זרח זילברברג
 | |
| לידה |
1916 לודז',  הרפובליקה הפולנית השנייה |
|---|---|
| נרצח |
1943 (בגיל 27 בערך) גטו ביאליסטוק, ביאליסטוק,  הממשל הכללי של השטחים הכבושים בפולין |
| מדינה |
הרפובליקה הפולנית השנייה  |
| פעילות בולטת | פעילות מחתרתית ב"שומר הצעיר" ובארגון היהודי הלוחם, מרד גטו ביאליסטוק |
  | |
זרח זילברברג (בפולנית: Zerach Zilberberg; 1916 – 1943) נולד בלודז', קאליש, פולין, היה יהודי פולני, פעיל מרכזי במחתרת "השומר הצעיר" בגטו גרודנו וגטו ביאליסטוק וחבר בארגון היהודי הלוחם (אי"ל). הוא נרצח במרד גטו ביאליסטוק.
פעילות מחתרתית[עריכת קוד מקור | עריכה]
זילברברג היה מנהיג פעיל בקן "השומר הצעיר" ועבר הכשרה בקיבוץ "במבחן" שבסלונים, אז בשטחה של פולין. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, נשלח לגבול פולין–רומניה כדי לסייע בהכשרת דרכי עלייה[1], ולאחר מכן היה ב"ריכוז הווילנאי", יחד עם רבים מהתנועה. לאחר פלישת גרמניה הנאצית לברית המועצות במבצע ברברוסה, נשלח לביאליסטוק שבפולין.
בשנת 1942, נשלח לגרודנו שבבלארוס. בנובמבר, זילברברג נכנס למחתרת יהודית בגטו ביאליסטוק. הוא וחבריו לקיבוץ הגיעו לגטו בשביל להיבחן לקבלה למחתרת ופעלו עם קבוצת "דרור" וקומוניסטים בגטו. פעולתו כללה התנגדות פעילה נגד השלטון הנאצי והקמת דרכי מילוט, הכנת נשק, ושימוש באמצעים כמו זיוף מסמכים כדי להגן על יהודי הגטו.[2]
הוא יצא כשליח "הארגון המחתרתי בביאליסטוק", ארגון אשר שמר על קשר עם חברי השומר הצעיר בגרודנו לאורך המלחמה. בעזרת זילברברג, החלו חסיה בורנשטיין בילצקי וחבריה לבסס את המחתרת הלוחמת.[3] הם נעזרו בחברי תנועת "דרור" ובקומוניסטים שבגטו. זילברברג דיווח משם למחתרת על תחילת הגירושים למחנה קיילבאסין[2], משם הועברו לאושוויץ בקרונות מסע.[4][5][6]
לאחר שהחל לשתף פעולה עם מפקדים בגטו, זילברברג נתן את ידו להקמת נקודות הערכות ותכנן מתקפות נגד הנאצים. הוא פעל בחשאיות כדי להביא נשק ומזון לאנשי המחתרת, וניסה להקים חזית משותפת עם תנועות הנוער הציוניות והלא-ציוניות. הוא ביקש מהיודנראט סיוע כספי, ואף ניסה ליצור קשרים עם הגרמנים אך כשל.[7] הוא שב לגרודנו בינואר 1943, ערב "אקציית העשרת אלפים"[8] שהתחוללה בגטו, כדי לארגן ולהדריך את המחתרת שהורכבה מאנשי "השומר הצעיר" ו"דרור".[2] מפקדי המחתרת המקומית, שהתחלקו לתאים של חמישה, הונחו על ידי זילברברג. הם בחרו מטרות למתקפה והתכוננו, כאשר הם מצוידים בנשק מאולתר – מקלות, אגרופני ברזל, נורה חשמלית עם ויטריול וחפצים אחרים שהיו בהישג יד, כולל אקדח אחד.[2][7] המחתרת הכינה גם מפה של הגטו וסביבתו, ובה סומנו המעברים הנסתרים לצד הגרמני והמעברים בין החצרות.[2] לאחר האקציה, שבה יושבי הגטו גורשו, והאֶס אֶס הוציא להורג את היהודים, אליהו סקוברונסקי הבריח את זילברברג חזרה לגטו ביאליסטוק.[2]
באוגוסט 1943, לאחר שנפלה ההתקוממות בגטו ביאליסטוק, התבצר יחד עם לוחמים אחרים והמתינו לאות לצאת ממחבואם אל הפרטיזנים. זילברברג והלוחמים התגלו על ידי הגרמנים ונרצחו.[9]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Lost Jewish Worlds – Underground Activities, Grodno Online (באנגלית)
- אחרי המלחמה, באתר איגוד יוצאי ליטא בישראל, מכתב מאת פרטיזן
יד ושם[עריכת קוד מקור | עריכה]
- זרח זילברברג: דף עד במאגר המרכזי של שמות קרבנות השואה באתר יד ושם
- ניסיונות בריחה והצלה ופעילות המחתרת היהודית בגטו גרודנו, באתר יד ושם
- גרודנו, באתר יד ושם, מתוך האנציקלופדיה של הגטאות
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ זרח זילברברג: דף עד
- ^ 1 2 3 4 5 6 ניסיונות בריחה והצלה ופעילות המחתרת היהודית בגטו גרודנו
- ^ חייקה גרוסמן, אנשי המחתרת. מורשת 1965. עמ' 173–177.
- ^ אבי כפירי, מרד הזונדרקומנדו: היחיד בתולדות אושוויץ, באתר nrg, 24 באפריל 2014
- ^ יורי ילון, הגבורה שלי, באתר ישראל היום, 5 באפריל 2013
- ^ יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשע"ג: התקוממות ומרי בתקופת השואה בסימן 70 שנה למרד גטו ורשה, באתר כתב העת "יד ושם – ירושלים", גיליון 69, אפריל 2013
- ^ 1 2 Lost Jewish Worlds – Underground Activities
- ^ גרודנו
- ^ זרח זילברברג: דף עד במאגר המרכזי של שמות קרבנות השואה באתר יד ושם