד לאזרבייג'ן.

חלמונית צהובה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלמונית צהובה (Sternbergia lutea) אינה גדלה בר בישראל ותפוצתה הטבעית באזורים הממוזגים מספרד ועד מערב ומרכז אסיה בעיקר באזורים הממוזגים. בישראל היא גדלה רק בגינות. צבע העטיף כצבע החלמון. העלים בצבע ירוק עז ולאורכם עוברת רצועה בהירה לבנבנה, אורכן 15 עד 30 ס"מ ורוחבם כ-2 ס"מ או פחות. אורך צינור העטיף כס"מ אחד[3]. אורך אונות העטיף 3 עד 5 ס"מ ורוחבן כ-1.2 ס"מ. אורך אונות העטיף גדול פי 2 עד 4 מאורך הצינור. הפריחה מתרחשת בנובמבר ודצמבר[6]. הפרחים מופעים לפני העלים.

בישראל ובטורקיה, חלמונית צהובה אינה נחשבת לחלק מהצמחייה הטבעית המקומית. לדעת הבוטנאים שלהם היא הובאו לשם באופן מלאכותי (על ידי בני אדם) או התפשטה לשם ממקומות אחרים. עם זאת, המין יכול להתאקלם היטב ואף להיות מתורבת באזורים מסוימים.

חלמונית צהובה מתאימה לגידול בתנאי חצי-צל ואור מלא, היא עמידה בקרה וביובש ורגישה למליחות. הריבוי נעשה באמצעות זרעים בסתיו או חלוקת בצלים.

חלמונית מישוסטין

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלמונית מישוסטין (שם מדעי: Sternbergia mishustinii) היא צמח גאופיט נדיר ממשפחת הנרקיסיים, הגדל בעיקר באזור האקלים הממוזג[7][8]. הצמח תואר לראשונה למדע בשנת 2022 והצטרף לשבעת המינים הנוספים מהסוג חלמונית. אוכלוסייתו התגלתה במחוז מרסין שבדרום טורקיה, באזור מישור קיליקיה, במדרונות הדרום-מזרחיים של הרי הטאורוס המרכזיים. הצמח גדל באזורים פתוחים וסלעיים, על מצעי גיר חשופים, בגובה של כ-370 מטרים מעל פני הים, באזור בעל צמחייה דלילה. ייתכן שמדובר במין אנדמי מקומי לאזור קיליקיה. בשל שטח התפוצה המצומצם ואיומים אנושיים, הצמח מוגדר כמין "בסכנת הכחדה חמורה" (CR) לפי קריטריוני ה-IUCN.

אטימולוגיה: השם המדעי Sternbergia mishustinii ניתן לכבודו של רוסלן מישוסטין, חוקר טבע מאוקראינה, שגילה ואסף את זרעי המין בשנת 1997 במהלך מסע זואולוגי בדרום טורקיה. שם זה מהווה הוקרה על תרומתו המשמעותית לחקר המין ולשמירת המגוון הביולוגי באזור.

שימור: חלמונית מישוסטין היא מין אנדמי לדרום טורקיה, שמוגבל בעיקר למישור קיליקיה, וייתכן שגם למזרח הים-התיכון. שטח התפוסה (AOO) של המין מוערך בפחות מ-10 קמ"ר,  והוא כולל אוכלוסייה קטנה במיוחד המונה עד 300 פרטים בגילאים שונים.

בית הגידול של המין נמצא בסכנת פגיעה משמעותית בשל כריתת יערות, רעיית יתר ולחץ אנושי מקומי. עם זאת, המצוקים הסלעיים מאבן הגיר שבהם גדל הצמח מעניקים לו מידה מסוימת של הגנה טבעית. איום נוסף הוא איסוף בלתי חוקי בקנה מידה קטן של בצלים, אשר עלול להוביל לירידה הדרגתית ומתמשכת באוכלוסייה.

בשל שטח התפוסה המצומצם, האוכלוסייה הקטנה ומגוון האיומים, המין מוגדר כ"מצוי בסכנת הכחדה חמורה" (Critically Endangered) בהתאם לקריטריונים של הרשימה האדומה של ה-IUCN לשנת 2019.

אקולוגיה: חלמונית מישוסטין תוארה מאזורים סלעיים פתוחים בעלי צמחייה דלילה (garrigue), בגובה של כ-370 מטרים מעל פני הים. היא גדלה על מצוקי גיר באזור העיר מרסין שבדרום טורקיה. הצמח הוא מזופיט (Mesophyte), המותאם לסביבה בעלת לחות בינונית, ואוהב גיר (Calciphile).

הצמח גדל לצד מיני צמחים נוספים המשמשים כמדדים אקולוגיים (אינדיקטורים פיטוצנוטיים - Phytocenosis), הכוללים:

  • עציים ושיחים: Phillyrea latifolia (קיסוסית רחבת-עלים), Paliurus spina-christi (שיזף מצוי), Smilax aspera (סמילקס קוצני), Myrtus communis (הדס מצוי), Quercus coccifera (אלון מצוי), Nerium oleander (הרדוף הנחלים), Olea europaea (זית תרבותי).
  • מינים עשבוניים: Cyclamen cilicicum (רקפת קיליקית), Colchicum cilicicum ו-Colchicum polyphyllum (כרכומים שונים), Muscari parviflorum (מוקדון קטן-פרחים), Muscari comosum, Romulea ramiflora (רומולאה מסועפת), Drimia maritima (חצב מצוי), Anemone blanda (כלנית עדינה), Arum dioscoridis (לוף דיוסקורידס), ועוד.

מורפולוגיה: הבצל הוא רב-שכבתי, דמוי ביצה, וקוטרו כ-20 × 20 מ"מ. צוואר הבצל מגיע לאורך של עד כ-30 מ"מ. גלדי הבצל לבנים, והבצל כולו עטוף בקליפה חומה כהה ומבריקה. השורשים המשניים של הצמח לבנים.

הנדן הבסיסי תת-קרקעי, בעל חתך רוחב דמוי צינור פחות או יותר, וחתוך באלכסון בקצהו. אורכו נע בין 45 ל-71 מ"מ ורוחבו 3 עד 5 מ"מ. הנדן הוא קרומי, יבש, בצבע לבן, עם עורקים אורכיים ירוקים.

העלים, שמספרם 3 (לעיתים רחוקות 4), מתפתחים לאחר הפריחה (היסטרנתיים) ואינם נוכחים בזמן הפריחה (anthesis) ומתפתחים במלואם לאחר סיום הפריחה.

העלים, שמספרם שלושה (לעיתים רחוקות ארבעה), מתפתחים לאחר הפריחה (היסטרנתיים) ואינם מופיעים במהלך הפריחה עצמה (anthesis). לאחר סיום הפריחה הם משלימים את התפתחותם. טרף העלה צר מאוד, בצורת סרגל, קירח, וזקוף במידה ניכרת. הוא אינו ספירלי (לולייני) אך מפותל באופן מובהק לאורך צירו. קודקודם חד ושטוח. אורכם של הטרפים בבגרות נע בין 13 ל-16 ס"מ, ולעיתים מגיע עד 23 ס"מ, ורוחבם נע בין 0.1 ל-0.3 ס"מ. צבעם ירוק כהה עם גוון כחלחל (glaucescent) שאינו מבריק. צדם התחתון של הטרפים עם חריצים שכמעט אינם נראים לעין.

החפה של הפרח הוא קרומי, יבש ועדין, דמויי אזמל, בצבע ירקרק עם עורקים אורכיים ירוקים. אורכו עד 14 מ"מ באורך ורוחבו 2 עד 3 מ"מ.

עמוד תפרחת חסר עלים (Scape) יחיד, לעיתים נדירות שניים, תת-קרקעי, אינו מתפתח במהלך הפריחה. בשלב הפירות, מידותיו מגיעות לאורך 35 עד 40 מ"מ ורוחב של כ-2 מ"מ.

עמוד התפרחת חסר העלים (Scape) הוא יחיד, ולעיתים נדירות מופיעים שניים. הוא תת-קרקעי ואינו מתפתח ומתארך במהלך שלב הפריחה. בשלב העלאת הפירות מעל פני הקרקע, אורכו מגיע ל-35 עד 40 מ"מ ורוחבו כ-2 מ"מ.

עמוד התפרחת חסר העלים (Scape) הוא יחיד, ולעיתים נדירות שניים. הוא תת-קרקעי ואינו מתפתח ומתארך במהלך שלב הפריחה. בשלב הפצת הזרעים, כאשר הוא עולה מעל פני הקרקע, אורכו מגיע ל-35 עד 40 מ"מ ורוחבו כ-2 מ"מ.

הפרחים: פרח יחיד, ולעיתים נדירות שניים, בצבע צהוב-גופרית (sulphur-yellow), יושב (ללא עוקץ). לעיתים קרובות, הפרח הוא קליסטוגמי (cleistogamous), כלומר, ההאבקה מתרחשת בתוך הפרח הסגור.

העטיף של חלמונית מישוסטין הוא דמוי משפך. צינור העטיף לבן, באורך של כ-6 מ"מ ובקוטר של כ-0.9 מ"מ. העטיף כולל 6 אונות, המסודרות בני דורים. צורת האונות דמוית אזמל הפוך צר, והן בעלות חריצים קלים בצדן התחתון (abaxial). השוליים בצדן העליון (adaxial) מקופלים באופן ברור (plicate) ברוחב של כ-0.4 מ"מ. אורכן של האונות נע בין 13 ל-20 מ"מ ורוחבן 1.7 עד 2 מ"מ. הקצה חד, דמוי ברדס, ובעל בליטה בולטת ולבנה של שערות זיפיות בצד הפנימי.

העטיף דמוי משפך. צינור העטיף לבן, באורך של כ-6 מ"מ ובקוטר של כ-0.9 מ"מ. שש אונות מסודרות בשני דורים, והן דמויות אזמל הפוך צר, עם חריצים עדינים בצדן התחתון. השוליים בצדן העליון מקופלים בצורה ברורה (plicate) ברוחב של כ-0.4 מ"מ. אורכן של האונות נע בין 13 ל-20 מ"מ ורוחבן 1.7 עד 2 מ"מ. קצותיהן חדים, בעלי צורה דמוית ברדס, ומציגים בליטה בולטת בצבע לבן של שערות זיפיות בצד הפנימי.

האבקנים, שישה במספר, מסודרים בשני דורים שאינם שווים באורכם. זירי הדור החיצוני ארוכים יותר, באורך של כ-5 מ"מ, בעוד שזירי הדור הפנימי קצרים יותר, באורך של כ-1.5 מ"מ, וכולם בצבע צהבהב. המאבקים מחוברים לזירים בבסיסם (basifixed), בצבע צהוב-גופרית (sulphur-yellow), ובעלי צורה אליפטית רחבה עם קצה קהה. הקונקטיב המחבר בין שקי האבקה לבן, ובכל מאבק ישנם ארבעה שקי אבקה, באורך של כ-2 מ"מ ובקוטר של כ-1 מ"מ, הפונים פנימה. האבקה עצמה צהבהבה.

השחלה תחתית, יושבת, מורכבת משלושה עלי שחלה מאוחים ובעלת שלוש מגורות. השחלה מוארכת ובעלת חתך רוחב משולש בקירוב. צבעה צהבהב, אורכה כ-1.1 מ"מ וקוטרה כ-0.9 מ"מ, והשליה שלה חיקית. הביציות מרובות ומסודרות בשתי שורות בכל מגורה.

עמוד השחלה דקיק מאוד, אורכו נע בין 8 ל-10 מ"מ, קוטרו כ-0.5 מ"מ, וצבעו צהבהב. הצלקת כדורית, בעלת שלוש אונות ובקוטר של כ-0.7 מ"מ.

הפרי הוא הלקט בשרני שאינו נפתח, הבולט באופן מלא או חלקי מעל הקרקע כאשר הוא מבשיל. צבעו ירקרק-חום, אורכו כ-15 מ"מ ורוחבו כ-7 מ"מ בבגרותו. עמוד התפרחת (עוקץ הפרי) צינורי ובעל גוון ירקרק. בחתך רוחב, ההלקט ניכר בצורתו המשולשת, והוא גלילי, מוארך ומחודד בקצה העליון, עם זרעים בולטים לאורך המגורות.

הזרעים בהלקט מרובים, כמעט כדוריים, באורך של כ-3 מ"מ וברוחב של כ-2.5 מ"מ. קליפת הזרע חלקה, מבריקה ובעלת צבע חום כהה. בקצה כל זרע בולט גופיף שומני בצבע חום המכונה סטרופיולה (strophiole), שהוא גידול קטן בצורת עוקץ, בשרני ושומני (ולעיתים קשה), הממוקם סמוך לפומה (האזור שבו הזרע מחובר לצמח האם) ולא בקרבת ראש הזרע. הסטרופיולה מפותחת היטב ומסייעת בתהליכי הפצת הזרעים.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חלמונית בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Sternbergia Waldst. & Kit., POWO plants of the World Online. Published on the Internet
  2. ^ 1 2 3 מיכאל זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה מתוקנת ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1989, עמ' 526-7
  3. ^ 1 2 3 4 5 א. פאהן, ד. הלר, מ. אבישי, מגדיר לצמחי התרבות בישראל, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ' 554-561
  4. ^ 1 2 נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1998, עמ' 802-3
  5. ^ חלמונית זעירה, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
  6. ^ Sternbergia lutea (L.) Ker Gawl. ex Spreng., POWO plants of the World Online. Published on the Internet
  7. ^ Sternbergia mishustinii, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
  8. ^ Zubov, D., Trias Blasi, A. & Mishustin, R., Sternbergia mishustinii (Amaryllidaceae): a new species from the Mersin Province in southern Turkey, Kew Bull 77, 2022, עמ' 317–323 doi: https://doi.org/10.1007/s12225-022-10013-8