חיל האוויר המלכותי הסעודי
סמל חיל האוויר המלכותי הסעודי | |
פרטים | |
---|---|
מדינה | ערב הסעודית |
סוג | חיל אוויר |
בסיס האם | ריאד |
אירועים ותאריכים | |
תקופת הפעילות | 1916–הווה (כ־109 שנים) |
מקים היחידה | אבן סעוד |
מלחמות | מלחמת המפרץ, מלחמת איראן-עיראק, מבצע סופה נחרצת, Al-Wadiah War |
נתוני היחידה | |
כוח אדם | 20,000 |
כלי טיס |
1,106 כלי טיס מתוכם 456 מטוסי קרב |
חיל האוויר המלכותי הסעודי (בערבית: القوات الجوية الملكية السعودية) הוא זרוע האוויר של הכוחות המזוינים של ערב הסעודית. החיל נחשב לאחד הגדולים והמתקדמים במזרח התיכון יחד עם חיל האוויר הישראלי, חיל האוויר הטורקי וחיל האוויר המצרי.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]החיל הוקם עוד בשנות ה-20 בעזרת סיוע בריטי, בשנות ה-50 עבר החיל ארגון מחדש והחל לשתף פעולה עם חיל האוויר האמריקאי. במסגרת שיתוף הפעולה אפשרה ערב הסעודית לארצות הברית להשתמש בבסיס הצבאי בדהראן. הנוכחות האמריקאית בבסיס מהווה עד היום מטרה לגורמים פונדמנטליסטיים הרואים בכך עדות לשליטה האמריקאית במדינה. במהלך ימי מלחמת המפרץ הראשונה הותקף הבסיס בטילי סקאד עיראקיים.
עד למלחמת המפרץ הראשונה לא עמד חיל האוויר המלכותי הסעודי במבחן ממשי. בתום המלחמה, לנוכח הכשלים שהתגלו וכן חוסר היכולת הצבאית של ערב הסעודית להגן על עצמה, החליט בית המלוכה הסעודי על ארגון מחדש של הצבא, הצטיידות בכלי נשק מתקדמים וקיום אימונים משותפים עם צבא ארצות הברית ועם הצבא הבריטי. כחלק ממסע ההצטיידות רכשה ערב הסעודית בין היתר מטוסי F-15 ומטוסי טורנדו אשר מהווים עד היום את המטוסים העיקריים של החיל. בנוסף, רכשה ערב הסעודית גם 5 מטוסי בואינג E-3 סנטרי (איווקס) לבקרה והתראה מוקדמת למרות התנגדות נחרצת מצד ישראל.
ב-2007 חתמה ערב הסעודית חוזה ענק שנאמד ב-10–16 מיליארד דולר לאספקת 72 מטוסי יורופייטר טייפון[1] הנחשבים למתקדמים ביותר אחרי ה-F-22 האמריקאי. העסקה לוותה בשערורייה גדולה כשהתברר שהבריטים שיחדו כספית ומינית גורמים סעודיים והחוזה אף עמד בפני ביטול.[דרוש מקור] כמו כן, חתמה ערב הסעודית על הסכם עם ארצות הברית לרכישה של כ-84 מטוסי קרב מתקדמים מסוג F-15SA אשר צפויים להגיע בתחילת שנת 2015.
השאלות בנוגע לחוזקו של חיל האוויר הסעודי
[עריכת קוד מקור | עריכה]למרות גודלו והציוד המתקדם שברשות חיל האוויר המלכותי הסעודי, החיל אינו נחשב לחזק במיוחד. דבר זה התבטא במהלך מלחמת המפרץ הראשונה, כשהצבא הסעודי לא היה ערוך להגנת המדינה מפני התקפה. החיל סובל מתחזוקה לקויה של כלי הטיס, מהיעדר אימונים ברמה גבוהה ומהיעדר כוח אדם מיומן ומוכשר. ישנם דיווחים רבים שטייסים אמריקאיים, בריטיים וסעודיים הם שמתפעלים את כלי הטיס ומועסקים על ידי חיל האוויר המלכותי הסעודי. בשנים האחרונות התהדקו היחסים עם פקיסטן ומדריכים צבאיים רבים נמצאים במדינה.[דרוש מקור]
מבנה חיל האוויר המלכותי הסעודי
[עריכת קוד מקור | עריכה]חיל האוויר הסעודי מחולק-9 אגפים הפרוסים על פני 7 בסיסי חיל אוויר:
- אגף 1 של חיל האוויר הסעודי בבסיס המלך עבדולאזיז, ד'אהראן, מחוז המזרח:
- טייסת 1 בבסיס המלך סלמאן
- טייסת 35
- טייסת 75
- טייסת 83
- בית הספר לטיסה (ביס"ט)
- אגף 2 של חיל האוויר הסעודי בבסיס המלך פהד, טאיף, מחוז מכה
- אגף 3 של חיל האוויר הסעודי בבסיס המלך עבדולאזיז, ד'אהראן, מחוז המזרח
- אגף 4 של חיל האוויר הסעודי בבסיס המלך סעוד, חפר אל-באטין, מחוז המזרח
- אגף 5 של חיל האוויר הסעודי בבסיס המלך ח'אלד, ח'אמיס מושית, מחוז עסיר
- אגף 6 של חיל האוויר הסעודי בבסיס הנסיך סולטאן, אל-חרג', מחוז ריאד
- אגף 7 של חיל האוויר הסעודי בבסיס המלך פייסל, טבוק, מחוז טבוק
- אגף 8 של חיל האוויר הסעודי בבסיס הנסיך עבדאללה, ג'דה, מחוז מכה
- אגף 11 של חיל האוויר הסעודי בבסיס המלך עבדולאזיז, ד'אהראן, מחוז המזרח
טייסות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- טייסת 1 (טיסה מלכותית)
- טייסת 2 (F-15C/D)
- טייסת 3 (יורופייטר טייפון F.2/T.3)[2]
- טייסת 4 (C-130H)
- טייסת 5 (F-15C/D)
- טייסת 6 (F-15S/SA)
- טייסת 7 (טורנדו IDS)
- טייסת 8 (Cirrus SR22T)
- טייסת 9 (PC-21)
- טייסת 10 (יורופייטר טייפון F.2/T.3)[2]
- טייסת 12 (בל 212)
- טייסת 13 (F-15C/D)
- טייסת 14 (בל 212/412EP)
- טייסת 16 (C-130H/C-130H-30)
- טייסת 17 (יחידת המרה מבצעית)
- טייסת 18 (E-3A)
- טייסת 19 (ביצ'קרפט 350ER-ISR ו-RE-3A/B)
- טייסת 20 (C-130H)
- טייסת 21 (BAE Hawk 165)
- טייסת 22 (PC-21)
- טייסת 23 (KE-3A)
- טייסת 24 (A330-203/243 MRTT)[3]
- טייסת 29 (F-15SA)
- טייסת 32 (KC-130H/J)
- טייסת 33 (טיסות רפואיות מלכותיות)
- טייסת 34 (F-15C/D)
- טייסת 35 (Jetstream)
- טייסת 37 (BAE Hawk 65)
- טייסת 44 (בל 412)
- טייסת 50 (ביצ'קרפט 350i)
- טייסת 55 (F-15SA)
- טייסת 60 (Saab 2000AEW&C)
- טייסת 75 (טורנדו IDS)
- טייסת 77 (PC-21)
- טייסת 79 (BAE Hawk 165)
- טייסת 80 (יורופייטר טייפון F.2)[4]
- טייסת 83 (טורנדו IDS)
- טייסת 88 (BAE Hawk 65/A)
- טייסת 92 (F-15S/SA)[3]
- טייסת 99 (AS532M Cougar)
- טייסת 202 (CH-4B UAV)
- טייסת 203 (CH-4B UAV)
טייסות עבר:
- טייסת 11 (נסגרה)
- טייסת 15 (נסגרה)
- טייסת 25 (נסגרה) (בל 412)
- טייסת 30 (נסגרה) (מסוקים)
- טייסת 41 (נסגרה) (ביצ'קרפט 350 סיור אווירי)
- טייסת 42 (נסגרה) (F-15C ו-F-15D)
- טייסת 66 (נסגרה) (טורנדו IDS)
כלי הטיס שברשות חיל האוויר המלכותי הסעודי
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]עיינו גם בפורטל: | |||
---|---|---|---|
פורטל המזרח התיכון |
- אתר האינטרנט הרשמי של חיל האוויר המלכותי הסעודי (בערבית ובאנגלית)
- חיל האוויר המלכותי הסעודי באתר scramble
- חיל האוויר המלכותי הסעודי באתר Global Security
- חגי גלבוע, סקירת החיל בבטאון חיל האוויר, באתר חיל האוויר הישראלי
- אריה חשביה, ערב הסעודית - היבט צבאי, מערכות 282, 1982
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ BBC NEWS | Business | Saudis buy Eurofighters from UK
- ^ 1 2 AirForces Monthly, סטמפורד, לינקולנשייר, אנגליה: Key Publishing|Key Publishing Ltd, 2016, עמ' 74
- ^ 1 2 AirForces Monthly, סטמפורד, לינקולנשייר, אנגליה: Key Publishing|Key Publishing Ltd, 2016, עמ' 9
- ^ AirForces Monthly, סטמפורד, לינקולנשייר, אנגליה: Key Publishing|Key Publishing Ltd, 2015, עמ' 4
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 Flight Global, World Air Forces 2023, Flight Global