חבלה וסילוק פצצות

חבלה וסילוק פצצות הוא המקצוע של נטרול מטעני חבלה, פצצות, נפלי תחמושת, חומרי נפץ, פצצות מלוכלכות (מטען כימי או ביולוגי), מלכודות נפיצות וכל שאר הסוגים של חפצים חשודים, והסרת האיום שהם מציבים. החבלה וסילוק הפצצות נעשים רק בידי מומחים המוסמכים לכך ובאמצעות אמצעי ביטחון מתאימים. אדם שמקצועו הוא חבלה וסילוק פצצות נקרא: "חַבְּלָן" או "סָלָק".

סוגי סילוק פצצות (ס"פ)

ישנם שלושה סוגים של סילוק פצצות:

ס"פ אזרחי/משטרתי - טיפול בחפצים חשודים ומטעני חבלה בלב שטח עירוני סואן והומה אדם (לרוב שטח עירוני ידידותי). שוטר העוסק בסילוק פצצות נקרא חבלן.
ס"פ צבאי - טיפול בפצצות ומטעני חבלה אך בעיקר בנפלי תחמושת ושדות מוקשים. בדרך כלל תחום זה נמצא תחת אחריותו של חיל הנדסה.
ס"פ ימי - טיפול בפצצות ומוקשים ימיים, בדרך כלל מתבצע רק על ידי יחידות מיוחדות של חיל הנדסה וחיל ים.

סוגים אלה נבדלים זה מזה באמצעים ובשיטות לנטרול המטען וכן בתרחישים האופייניים שלהם יש לצפות.

למשל: בס"פ משטרתי יש חשיבות רבה יותר להרחקת אזרחים ומציאת מקום בטוח יחסית לנטרול המטען בלב העיר, בס"פ צבאי בדרך כלל מפוצצים את הפצצה מרחוק או באמצעות כלים כבדים והדגש הוא יותר על יעילות ומהירות הסרת האיום. ס"פ ימי דורש אמצעים ושיטות שונים ביותר מאלה היבשתיים וחבלנים ימיים חייבים להיות מומחים גם בצלילה (בניגוד לחבלן היבשתי).

שיטות ואמצעים לסילוק פצצות

ישנן מספר שיטות לסילוק פצצות ומטעני חבלה, וטיפול בחפצים חשודים. חלק מהשיטות כוללות פירוק של מרעום הפצצה וקלקול מנגנון הפיצוץ ושיטות אחרות מתבססות על פיצוץ הפצצה באופן מבוקר באזור מאובטח. ככלל, הגישה הרווחת כיום היא למזער את הצורך בטיפול ידני של החבלן ונעשה כל ניסיון למצות את הטיפול בתחמושת על ידי אמצעים מרחוק.

טיפול באירוע של חפץ חשוד, פצצה או מטען, מתבצע בדרך כלל לפי התבנית הבאה:

הרחקת כל האנשים מאזור האירוע, למען ביטחונם האישי.
הגעת חבלן או צוות ס"פ לאזור.
אבטחת זירת האירוע.
זיהוי האיום באמצעות בדיקה ויזואלית או גלאים שונים.
בדיקת האיום באמצעות רובוט חבלה וסילוק פצצות.
החלטה על דרך מתאימה לטפל באיום.
טיפול באיום.
בדיקת זירת האירוע לאחר הטיפול באיום, ווידוא שהאיום נוטרל ושלא נשקפת עוד סכנה לעוברי אורח.
ניקוי ופינוי הזירה.
פתיחת הזירה לתנועה.

אמצעים

רובוט חבלה של משטרת ישראל מדגם "במבי". הרובוט נשלט על ידי חבלן בשלט רחוק ומצויד במצלמת וידאו, צבת ורובה ציד (Shotgun) כבד.

רובוט חבלה מדגם אנדרוס וולברין של משטרת ישראל.

משאית "כולאת-פיצוץ" של משטרת ישראל המשמשת להעברה בטוחה של מטעני חבלה ונפלי תחמושת.

ניידת חבלה/ס"פ - הניידת בה נוסע החבלן ומגיע לזירת האירוע. הניידת כוללת אמצעי ס"פ שונים, גלאים, אמצעי קשר ובדרך כלל גם רובוט חבלה וס"פ.
גלאים - חבלנים משתמשים במספר סוגים של גלאים (כימיים, תרמיים, ססמיים, אופטיים וכדומה) על מנת להעריך את האיום שמולו הם מתמודדים. זיהוי הפצצה והתוכן שלה הוא מרכיב חיוני בנטרולה המוצלח.
רובוט חבלה/סילוק פצצות - זהו רובוט הנשלט בשלט רחוק וממונע או באמצעות זחלים (טוב לשטח פתוח ותוואי קשה) או באמצעות גלגלים צמיגיים (טוב לשטח עירוני), וכולל מצלמת וידאו, זרוע עם צבת ובדרך כלל גם רובה Shotgun המשמש לפירוק החפץ החשוד או לפיצוצו.
חליפת שכפ"ץ - זהו בגד מיוחד שאותו לובש החבלן והוא נועד להגן עליו מפני הפיצוץ, ההדף והרסס. על חליפת השכפ"ץ החבלן לובש בדרך כלל אפוד עם הכלים החיוניים שלו. החבלן גם חובש קסדת מגן.
"כולא פיצוץ" - זהו רכב בעל מכל עבה מפלדה, בה ניתן לפוצץ מטענים קטנים בבטחה, מבלי שיפלט הדף או רסס החוצה ויסכן אנשים. השימוש בו נפוץ במיוחד בס"פ משטרתי. הרכב מכונה בסלנג "כספת".
רובה Shotgun: זהו רובה חלק-קדח ("רובה ציד") היורה תחמושת מיוחדת ורבת עוצמה המיועדת לפרק חפצים חשודים ומנעולים. ה-Shotgun מותקן בדרך כלל על רובוט לסילוק פצצות ונמצא שימושי ביותר, כולל לטיפול במחבלים מתאבדים.
בארט M82A1: זהו רובה צלפים כבד נגד ציוד בקליבר 0.5 אינץ', המיועד לנטרול מטענים על ידי ירי מרחוק.
כלב חבלה: זהו כלב המאומן בגילוי חומרי נפץ לפי הריח. כלבים כאלה יקרים מאוד לאימון ונחשבים ליעילים במיוחד בגילוי מטעני חבלה.
איזמל פירוטכני: אמצעי שנמצא בשימוש הן ביהל"ם והן במשטרת ישראל. מורכב מסדן כבד המכיל קלע מתכת או קלעים מסוגים מתכלים (חול, מלח, מים) וממוקם בסמוך למטען/תל"ן (תחמושת שלא התפוצצה). לאיזמל מוכנס גם תחמיש פירוטכני המופעל חשמלית ממרחק ביטחון ומייצר הדף המעיף את הקליע לעבר האובייקט ומנטרלו.
אמצעי משיכה מרחוק: כחלק מהגישה של טיפול מרחוק, כל חבלן (משטרה וצה"ל) מסוגל לבנות מערכות חבלים וגלגלות מורכבות כדי לטלטל מרחוק ואף להזיז תחמושות ממקום למקום מרחוק.
דחפור D9 משוריין: זהו בולדוזר צבאי כבד מדגם קטרפילר די-9, עם מעטפת שריון כנגד פיצוצים, המאפשרת לדחפור לפרק ולפוצץ מטענים באמצעות הכף הכבדה שלו או מגוב ייעודי, עם מעט או ללא נזק בכלל לכלי וצוותו. כיום קיימים דחפורי D9 ממוגנים הנשלטים בשלט רחוק על מנת למנוע סיכון חיי אדם. ה-D9 נפוץ בדרך כלל בס"פ צבאי (בגלל גודלו הרב), בטיפול בזירות מטענים ומוקשים הנמצאים בשטח פתוח.
דחפור די-7 MCAP: זהו בולדוזר מדגם קטרפילר די-7 שהותאם למשימות פינוי מוקשים באמצעות התקנת מעטה שריון פלדה כנגד פיצוצים, מגובים מיוחדים, גלאים שונים, אנטנת ניווט GPS וכן מערכת לשליטה מרחוק. הדחפור מופעל בשלט רחוק וכך אין צורך לסכן חיי אדם. ה-D7G MCAP משרת בצבא ארצות הברית ונועד לפינוי שדות מוקשים והשמדת נפלי תחמושת.

פיצוץ מבוקר באזור מאובטח

זוהי לרוב השיטה הפשוטה והבטוחה מכולן.

חייל של חיל ההנדסה האמריקני בוחן את האיום מבעד לעינית רובה הבארט. הבארט משמש את חיל ההנדסה לפיצוץ ופירוק מטענים מטווח רחוק.

רובוט סילוק פצצות מדגם "אנדרוס MarkV-A1" הנמצא בשירות יהל"ם.

אם הפצצה נמצאת באזור ריק מאדם, שבו פיצוצה יגרום רק מעט נזק לרכוש, הפתרון הפשוט ביותר הוא פשוט לפוצצה מרחוק. פיצוצה מרחוק נעשה בדרך כלל באמצעות ירי מרובה כבד, כמו Shotgun או רובה צלפים בארט M82A1 בקליבר 0.5 אינץ'. אם הירי לא עובד, מתקינים על החפץ החשוד נפץ (את ההתקנה מבצע רובוט סילוק פצצות) המופעל מרחוק.

אם החפץ החשוד נמצאת בלב שטח עירוני, במקום בו לא ניתן לפוצצו מבלי לגרום נזק רב, ישנן מספר אפשרויות:

הזזת החפץ למקום בטוח יחסית (מאחורי קיר עבה, או שטח לא-בנוי) באמצעות רובוט חבל ופיצוצו שם.
במקרה שאין מקום בטוח יחסית - הזזת החפץ והכנסתו לרכב "כספת" בעל מכל פלדה מאובטח בו ניתן לפוצץ את המטען.

אם המטען רגיש לתזוזה ולא ניתן להזיזו ישנן שתי גישות:

פינוי כל האנשים ופיצוצו למרות הנזק לרכוש.
אם הנזק שיגרם לרכוש הוא קריטי ו/או המטען גדול מידי, יתבצע ניסיון לפרק את מרעום הפצצה ומנגנון ההפעלה שלה מבלי לגרום להפעלתה.

פירוק המטען

בשיטה זו נעשה ניסיון לפרק את החפץ מבלי לגרום לפיצוצו, והוא מחויב מקצוענות וזהירות רבה. שיטה זו היא המסובכת והמסוכנת מכולן ובדרך כלל נעשה בה שימוש רק אם לא ניתן להשתמש בשיטות האחרות.

האמצעים בהם משתמשים לפירוק המרעום שונים ותלויים בסוג הפצצה ובמידת מורכבותה. יש פצצות שאפשר לפרק את המרעום שלהן על ידי ירי עליו ברובה שוטגאן או בבארט M82A1. פצצות אחרות ניתן לפרק באמצעים פיזיים (למעוך, לקרוע, לתלוש וכיוצא מכך). פצצות מורכבות יותר דורשות טיפול ידני במנגנון, כגון ניתוק חוטי ההפעלה, יצירת קצר חשמלי ועוד.

רק לעיתים רחוקות, החבלן מטפל במטען במו ידיו (למרות התדמית השגויה של המקצוע שנוצרה בסרטים הוליוודים).

חבלה וסילוק פצצות בישראל

צבא

בצה"ל, תחום החבלה נמצא באחריות חיל ההנדסה הקרבית שמפעיל פלסים וסלקים אך מכשיר גם לוחמים בחיל הרגלים (פלחה"ן) וכוחות מיוחדים אחרים נוספים ובעיקר יחידת יהל"ם. האחריות של סילוק פצצות ונפלי תחמושת מוטלת על פלגות הס"פ של יהל"ם של חיל ההנדסה הקרבית. הס"פ של יהל"ם מהווים את יחידת העילית של חיל ההנדסה וצה"ל לנטרול מטעני חבלה, פצצות מתוחכמות, ראשי קרב של טילים וטיפול בתחמושת שלא התפוצצה (נפלי תחמושת). למעשה, פלגות הס"פ הם החבלנים של צה"ל, ובשל כך הם עוברים אימון ארוך (שנה ו-2 חודשים) וחותמים שנת ר׳ קבע ל-12 חודשים. לוחם שמקצועו סילוק פצצות נקרא סָלָק (בניגוד לחבלן שלו הכשרה משטרתית). בשל מומחיותם בנטרול חומרי נפץ הם לא אחת מסופחים ליחידות מיוחדות אחרות כאשר יש חשש ממטענים רציניים.

הלוחמים המשרתים בחיל ההנדסה הקרבית ובפלחה"ן חיל הרגלים נחשבים "חבלנים ברמתם" אך לא מוגדרים כחבלנים בצה"ל, לוחמים בפלגת ס"פ של יחידת יהל"ם הם המומחים ביותר בתחום החבלה וסילוק פצצות ולכן הם אלו שמוגדרים כחבלנים של הצבא.

משטרה

ערך מורחב – מערך החבלה של משטרת ישראל

מערך החבלה של משטרת ישראל פרוס בכל רחבי המדינה, ובדרך כלל כל תחנה גדולה כוללת לפחות חבלן אחד. חבלני "הכחולה", אשר פועלים בעיקר בתוך ערי ישראל, מתמודדים עם אירועי חבלה מורכבים אשר מסכנים לרוב אוכלוסייה אזרחית, רכוש ונקודות רגישות אחרות בעורף המדינה. החבלנים של משטרת ישראל הם שוטרים בוגרי שירות קרבי (רבים מהם שירתו בחיל ההנדסה הקרבית וחלקם ביהל"ם) שעוברים הכשרה ייעודית בבית הספר לחבלה של המשטרה. הם מוכשרים לטפל בחפצים חשודים מכל הסוגים, לרבות נפלי תחמושת ומטעני חבלה מסוגים שונים. החבלנים משרתים שירות קבע ארוך טווח וצוברים ניסיון רב בעבודתם. מחלקת החבלה של משטרת ישראל משמשת גם כגוף מכשיר ומסמיך במספר מקומות מחוץ למשטרה. בזכות הניסיון הרב שצברה והמו"פ הטכנולוגי נחשבת מחלקת החבלה של משטרת ישראל לאחת הטובות בעולם.

מערך החבלה של משטרת ישראל נחשב לגוף שהתפתח תוך כדי תנועה. זאת לאחר גל הטרור הגדול של שנות ה-70 של המאה ה-20 שבו הופעלו לא אחת מטעני חבלה כנגד אוכלוסיות אזרחיות, בלב ריכוזי קהל ועוד. מפקדיו הראשונים היו קצינים שהושאלו ממערכות צבאיות כאשר הבולט שבהם היה רב-ניצב (בגימ.) וסא"ל (בדימוס) שלמה אהרונישקי, לימים מפכ"ל המשטרה. גוף זה נבנה תוך כדי תנועה, ותוך כדי העבודה השוטפת כתב תורת לחימה משלו ופיתח אמצעי חבלה מתקדמים. מערך החבלה נשלחו לא אחת לזירות אלו ואחרות כדי לחקור אותן. דוגמה מייצגת לכך היו בארגנטינה. הפיגוע בשגרירות ישראל בארגנטינה באפריל 1992 והפיגוע בבניין הקהילה היהודית בארגנטינה ה-AMIA ב-1995.

במהלך האינתיפאדה השנייה התמודדו חבלני "הכחולה" עם כמות עצומה של אירועי חבלה ובהם פיגועי תופת מהקשים ביותר שאירעו במדינת ישראל הן בעוצמה והן בתדירות. במהלך האינתיפאדה גדלה היחידה ורכשה רובוטי חבלה מתקדמים מדגם רמוטק אנדרוס, לצד רובוטי הובו ו"במבי" הוותיקים פרי פיתוח וייצור ישראלי.

משמר הגבול מפעיל גם הוא יחידה של חבלנים (בשירות קבע) שעיקר תפקידם הוא לטפל במטעני החבלה ביהודה ושומרון שמטמינים המחבלים הפלסטינים. במהלך האינתיפאדה השנייה נטרלו חבלני מג"ב אלפי מטענים - חלקם במשקל של עשרות ק"ג - בהצלחה מרובה. יחידת החבלנים של מג"ב ברצועת עזה נחשבה לאחת היחידות המקצועיות והמנוסות בעולם בטיפול באירועים בתאי שטח מסוג זה, ופעלה ברצועה וגבולה עד ביצוע תוכנית ההתנתקות, אז הוחלפה בלוחמי ס"פ והסלקים של יהל"ם ופוצלה בין חבלני מג"ב איו"ש, חבלני "הכחולה" ובית הספר לחבלה של המשטרה.

בשל המקצועיות והידע הרב הנדרשים לתפקיד, והסיכון הגדול הנלווה אליו, וכדי להגדיל את גאוות היחידה, כל חבלן זוכה לענוד את סיכת כנפי החבלן. הכנפיים המורכבות ממספר אלמנטים: