חיים מאור

חיים מאור

חיים מאור (2014)
לידה	1951 (בן 73 בערך) תל אביב-יפו, ישראל
לאום	ישראלי
תחום יצירה	ציור

חיים מאור (נולד ב-1951 ביפו) הוא אמן, אוצר ופרופסור אמריטוס במחלקה לאמנויות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. שימש ככתב האמנות בעיתון "על המשמר" ובביטאון "יחד", ממייסדי כתב העת לאמנות "סטודיו", שאותו ערך בין השנים 1989–1993.

ביוגרפיה

חיים מאור נולד ביפו בשנת 1951 בשם חיים בנימין מושקוביץ. שני הוריו היו ניצולי השואה, אביו ניצל ממחנה אושוויץ, הצטרף לפרטיזנים והיה היחיד מכל משפחתו ששרד, ואמו ניצלה ממחנה ריכוז. הוריו הכירו בספינת מעפילים בדרכם ארצה. חיים נקרא על שם סבו מצד אביו שנספה באושוויץ.

למד ציור בין השנים 1961–1968 אצל הצייר אדוין סלומון. שירת בצה"ל כחוקר במצ״ח. בין השנים 1973–1976 למד אמנות והוראת אמנות במדרשה לאמנות

ברמת השרון, ומאז 1979 הוא עוסק בהוראת אמנות במסגרות שונות במקביל לפעילותו כאמן וכאוצר.

מאור היה נציג ישראל בביאנלה ה-12 לאמנים צעירים שהתקיימה בפריז ב-1982. שנה לאחר מכן היה חבר במשלחת סופרים ואמנים לפולין במסגרת אירועי "40 שנה למרד גטו ורשה". כעיתונאי כתב מאור במוסף "חותם" של העיתון "על המשמר" וב"דבר ראשון". היה ממייסדיו של כתב-העת לאמנות "סטודיו", וכיהן כעורכו הראשון בין השנים 1989–1993.

מאור היה פרופסור מן המניין במחלקה לאמנויות באוניברסיטת בן-גוריון, שעל מייסדיה הוא נמנה, עד פרישתו לגמלאות. בנוסף, הוא משמש כיועץ לנשיאת האוניברסיטה בנושאי אמנות; כמנהל ואוצר הגלריות של האוניברסיטה וכמרכז חטיבת אמנות-יצירה. הוא הרצה על אמנות ישראלית ואמנות עכשווית ומרכז את קורס אוצרות וחטיבת אמנות-יצירה. תלמידיו השתלבו בעמדות מפתח בשדה האמנות כאוצרים במוזיאונים ובגלריות וכאמנים פעילים.

פעילות אמנותית

כאמן, בוחן מאור בעבודותיו את מרכיבי הזיכרון והזהות שלו על רקע הזיכרונות הטראומטיים של משפחתו בשואה ובישראל. גוף העבודות המרכזי ביצירתו האמנותית בוחן את מרכיבי הזהות שלו באופנים ובהקשרים שונים, במיצבים מרובי אמצעים, תוך דיאלוג עם 'אחרים'.

כאוצר עצמאי וכאוצר הגלריות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, אצר מאור תערוכות רבות שחשפו אמנים ממגזרים שונים, בעיקר אמנים מן הפריפריה הגאוגרפית והתרבותית. הוא חקר נושאים שלא טופלו בתצוגות בסצנה המרכזית של האמנות בישראל כגון אמנות סיבים. התערוכות והקטלוגים הנלווים שמשו ומשמשים כחומר לימודי משמעותי המרחיב את הידע אודות האמנות הישראלית.

מאור הציג בתערוכות רבות בישראל ומחוצה לה. בין השאר, הציג את תערוכות היחיד "אות קין" (1978) ו"עיוורון" (1979) בגלריית הקיבוץ בתל אביב; המיצב הנייד "מיתוסים מתמוססים" אותו הציג בשנים 1980-1983; המיצב "פני הגזע ופני הזיכרון" במוזיאון ישראל (1988); "פני הגזע והזיכרון סוזאנה - שושנת יעקב" במוזיאון היהודי הלאומי בוושינגטון, ארצות הברית (1998); "המשפחה" יחד עם האמן חאדר ושאח בגלריה "מרכז הקצה" (2009). "הם אני: חיים מאור" תערוכת יחיד במוזיאון הפתוח במגדל תפן ובמוזיאון הפתוח בפארק התעשייה בעומר (2011-2012). יצירותיו הוצגו גם במוזיאון היהודי בברלין, וכן בתערוכות בהולנד, ארצות הברית ועוד.

מאור זכה ב-1994 בפרס שר המדע והאמנויות, ב-1995 בפרס זוסמן מטעם יד ושם, ובשנת 2010 בפרס שרת התרבות והספורט. מנימוקי חבר השופטים בפרס שרת התרבות והספורט לשנת 2010:

היבט המרכזי ביצירתו, רבת השנים, של האמן חיים מאור הוא העיסוק באחר. אותם "אחרים" הם האובייקטים שעמם הוא משוחח, אותם הוא מתעד, איתם הוא יוצר דיאלוג ויזואלי. מאור מתייחס אל האחרים כחלק ממנו ולעתים קשה להבחין ביצירתו מי הוא חיים מאור ומי הוא האחר. מקורות השראתו הם בראש וראשונה ההתבוננות האישית שלו בעצמו, כגבר, כבן תרבות, כיהודי, כישראלי, כבן לניצולי שואה ממוצא פולני, כחילוני, כמאמין, כקיבוצניק לשעבר, כתושב הנגב, כבעל, אב וסב, כאמן יוצר וכבעל יצרים. בכול המצוין כאן הוא רואה פתח ליצירת הדיאלוג שלו עם האחרים כאשר המיצגים את האחרים הם בני משפחתו הקרובה, ניצולי השואה, העם הגרמני המתחדש והעם הפלסטיני. ביצירתו הרב גונית, גם מבחינה טכנית, ישנו הדיאלוג המאוד טעון של הזיכרון תוך התבוננות מפוקחת על ההווה והעתיד. יצירתו מציפה, תוך מבט אישי מאוד, בעיות חברתיות וקיומיות של החברה בה הוא חי ויוצר, החברה הישראלית".

איורים של ספרים

• כתונתי הצהובה: השואה בשירת הדור השני, אנתולוגיה, אגודת הסופרים העברים בישראל, רמת גן 1997, עריכה: עודד פלד.

השכלה

• 1968-1961 - אמנות, אצל אדוין סלומון.
• 1970 - מגמת אמנות שימושית, תיכון עירוני י"ד בתל אביב, בגרפיקה.
• 1976-1973 - אמנות והוראה, המדרשה לאמנות ברמת השרון.

מבחר תערוכות יחיד

• 1978 - "אות קין", גלריית הקיבוץ, תל אביב. אוצרת: מרים טוביה-בונה.1984 "הסוואה: גלגולי ההתפתחות של בני-אור ובני-חושך - 1984-1981", גלריית הקיבוץ, תל אביב
• 1988 - "פני-הגזע ופני-הזיכרון", מוזיאון ישראל, ירושלים. אוצר: יגאל צלמונה
• 1996 - "סוזאנה – שושנה", מרכז ההנצחה, טבעון. אוצרת: אסתי רשף
• 2000 - "אָנִימָה, אָנִימוּס, אָנוֹנִימוּס", גלריית קיבוץ גבעת חיים איחוד
• 2001 - "פוטוגר-פֵיָה", גלריה טובה אוסמן, ת"א
• 2002 - "מסומנים: 2002-1975", גלריה כברי, קיבוץ כברי
• 2007 - "מילת מפתח", בית מיכל, רחובות. אוצרת: כרמית בלומנזון
• 2008 - "שולחן ערוך", היי-טאצ', הרצליה. אוצרת: דפנה נאור
• 2009 - "המשפחה", ביחד עם חאדר ושאח, מרכז הקצה, אוצר יצחק דה לנגה
• 2011-2012 - "חיים מאור: הם אני", המוזיאון הפתוח, גני התעשייה תפן ועומר. אוצרת: רות אופק
• 2013 - "פורטרטים מספינצה", המכון הרומני לתרבות תל אביב. אוצרת: קלאודיה לזר
• 2014-2015 - "יהודי טוב. גוטע ייִד . Good Jew . يهودي جيد", משכן לאמנות עין-חרוד, אגף היודאיקה. אוצרת: דבורה ליס.2017-2018 "חיים מאור - הצפה", מרכז אמנויות וגלריה ע"ש אפטר-ברר, מעלות תרשיחא, אוצרת נועה מגדל

ספרים שיצאו בעקבות התערוכות

• "פני הגזע ופני הזיכרון: הספרייה האסורה"

פרסים

• 1994 - פרס, משרד המדע והאמנויות
• 1994 - פרס זוסמן לאמנים העוסקים בנושא השואה, יד ושם, ירושלים
• 1999 - פרס ראש העירייה, עמק הפר
• 1999 - מלגת קרן תרבות אמריקה-ישראל ע'ש שרת
• 2004 - מענק, המועצה לתרבות ולאמנות של מפעל הפיס
• 2010 - פרס העיצוב, משרד התרבות והספורט
• 2018 - פרס מפעל חיים לאמנים ותיקים ע"ש אריק איינשטיין, משרד התרבות והספורט

(הפרס מוענק מדי שנה על ידי משרד התרבות והספורט ליוצרים ותיקים אשר הטביעו חותמם ופעלו לקידום התרבות בישראל.

חבר השופטים בקטגוריית האמנות הפלסטית: תמר רבן, סעיד אבו שקרה ורפי ברביבאי נימקו את הבחירה במאור: "אמן פעיל, חוקר אמנות ישראל, מרצה ואוצר עצמאי. מאור בחר בפריפריה כמקור פעילות מרכזי במשך יותר מ־30 שנה. תרומתו לאמנות ולחברה הישראלית עצומה".

חיים אישיים

מאור נשוי ואב לחמישה. בין 1977 ל-2006 התגורר בקיבוץ גבעת חיים מאוחד בעמק חפר, כיום הוא גר ביישוב מיתר שבנגב.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא חיים מאור בוויקישיתוף

• MaorArt, אתר הבית של חיים מאור
• חיים מאור, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
• סמדר שפי, המשפחה: חיים מאור וחאדר ושאח, באתר הארץ, 2 באוקטובר 2009
• חיים מאור, דף שער בספרייה הלאומית