חוק התקנים

חוק התקנים, תשי"ג–1953

פרטי החוק
תאריך חקיקה	20 בינואר 1953
תאריך חקיקה עברי	ד' בשבט ה'תשי"ג
גוף מחוקק	הכנסת השנייה
חוברת פרסום	ספר החוקים 116 מ-29 בינואר 1953, עמ' 30
הצעת חוק	ממשלתית
משרד ממונה	משרד הכלכלה והתעשייה
מספר תיקונים	19
נוסח מלא	הנוסח המלא

חוק התקנים, תשי"ג–1953 מסדיר את פעולתו של מכון התקנים הישראלי.

היסטוריה חקיקתית

מכון התקנים הארצישראלי הוקם ב־1945 על ידי אגודת האינג'ינרים והארכיטקטים בישראל, נרשם כחברה בע"מ ובדק וקבע תקנים באופן עצמאי בדרכי הפעולה הסטנדרטיות, בהן ביצוע בדיקות איכות, עריכת סקרים ומחקרים ועוד. עם הקמת המדינה שונה שם החברה ל"מכון התקנים הישראלי". ב־1953 עוגנה פעילות המכון בחוק התקנים, שאושר בכנסת ב-20 בינואר 1953, והמכון הוכר כסמכות היחידה למתן "תו תקן ישראלי".

דברי ההסבר להצעת החוק הציגו את מטרותיו:

(א) לתת למכון התקנים הישראלי מעמד רשמי המוכר בחוק הפומבי;

(ב) להבטיח למכון זכות ייחודית לפרסום תקנים;

(ג) לאפשר לשר המסחר והתעשיה לתת, במקרים מסויימים, לתקנים שעובדו על ידי המכון, תוקף המחייב את כל הציבור;

(ד) להבטיח את פיקוח הממשלה על התקינה הן על ידי מינוי פקיד מיוחד על פעולות אלה ("הממונה על התקינה") והן על ידי השתתפות נציגיה במוסדות המבצעים של המכון;

(ה) להסדיר בדרך כלל את הבעיות הקשורות בתקינה.

מאז אישור החוק הוא תוקן 19 פעמים.

בתיקון מס' 10 לחוק, שאושר בכנסת באוקטובר 2013, חולק החוק לפרקים, נוסף לחוק פרק ד' (סעיפים 8א–8י), שעניינו שמירה על תקן רשמי ואחריות עוסק, נוסף לחוק פרק ט' (סעיפים 16א–16יח), שעניינו אמצעי אכיפה מינהליים, ועוד.

בתיקון מס' 12 לחוק, שנכלל ב"חוק ההסדרים" לשנים 2017–2018, הוחלט לבצע רפורמה במכון התקנים על מנת לסייע בהורדת יוקר המחיה, בהתאם למסקנות ועדת לנג (הוועדה להסרת חסמים והגברת התחרות בייבוא). השלמת הרפורמה מתוכננת ל־1 במרץ 2021. במסגרת החוק נקבע:

• חריגה מהתקינה הבין־לאומית בתקינה הישראלית תדרוש אישור ראש הממשלה, שר האוצר ושר הכלכלה.
• שינוי בהרכב התקינה – עד לרפורמה מי שעמדו בראש ועדות התקינה היו אנשי התעשייה המקומית. החוק הורה על החלפתם באנשי אקדמיה ועל ייצוג הולם לצרכנים, לתעשיינים ליבואנים ולממשלה.
• פתיחת שוק בדיקות הטובין לתקן לתחרות – מעבדות אשר הוסמכו מקצועית על ידי הרשות הלאומית להסמכת מעבדות או גוף בין־לאומי החבר בארגון הבין־לאומי להסמכת מעבדות ILAC, ואושרו על ידי הממונה על התקינה, יוכלו לבצע את הבדיקות הנדרשות לשם ייבוא טובין, אשר עד לרפורמה נערכו על ידי מכון התקנים בלבד.
• העברת פעולות רגולטוריות המבוצעות על ידי מכון התקנים כזרוע של הממונה על התקינה אל הממונה על התקינה, וביניהן – קביעת הנהלים הנדרשים לנושא בדיקות ההתאמה לתקן, קביעת מסלולים להקלת משטר הבדיקות על יבואנים, ובדיקת הצהרות יבואנים.
• הסמכת מנכ"ל משרד הכלכלה לקדם תוכנית תלת־שנתית להתאמת כלל התקנים הישראלים הרשמיים לתקינה הבין־לאומית, כך שלא יכללו תנאים ייחודיים לישראל.

בתיקון מס' 19 לחוק, שאושר בכנסת באוגוסט 2024 ותחילתו ב-1 בינואר 2025, נקבע שניתן לייבא לישראל מוצרים העומדים בכללי האסדרה באיחוד האירופי בלי להציג הוכחת עמידה בדרישות או לבצע בדיקות מעבדה בעת הכניסה לישראל. דברי ההסבר להצעת החוק, שנודעה בסיסמה "מה שטוב לאירופה טוב לישראל", ציינו שמטרתה "לצמצם את האסדרה ואת הנטל הבירוקרטי על העוסקים בתחום התקינה וביניהם יצרנים, יבואנים, קמעונאים ומוכרים, ובמטרה לקדם תחרות ולעודד סחר חופשי בין המדינות".

עיקר הוראות החוק

פרק ב׳: מכון התקנים הישראלי והממונה על התקינה

החוק קובע שמכון התקנים הישראלי, שכאמור הוקם טרם חקיקת החוק, הוא תאגיד סטטוטורי שמטרתו: "תקינה והבטחת רמה נאותה של טיב המצרכים, אם בקביעת תקנים ואם בדרך אחרת, ורשאי הוא, בין השאר, לערוך מחקרים, סקרים ובדיקות של חמרים, מוצרים ומיתקנים, לאשר מפרטים וכללים טכניים ולעודד את השימוש בהם, ולקיים השגחה על ייצור מצרכים בהתאם לכללים שקבע וכן לעסוק באיסוף מידע, מיונו והפצתו."

החוק מגדיר גופים עיקריים של המכון:

יושב ראש המכון ממונה על ידי שר הכלכלה והתעשייה ושר האוצר, לקדנציה של ארבע שנים, וניתן למנותו לקדנציה אחת נוספת. יושב ראש המכון הוא גם יושב ראש הוועד הפועל.

הוועד הפועל בוחר מבין חבריו את סגן יושב ראש המכון.

הוועד הפועל כולל חמישה עשר חברים, והם:

(1) יושב ראש המכון;

(2) ארבעה נציגי ממשלה כמפורט להלן:

(א) ממונה על התקינה, שאותו ממנה שר הכלכלה והתעשייה;

(ב) עובד משרד הכלכלה והתעשייה הבקי בתחום הייבוא, שימנה המנהל הכללי של המשרד;

(ג) עובד משרד ראש הממשלה הבקי בתחום האסדרה או הכלכלה, שימנה המנהל הכללי של משרד ראש הממשלה;

(ד) עובד אגף התקציבים במשרד האוצר שימנה הממונה על התקציבים במשרד האוצר;

(3) שני נציגים שתמנה התאחדות התעשיינים בישראל;

(4) נציג שתמנה התאחדות בוני הארץ;

(5) שני נציגים שימנה איגוד לשכות המסחר;

(6) נציג שתמנה רשות ההסתדרות לצרכנות;

(7) נציג שתמנה המועצה הישראלית לצרכנות;

(8) שני נציגים שתמנה לשכת המהנדסים, האדריכלים והאקדמאים במקצועות הטכנולוגיים בישראל, שאחד מהם הוא איש סגל אקדמי במוסד להשכלה גבוהה;

(9) נציג שייבחר מקרב עובדי המכון.

תפקידי הוועד הפועל וסמכויותיו הם:

(1) לקבוע את המדיניות הכללית של המכון, בהתאם למטרות המכון;

(2) לאשר את תכניות העבודה השנתיות שהגיש לו המנהל הכללי של המכון, בשים לב לכך שהן לא סותרות את מדיניות הממשלה;

(3) לאשר את התקציב השנתי של המכון ואת תקן העובדים במכון;

(4) לנהל את רכוש המכון ולפקח עליו;

(5) לעקוב אחר יישום המדיניות, תכניות העבודה והתקציבים של המכון;

(6) לאשר תחומי פעילות חדשים של המכון, בכפוף למטרות המכון;

(7) למנות מקרב חבריו, סגן ליושב ראש המכון;

(8) למנות רואה חשבון מבקר למכון;

(9) למנות חברים למינהלת לעניין מתן היתר לסימון מצרכים בתו־תקן;

(10) לקבוע את השכר ואת תנאי העבודה האחרים של המנהל הכללי של המכון ושל נושאי תפקידים בכירים אלה: סגן המנהל כללי של המכון, מנהלי האגפים, המבקר הפנימי והיועץ המשפטי של המכון וכן נושאי תפקידים בכירים נוספים במכון שיקבע הוועד הפועל;

(11) לפקח על ביצוע תפקידי המנהל הכללי של המכון ופעולותיו;

(12) לאשר, על פי המלצת המנהל הכללי של המכון, את מינוים של נושאי תפקידים בכירים במכון כאמור בפסקה (10);

(13) לדון בטיוטת הדוחות הכספיים של המכון ובהערות רואה החשבון המבקר לגביה, לאשר את הדוחות הכספיים, ולאחר אישור הדוחות הכספיים – לדון בכל פרט שלגביו הסתייג רואה החשבון המבקר, העיר הערה או נמנע מלחוות את דעתו;

(14) להקים ועדות מרכזיות לענפי משק שונים ולענפי ייצור שונים במשק, ולקבוע את תחום פעולתן;

(15) להקים ועדות קבועות או ארעיות, למנות להן יושב ראש ולקבוע את סמכויותיהן, כך שהרכבן ייקבע בשים לב לתחומי פעולתן ויאזן ככל האפשר בין הגופים המיוצגים בוועד הפועל.

הוועד הפועל ימנה מנהל כללי למכון מתוך רשימת מועמדים שעליהם המליצה ועדת איתור. כהונת המנכ"ל תהיה לחמש שנים, וניתן למנותו לקדנציה אחת נוספת. למנכ"ל נתונות כל סמכויות הניהול והביצוע של המכון שאינן נתונות לאחר לפי חוק זה, ובכלל זה גיבוש תכניות העבודה של המכון שיובאו לאישור הוועד הפועל.

במכון יפעלו ועדות מרכזיות לעניין קביעת התקינה בענף מסוים או בתחום מסוים. ועדה מרכזית תקים בתחום פעולתה ועדה טכנית אחת או יותר, שתפעל לעניין עיבוד תקנים וקביעתם בנושאים שקבעה לה הוועדה המרכזית. הרכבן של ועדות אלה קבוע בחוק.

המכון פועל לפי תקנון שאותו התקין הוועד הפועל של המכון.

פרק ג׳: עיבוד תקן והכרזה על תקן רשמי

המכון, והוא בלבד, רשאי לקבוע מפרט (תיאור תכונותיו של מצרך, ובכלל זה פרטים אלה כולם או מקצתם: ייעודו, פעולתו, מטרתו, תהליך ייצורו, התקנתו, הפעלתו, דרכי השימוש בו, איכותו ודרכי הבטחתה, כמותו וממדיו ודרכי מדידתם, הדרכים לבדיקתו, להחסנתו, לתחזוקתו ולהעברתו ממקום למקום, מקורו, כינויו, סימונו, אריזתו ושאר תכונות של מצרך ושל חלקיו וחמריו שידרוש אותן המכון), או כללים טכניים של תהליך עבודה לרבות הגדרות טכניות, כתקן ישראלי (ובקיצור: תקן). קביעת תקן נעשית בהתאם לכללים שנקבעו על ידי המכון באישור שר הכלכלה והתעשייה ופורסמו ב"רשומות". המכון רשאי לקבוע תקן זמני שלא עובד בהתאם לכללים אלה, ובלבד שעובד לפי כללים שקבע לכך המכון, בהסכמת השר ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת.

בקביעת תקן, יאמץ המכון, ככלל, תקינה בין־לאומית או תקינה הנוהגת בקרב המדינות המפותחות עם שווקים משמעותיים או מסמכים בין־לאומיים אחרים הדומים במהותם לתקינה בין־לאומית הנוהגים בקרב מדינות מפותחות עם שווקים משמעותיים; בקביעת תקן כאמור יובא בחשבון אופי הסחר בין ישראל למדינות העולם.

שר הכלכלה והתעשייה רשאי, לאחר התייעצות עם נציגי היצרנים, היבואנים והצרכנים, להכריז על תקן מסוים, כולו או חלקו, כעל תקן ישראלי רשמי (ובקיצור: תקן רשמי), אם נוכח כי הדבר דרוש להשגת אחת המטרות המפורטות בפסקאות (1) עד (6), ובלבד שאם התקן אינו תקן בין־לאומי, יחווה הממונה לשר את דעתו המנומקת בכתב כי אין תקן בין־לאומי מתאים שניתן לאמצו ולקבוע אותו כתקן:

(1) שמירה על בריאות הציבור;

(2) שמירה על בטיחות הציבור;

(5) הגנה על איכות הסביבה;

(4) הספקת מידע, כאשר לא קיים מידע או מנגנון חלופי העשוי להקנות הגנה לצרכן; תקן שיוכרז לפי פסקה זו, לרבות הוראה בו, יהיה תקן להספקת מידע בלבד;

(5) הבטחת תאימות או חלופיות של מוצרים;

(6) מניעת נזק כלכלי משמעותי העלול להיגרם לצרכן כתוצאה משימוש במערכות, בחומרים או במוצרים המשמשים בבנייה, הגלויים לעין, וכן מניעת נזק כלכלי העלול להיגרם לצרכן כתיצאה משימוש בחומרי בנייה שאינם גלויים לעין.

להכרזה כתקן רשמי על תקן, המתבסס על תקן בין־לאומי אך כולל שינוי מהתקן הבין־לאומי, למעט שינוי לאומי מתחייב (כגון התאמות לשפה או התאמות לחוק ישראלי), נדרשת הסכמה של ראש הממשלה ושר האוצר להכללת השינוי הלאומי בתקן הרשמי.

התקנים הרשמיים מוצגים באתר האינטרנט של המכון.

פרק ד׳: אימוץ תקן בין־לאומי, שמירה על תקן רשמי ואחריות עוסק

החוק קובע חובת שמירה על תקן רשמי: לא ייצר אדם מצרך שמפרט שלו נקבע כתקן רשמי, לא ימכרנו, לא ייבאו, לא ישתמש בו בכל עבודה שהיא ולא יבצע עבודה שהכללים הטכניים של תהליכיה נקבעו כתקן רשמי, אלא אם כן המצרך או תהליך העבודה מתאים לדרישות התקן הרשמי או שהוא עומד בהוראה אחרת באכרזה שבה הוכרז התקן שחל לגבי אותו מצרך או תהליך עבודה כתקן רשמי. החוק מונה חריגים אחדים הפטורים מדרישה זו, בהם החריג: המצרך או תהליך העבודה מתאים לדרישות תקן בין־לאומי על עדכוניו ובכלל זה אסדרה זרה, שאומצו, במלואן או בחלקן, בתקן רשמי, למעט תקן רשמי המפורט בתוספת השלישית, ובלבד שהמצרך סומן כנדרש לפי הדין הישראלי ואם הוא מכשיר חשמלי – הוא תואם לרשת החשמל הנוהגת בישראל

פרק ד׳1: אימוץ אסדרה אירופית

פרק זה ייכנס לתוקף ב-1 בינואר 2025, והוא קובע שניתן לייבא לישראל מוצרים העומדים בכללי האסדרה באיחוד האירופי בלי להציג הוכחת עמידה בדרישות או לבצע בדיקות מעבדה בעת הכניסה לישראל. האסדרה האירופית המאומצת מפורטת בתוספת החמישית לחוק, ושר הכלכלה והתעשייה רשאי להכניס שינויים בתוספת זו.

פרק ה׳: ביקורת והבטחת השמירה על תקן רשמי

הממונה על התקינה רשאי לערוך בקורת ולקיים פיקוח על מנת לבדוק אם ממלאים אחרי הוראות חוק זה, ולשם כך הוא רשאי למנות מפקחים. בהתאם לתוצאות הבדיקה רשאי הממונה להורות לעוסק להודיע או לפרסם, כי מצרך או תהליך עבודה אינו מתאים לדרישות התקינה החלות עליו, וכי המצרך או תהליך העבודה מסוכן לשלומו, לבריאותו או לבטיחותו של אדם או לאיכות הסביבה, או שקיימת הסתברות גבוהה למסוכנות כאמור. כמו כן רשאי הממונה להורות לעוסק להפסיק לייצר מצרך או להפסיק את מכירתו או את הצגתו לצורך מכירתו, אם מצא שאינו מתאים לדרישות התקינה החלות על המצרך, וכן להורות על איסופו של המצרך למקום שקבע, החזרתו לעוסק שממנו קיבל את המצרך.

פרק ו׳: תו תקן ותו תעודה

שר הכלכלה והתעשייה יקבע, בצו שפורסם ברשומות, סימנים לאישור התאמתו של מצרך לתקן או לתקן רשמי; כל סימן כזה שקבע השר ייקרא "תו תקן". בהתאם לסמכותו זו קבע השר שני סימנים, האחד תו־תקן כללי, למצרך שהתקן,או התקן הרשמי, החל עליו כולל דרישות טיב וכן דרישות בטיחות, והאחר למצרך שהתקן או התקן הרשמי, החל עליו כולל דרישות בטיחות בלבד.

• 
  תו־תקן כללי
• 
  תו־תקן בטיחות

כל המייצר מצרך המתאים לדרישות תקן או תקן רשמי, הכל לפי המקרה, רשאי, לפי היתר מאת המכון, לסמן את המצרך בתו תקן; המכון רשאי בכל עת לבטל היתר כזה בהודעה מנומקת בכתב שניתנה ליצרן. לא יסמן אדם כל חומר וכל מוצר בתו תקן אלא בתוקף היתר שניתן או לפי צו. המכון רשאי, באישור שר הכלכלה והתעשייה, להתקשר בהסכמים עם מוסדות שמחוץ לישראל, לשם הסדרת סימונם בתו תקן של מצרכים המתאימים לדרישות התקן, המיוצרים באותה ארץ ומיובאים לישראל.

פרק ז׳: תעודות בדיקה להתאמה לתקן ובדיקת מצרכים

המכון, וכל מעבדה שאושרה לעניין זה על ידי הממונה, רשאים לבדוק את מידת התאמתו של מצרך לתקן, או לתקן רשמי, ולתת תעודת בדיקה על כך.

מצרכים שמפרטים שלהם נקבעו בתקן רשמי, רשאי המכון, באישור שר הכלכלה והתעשייה, לקבוע הוראות בדבר חובת בדיקתם, להבטחת התאמתם של המצרכים לתקן הרשמי וכללים לבדיקתם. הוראות כאלה נקבעו לבדיקת מוצרי זהב.

מצרך שמפרטו לא נקבע כתקן והמכון משגיח על ייצורו בהתאם למפרט שאישר, רשאי המכון להתיר סימונו בסימן השגחה, המעיד על השגחת המכון.

המכון רשאי לקבל תשלום בעד שירותיו, בהתאם למחירון שיקבע המכון באישור שר הכלכלה והתעשייה.

פרק ח׳: איסורים ופטורים

אסור לאדם –

• להשתמש במילה ”תקן“ לקביעת מפרט או כללים טכניים;
• לתאר מצרך תיאור העלול לעורר את הרושם שניתן היתר לסמנו בתו תקן, בתו התעדה או בסימן השגחה, אלא אם נוכח שאמנם ניתן היתר כזה;
• לסמן מצרך באופן העלול לעורר את הרושם, כי המצרך מתאים לדרישות תקן או תקן רשמי, כאשר המצרך אינו עומד בדרישות כאמור, פרט לסימון כחוק בתו תקן או בתו התעדה.
• לתאר או לסמן מצרך באופן העלול לעורר את הרושם כי המכון או מעבדה מאושרת משגיחים על ייצורו, אם אינם משגיחים כאמור.

מצרכים מתוצרת חוץ המתאימים לתקנים של ארץ מוצאם, ומצרכים מתוצרת ישראל המיועדים ליצוא והמתאימים לתקנים של הארץ שאליה הם מיועדים, מותר לציין את התאמתם כאמור בסימן מיוחד על המצרך, בתנאי שיצויין על המצרך גם שמו, או סימנו המסחרי הרשום, של היצרן.

פרק ט׳: אמצעי אכיפה מינהליים

על הפרה של הוראות שונות בחוק זה רשאי הממונה להטיל עיצום כספי בסכום של 11,170 ש"ח (בשנת 2024) על עוסק, ובסכום של 27,930 ש"ח (בשנת 2024) על תאגיד. כאשר ההפרה נוגעת למספר רב במיוחד של מצרכים ניתן להטיל עיצום כספי ששיעורו פי אחד וחצי מהסכומים הללו. פרטי העיצום יפורסמו באתר האינטרנט של משרד הכלכלה והתעשייה.

היה לממונה יסוד סביר להניח כי עוסק או מעבדה מאושרת הפרו הוראה מההוראות לפי חוק זה, רשאי הוא להמציא למפר, במקום הודעה על כוונת חיוב, התראה מינהלית. בהתראה יציין הממונה מהו המעשה המהווה את ההפרה, יודיע למפר כי עליו להפסיק את ההפרה וכי אם ימשיך בהפרה או יחזור עליה יהיה צפוי לעיצום כספי בשל הפרה נמשכת או הפרה חוזרת, וכן יציין את זכותו של המפר לבקש את ביטול ההתראה. נמסרה למפר התראה מינהלית והמפר המשיך להפר את ההוראה שבשלה נמסרה לו ההתראה, ימסור לו הממונה דרישת תשלום בשל הפרה נמשכת.

על דרישת תשלום ועל התראה מינהלית ניתן לערער לבית משפט השלום.

פרק י׳: עונשין

על הפרה של הוראות שונות בחוק זה ניתן להטיל עונש של מאסר או קנס. בית המשפט שהרשיע אדם בעבירה לפי חוק זה רשאי, נוסף על כל עונש שהוא מוסמך להטיל, לצוות על חילוטו של מצרך שנעברה בו העבירה או על התיקון או ההשמדה של המצרך.

נושא משרה בתאגיד חייב לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירות לפי חוק זה על ידי התאגיד או על ידי עובד מעובדיו. המפר את חובתו זו עונשו קנס. נעברה עבירה לפי חוק זה על ידי תאגיד או על ידי עובד מעובדיו, חזקה היא כי נושא משרה בתאגיד הפר את חובתו, אלא אם כן הוכיח כי עשה כל שניתן כדי למלא את חובתו.

פרק י״א: צווים והתחייבות

נוכח הממונה כי עקב הפרה של הוראה מהוראות החוק נגרמת פגיעה בבריאות הציבור, בבטיחותו או באיכות הסביבה, או קיימת הסתברות גבוהה שתיגרם פגיעה כאמור, וטרם הוגש כתב אישום, רשאי הוא לצוות על מי שגרם לפגיעה או על מי שעומד לעשות כן, להפסיק את המעשה הגורם לפגיעה או להימנע מעשיית המעשה.

הוגש כתב אישום בשל עבירה לפי חוק זה, רשאי בית המשפט שאליו הוגש כתב האישום, לצוות על הנאשם בצו עשה, צו אל תעשה או בכל סעד אחר שיחליט, ככל שיראה לנכון בנסיבות העניין, למנוע, להפסיק או לצמצם את הפגיעה בבריאות הציבור, בבטיחותו או באיכות הסביבה.

היה לממונה יסוד סביר להניח כי אדם עבר עבירה לפי הוראות חוק זה, למעט עבירה מינהלית, רשאי הוא, באישור מי שהיועץ המשפט לממשלה הסמיך לכך ובהסכמת האדם, לקבל ממנו התחייבות בכתב לעשות אחד או יותר מאלה:

(ו) להימנע ממעשה או ממחדל המפורט בכתב ההתחייבות, אשר לדעת הממונה מהווה עבירה לפי חוק זה;

(2) להחזיר, בתקופה שיורה הממונה, כסף או נכס, שקיבל אגב ביצוע העבירה;

(3) לפרסם מודעות ברבים בענין העבירה ובענין כתב ההתחייבות, כפי שיורה הממונה, ובתקופה שיורה.

קישורים חיצוניים

• חוק התקנים, תשי"ג–1953, ספר החוקים הפתוח, באתר ויקיטקסט
• היסטוריית החקיקה של חוק התקנים, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת