חיי אדם

חיי אדם
מידע כללי
מאת	רבי אברהם דנציג
שפת המקור	עברית
תורגם לשפות	יידיש
סוגה	חיבור הלכתי
הסכמות	רבי חיים בן פרץ הכהן אב"ד פינסק; רבי אריה ליב קצנלבויגן אב"ד בריסק; רבי אברהם אבלי פאסוועלער מווילנא;
הוצאה
תאריך הוצאה	ה'תק"ע (1810)
מספר עמודים	254
מהדורות נוספות
תאריך מהדורה ראשונה	ווילנא
מספר כרכים	1
קישורים חיצוניים
ויקיטקסט	חיי אדם
היברובוקס	מהדורת ווילנא, תק"ע; מהדורת ווילנא-הוראדנא, תקע"ט; מהדורת זיטומיר, תרי"ח; מהדורת ווילנא, תרל"ו; מהדורת ווארשא, תרמ"ח;

חיי אדם הוא ספר הלכה שנכתב בסוף המאה ה-18 או בתחילת המאה ה-19 בידי רבי אברהם דנציג.

תוכן ומבנה הספר

בספר קיצור ההלכות הנהגות ביום-יום ובשבתות וחגים. הספר כולל הסברים רעיוניים ולא רק הלכות (בשונה משולחן ערוך הכולל בעיקרו תמצות ההלכות בלי הרחבה על הסבר טעם ההלכות). רבי אברהם קיבל את הסכמתו של רבי חיים מוולוז'ין על חיבור ספריו, ובטרם הדפסת ספרו חכמת אדם על שולחן ערוך יורה דעה, המליץ לו לסדר את הכללים בספר, במקביל לסימנים בשולחן ערוך על מנת לאפשר ללומדים לעיין בהלכות בהרחבה.

הספר עצמו בנוי בחלוקה לפרקים (הנקראים "כללים"). 69 פרקים בהלכות על סדר היום ועוד 155 פרקים בהלכות שבת וחגים.

הספר נחשב לאחד הספרים היסודיים באחרונים ואף מוזכר פעמים רבות בספר קיצור שולחן ערוך של רבי שלמה גאנצפריד, בספר בן איש חי של רבי יוסף חיים מבגדאד, ובספר משנה ברורה של רבי ישראל מאיר הכהן.

מעמדו של הספר

היו שערערו על מעמדו וסמכותו של הספר, משכיוון שבזמן כתיבתו המחבר עסק במסחר ולא כיהן בפועל כמורה הוראה.

רבי חיים חזקיהו מדיני בספרו "שדי חמד" דוחה טענה זו ומונה שורה ארוכה של גדולי תורה שראו ברבי אברהם דנציג פוסק בר סמכא. רבי אברהם דנציג עצמו מסביר את עיסוקו במסחר, ומדוע אין זה אומר שהוא לא ראוי, בהקדמתו לספרו "חכמת אדם"^[1].

המהדורה הראשונה הודפסה בשנת ה'תק"ע בעילום שמו של המחבר.

המהדורה השנייה הודפסה בשנת תקע"ט, לאחר שמצבו הכלכלי של הרב דנציג הורע והוא נאלץ להתמנות למורה הוראה בווילנה. במהדורה זאת גילה את שמו.

מאז החיבור זכה לעשרות מהדורות, בחלקן המדפיסים הרשו לעצמם לשנות ולהגיה כהבנתם^[2].

הספר היה מספרי לימוד ההלכה המרכזיים של יהדות אשכנז האורתודוקסית במאות ה-19 וה-20.

החל מהמחצית השנייה של המאה ה-20 ספר ההלכה המרכזי הוא המשנה ברורה שריכז את ספרי ההלכה שנכתבו לפניו וכולל ציטוטים רבים מספר "חיי אדם".

במערכת החינוך הממלכתית-דתית בישראל שימש כספר לימוד מרכזי בהלכה בשנים 1962–1972 ולאחר מכן הוחלף על ידי קיצור שולחן ערוך מקור חיים, קיצור שולחן ערוך והמשנה ברורה, על רקע טענות שהוא ספר קשה ומבלבל עבור בני נוער ואף לא עדכני מספיק ביחס להתפתחות הטכנולוגית^[3].

הרב ברוך הלוי אפשטיין שיצא נגד ספרי קיצורי הלכות אמר בספרו "מקור ברוך" לגבי שם הספר: ״חיי אדם״: המחבר בחר בשם טוב לספרו מכיוון שאף לא אחד יעשה קיצור מספרו, שהרי אף לא אחד יקרא לספרו "קיצור חיי אדם". למעשה, ספר בשם "קצור מספר חיי אדם" יצא לאור כבר בתרי"ד (1854) בדפוס יוסף ראובן ראם שבוילנה.

על שם הספר נקראו רחובות בשכונת נחלת יצחק בתל אביב ובשכונת גאולה בירושלים.