חותמת יהודית
חותמת יהודית (בגרמנית: Judenstempel) הייתה חותמת בצורת האות J (האות הראשונה במילה Juden - "יהודי") אדום שהודבקה על הדרכונים הגרמניים על ידי השלטונות הגרמניים משנת 1938, המזהה את בעל הדרכון כיהודי. הבסיס היה התקנה בדבר דרכוני יהודים מ-5 באוקטובר 1938.
דרכוני ה-J הגרמניים ענו על הצרכים של שווייץ[1] ושוודיה, אשר שקלו חובת ויזה כללית לאזרחים גרמנים בגלל הפליטים הרבים מגרמניה. מדינות אלו היו מבין הראשונות שהתאמצו בצורה גורפת, ככל האפשר, למנוע מכל הפליטים היהודים-גרמנים מלהישאר בשטחי מדינותיהן.
על פי הוראות משטרה מ-7 ביולי 1941, היה צורך להחתים גם את העמוד הראשון של כריכת הדרכון.[2] ההצעה לכך הגיעה מקונסול גרמני.[3]
סיווג היסטורי
[עריכת קוד מקור | עריכה]חותמת J אפשרה לזהות את יהודי גרמניה עם חציית הגבול. בהתאם לתקנות הכניסה של מדינת היעד, פירוש הדבר היה שיהודים עלולים לחוות איסורי כניסה במדינות שונות, בפרט באירופה של אותה העת; שווייץ, למשל, אפשרה ליהודים וליהודיות מגרמניה, שניתן היה לזהותם באמצעות דרכון זה, להיכנס למדינה השווייצרית, אולם אך ורק אם הנציגות השווייצרית האחראית הוציאה בעבר אישור ויזה לאותו יהודי או יהודייה.
האשמה בהמצאת החותמת J בדרכוני יהודים שנים רבות על שווייץ, ובפרט על מפקד משטרת הזרים הפדרלית השווייצרית, היינריך רותמונד. האשמות מקבילות הועלו על ידי פיטר ריפמן במאמר מ-31 מרץ 1954 בכתב העת "Der Schweizerischer Beobachter". מחקרים אחרים מראים שהחותמת J הוכנסה כתוצאה מהסכם בין שווייץ לגרמניה[4] אך הרשויות הגרמניות הציעו זאת, כדי למנוע מהמועצה הפדרלית של שווייץ. לדרוש מתן ויזה לכל אזרח גרמני.[5] בהתאם לכך, ב-1998 סייג "Beobachter" את האשמתו נגד רותמונד.
שווייץ עצמה לא סימנה ספציפית את הדרכונים של יהודי שווייץ. עם זאת, היא רצתה לאפשר ל"יהודים המשתייכים לרייך שדרכונם נושא את התכונה [...] המוזכרת [...] להיכנס לשווייץ אם הנציגות השווייצרית האחראית כללה בדרכון "הבטחה לאישור השהייה בשווייץ או למעבר דרך שווייץ".[6] שווייץ לא קיבלה יהודים גרמנים כפליטים פוליטיים ומנעה כניסת יהודים בסכנת השמדה לשווייץ, אם אלה לא הגישו בקשה מראש ולא היו עם היתר מיוחד מראש.
ספרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Die Schweiz und die Flüchtlinge zur Zeit des Nationalsozialismus: Überarbeitete und ergänzte Fassung des Zwischenberichts von 1999. (= Veröffentlichungen der Unabhängige Expertenkommission Schweiz – Zweiter Weltkrieg. Band 17). Chronos-Verlag, Zürich 2001, [[:de:Special:BookSources/3034006179|ISBN 3-0340-0617-9]]. (Zusammenfassung online; PDF; 17 kB)
- Georg Kreis: Die Rückkehr des J-Stempels: Zur Geschichte einer schwierigen Vergangenheitsbewältigung. Chronos-Verlag. Zürich 2000, [[:de:Special:BookSources/3905313340|ISBN 3-905313-34-0]]. (Rezension von Zsolt Keller 2002; PDF; 13 kB)
- Georg Kreis: Der Pass mit dem Judenstempel: Eine Familiengeschichte in einem Stück Weltgeschichte 1925–1975. München 2001.
- Schriftliche Stellungnahme des Bundesrates vom 25. November 1998 auf die Interpellation von Maximilian Reimann vom 7. Oktober 1998.
- Carl Ludwig: Die Flüchtlingspolitik der Schweiz seit 1933 bis zur Gegenwart: Bericht an den Bundesrat zuhanden der eidgenössischen Räte. 1957. (PDF; 26,4 MB)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ «Eine unglaubliche Affäre» – die Schweiz und der Judenstempel In: Neue Zürcher Zeitung vom 2. Mai 2023
- ^ Joseph Walk (Hrsg.): Das Sonderrecht für die Juden im NS-Staat. 2. Auflage. Heidelberg 1996, ISBN 3-8252-1889-9, S. 344.
- ^ Eckart Conze, Norbert Frei, Peter Hayes, Mosche Zimmermann: Das Amt und die Vergangenheit - deutsche Diplomaten im Dritten Reich und in der Bundesrepublik. München 2010, ISBN 978-3-89667-430-2, S. 177.
- ^ Dokument VEJ 2/127.
- ^ dpa-Meldung vom 22. Februar 2009, Hagalil-Archiv
- ^ Dokument VEJ 2/127
