גדר ההפרדה
 |
יש לעדכן ערך זה.
| |
| יש לעדכן ערך זה. | |
גדר ההפרדה (ⓘⒾ; גם חומת ההפרדה או גדר הביטחון; לעניין השם ראו בהמשך) היא גדר גבול שהוקמה על ידי ישראל, בעיקר לאורך הקו הירוק ומקצתה בתוך שטחי יהודה ושומרון, לשם מניעת מעבר בלתי מורשה של פלסטינים למרכזי אוכלוסייה ישראליים, במטרה למנוע חדירת מחבלים פלסטינים, ובכללם מחבלים מתאבדים. הגדר, שנבנתה בשנים 2002–2006 ומתוחזקת גם כיום, היא באורך משוער של כ-720 קילומטר. עלות הקמתה מוערכת בכ-8 עד 9 מיליארד שקלים, על פי ממ"מ.[1] לגדר גם עלות שוטפת של 140 מיליון שקלים בשנה על פי מבקר המדינה.[2]
הגדר כוללת בתוכה גושי ההתיישבות, בהם גוש עציון, מעלה אדומים, אריאל וגוש קרני שומרון, לצד יישובים סמוכים לקו הירוק.
טרמינולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]כמו הגדר עצמה, גם שמה שנוי במחלוקת, בעיקר בשאלה האם היא "גדר" או "חומה". שמות שונים למכשול נגזרים מתפישת עולמו הפוליטית של הדובר ומעמדתו כלפי המכשול. בעברית לרוב קוראים לה "גדר ההפרדה" אך בנאום שנשא אריאל שרון באו"ם הוא השתמש במונח "גדר הביטחון", מונח זה מופיע גם בסעיף 2.ד בהחלטת הממשלה מ-24 ביוני 2002. לעיתים קוראים לזה "מכשול ההפרדה". שר ההסברה, יולי אדלשטיין, שילב בין הכינויים ואמר כי "בצד הישראלי של הגדר עומדת חומה בת מאות קילומטרים".[3]
בערבית היא מכונה جدار (גִ'דַאר – שתרגומה: קיר, חומה, או גדר), אולם עיקר הוויכוח הוא דווקא על השם באנגלית.
מדינת ישראל קוראת לגדר באנגלית "The Security Fence" ("גדר הביטחון")[4] ולעיתים גם Anti-terrorist Fence ("גדר אנטי-טרוריסטית") על מנת להדגיש את חשיבותה הביטחונית במניעת טרור. כלל מערכת הביצורים והגדרות כנגד מחבלים באזורי קו התפר נקרא "מכשול קו התפר". הפלסטינים ומתנגדי הגדר קוראים לה "The Separation Wall" ("חומת ההפרדה"), או "Apartheid Wall" ("חומת האפרטהייד/הפרדה גזעית"), בשל ההפרדה הגזעית שהיא מבססת, ועקב היות חלקים רבים ממנה, ובייחוד באזורים העירוניים, חומת בטון גבוהה ולא גדר.
כפשרה נייטרלית בין שתי הגרסאות משתמשים באנגלית במושג "Barrier" ("מחסום" או "מכשול"). שמות נוספים שמקובלים באנגלית הם "Israeli West Bank barrier" (בתרגום חופשי: "המחסום הישראלי של הגדה המערבית"), "Israeli Separation Barrier" ("מכשול ההפרדה הישראלי") ו-"Israeli Security Barrier" ("מחסום הביטחון הישראלי").
היסטוריה של רעיון הגדר
[עריכת קוד מקור | עריכה]במקביל להעברת מרבית רצועת עזה לשליטת הרשות הפלסטינית ב־1994, נבנתה סביב הרצועה גדר ביטחונית, שאפשרה יציאה מהרצועה רק באמצעות מעברים מסודרים. הקמת הגדר הובילה לירידה מהותית בפעילות מְפַגעים מרצועת עזה, בשטחה המרכזי של ישראל.[5]
כשעלה לראשונה הרעיון לבנות מכשול פיזי בין ישראל גופא לשטחים הן אנשי שמאל והן אנשי ימין התנגדו לו. טענתם של אנשי הימין הייתה שהדרך הנכונה ללחום בטרור היא באמצעות הפעלת לחץ צבאי רצוף, ולא באמצעות הסתגרות מאחורי גדרות, וכי הגדר תעלה כסף רב למשלם המיסים הישראלי, כשתועלתה מוטלת בספק. בנוסף חששו אנשי הימין שבכוח הגדר להביא לחלוקה דה פקטו של הארץ ולגרום להפניית הפיגועים כלפי ההתנחלויות הנמצאות מעברה המזרחי של הגדר. טענתם של אנשי השמאל הייתה שאין לתמוך בהקמת גדר הפרדה ביטחונית שאינה מלווה בפינוי התנחלויות או בנסיגה משטחי יו"ש שיישארו בצד שאינו מוגן בגדר. כמו כן, הציעו אנשי השמאל גדר המבוססת על תוואי הקו הירוק.[דרוש מקור]
התרקמות ההחלטה על הקמת הגדר וקבלתה בציבור
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב־1995, התקבלה בממשלת רבין החלטה על הקמת גדר, לא כתגובה לטרור, אלא כדי ליצור גבול בין ישראל לבין הרשות הפלסטינית. השר לביטחון פנים, משה שחל, מונה לעמוד בראש ועדה שתדון בהקמת גדר ההפרדה. החלטה זו לא יושמה מסיבות שונות (בהן: רצח רבין).[6]
ביולי 1996, שר הביטחון, יצחק מרדכי, מודיע שהוא מתנגד לתוכנית ההפרדה של ממשלת רבין והתוכנית מוקפאת.[6]
ב־1999 המליצה "מנהלת השלום" בממשלת אהוד ברק להקים חלק מהאלמנטים של הגדר אולם ברק דחה את ההמלצה. לאחר ועידת קמפ דייוויד הודיע ברק על הקמת שתי גדרות, אחת על הקו הירוק והשנייה סביב גושי ההתנחלויות אולם לא נקט צעדים כלשהם בנושא. הדיון בנושא הופסק לאחר בחירתו של אריאל שרון. באפריל 2001 העביר שרון, שהתנגד תחילה להקמת הגדר, את הטיפול בנושא למועצה לביטחון לאומי. אבל במחצית 2002 החל לשנות את עמדתו ביחס לגדר.
את המאבק הציבורי למען הקמת גדר הפרדה ביטחונית רציפה החלה תנועת "גדר לחיים – התנועה הציבורית להקמת גדר ביטחון", שהוקמה ביוני 2001 לאחר הפיגוע בדולפינריום על ידי אזרחים מכל רחבי הארץ.
הבולט ביותר במאבק היה חיים רמון, שניהל במפלגתו (העבודה), בכנסת ובציבור, החל ב-2001, מסע למען גדר ההפרדה[7] (לימים כינה אותו ראש הממשלה אריאל שרון "אבי תוכנית ההפרדה"). בלטו בתמיכתם בגדר האלוף במיל. עוזי דיין, ראש השב"כ אבי דיכטר והעיתונאי דן מרגלית. החל משלב מוקדם הצטרף גם אהוד ברק לתומכיה של הגדר, ובהמשך הצטרפו לתומכים בנימין נתניהו, אז שר האוצר בממשלת שרון, והנשיא דאז משה קצב. עם זאת, נתניהו הדגיש, כי יש לְגדר כחלק מתוכנית ההתנתקות את כל גושי ההתיישבות וגם את בקעת הירדן.
בהדרגה, לאחר מאות קורבנות כתוצאה מפיגועי התאבדות, התעצמה התמיכה הציבורית בגדר הפרדה ושכנעה לבסוף גם מתנגדים, כמו שר הביטחון בנימין בן אליעזר, הרמטכ"ל ושר הביטחון שאול מופז, הרמטכ"ל משה יעלון, ראש "שינוי" יוסף לפיד ואחרים. בעיקר היה זה ראש הממשלה אריאל שרון שהביע במשך תקופה ארוכה התנגדות לרעיון הגדר, אולם הוא שינה את דעתו לבסוף. בשל השתהותו הועלתה דרישה להקמת ועדת חקירה ממלכתית שתבדוק את אחריותו לעיכוב בבניית הגדר שהביאה, על פי המציעים, למותם של מאות ישראלים.
באפריל 2002 אישרה הממשלה את בניית הגדר, ללא תוואי סופי וסוכם כי משרד הביטחון יקבע קריטריונים, וביוני באותה שנה החלה בנייתה באופן רשמי. בסוף 2002, כאשר הושלמו 4 הקילומטרים הראשונים של הגדר באזור צומת מגידו התברר כי לא תואמה העברתם לצה"ל ולכן התעכבה הפעלתם. לאור הלחץ הציבורי הוטלה משימת התיאום של הקמתה על עמוס ירון, מנכ"ל משרד הביטחון.[8]
שלבים בבניית הגדר
[עריכת קוד מקור | עריכה]משהשתכנע בנימין בן אליעזר בנחיצות המכשול הפיזי בין ישראל לשטחים פעל במרץ לקדמו. בספטמבר 2002 שתי חברות זכו במכרז ההקמה והתחזוקה של הגדר, חברת מגל מערכות בטחון, שהייתה אחראית על הקמת הגדר מכפר סאלם בצפון ועד כפר קאסם והחברה האמריקאית "דיטקשיין" שזכתה במכרז להקמת הגדר בגזרת עוטף ירושלים.[9] תחילה נבנה על ידו קטע הגדר על ואדי עארה, בדחיפת דני עטר, יו"ר המועצה האזורית גלבוע מטעם מפלגת העבודה. עם פרישת מפלגת העבודה מהממשלה והקמת ממשלת שרון השנייה, החליטה הממשלה על המשך הבנייה, אולם בתוואי שהשאיר את רוב המתנחלים בתוך הגדר, חצה ערים וכפרים פלסטיניים והשאיר בצד הישראלי של הגדר מאות אלפי תושבים פלסטיניים. התוואי אמור היה אף להקיף את אריאל וקדומים ולהגיע עד פאתי שכם. בלחץ אמריקאי הוחלט להשאיר את בניית חלק זה לסוף, ולהותיר בינתיים חלל לא בנוי בתוואי הגדר. עקב שינויים אלו בתוואי, איבדה הגדר את תמיכתם של רבים בשמאל שטענו כי גדר שמספחת פלסטינים רבים לישראל כלל אינה אפקטיבית מבחינה ביטחונית. מבצע בניית הגדר כונה "דרך אחרת".[10]
בלחץ ציבורי ובין-לאומי שונה תוואי הגדר פעמים רבות. גם לקראת שלהי 2004 עדיין היה התוואי הסופי שיינתן לגדר מעורפל. עם זאת, פסיקת בג"ץ (ראו להלן) והלחץ הבין-לאומי נתנו את אותותיהם, והגדר שעליה דובר היא כזו שתהיה צמודה יותר לקו הירוק מאשר זו שתוכננה מלכתחילה.
פרויקט "מרחב התפר"
[עריכת קוד מקור | עריכה]לשם הקמת הגדר הוקמה במשרד הביטחון מִנהלת מרחב התפר, שעסקה בניהול פרויקט הקמת הגדר, תוך הפעלתם של גופים קיימים במערכת הביטחון. המִנהלת עסקה בתיאום בין גורמי הממשלה המעורבים בפרויקט (משרד הביטחון, צה"ל, המשרד לביטחון פנים, משטרת ישראל). בגיבוש וריכוז של דרישות מבצעיות עסק פיקוד המרכז. בפיקוח על הקבלנים המבצעים את הפרויקט עסק אגף הבינוי במשרד הביטחון, בתיאום עם מרכז בינוי באט"ל. בסוגיות המקרקעין טיפל אגף אמו"ן במשרד הביטחון.[11]
מאפייני הגדר
[עריכת קוד מקור | עריכה]הגדר מצוידת באמצעי חישה אלקטרוניים, באמצעי תצפית ובכלי נשק להפעלה מרחוק,[דרוש מקור] ובחלק קטן מהתוואי שלה – בתוך השכונות הפלסטיניות של ירושלים ומערבה לקלקיליה ולטולכרם, היא חומת בטון גבוהה (מאפיין שעליו מסתמכים הפלסטינים בקוראם לה "חומת ההפרדה"), וזאת בין השאר כדי למנוע ירי אל עבר כלי רכב ואזרחים ישראלים.
תיאור של מאפייני הגדר מופיע בפסק דינו של נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק:
מכשול קו התפר בנוי ממספר מרכיבים. במרכזו עומדת גדר "חכמה". תפקידה להתריע לכוחות הפרוסים לאורכה על כל ניסיון לעבור אותה. מצידה החיצוני של הגדר עובר מכשול נגד רכב, המורכב מתעלה או מאמצעי אחר, שייעודו למנוע פריצת הגדר באמצעות ניגוח של כלי רכב. כן מצויה גדר מעכבת נוספת. בסמוך לגדר נסלל כביש שירות. מצידה הפנימי של הגדר האלקטרונית קיימות מספר דרכים: דרך טשטוש (שנועדה לגלות את העקבות של מי שחצה את הגדר), דרך פטרולים ודרך לרכב משוריין, וכן גדר נוספת. רוחבו הממוצע של המכשול, בצורתו המיטבית, הוא 50–70 מטרים. בשל אילוצים שונים, בחלקים מסוימים של המכשול, יוקם מכשול צר יותר, הכולל רק חלק מן המרכיבים התומכים בגדר האלקטרונית. במקרים מסוימים יכול המכשול להגיע לרוחב של עד 100 מטר בשל התנאים הטופוגרפיים.
— בג"ץ 2056/04
תוואי הגדר
[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרק זה טעון עדכון. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לעדכן אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא מצב השלמת הגדר לא עודכן מאז 2006.אורך תוואי הגדר המתוכנן הוא כ-708 קילומטר,[12] מטירת צבי בצפון מזרח עד ים המלח בדרום מזרח. עד אוקטובר 2007 הושלמו כ-430 קילומטר.[13][14] מנובמבר 2007 הוקטנה ההשקעה בגדר והעבודות מתנהלות בעצלתיים, בין השאר בגלל חוסר עניין ציבורי.[15] עד סוף 2012 הושלמו 525 ק"מ ואילו עוד 183 ק"מ נמצאים בשלבי תכנון. בקטע בן 7 ק"מ מנחל ערוגות עד ים המלח לא מתוכננת כלל גדר בשל מכשול גאוגרפי טבעי קשה למעבר ובשל הימצאות תוואי גדר מתוכנן בתוך שמורות טבע.[16]
קטעי הגדר:
- מטירת צבי לסאלם, 60 ק"מ, הושלם באפריל 2004
- מסאלם לאלקנה, 123 ק"מ, הושלם ב-31 ביולי 2003[17]
- מאלקנה עד מחנה עופר: 60 קילומטרים מתוך 110 הושלמו עד מאי 2006[18]
- אזור עוטף ירושלים: 88 קילומטר, ממחנה עופר בצפון לכביש המנהרות בדרום. 18.7 קילומטר שכללו קטעים בדרום: כביש המנהרות, הר חומה ובית סחור, וקטעים בצפון: מחנה עופר, עטרות ומחסום רמה, הושלמו עד 31 ביולי 2003, עד מאי 2006 הושלמו עוד 14 קילומטר[18]
- אזור גוש עציון מכביש המנהרות עד ג'בע: העבודות החלו באמצע שנת 2006, אך רובן עוכבו ולא הושלמו מסיבות תקציביות. הממשלה מתכננת לחדש את העבודות ב-2012
- מג'בע לתרקומיא: 20 קילומטרים היו בעבודה ב-2006
- מתרקומייה למצדות יהודה: הושלם עד 2006, למעט 13 קילומטרים באזור אשכולות, שיצרו פרצה של 2 קילומטר על הקו הירוק
- ממצדות יהודה להר חולד במדבר יהודה, 27 קילומטר, תחילת עבודות באמצע 2006, בעקבות פניות של ארגונים ירוקים,[19] הקמת הגדר הוקפאה
- מהר חולד לעין גדי תוכנן להישאר בלי גדר
תוואי הגדר המתוכנן ארוך יותר מכפליים מאורך הקו הירוק (320 ק"מ). הגדר נצמדת בחלקה הקטן (15%) לאורך הקו הירוק, וברובה הגדול (85%) נכנסת לתוך הגדה המערבית, לעיתים בצורה מינורית ולעיתים – כמו במובלעות טל מנשה, לטרון וגבעת זאב – עד מספר קילומטרים מעבר לקו הירוק. בסך הכל היא עוטפת 9.4% משטחה של הגדה המערבית, כולל מזרח ירושלים.[12]
התוואי הסופי של הגדר אינו ברור בשל מחלוקות פוליטיות בציבור הישראלי, דיונים מתמשכים בבג"ץ ולחץ בין-לאומי על ישראל. לפי הדרישה הערבית ודרישת בית הדין הבין-לאומי לצדק, על הגדר להיות ממוקמת על הקו הירוק ולא בתוך שטחי יהודה ושומרון. מנגד טוענת ישראל, כי אם מופקעות קרקעות בשטחם של הפלסטינים, הרי מדובר בהכרח שנועד להצלת נפשות ולא פועל יוצא של הסכמה על גבול מדיני בין-לאומי. לטענת ישראל אין הגדר קובעת את קו הגבול, אלא מדובר בגדר ביטחונית זמנית. כך מנוסחת עמדה זו בידי משרד הביטחון: "התוואי נקבע על סמך שיקולים ביטחוניים אסטרטגיים. בעתיד, לכשיקבעו הסדרי קבע עם הרשות הפלסטינית ייקבע הגבול ואם יהיה צורך, ישונה תוואי הגדר".
מטרת הגדר ותוצאות הלוואי שלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מטרתה המוצהרת של הגדר, לפי מדינת ישראל, היא ביטחונית: מניעת כניסתם של מחבלים לישראל, ובפרט מניעת כניסתם של מחבלים מתאבדים. גורמים שונים בישראל ובעולם טוענים כי קיים פער בין הצהרותיה לבין כוונותיה האמיתיות של מדינת ישראל, וכי מניעיה של ישראל בהקמת הגדר אינם ביטחוניים בלבד, וכוללים גם סיפוח קרקעות והרחבת התנחלויות.[א] מדינת ישראל עצמה הודתה בדיון שנערך בבית המשפט בעניין תוואי הגדר ליד אזור עזון ונבי אליאס, כי תוואי הגדר באזור נקבע על בסיס תוכנית מתאר להרחבת ההתנחלות הסמוכה צופים, ולא משיקולים ביטחוניים בלבד.[21]
יש מקומות בהם הקשתה או מנעה הגדר מעבר של חקלאים פלסטינים אל אדמות אותן עיבדו.
הכניסה המבוקרת של פלסטינים דרך המעברים שנועדו לכך, מאפשרת אכיפה טובה יותר של דיני העבודה. זאת בניגוד למצב ששרר קודם להקמת הגדר, שבו התאפשרה כניסה חופשית של פלסטינים לישראל והעסקתם הלא מבוקרת תוך התעלמות מדיני העבודה ומחוקים נוספים.
לעיתים גם בישראלים פוגעת הגדר – התנחלויות רבות נותרו מעבר לגדר (אם כי מספר התושבים בהתנחלויות אלה מועט יחסית[22]), והנסיעות דרך המעברים גורמות מטרד לתושבי היישובים ולאורחיהם.[דרוש מקור]
השפעות ביטחוניות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנים בהן נבנה החלק הצפוני של גדר ההפרדה חלה ירידה משמעותית בפיגועים, בייחוד בערי השרון כגון חדרה, כפר סבא ונתניה. בשנים 2004 ו-2005 ירד מספר פיגועי ההתאבדות בערים אלה כמעט לאפס, כאשר הפיגועים התרכזו באזורים מרכזיים יותר (ירושלים, תל אביב ובאר שבע) – שם עדיין לא נבנתה הגדר.[ב] תומכי הגדר טוענים שקיים קשר בין הקמת הגדר לבין הירידה במספר הפיגועים. חלק מהמתנגדים לגדר טוענים שהירידה במספר הפיגועים החלה כבר לפני תחילת בניית הגדר וכי הסיבות לירידה במספר הפיגועים אינן קשורות כמעט או בכלל לבניית הגדר.[24]
אף על פי שגדר ההפרדה מצמצמת את אפשרויות המעבר הבלתי חוקי, היא אינה מונעת אותו לגמרי. היו מקרים בהם מחבלים עברו דרך תחנות המעבר בגדר כדי לבצע פיגועים. בנוסף, באזור הר חברון היו מקרים בהם בעזרת מזרן או שמיכה עברו פלסטינים את הגדר ונעלמו לפני שהחיילים שקיבלו התראה על מעבר הגדר הגיעו למקום.[24] בנוסף לכך, לאורך תוואי הגדר ישנן פרצות, דרכן עוברים פלסטינים את הגדר בלי אישורי מעבר. דווח שלעיתים פרצות אלה מסייעות לפשיעה חקלאית.[25]
על פי דו"ח מבקר המדינה, בשנת 2017 צה"ל החליט על הפסקת תיקון הנזקים החוזרים בגדר קו התפר, ובשנים 2020 ו-2021 תועדו כ-918,000 וכ-1.4 מיליון (בהתאמה) כניסות שב"חים לישראל, דרך הפרצות במכשול קו התפר בגזרות החטמ"רים אפרים ומנשה. לפי הדו"ח, רק כ־50% מתוואי קו התפר בכשירות למניעת הסתננות פלסטינים. בין החודשים מרץ – מאי 2022 נרצחו 11 ישראלים על ידי מחבלים שחדרו דרך פרצות בגדר.[26]
תוצרי לוואי של הגדר
[עריכת קוד מקור | עריכה]לגדר תוצאות לוואי חיוביות מבחינתה של ישראל: צמצום ההגירה הלא חוקית של פלסטינים לישראל והקטנת היקף גנבות הרכב, הגנבות החקלאיות[27] ושוד העתיקות[28] על ידי פלסטינים.
פרצות בגדר
[עריכת קוד מקור | עריכה]בגדר יש פרצות רבות, ודרכן עוברים מדי יום מספר רב של פלסטינים.[29] ב-31 במרץ 2022 בעיצומו של גל טרור הגיע מבקר המדינה מתניהו אנגלמן לסיור בגדר ההפרדה. הוא הצהיר כי הגדר לא רלוונטית בשל הפרצות הרבות שבה. המבקר אנגלמן הודיע כי מזה חודשים מתקיימת עבודת ביקורת על גדר הביטחון, והגדיר את התנהלות המדינה בעניין כ"כשל מהותי ומשמעותי". בנוסף הצביע המבקר על כשלים באכיפת החוק כלפי שוהים בלתי חוקיים, שניתן להגיש כתב אישום נגדם רק לאחר ששב"ח נעצר שלוש פעמים.[30]
ההתנגדות לגדר בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]
כיום, גדר ההפרדה חוצה מחנות בישראל ויש לה תומכים בימין ובשמאל (בעיקר בימין ובשמאל המתונים), אך גם מתנגדים בשני המחנות (בעיקר בשני קצוות הקשת הפוליטית). חלק מנימוקי המתנגדים בימין שונים מאלו של המתנגדים בשמאל: בימין חוששים מהבידוד שנכפה על היישובים שמחוץ לה ומהסיכון הביטחוני שבכך ופוחדים שהגדר תשמש לקביעת תוואי גבול סופי עם הפלסטינים שמנתק חבלי מולדת ממדינת ישראל. כמו כן, עלו בחוגי הימין חששות פן הגדר תסגור את הכביש בין ירושלים למודיעין. לעומתם, בשמאל מוחים דווקא על הפגיעה בחופש המעבר של הפלסטינים ובזכויותיהם, כמו גם על קרקעות שהופקעו לטובת בניית הגדר. חלק מהמתנגדים מימין ומשמאל טוענים שהגדר אינה יעילה כי ניתן לירות מעליה, לפגע על ידה ולחפור מתחתיה.
מתנגדים נוספים הם ארגוני איכות סביבה המבכים את ההשפעות השליליות שיש לגדר על ערכי טבע ונוף. דוגמאות להשפעות כאלה הן הפגיעה בנוף הטבעי, מניעת מעבר בעלי חיים מצד אל צד, מניעת סחף טבעי ומניעת זרימת מי גשמים.
בעיות שנגרמות מתוואי הגדר
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחת הבעיות הסבוכות שהתעוררו היא שנקודות-ישוב קטנות, וגם כפרים, הפכו מתוּחמים בין הגדר לבין קו תיחום איו"ש (הקו הירוק, למעט באזור ירושלים), כאשר כל יציאה מגבולותיהם – דרך פתחי מעבר שנבנו בגדר במיוחד – מחייבת את פתיחת השערים בידי חיילי צה"ל, נעשית רק בשעות מוגבלות, ומותרת רק לתושבי הכפר ובעלי היתרים מהמנהל האזרחי. כתוצאה, גישתם של אלפי תושבים למקורות פרנסתם, לאדמותיהם החקלאיות, לבתי החולים ולבתי הספר, מוגבלת יותר מבעבר. בנוסף, בניית הגדר מחייבת הפקעת קרקעות חקלאיות מסביב לכפרים ולבתים. תושבים פלסטינים רבים שחשו עצמם נפגעים עתרו לבג"ץ, דבר שהביא לעיכוב בבנייה. בהתאם לתוואי המקורי הכפר חרבת ג'בארה היה מובלעת, בשנת 2013 התוואי שונה ושטח הכפר הפסיק להיות מובלעת.
בעיה נוספת שנגרמה בשל תוואי הגדר היא הפגיעה בגישה של תושבי מזרח ירושלים, שמתגוררים ממזרח לגדר ההפרדה, אל מרכז העיר. מחקר שהתפרסם בשנת 2010 בדק את השפעת גדר ההפרדה על הנגישות לבתי החולים בירושלים. החוקרים מצאו שהפגיעה הקשה ביותר נגרמת דווקא לתושבים המתגוררים בסמיכות לירושלים, וזאת בשל התוואי בו נבנה הגדר, מיקומי המעברים הביטחוניים והמרחק של משרדי התיאום והקישור.[31]
בנוסף קיימות בעיות נוספות כהוצאתו של כביש 443 שמחבר בין ירושלים למודיעין מחוץ לגדר. האיום על נתיב זה, הופך את כביש מספר 1 לאחד מהכבישים הבודדים לבירה. כפועל יוצא מגישת בג"ץ בנה משרד הביטחון גדר ביטחון משני צידי הכביש ובסמיכות רבה אליו. תוואי זה מקל על אפשרויות המילוט של מחבלים האורבים לנוסעים בכביש. ארגונים ירוקים העלו גם הם טענות נגד תוואי הגדר, העובר בשטחים פתוחים וטבעיים רבים.
אירועים ועימותים בעקבות בניית הגדר
[עריכת קוד מקור | עריכה]אנשי השמאל המתנגדים לגדר עורכים בשיתוף עם התושבים הפלסטינים, הפגנות ופעולות מחאה באזורי בניית הגדר בהם יש טענות לפגיעה חמורה במרקם החיים של הפלסטינים, או לשיקולים מדיניים פסולים בבניית הגדר והפקעות קרקע מיותרות.
לעיתים מסתיימים אירועים אלו בהיתקלויות אלימות ובמעצרים. תקרית זכורה במיוחד הייתה ב-26 בדצמבר 2003, כאשר במהלך הפגנה של ארגוני שמאל (כגון אנרכיסטים נגד הגדר), ירו חיילי צה"ל לעבר המפגינים שנענעו את הגדר, ופצעו ברגלו את אחד מהמפגינים הישראלים.
ארגוני שמאל וח"כים ערביים המשיכו לארגן הפגנות ביחד עם הפלסטינים במקומות בהם מתבצעות עבודות להכנת התוואי לגדר. בהרבה מקרים, ההפגנות הללו הופכות לאלימות וכוללות יידוי אבנים מצד המפגינים ושימוש באמצעים לפיזור הפגנות מצד כוחות הביטחון. בכמה מקרים היו בין מיידֵי האבנים מסתערבים ישראלים (מיחידת "מצדה" של שירות בתי הסוהר). מפגיני השמאל טוענים שהמסתערבים הם שפתחו ביידוי האבנים כפרובוקציה, ואילו צה"ל טוען שהמסתערבים רק הצטרפו ליידוי האבנים של הצעירים הפלסטינים על מנת שלא להתגלות.[32] באחת ההפגנות איבד חייל את חוש הראייה בעין אחת כתוצאה מאבן או גולה מקלע שיידו בו מתפרעים.[33]
החל משנת 2006 בימי שישי כל שבוע יוצאות הפגנות מהכפרים מעסרה, בילעין, ניעלין ומוקדים נוספים.
פגיעה הומניטרית שנגרמת לאוכלוסייה מהגדר
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ארגון השמאל "בצלם", נוקט עמדה לפיה גדר ההפרדה גורמת נזק לאוכלוסייה הפלסטינית והפיק מספר קמפיינים כנגד הגדר, בהם היא מכונה "מכלאות אנושיות". לטענת הארגון, הגדר תותיר מערבה לה בין 9.5% ל-13.2% משטחי יהודה ושומרון וכ-21 יישובים פלסטינים המונים כ-30,000 תושבים (לא כולל מזרח ירושלים, בה עוד כ-200,000 תושבים ערבים). בסך הכל, טוען בצלם, כ-490,500 תושבים פלסטינים המצויים ב-92 יישובים ייפגעו מהקמת הגדר.[34]
מעמדה המשפטי של גדר ההפרדה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פסיקת בג"ץ
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסוף יוני 2004 קבע בג"ץ בפסיקה תקדימית (אנ'), כי "לא מתקיים יחס מידתי בין מידת הפגיעה בתושבים המקומיים לבין התועלת הביטחונית הצומחת מהקמת גדר ההפרדה בתוואי שקבע המפקד הצבאי", ולכן על מערכת הביטחון לשנות את תוואי הגדר באזור ירושלים, כדי להפחית את הפגיעה באדמות החקלאים הפלסטינים.
ברם, בפסיקה זו קבע בג"ץ שהגדר, לצורכי הגנה, היא חוקית ושתוואי הגדר שהציג לו משרד הביטחון אכן מבוסס על שיקולים שיעניקו מקסימום ביטחון ובכך אישר את טענת המדינה שמדובר בגדר ביטחונית. ברם, במקרים מסוימים קבע בג"ץ שיש להתפשר על הביטחון כדי להפחית את הפגיעה בפלסטינים המתגוררים באזורים הסמוכים לגדר.
ב-15 בספטמבר 2005 הורה בג"ץ לשנות את תוואי הגדר באזור קלקיליה ואלפי מנשה, בעקבות עתירה שהגישו תושבים פלסטיניים שכפריהם נותרו במובלעות מחוץ לגדר.[35] לאחר שמשרד הביטחון בחן מספר חלופות, תוקן תוואי הגדר, ועתירה נוספת שהגישו תושבי הכפרים, וכן המועצה המקומית אלפי מנשה, נדחתה.[36]
ביוני 2006 אהרן ברק, נשיא בית המשפט העליון, ביקר בחריפות את המדינה שטענה כי מטרת הגדר היא ביטחונית בלבד. לדבריו של אהרן ברק, לנגד עיניה של המדינה עמדו גם מטרות שונות כגון הרחבת התנחלויות על חשבון זכויותיהם, שגרת חייהם ופרנסתם של עזון ונבי אליאס, שני כפרים שעתרו נגד גדר ההפרדה. בפסק הדין השופט אהרן ברק כתב: "בעתירה שלפנינו התגלתה תופעה חמורה – לא הוצגה בפני בית המשפט העליון בעתירה הראשונה התמונה בשלמותה. זהו אירוע שאין להשלים עמו, שלפיו המידע שסופק לבית המשפט לא שיקף את מלוא השיקולים שעמדו נגד עיני מקבלי ההחלטות". אהרן ברק התייחס למפות תוואי הגדר שהוגשו לו על ידי אלוף-משנה דני תירזה, יועץ שר הביטחון לענייני גדר ההפרדה, ואמר כי בפני בית המשפט הוצג גבול שנקבע לכאורה למטרות ביטחון, ולאחר מכן הסתבר כי התוואי נועד להרחיב את היישוב צופים על חשבון שטחים בבעלות פלסטינית. עקב הפסיקה עלתה מאוד המתיחות בין דני תירזה לבין שר הביטחון עמיר פרץ.[37]
ב-4 בספטמבר 2007 קבע בג"ץ כי יש לשנות את תוואי גדר ההפרדה סמוך לכפר בלעין כך שלא יפגע באורח החיים של תושביו.[38]
חוות הדעת של בית הדין בהאג
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-8 בדצמבר 2003 החליטה העצרת הכללית של האו"ם, לבקש חוות דעת מבית הדין הבין-לאומי לצדק בהאג בדבר "המסקנות החוקיות הנובעות מבניית החומה על ידי ישראל, הכוח הכובש, בשטחים הפלסטינים הכבושים". בית המשפט קיבל הצהרות כתובות ממדינות שונות, ושמע טיעונים בעל פה מה-23 ועד ה-25 בפברואר. ישראל סירבה להכיר בסמכותו של בית הדין לפסוק בעניין, לא מימשה את זכותה לשלוח שופט להרכב בית הדין, לא הציגה טיעונים בעל פה בפני בית הדין אלא רק טיעונים בכתב שרובם נסובו על סמכותו של בית הדין לדון בנושא ישראלי פנימי. גם ארצות הברית מתחה ביקורת קשה על בית הדין בהאג ויחד עם 22 מדינות דמוקרטיות הגישה חוות דעת לביה"ד שהגדר היא נושא פוליטי ולא משפטי.
ישראל ניהלה בהאג קמפיין מתוקשר, שכלל הפגנות של משפחות נפגעי טרור. להפגנות הובא מישראל, לשם המחשה, אחד האוטובוסים שבו בוצע פיגוע תופת ובו נרצחו ישראלים רבים.
ב-9 ביולי 2004 פרסם בית הדין את חוות דעתו, תחת הכותרת "Legal Consequences of the Construction of a Wall in the Occupied Palestinian Territory" ("השלכות משפטיות של בניית חומה בשטח הפלסטיני הכבוש") (אנ'). בית הדין רשם את הבטחתה של ישראל כי המכשול ישמש רק כאמצעי ביטחון זמני. עם זאת הוא ציין כי קיים חשש כבד כי תוואי המכשול ייצור עובדות בשטח שיובילו לסיפוח דה-פקטו של שטחים וישפיעו על קביעת הגבולות העתידיים בין ישראל למדינה פלסטינית.
ההיבט השני שחוות הדעת דנה בו הוא חוקיות המכשול לפי המשפט ההומניטארי הבין-לאומי. ישראל טענה שאמנת ז'נבה הרביעית אינה חלה בשטחי יהודה ושומרון, שכן הגדה המערבית ורצועת עזה מעולם לא היו חלק ממדינה ריבונית. בית הדין קבע כי טענה זו אינה רלוונטית, היות שישראל הכריזה שהיא מחילה את "הסעיפים ההומניטריים" של האמנה על השטחים. לגופו של עניין, קבע בית הדין כי מכשול ההפרדה נועד לסייע למפעל ההתנחלות שמהווה הפרה של סעיף 49 של האמנה. בנוסף, קובעת חוות הדעת כי ההשתלטות על אדמות פרטיות הכרוכה בהקמת המכשול מהווה פגיעה בקניין הפרטי ועל כן היא הפרה של סעיפים 46 ו-52 בתקנות האג ושל סעיף 53 באמנת ז'נבה הרביעית.
ההיבט השלישי של חוות הדעת הוא חוקיותה של הגדר לאור המשפט הבין-לאומי לזכויות האדם. בהקשר זה קבע בית הדין בניגוד לדעתה של ישראל, כי משפט זה חל במלואו בשטחים כבושים. לדעת בית הדין, גדר ההפרדה פוגעת בזכויות שונות המעוגנות באמנות שישראל חתומה עליהן.
במסקנות חוות הדעת קבע בית הדין כי גדר ההפרדה מנוגדת למשפט הבין-לאומי וקרא לישראל להפסיק את הקמת "החומה בשטחים הפלסטינים הכבושים כולל מזרח ירושלים וסביבתה", לפרק את חלקיה שנבנו על שטחים שמעבר לקו הירוק, ולשלם פיצויים לפלסטינים שנפגעו מהקמתה. כמו כן קרא בית הדין לקהילה הבין-לאומית להימנע מלסייע להתמשכות המצב הבלתי חוקי (לטענתו) שנוצר עקב הקמת הגדר, ולנקוט באמצעים חוקיים על מנת להביא להפסקת ההפרות מצד ישראל.[39] חוות הדעת ניתנה ברוב של 14 תומכים מול מתנגד יחיד – השופט האמריקאי היהודי, תומאס בורגנטל – שגם הוא הביע ביקורת כלפי מעשי ישראל, אך טען שבפני בית הדין לא עמד בסיס עובדתי מספיק בשביל ממצאיו הגורפים, וכי עדיף היה שיימנע מדיון בנושא.
תגובות בין-לאומיות לחוות הדעת של בית הדין הבין-לאומי
[עריכת קוד מקור | עריכה]
האיחוד האירופי אימץ את חוות הדעת של בית הדין. מספר ארגונים לזכויות האדם בירכו על ההחלטה, וכמוהם גם במדינות ערב: סוריה, לבנון, ירדן ומצרים, ובמדינות נוספות בעולם. לעיתים קרובות הציגו המחייבים את חוות הדעת (שאיננה מחייבת) בתור פסק דין מחייב ותבעו להטיל סנקציות על ישראל בשל הפרתו לכאורה של פסק דין מחייב מטעם בית הדין.
אחרי חוות הדעת, העביר בית הנבחרים האמריקני ברוב מוחץ של 45–360 החלטה המגנה את החלטת בית הדין ותומכת בזכותה של ישראל להקים את הגדר. קולין פאוול, מזכיר המדינה האמריקאי, קרא לפסיקת בית הדין "לא לגיטימית" והביע תמיכה בזכותה של ישראל להגנה עצמית.[40]
תגובת ישראל לחוות הדעת של בית הדין הבין-לאומי
[עריכת קוד מקור | עריכה]ממשלת ישראל מתחה ביקורת קשה על חוות הדעת והאשימה אותה בחד-צדדיות. בתגובתה הרשמית, ממשלת ישראל דחתה את חוות הדעת והודיעה שתמשיך לבנות את הגדר בשם הזכות להגנה עצמית. עיקר הכעס היה על ההתעלמות מפיגועי הטרור כנגד ישראלים ומכך שהגדר מונעת רבים מהם. בציבור הישראלי ברובו נטען שזו צביעות ששופטים ממדינות כמו סין אשר כבשה את טיבט, רוסיה שניהלה מלחמה אכזרית בצ'צ'ניה, או ירדן והתנהגותה כלפי הפלסטינים בספטמבר השחור – שופטים את מעשיה של מדינת ישראל בהתגוננותה כנגד הטרור הפלסטיני. כמו כן הובע כעס על כך שבית הדין טען שישראל לא יכולה להצדיק את הקמת הגדר בזכות להגנה עצמית המובטחת באמנת האו"ם, משום שאין מדובר על התקפה מצד מדינה.
בשנת 2005, בעקבות הוראת בג"ץ באוגוסט 2004, חיברה פרקליטות המדינה מסמך בן 170 עמודים ובו היא מנמקת מדוע היא דוחה את חוות הדעת של בית הדין בהאג. במסמך נכתב שחוות הדעת של בית הדין הבין-לאומי בהאג בעניין גדר ההפרדה "איננה רלוונטית", מכיוון שעמדת ישראל לא הוצגה שם ועל-כן אין להתייחס אליה. המסמך מציין כי: (1) ההחלטה הסתמכה על נתונים חלקיים ולא מעודכנים; (2) מאז מתן חוות הדעת שוּנה תוואי הגדר באופן משמעותי; (3) הממשלה אמורה לשנות בקרוב את התוואי בחלקים נרחבים בגדר; (4) עמדת הפרקליטות אושרה על ידי הדרג המדיני הבכיר.[41]
עמדתו של בית המשפט העליון הישראלי ביחס לחוות הדעת ניתנה בהרכב של תשעה שופטים בפרשת מרעאבה, שבה נדון תוואי הגדר באזור קלקיליה ואלפי מנשה.[35] השופט אהרן ברק כתב את פסק הדין, שאליו הצטרפו כל השופטים. ברק קבע שחוות הדעת אינה יוצרת מעשה בית דין המחייב את ישראל שכן היא חוות דעת "מייעצת", אך "עם זאת, חוות דעת של בית הדין הבינלאומי מהווה פרשנות של המשפט הבינלאומי, הנעשית על ידי הגורם השיפוטי העליון במשפט הבינלאומי. ... בית המשפט העליון של ישראל יתן את מלוא המשקל הראוי לנורמות של המשפט הבינלאומי, כפי שפותחו ופורשו על ידי בית הדין הבינלאומי בהאג בחוות דעתו". השופט מישאל חשין אף ציין בחוות דעתו, כי במישור המשפטי נראה "שאין חילוקי דעות מהותיים בינינו לבין בית הדין בנושאי חוק ומשפט, וטוב שכך". עם זאת בג"ץ קבע כי הוא רשאי להגיע לתוצאה שונה מזו של בית הדין, בשל כך שבית הדין הסתמך על עובדות חלקיות, בעוד שלפני בג"ץ מצויה תמונה עובדתית מלאה יותר בעניין חשיבות הגדר ונחיצותה לאור פעולות טרור פלסטיניות. השופט חשין אף האשים את בית הדין בפוליטיזציה, וכתב כי "החלטתו של בית הדין הבינלאומי אין בכוחה להאיר את דרכי. אורה דל מכדי שאדריך עצמי על-פיה לעשות משפט אמת וצדק".
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]- גדר הגבול ישראל-מצרים
- המכשול נגד מנהרות בגבול רצועת עזה
- מחסום (צה"ל)
- האינתיפאדה השנייה
- עוטף ירושלים
- גדרות טובות יוצרות שכנים טובים
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אמנון רמון וקובי מיכאל, ירושלים גדר סביב לה: בניית גדר הביטחון (גדר ההפרדה) סביב ירושלים - רקע כללי והשלכות, מכון ירושלים לחקר ישראל, 2004
- ישראל קמחי, אמנון רמון, מאיה חושן וקובי מיכאל, גדר הביטחון בירושלים: השלכות על העיר ותושביה, מכון ירושלים לחקר ישראל, 2006
- שאול אריאלי ומיכאל ספרד, חומה ומחדל: גדר ההפרדה - ביטחון או חמדנות?, ידיעות ספרים, תל אביב, 2008
- ישעיהו פולמן, סיפורה של גדר ההפרדה, הוצאת כרמל, 2004
- ענת רוט ואשר אריאן, סוד הכוח: מועצת יש"ע ומאבקיה בגדר ההפרדה ובתכנית ההתנתקות, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2006
- The Wall of Annexation and Expansion: Its Impact on the Jerusalem Area," The International Peace and Cooperation Center", Jerusalem, 2005
- נועם שובל ואסף שטרן "השפעת גדר ההפרדה על נגישות לבתי חולים" המשפטי"ד 127 (2010)
- טל אלוביץ', גדר נגד טרור: הדוגמה של רצועת עזה ושל יהודה ושומרון, מערכות 458, דצמבר 2014
אל"ם יהודה ואך משרת כמפקד עוצבת חירם. מאמר זה הוא תמצית עבודת מב"ל, מחזור מ"ו., מחוטי ברזל לחומה בצורה: "תסמונת הגדר" בגבולות ישראל והשפעתה על צה"ל - אל"ם ואך, באתר צה"ל, 1 באוקטובר 2019
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מסמכים ואתרים רשמיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- "מרחב התפר", באתר משרד הביטחון
על הגדר
[עריכת קוד מקור | עריכה]
גדר ההפרדה, ב"וידאופדיה" – אנציקלופדיית הווידאו של חברת החדשות באינטרנט- על הגדר, אוסף מאמרים, פרשנויות ודעות באתר הארץ (באנגלית)
- עוטף ירושלים - על גדר ההפרדה באזור ירושלים באתר עיר עמים
- יחזקאל ליין, אלון כהן ליפשיץ, במסווה של ביטחון: הרחבת התנחלויות בחסות מכשול ההפרדה, בצלם, 2005
- "חומה ומחדל": גדר ההפרדה - ביטחון או חמדנות?, הערוץ האקדמי של אוניברסיטת חיפה
- בארי פיינשטיין, מכשול הביטחון הישראלי לאור דיני העימות המזוין, מאזני משפט ו, 2007
(הקישור אינו פעיל, 13.6.2020)
- נטע אחיטוב, 15 שנה לחומת ההפרדה, באתר הארץ, 8 במרץ 2018
- מזל מועלם, "מדוע הממשלה לא משלימה את גדר ההפרדה?", באתר אל-מוניטור, 10 ביוני 2018
- גיל לימון, 2003 - השנה שעיצבה את העיסוק המשפטי בתוואי גדר הביטחון, "שורשים במשפט", באתר משרד המשפטים, 2 במאי 2019
דעות בעד הגדר
[עריכת קוד מקור | עריכה]- נתניה קובעת - הגדר עובדת, כתבה של ה-BBC
- גינויים להחלטת בית הדין הבין-לאומי: מרכז שמעון ויזנטל ו-הליגה נגד השמצה
- גדר הביטחון הישראלית, בספרייה היהודית הווירטואלית
- רקע: גדר ההפרדה, ב-IMRA
- סדרת כתבות מ"במחנה":
- עמרי קירון ודנאל אל-פלג, בגדר הצלחה, "במחנה", 2 בספטמבר 2009
- עמרי קירון ודנאל אל-פלג, כלכלת שוק, "במחנה", 9 בספטמבר 2009
דעות נגד הגדר
[עריכת קוד מקור | עריכה]- "עצור את החומה", אתר פלסטיני נגד הגדר
- דע מהי גדר ההפרדה, אתר עצמאי
- גדר בחלם, מיכאל פואה, 2003
- מאבק חם: מצילים את מדבר יהודה באתר החברה להגנת הטבע
- "כליאתו של הכפר עזון עתמה והפרדתו מאדמותיו" מתוך אתר בצלם
- איריס לעאל, הארץ של הסופרים, שבוע הספר 2009: עלייה לבלעין, או: איך זה לספוג רימון גז, באתר הארץ, 10 ביוני 2009
- 5 מאמרים, גדר בואדי קלט, אתר החברה להגנת הטבע
- דני רובינשטיין, הכל עובר חביבי, באתר כלכליסט, 11 באפריל 2011
- גרשון הכהן, גדר "ההפרדה“: גבול מדיני במסווה ביטחוני, בהוצאת מרכז בגין-סאדאת ופורום קהלת, יולי 2018.
ביאורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ כך, לדוגמה, בעתירה נגד הקמת הגדר על אדמות הכפר בילעין כתב בית המשפט העליון כי "התוואי הקיים של הגדר מעורר תהיות גם מבחינת היתרון הביטחוני שהוא מעניק. אין חולק כי התוואי עובר ברובו בשטח נחות מבחינה טופוגרפית הן ביחס למודיעין עלית, הן ביחס לבילעין. הוא מותיר מספר גבעות בצד הפלסטיני ושתי גבעות בצד הישראלי. הוא מסכן את הכוחות המסיירים לאורך התוואי. על רקע תפיסת הביטחון שהוצגה לנו במקרים רבים אחרים, לפיה קיימת חשיבות ביטחונית להקמת הגדר בשטחים טופוגרפיים שולטים, מעורר התוואי הקיים תמיהות. ככלל, מציג המפקד הצבאי במקרים רבים של תכנון תוואי הגדר את החזקתן של גבעות שולטות כיתרון ביטחוני משמעותי, ואילו במקרה שלפנינו נקבע תוואי אשר לפחות בחלקו מצוי בשטח נחות ביחס לגבעות. אין להסביר תוואי זה אלא ברצון לכלול את החלק המזרחי של "מתתיהו מזרח" ממערב לגדר, שאלמלא כן ספק אם קיים טעם ביטחוני צבאי לקבוע את תוואי הגדר במקום בו הוא עובר עתה."[20]
- ^ נתונים מראים[23] שבשנים 2001–2003 בוצעו בערי ישראל 73 פיגועים, שנרצחו בהם 293 ישראלים ונפצעו 1,950. לעומת זאת, בשנת 2003 נרצחו בפיגועים 89 ישראלים ונפצעו 411 באזורים שלא נבנתה בהם גדר, בעוד שבאזורים שהושלמה בהם הגדר נרצחו 46 ונפצעו 221. בשנת 2004, שבה הושלם הקטע הצפוני והחלו העבודות על התוואי במרכז ובאזור צפון ירושלים, נרצחו 19 ישראלים ונפצעו 102 באזורים שלא הייתה בהם גדר בעוד שבאזורים שהושלמה בהם הגדר לא נפגע אפילו ישראלי אחד.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אמיר לופוביץ, "העלויות הכרוכות בהקמת גדר ההפרדה" - מסמך רקע בנושא מוגש לוועדת הכלכלה, אתר הכנסת, 2003
- ^ אבישי גרינצייג, המבקר על פרצת גדר ההפרדה: קורא לרה"מ ולשרים להתעשת, באתר גלובס, 31 במרץ 2022
- ^ שלמה צזנה, יוזמה חדשה: ציורי קיר בצד הישראלי של גדר ההפרדה, באתר "ישראל היום", 2 בנובמבר 2012
- ^ ברק רביד, אל על לא תשתמש במונח "גדר ההפרדה" במפות, באתר הארץ, 9 ביוני 2009
- ^ טל אלוביץ', גדר נגד טרור: הדוגמה של רצועת עזה ויהודה ושומרון, מערכות 458, דצמבר 2014
- ^ 1 2 גדר ההפרדה - היוזמה, התכנון, וההקמה, באתר הארץ, 23 בפברואר 2004
- ^ "אריק שרון ראש ממשלה", דב ויסגלס, הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמ' 166
- ^ שר הביטחון: גדר הפרדה - בתוך כשנה, באתר הארץ, 31 במאי 2002
- ^ מאת מזל מועלם, הקמת הגדר אלקטרונית על קו התפר - בתחילת אוקטובר, באתר הארץ, 12 בספטמבר 2002
- ^ פליקס פריש, עיכובים בבניית גדר ההפרדה: העבודה תימשך גם בלילה, באתר ynet, 16 ביוני 2003
- ^ "מרחב התפר"(הקישור אינו פעיל, 13.6.2020)
- ^ 1 2 United Nations Barrier Update (עמ' 4), יולי 2011 (ארכיון)
- ^ הצעת תקציב הביטחון לשנת 2008, פרק 1400 מרחב התפר, עמוד 88
- ^ עקיבא אלדר, מתכנני הגדר לא הביאו בחשבון את ארגוני זכויות האדם ואת בג"ץ, באתר הארץ, 25 באוגוסט 2009
- ^ שאול אריאלי, גדר ההפרדה. זוכרים?, באתר הארץ, 29 במרץ 2009
- ^ חגי מטר, עשור לגדר, פרק 1: הפרויקט הישראלי הגדול, באתר "שיחה מקומית", 14 באפריל 2012
- ^ הושלם השלב הראשון בגדר ההפרדה; מכרז לבניית 22 דירות בנווה דקלים, באתר גלובס, 1 באוגוסט 2003
- ^ 1 2 עמוס הראל, צה"ל: לפחות עוד שנה לסיום בניית גדר ההפרדה, באתר וואלה, 17 במאי 2006(הקישור אינו פעיל, 13.6.2020)
- ^ ייחודיותו של מדבר יהודה-וההרס הצפוי לו, 17 בדצמבר 2006, החברה להגנת הטבע
- ^ [1] (הקישור אינו פעיל, 13.6.2020)
- ^ יובל יועז, תוואי הגדר ליד ההתנחלות צופין יפורק. בג"ץ: המדינה הסתירה שהתוואי נועד להרחבת היישוב, באתר הארץ, 19 ביוני 2006
- ^ נדב שרגאי, רוב ההתנחלויות נמצאות מחוץ לגדר ההפרדה, אך רוב אוכלוסיית המתנחלים נשאר ממערבה, באתר הארץ, 16 באוגוסט 2007
- ^ Mitchell Bard, West Bank, Gaza and Lebanon Security Barriers: Background & Overview, jewishvirtuallibrary.org
- ^ 1 2 דיווח של ערוץ 7 מציין שדו"ח של השב"כ לשנת 2007 על הסיבות למניעת פיגועים כלל אינו מונה את גדר ההפרדה: חגי הוברמן, תופעה: מדלגים בקלילות מעל גדר ההפרדה, באתר ערוץ 7, 8 בינואר 2008
- ^ אחיה ראב"ד, פרצות בגדר ההפרדה בגלבוע: "מחבל יכול לעבור בקלות", באתר ynet, 10 במרץ 2021; דין שמואל אלמס, תיעוד: חייל צה"ל לא מונע חציית גדר, באתר ישראל היום, 8 באפריל 2021.
- ^ אפקטיביות מכשול קו התפר - המענה המבצעי והתפעולי, באתר www.mevaker.gov.il
- ^ בצלם - מעבר לגבול החוקיות, מרץ 2007, אתר בצלם
- ^ איתי רום, המקצוע העתיק ביותר בעולם, באתר גלובס, 17 בינואר 2007. לפי כתבה זו פחתו מקרי השוד מאז הקמת הגדר בכ-50 אחוז.
- ^ אחיה ראב"ד, פרצות בגדר ההפרדה בגלבוע: "מחבל יכול לעבור בקלות", באתר ynet, 10 במרץ 2021
- ^ סיור מבקר המדינה בפרצת גדר ההפרדה (31.3.22), באתר מבקר המדינה, 31.3.22
- ^ נועם שובל ואסף שטרן "השפעת גדר ההפרדה על נגישות לבתי חולים" המשפט י"ד 127 (2010).
- ^ ארנון רגולר, יותר מעשרה פצועים, בהם ח"כ, בהפגנה בכפר בלעין, באתר הארץ, 29 באפריל 2005
- ^ עמוס הראל, יובל אזולאי, החייל שאיבד עין: המפגינים שכחו שהם בטוחים בגלל אנשים כמוני, באתר הארץ, 10 ביוני 2005
- ^ ע"פ הנתונים המובאים בכתובת [2]
- ^ 1 2 בג"ץ 7957/04 זהראן יונס מחמד מראעבה ואחרים נ' ראש ממשלת ישראל ואחרים, ניתן ב־15 בספטמבר 2005
- ^ בג"ץ 10309/06 מועצה מקומית אלפי מנשה נ' ממשלת ישראל ואחרים, ניתן ב־29 באוגוסט 2007
- ^ חנן גרינברג, האם ה"פרויקטור" של גדר ההפרדה יסיים את תפקידו?, באתר ynet, 19 ביוני 2006
- ^ שמואל מיטלמן, בג"ץ מציג: הגדר הלא טובה, באתר nrg, 4 בספטמבר 2007
- ^ חוות דעתו של בית הדין הבינלאומי לצדק - סיכום חוות הדעת מתורגם לעברית, באתר בצלם
- ^ US House of Representatives Rejects Hague Court Ruling, 15 ביולי 2004
- ^ יובל יועז, הפרקליטות: החלטות ביה"ד בהאג לא רלוונטיות, באתר וואלה, 7 בפברואר 2005(הקישור אינו פעיל, 13.6.2020)
| אריאל שרון | ||
|---|---|---|
| שירותו הצבאי | מבצע כפפות משי • פעולת קיביה • מבצע עין תחת עין • קרב אום-כתף • קרב המיתלה • מבצע אבירי לב • מלחמת הגנרלים • מבצע גוליבר • מבצע נחלין | .jpg)
|
| חבר כנסת וחבר ממשלה | מלחמת לבנון הראשונה • טבח סברה ושתילה • מהומות הר הבית (2000) | |
| אירועים במהלך כהונותיו כראש ממשלת ישראל | ||
| משפחתו | מרגלית שרון (בת זוגו בשנים 1954–1962) • לילי שרון (בת זוגו בשנים 1963–2000) • עמרי שרון (בנו) • גלעד שרון (בנו) | |
| חברי "פורום החווה" | ראובן אדלר • אייל ארד • ליאור חורב • אורי שני • יורם ראב"ד • קלמן גייר • גלעד שרון • עמרי שרון | |
| פלילים | פרשת האי היווני • פרשת סיריל קרן | |
| שונות | מותו והלווייתו של אריאל שרון • דין נצרים כדין תל אביב • גבעת הכלניות (חוות שקמים) • מפלגת קדימה • ליל המיקרופונים • שרון (סדרת טלוויזיה) • אריק שרון ראש ממשלה - מבט אישי (ספר) | |
