חואן, רוזן ברצלונה

חואן, רוזן ברצלונה
Juan de Borbón y Battenberg
	חואן רוזן ברצלונה בתמונה מ-1959
לידה	20 ביוני 1913; סגוביה, ממלכת ספרד
פטירה	1 באפריל 1993 (בגיל 79); פמפלונה, ממלכת ספרד
שם לידה	Juan Carlos Teresa Silverio Alfonso de Borbón y Battenberg
מדינה	ספרד
מקום קבורה	פמפלונה, ספרד
בת זוג	מריה מרסדס, רוזנת ברצלונה
שושלת בית בורבון
תואר	רוזן ברצלונה
אב	אלפונסו השלושה עשר, מלך ספרד
אם	ויקטוריה אאוחניה, נסיכת בטנברג
צאצאים	הנסיכה פילאר, דוכסית בדחוס; חואן קרלוס הראשון, מלך ספרד; הנסיכה מרגריטה, דוכסית סוֹרִיהַ; אלפונסו, נסיך ספרד
יורש העצר	חואן קרלוס, נסיך ספרד
	15 בינואר 1941 – 14 במאי 1977; (36 שנים)
	→ אלפונסו השלושה עשר, מלך ספרד חואן קרלוס הראשון, מלך ספרד ←
פרסים והוקרה
	Medalla de Oro de Cartagena (18 באוגוסט 1992); הצלב הגדול של ההצטיינות הצבאית – עיטור לבן (1993); Dearest Son of Segovia (25 באוקטובר 1986); מדליית הזהב של מדריד (30 ביוני 1983); הצלב הגדול של המסדר הצבאי של ישו; אביר במסדר גיזת הזהב ;
חתימה

חואן מספרד, רוזן ברצלונה (בספרדית: Juan de Borbón y Battenberg - דון חואן קרלוס תרזה סילבריו אלפונסו דה בורבון ובטנברג; 20 ביוני 1913 - 1 באפריל 1993) היה בנו השלישי של מלך ספרד אלפונסו השלושה עשר ויורש העצר המיועד שלו. אביו הודח ממלכותו עם כינון הרפובליקה הספרדית השנייה ב-1931. חואן לא זכה למלוך, ותחת מלכותו של בנו, המלך חואן קרלוס הראשון, הוקמה בספרד מונרכיה חוקתית.

ביוגרפיה

ראשית חייו

חואן נולד ב-20 ביוני 1913 בסגוביה, לאלפונסו השלושה עשר, מלך ספרד וויקטוריה אאוחניה, נסיכת בטנברג. הוא היה ילדם השישי (מתוך שבעה (ארבעה בנים ושלוש בנות), לרבות בן, הילד הרביעי, שמת בלידתו). לפני שמלאו לו שמונה עשרה נאלץ אביו להשעות את סמכויותיו כמלך ולצאת לגלות ברומא שבאיטליה עם משפחתו.

חואן התגייס לצי המלכותי הבריטי. ב-1935, לאחר השלמת אימוניו היה זכאי לקבל דרגת קצין בצי לו ויתר על אזרחותו הספרדית, אך את זאת סירב לעשות. באותה שנה נישא ברומא לאשתו הנסיכה מריה. נולדו להם ארבעה ילדים - פילאר, חואן קרלוס, מרגריטה ואלפונסו (שנהרג בתאונת נשק בגיל 15).

לאחר פרוץ מלחמת האזרחים בספרד שלח אותו אביו המלך הגולה להשתתף בה, אך ליד הגבול הצרפתי אסר אותו הגנרל אמיליו מולה ושילחו כלעומת שבא.

חואן ומשפחתו חיו ברומא ובקאן שבצרפת. בימי מלחמת העולם השנייה גרו עם אמו המלכה ויקטוריה אוג'ני בלוזאן שבשווייץ. בהמשך התגוררו באשטוריל שבפורטוגל. בשלהי חייו של חואן, לאחר שבנו חואן קרלוס היה למלך, שבו הוא ואשתו לספרד ושם סיים את חייו.

טענתו לכתר הספרדי

לאחר ששני אחיו הגדולים של חואן ויתרו על מעמדם כיורשי העצר של אביהם הפך הוא ליורש העצר המיועד של המלוכה המושעית. כדי להדגיש את טענתו לכתר החל להשתמש לאחר מות אביו בתואר רוזן ברצלונה, שאותו נשא אביו בחייו.

בשנת 1947 הכריז שליט ספרד פרנסיסקו פרנקו כי המדינה היא מלוכה. חואן ראה בכך את החזרת המלוכה על כנה, אך פרנקו העדיף להשאיר את כס המלכות ריק ובכך לשמר את מעמדו שלו כמנהיג העליון.

בפגישה שנערכה בשנת 1948 בין חואן לבין פרנקו הוסכם כי בנו הנסיך חואן קרלוס בן ה-10 יעבור לספרד להשלמת חוק לימודיו. ב-1969 הכריז פרנקו על חואן קרלוס כיורשו. בכך פסח על חואן, שפרנקו חשש כי הוא ליברלי מדי בדעותיו וכי לא יקיים את מורשתו בספרד. דבר זה בא לחואן כהפתעה (פרנקו האמין שחואן קרלוס יקיים את המשטר שהקים, אך המלך הצעיר תמך דווקא בדמוקרטיזציה של המדינה).

אחרית חייו

בשנת 1977, שנתיים לאחר מות פרנקו והכרזת חואן קרלוס כמלך, ויתר חואן על טענתו למלוכה. בתמורה העניק לו בנו המלך רשמית את התואר רוזן ברצלונה.

חואן נפטר ב-1993 והובא לקבורה בכבוד מלכים תחת השם חואן השלישי. הוא נקבר בפנתיאון המלכותי הספרדי באל אסקוריאל.

חואן היה האביר ה-1165 במסדר גיזת הזהב.

משפחתו

ב-12 באוקטובר 1935 התחתן חואן עם מריה דה לאס מרסדס, נסיכת בורבון-שתי הסיציליות, בתם של קרלוס, נסיך בורבון-שתי הסיציליות ולואיז, נסיכת אורליאן, ממנה נולדו לו 4 ילדים:

הנסיכה פילאר, דוכסית בדחוס (1936–2020), התחתנה עם לואיס גומז-אסבו, רוזן דה לה טורה
חואן קרלוס הראשון, מלך ספרד (נולד ב-1938), התחתן עם סופיה, מלכת ספרד
הנסיכה מרגריטה, דוכסית סוריה (נולדה ב-1943), התחתנה עם קרלוס סוריטה, דוכס סוריה
אלפונסו, נסיך ספרד (1941–1956)

שלטי אצולה בשימוש

שלטי האצולה של חואן, רוזן ברצלונה

סמל מלך ספרד גרסת 1931 גרסה זו הייתה בשימושו של חואן רוזן ברצלונה, כמי שעמד בראש בית המלוכה לאחר מות המלך אלפונסו השלושה עדר ועד לויתור הרשמי על התביעה לכתר. (1941-1977)	גרסה לשימוש פרטי בזמן הגלות בגרסה זו, מחולק שדה המגן בין זה של בין בורבון הספרדי (מצד אביו) ובין זה של בית באטנברג (מצד אימו).^[1] (1941-1977)	שלט האצולה לאחר הוויתור על הטענה לכתר ספרד סמל זה הוא כמעט זהה לחלוטין לסמל מלך ספרד, ואולם במקום הכתר המלכותי, נמצא הכתר של האינפנטה של בית המלוכה הספרדי. (1977–1993)