לדלג לתוכן

חורבת בתה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חורבת בתה
מידות
שטח 15 דונם עריכת הנתון בוויקינתונים
היסטוריה
תקופות התקופה הביזנטית בארץ ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
אתר ארכאולוגי
ארכאולוגים זאב ייבין, אליוט בראון, פאני ויטו עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 32°54′45″N 35°17′49″E / 32.912446881411°N 35.29688492609°E / 32.912446881411; 35.29688492609
מפה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

חורבת בתה (ח' באט א־סיח) הוא אתר ארכאולוגי המכיל שרידי כפר קטן[1] וכנסיות מהתקופה הביזנטית. האתר ממוקם על גבעה בבקעת בית כרם שבגליל המערבי, כיום מכוסה חלקית, בתחומי העיר כרמיאל.

חקר האתר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

האתר נזכר בידי ויקטור גרן[2] ובקצרה בסקר ארץ-ישראל המערבית[3] וכן היה מוכר לפקחי מחלקת העתיקות של ממשלת המנדט הבריטי,[4] אולם לא נערכה בו כל חפירה. האתר הוכרז כאתר עתיקות בידי ממשלת המנדט,[5] ושוב בידי ממשלת ישראל.[6]

בשנים 1976–1978[7] וב־1984[8] נערכו ארבע עונות חפירה באתר בידי תלמידי בית ספר מקומי, תחת ניהולם של זאב ייבין, אליוט בראון ופאני ויטו. האתר נכלל בתוכנית המתאר של כרמיאל, אולם מלבד עבודות ניקוי בשנת 1994, לא נערכו באתר עבודות שימור מאז סיום החפירות.[9]

תולדות האתר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופה הביזנטית שכן באתר כפר בן כ־15 דונם, שבאופן ייחודי למרחב הארץ־ישראלי,[10] היה מוקף חומה בעובי של כ־1.5 מ'. בתוככי הכפר התגלו שתי כנסיות – כנסייה קטנה למרגלות הגבעה, צמודה לחומת הכפר, עם חדרי ומגורים ובית בד, שנראים ששייכים למכלול אחד שניתן לסווגו כמנזר,[11] ואחת גדולה, במרכז הכפר.

כמו כן התגלו בין בתי האתר בית יוצר לכלי חרס, בית בד, מספר בורות ומאגר מים גדול.[12]

מתחת לרצפת אחד מבתי הכפר התגלה מטבע פוליס (אנ') מברונזה של יוסטינוס השני (565–578), שנותן טווח עליון (אנ') לבנייתו של הבית, ולפיכך, לשכבה כולה. בבתים שונים בכפר נמצאו מטבע סולידוס מזהב[13] של הרקליוס (610–641) ומספר מטבעות פוליס של הרקליוס וקונסטנס השני (641–668) שמעידים שבתים אלו עוד היו בשימוש פעיל בתקופתם.[14][15]

הכנסייה הראשית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכנסייה בראש הגבעה שימשה כנראה ככנסייה מרכזית לכפר ולסביבותיו.[16]

בכנסייה זוהו שני שלבי בנייה.

השלב המוקדם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחלקים שנחפרו, השלב הראשון לא השתמר במידה מספקת בכדי לשחזר את התוכנית האדריכלית של הכנסייה באופן מדויק, אולם חלקים נרחבים מרצפת הפסיפס התשמרו כ־40 ס"מ מתחת למפלס הרצפה של הכנסייה המאוחרת. נראה כי הכנסייה הייתה כנסייה בזיליקלית – דבר לא שרד מהנארטקס, אולם נראה שהיה לכנסייה אטריום, בעוד שבסיסי העמודים וחלוקת הפסיפסים לפאנלים צפוני ומרכזי (החלק הדרומי לא נחפר) מצביעים על קיומם של ספינות. הפסיפסים כוללים תשליבים, קווי זיג־זג ודגמים פרחוניים תחומים בצורות גאוטריות – מרובעים, מתומנים ועוד. בצדו המזרחי של אולם התווך, שמונה מהמתומנים מכילים כתובות יווניות, ועשרה כתובות נתונות במסגרות מלבניות לרגלי שדרת העמודים הצפונית.

על סמך סגנונן הכללי והפליאוגרפיה של הכתובות, חוקרים שונים העריכו כי הכנסייה נבנתה במחצית הראשונה[17] או השנייה[18] של המאה ה־5 לספירה.

השלב המאוחר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסביבות האמצע של המאה ה־6,[14] בוניה של הכנסייה המאוחרת הסירו את מרבית קירותיה של הכנסייה המוקדמת, אך הותירו את רצפות הפסיפס על מכונן, תחת לרצפות החדשות. השיפוץ הושלם בשנת 541/2 או בשנת 526/7 (ראו להלן).

חפירות הכנסייה חשפו את האטריום, על רצפתו ועמודיו,[19] את הנארטקס, שהיה מרוצף בפסיפס ובמרכזו מדליון נושא כתובת. מצדו המזרחי של הנארטקס, שלושה פתחים שאבני הסף (אנ') שלהם השתמרו ברמות שונות הובילו את תוך הכנסייה. פתח נוסף התגלה בצד המזרחי של הקיר הדרומי (הקיר הצפוני לא שרד). אולם התווך היה מופרד מכל אחת מהסטראות בשורה של ארבעה עמודים ושני פילסטר, אחד לצד הקיר המזרחי ואחד בקיר המערבי. רצפת הפסיפס שרדה למקוטעין, אולם ניכר כי לכל לכל ספינה דגם משלה. הפסיפס למרגלות הסורג נשא כתובת נוספת, ומעליו זוג מדרגות שהובילו אל שולחן־המזבח, שלא התגלה, אולם ניתן לזהות את מקומו הודות לבסיסי רגליו.[20] אבני גזית שהתגלו מתחת לאפסיס המרכזי עשויות להיות חלק מכניסה לקריפטה, אך ייתכן שזהו שריד של שכבה קדומה.[21] כשאר פסיפסי הכנסייה המאוחרת, פסיפס האפסיס לא השתמר היטב, אולם ניתן להבחין בזנבו של טווס.[21] בחדר G הצמוד לקיר הדרומי של הכנסייה התגלו שברי קנקנים וכלי חרס אחרים,[21] אולם קשה להכריע לגבי אופיו של החדר ולפיכך לא ברור אם הקרמיקה מחדר G נועדה לשימוש פולחני או לחולין.[22] אחד מסוגי הקנקנים, שזוהה כאן לראשונה, ידוע במחקר כ"קנקן בתה".[23]

המכלול הקרמי של הכלים מהכנסייה וממבנים סמוכים משלב זה מתאורך למאות ה־4–6, בדגש על הצורות המאוחרות יותר.[24]

מספר אלמנטים אדריכליים מראים על פעילות שהתקיימה במבנה לאחר שהוא חדל מלתפקד ככנסייה, כנראה בעת הכיבוש הערבי של ארץ ישראל:[25] בתוככי האולם נחפרה באר, ומספר אלמנטים נבנו, כולל סתימת הפתח הצידי של הכנסייה תוך שימוש בכותרות בשימוש משני.[26]

כתובות פסיפסי הכנסייה המוקדמת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברצפת הכנסייה המוקדמת התגלו מספר כתובות: שמונה כתובות קצרות בתוך "כוורת" של מסגרות מתומנות שהשתמרו כמעט בשלמותן במזרח אולם־התווך ושלוש מסגרות מלבניות בין עמודי שרת העמודים הצפונית, שהכילו כל אחת 2–3 כתובות שמהן התשמרו 3–4 השורות התחתונות.

הכתובות כולן מוקדשות לזכרם של אנשים, חלקם לצד ציון סכום תרומה של גראמה (אנ') (רבע סולידוס) או חצי־גראמה. תריסר אנשים מוזכרים ללא ציון תרומתם (למעשה המספר עשוי להיות מעט שונה בהתחשב בחלקי הכתובות שלא השתמרו ובהתחשב במספר אנשים המוזכרים בשמם ובשמות אבותם בכתובות המלבניות), או בשל שהם לא תרמו כלל ויש לפרש את הכתובות הספציפיות הללו בתור כתובות זיכרון גרידא ולא בתור כתובות הקדשה,[27] או שאותם תורמים לא חפצו בציון סכום התרומה.[28]

חלק מהאנשים המוזכרים בכתובות מילאו תפקידים בכנסייה. אחד מהם, ששימש כגזבר (οἰκονόμος) עשוי היה להיות עמאי,[29] אולם כל השאר נשאו בדרגות כמורה שונות: בכתובות מוזכרים לקטור (ἀναγνώστης) אחד, שני פרסביטרים (אנ') (πρεσβυτέρου), שלושה דיאקונים (διάκων) וכן תת־דיאקון (אנ') (ὑποδιάκων) וארכידיאקון (אנ') (ὑποδιάκων) אחד.[30][31]

אחדים מהשמות המופיעים בכתובות דומים לשמות התורמים המופיעים ברצפות הפסיפס של חורבת כנס הסמוכה[32] ועשויים להיות אותם אנשים ממש.

כתובות פסיפסי הכנסייה המאוחרת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרכזו של הנארטקס של השלב המאוחר ניצב מדליון עם כתובת שהשתמרה באופן חלקי. השגיאות בכתובת מלמדות שהיא נעשתה בידי אומן שלא שלט היטב בשפה היוונית. הכתובת מספרת כי ”הכנסייה הקדושה נוסדה בשנת 90 וחמש מאות, באינדיקטיה (אנ') ה־5, תחת הבישוף שלנו, אהוב האל סטפנוס ובידי ירא האל... וירא האל...”

אין זה ברור לאיזה לוח שנה נמנות השנים שבכתובת. וסיליוס צפיריס הציע כי המדובר בלוח של פתולמאיס (עכו) המתחיל ב־49 לפנה"ס ואילו לאה די סגני העדיפה את המניין הפומפיאני (אנ') שהחל ב־63 לפנה"ס, ועל כן תאריך הייסוד של הכנסייה המאוחרת הוא 541/2 או 526/7.[33][34]

אין ידוע לאיזו דיוקסיה השתייך הכפר, ולפיכך אין לדעת אם מקום מושבו של הבשיוף סטפנוס הנזכר בכתובת היה בציפורי או בפתולמאיס.[35]

כתובת שנייה, הממקומת ליד המדרגות מבקשת מהאל להעניק מנוחה לתורם שהלך לעולמו. מצב השימור הגרוע של הכתובת הותיר את מפענחיה חלוקים בשאלה האם הכתובת מנציחה תורם אחד או יותר, וכיצד יש לשחזר את שמו (תם). סכום התרומה הוא 2 סולידי – פי שמונה מהתרומה הגדולה ביותר המוזכרת בפסיפסי הכנסייה המוקדמת.[36]

הכנסייה הקטנה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכנסייה הקטנה נבנתה על המדרון הדרומי, בסמוך לחומת הכפר. ככנסייה הגדולה אף היא נבנתה כבזיליקה, אולם עם אפסיס יחיד. הכנסייה, שהייתה בעלת שתי קומות[37] כללה לוחות סורג מעוטרים עשויים אבן גיר,[38] בסיסי אבן של מזבח, מספר פריטים אדריכליים, כולל כותרת קורינתית[39] ופסיפסים. באחד החדרים נתגלה מקטר ברונזה.[40] לאחר חורבן הכנסייה במאה ה־7, שימשו חלקי הסורג והפריטים האדריכליים כחומר בנייה לסתימת פתחי הכנסייה, שכנראה הוסבה למכלאת צאן.[37]

בחדר צמוד לכנסייה נבנה חדר ובו בית בד[41] ומתקנים שונים. חופרת האתר סברה שהוא מאוחר לכנסייה,[37] אולם חוקרים אחרים קישרו בין בית הבד לכנסייה והשתמשו בכך בתור ראיה לסיווגהּ כמנזר. על פי הקרמיקה בחדר, הוא המשיך להיות בשימוש בתקופה המוסלמית הקדומה.[37]

מלבד דו"ח ראשוני, החפירות במבנה הכנסייה המשנית/מנזר טרם פורסמו, והן עתידות להתפרסם בעתיקות.[42]

הסביבה הנוצרית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אשכנזי ואביעם שחקרו את המרחב הנוצרי סביב חורבת בתה הצביעו על מספר מנזרים היו קיימים בקרבת מקום (חורבת כנס, חורבת זגג, חורבת קב חורבת אל-קברה, חורבת מדרסה וגבעת זקיף (צכ')) וייתכן שנוהלו בידי כמרים מחורבת בתה,[43] ומנגד, המנזרים עזרו לספק את צורכיהם הרוחניים של אנשי הכפר.[44] ניתן להסביר את ריבוי הכנסיות והמנזרים באזור זה בכך שהיה קרוב לחיץ שבין הגליל המזרחי היהודי והגליל המערבי הנוצרי.[45]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • יעקב אשכנזי ומרדכי אביעם, "חורבת בתה, כפר ומנזריו – לדמותו של מרחב כפרי נוצרי בארץ־ישראל בשלהי העת העתיקה", קתדרה 147, ניסן תשע"ג, עמ' 7–32
  • Yeivin, Ze'ev (1992). "Excavations at Carmiel (Khirbet Bata)". 'Atiqot. Israel Antiquities Authority. 21: 109–128. ISSN 0792-8424. JSTOR 23458065.
  • Tzaferis, Vassilios (1992). "Greek Inscriptions from Carmiel". 'Atiqot. Israel Antiquities Authority. 21: 129–134. ISSN 0792-8424. JSTOR 23458066.
  • Sharabani, Marcia (1992). "The Coins from Carmiel". 'Atiqot. Israel Antiquities Authority. 21: 135–136. ISSN 0792-8424. JSTOR 23458067.
  • Heinrichs, Johannes (2023). "LXXI. Kh. Bata". In Ameling, Walter; et al. (eds.). Corpus Inscriptionum Iudaeae/Palaestinae. Vol. 5/Part 1: Galilaea and Northern Regions: 5876–6924. Berlin, Boston: De Gruyter. pp. 384–398. doi:10.1515/9783110715774-079.

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ לסיווג גודלי הכפרים בארץ ישראל בתקופה הביזנטית, ראו: איתמר טקסל, "ההתיישבות הכפרית", בתוך: יוסף פטריך, אורה לימור והלל ניומן (עורכים), 'ארץ־ישראל בשלהי העת העתיקה — מבואות ומחקריםחלק א', יד יצחק בן צבי, ירושלים, תשפ"ג, עמ' 538—547.
  2. ^ Guérin, Victor (1880). Description Géographique Historique et Archéologique de la Palestine (בצרפתית). Vol. 1: Galilée, pt. 1. Paris: L'Imprimerie Nationale. pp. 450–451.
  3. ^ Claude Reignier Conder & Horatio Herbert Kitchener: The survey of Western Palestine, Memories of the Topography, Orography, Hydrography and Archaeology vol I. London, 1881
    האתר מופיע בתור "Kh. es Sîh" בעמ' 180, ובשם "Kh. es Siyeh" בעמ' 321.
  4. ^ מידע על אתר חורבת בתה, בארכיון המנדטורי באתר רשות העתיקות
  5. ^ "רשימת מצבות ומקומות היסטוריים", ‏תוספת מס' 2 לגיליון 1375 של העִתון הרִשמי של ממשלת פלשתינה (א"י), מיום 24 בנובמבר 1944, באתר "נבו"
  6. ^ פקודת העתיקות – רשימת מצבות ואתרים היסטוריים, ילקוט הפרסומים 1091, תשכ"ד, 18 במאי 1964, עמ' 1373
  7. ^ ח' בתה (כרמיאל), חדשות ארכיאולוגיות סג/סד, 1977, עמ' 19–21; ח' בתה (כרמיאל), חדשות ארכיאולוגיות נט/ס, 1976, עמ' 12; ח' בתה-כרמיאל - 1978, חדשות ארכיאולוגיות סז/סח, 1978, עמ' 16–17
  8. ^ פאני ויטו, ח' בתה, חדשות ארכיאולוגיות פה, 1984, עמ' 10–11
  9. ^ צבי גל, שימור אתרי עתיקות בקונטקסט אורבני – כרמיאל כמקרה בוחן, אתר מנהל השימור של רשות העתיקות, 2005
  10. ^ Hirschfeld, Yizhar (1997). "Farms and Villages in Byzantine Palestine". Dumbarton Oaks Papers. Dumbarton Oaks, Trustees for Harvard University. 51: 62. ISSN 0070-7546. JSTOR 1291761.
  11. ^ אשכנזי ואביעם תשע"ג, עמ' 13–14
  12. ^ אשכנזי ואביעם תשע"ג, עמ' 11
  13. ^ מטבע הרקליוס באתר אוצרות המדינה
  14. ^ 1 2 Yeivin 1992, pp. 126–127.
  15. ^ Sharabani 1992, pp. 135–136.
  16. ^ אביעם ואשכנזי תשע"ג, עמ' 11–12
  17. ^ Heinrichs 2023, p. 387.
  18. ^ Yeivin 1992, p. 126.
  19. ^ Yeivin 1992, p. 116.
  20. ^ Yeivin 1992, pp. 117–119.
  21. ^ 1 2 3 Yeivin 1992, p. 119.
  22. ^ Michel, Vincent (2008). "Furniture, Fixtures, And Fittings In Churches: Archaeological Evidence From Palestine (4th–8th C.) And The Role Of The Diakonikon". In Lavan, Luke; Swift, Ellen; Putzeys, Toon (eds.). Objects in Context, Objects in Use. BRILL. p. 589. doi:10.1163/ej.9789004165502.i-742.178. ISBN 978-90-04-16550-2.
  23. ^ כגון: נורית פייג, ‏חורבת מדרסה, באתר "חדשות ארכיאולוגיות", גיליון 128, 2016; עבדאללה מוקארי, דינה אבשלום-גורני ואנסטסיה שפירו, ‏נחל צלמון, באתר "חדשות ארכיאולוגיות", גיליון 136, 2024
  24. ^ Yeivin 1992, p. 121.
  25. ^ Yeivin 1992, p. 127.
  26. ^ Yeivin 1992, pp. 120–121.
  27. ^ Tzaferis 1992, pp. 130–131.
  28. ^ Heinrichs 2023, p. 385.
  29. ^ Heinrichs 2023, p. 393.
  30. ^ Tzaferis 1992, pp. 130–134.
  31. ^ Heinrichs 2023, pp. 387–395.
  32. ^ Ameling, Walter (2023). "LXVIII. Ḥ. Kenes". In Ameling, Walter; et al. (eds.). Corpus Inscriptionum Iudaeae/Palaestinae. Vol. 5/Part 1: Galilaea and Northern Regions: 5876–6924. Berlin, Boston: De Gruyter. pp. 376–378. doi:10.1515/9783110715774-079.
  33. ^ Tzaferis 1992, pp. 129–130.
  34. ^ Heinrichs 2023, pp. 396–397.
  35. ^ אשכנזי ואביעם תשע"ג, עמ' 12
  36. ^ Heinrichs 2023, pp. 397–398.
  37. ^ 1 2 3 4 פאני ויטו, ח' בתה, חדשות ארכיאולוגיות פה, 1984, עמ' 11
  38. ^ אבן סורג מהמנזר באתר מוזיאון ישראל
  39. ^ , ח' בתה-כרמיאל - 1978, חדשות ארכיאולוגיות סז/סח, 1978, עמ' 17
  40. ^ Vitto, Fanny (2016). "Swinging Thuribles in Early Byzantine Churches in the Holy Land" (PDF). Actual Problems of Theory and History of Art. 6: 120. doi:10.18688/aa166-2-12. נבדק ב-2024-12-25.
  41. ^ Frankel, Rafael (1992). "Some Oil Presses from Western Galilee". Bulletin of the American Schools of Oriental Research. 286: 68. doi:10.2307/1357118. ISSN 0003-097X.
  42. ^ Fanny Vitto, "A Byzantine Church Compound and an Oil Plant at Bat as-Sikh (Horbat Bata), Carmiel", ‘Atiqot (in press)
  43. ^ אשכנזי ואביעם תשע"ג, עמ' 22–23
  44. ^ אשכנזי ואביעם תשע"ג, עמ' 30
  45. ^ אשכנזי ואביעם תשע"ג, עמ' 24–25
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=חורבת_בתה&oldid=40461597"