זיתיים
 זיתיים
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | צמחים וסקולריים |
| סדרה: | צינוראים |
| משפחה: | זיתיים |
| שם מדעי | |
 Oleaceaeהופמנסג ולינק, 1809 | |
| |
זיתיים (שם מדעי: Oleaceae) היא משפחה בינונית של עצים, שיחים ומטפסים מעוצים מסדרת הצינוראים, ובה 27 סוגים וכ-615 מינים[1]. משרעת תפוצתה רחבה ומקיפה את כל היבשות למעט אנטרקטיקה, מהאזורים הצפוניים הממוזגים ועד האזורים הדרומיים הסובטרופיים ומרום נמוך עד רום גבוה. המינים נפוצים באזור הטרופי ובאזור הממוזג עם ריכוז מינים גדול במזרח אסיה ובאוסטרליה, ומספר מינים גדלים גם בסין, דרום אפריקה ואמריקה הצפונית[1][2]. באזורים הטרופיים הזיתיים שוכנים במגוון בתי גידול מיער יבש טרופי ועד ליער עננים. המשפחה קרויה על שם הסוג זית, אם כי במשפחה ישנם סוגים נוספים המוכרים לא פחות כמו לילך, מילה ויסמין שהוא הסוג הגדול ביותר ובו 200 מינים שמוצאם הטבעי בעולם העתיק[3].
בישראל גדלים בר רק ארבעה מיני בר בארבעה סוגים שונים ממשפחה זו: בר-זית בינוני (Phillyrea latifolia), זית אירופי, יסמין שיחני ומילה סורית[4], ואקלמו ממנה לנוי מינים מרחבי העולם מהסוגים: בר-זית, זית, יסמין, מילה, לילך, ליגוסטרום (למשל ליגוסטרום מבריק), פונטנסיה ופורסיטיה וניקטנתס[5].
רבים מהסוגים חשובים מבחינה כלכלית, למשל, הזית (Olea europaea) תורבת בגלל הפרי והפקת שמן, מינים של מילה (Fraxinus) משמשים לחרושת העץ בגלל העצה הקשה שלהם, יסמין (Jasminum), פורסיתיה (Forsythia), סירינגה (Syringa) וליגוסטרום (Ligustrum) נטועים כצמחי נוי.
המאובנים העתיקים ביותר של הזיתיים תוארכו לסוף תקופת הקרטיקון לפני 70 מיליון שנה[6].
מאפיינים עיקריים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בני המשפחה הם עצים, שיחים או מטפסים מעוצים. העלים נגדיים (לעיתים רחוקות מסורגים), פשוטים או מורכבים ללא לוואים. הפרחים הינם היפוגיניים (בעלי שחלה עילית), 4 עלי גביע, 4 עלי כותרת 4, בדרך כלל עם 2 אבקנים, אך עם 4 אבקנים במינים מסוימים. הכותרת נכונה, בעלת סימטריה רדיאלית ובדרך כלל מאוחת עלי כותרת (לפחות בחלקם התחתון של העלים). עלי כותרת חופשיים מופיעים בסוג מילה ובסוג Chionanthus, ופרחים ללא עלי כותרת מאפיינים את הסוג Notelaea ממזרח אוסטרליה, פורסיתיה מדרומה של אמריקה הצפונית וחלק מעצי מילה מואבקי רוח. השחלה עילית עשויה 2 עלי שחלה מאוחים. סוגי הפירות של מיני המשפחה מגוונים מהלקט, מפרדת וכנפית ועד ענבה או בית גלעין, כאמור בפירוט מטה.
- הֶלְקֵט בעל פְּתִיחָה חוֹצַת מְגוּרָה (loculicidal capsule) – הלקט הוא על פי רוב פרי יבש בן מגורה אחת או יותר, שמכיל זרעים מרובים, מתפתח משני עלי שחלה מאוחים או יותר, ונפתח עם הבשלתו כדי לשחרר את זרעיו. בדרך כלל הסדק מתחיל מהקודקוד כלפי מטה ומשם הוא נמשך לאורך תפר הגב של כל עלה שחלה. למשל, בסוג Syringa.
- מַפְרֶדֶת מעוצה (woody schizocarp) – פרי מרובה זרעים הנוצר מעלה שחלה אחד או יותר ומתפרק לעת ההבשלה ליחידות אחדות (פרודות); כל יחידה מכילה זרע אחד (או שניים).
- כַּנְפִית (Samara) - פרי יבש בן זרע אחד, המצויד בכנף גדולה פחות או יותר, ולא נפתח. ווריאנט של זירעון או פרודה של ממפרדת. (למשל, במילה)
- עֲנָבָה (Berry, Baccate) – פרי בשרני או עסיסי, בלתי נפתח, לרוב רב זרעים (למשל בסוג יסמין).
- בֵּית גַּלְעִין (Drupe) – פרי עסיסי או בשרני שאינו נפתח ויש בו גלעין (למשל, זית ובר-זית).
מורפולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המשפחה כוללת עצים, שיחים ומטפסים מעוצים.
הענפים וענפים צעירים מכוסים עדשתיות, שהן כתם מחוספס, כהה, מורם במקצת, הפורץ דרך האפידרמיס ושונה מסביבתו בגבעול ובשורש. סידור העדשתיות על פני הגבעולים שונה הוא. לפעמים הן מופיעות בשורות אורך או רוחב, אך על פי רוב הן מפוזרות על פני השטח בצורה בלתי סדירה. מבחינה אנטומית העדשתיות הן קבוצות תאים בעלות חללים בין-תאיים המפסיקות את רצף השעם ומאפשרות לחמצן להיכנס אל הרקמות החיות המכוסות שעם[7].
הלוואים חסרים.
העלים על פי רוב נגדיים, לעיתים מסורגים או דוריים, פשוטים (למשל, ליגוסטרום ולילך) או מורכבים (למשל, יסמין ומילה), תמימים (למשל, ליגוסטרום) או משוננים (למשל בר-זית). העירוק מנוצה או מאוצבע (כעין כף יד)[8].
התפרחת חיקית או אמירית, מְסֻיֶּמֶת, מכבד או סוכך או אגדים.
הפרחים נכונים, חד-מיניים או דו-מיניים או פוליגמיים, השחלה עילית, העטיף כפול על פי רוב[5]. ההאבקה היא על ידי חרקים יונקי צוף ועופות כמו הצופיתיים והקוליבריים. הצופן נמצא בבסיס השחלה. בחלק בבני המשפחה ההאבקה נעשית על ידי הרוח.
הגביע על פי רוב קטן, בעל 4 עד 6 אונות (לפעמים הגביע חסר).
הכותרת מאוחת עלים, מספר אונותיה 4 עד 8 (לפעמים הכותרת חסרה)[9].
האבקנים 2 (לפעמים 3 עד 5) בעלי זירים קצרים[5].
השחלה עילית בעלת 2 מגורות, בכל מגורה ביצית אחת או שתיים, עמוד השחלה קצר על פי רוב או יושב. הצלקת דמוית גולה או בעל שני אונות[8].
הפרי ענבה כפולה, בית גלעין (למשל, זית, בר-זית), הלקט (למשל, לילך, פוריסטיה) או כנפית (למשל, מילה, פונטנסיה).
הזרעים עם עובר ישר, עם או בלי אנדוספרם; השורש של העובר מעוקל כלפי מעלה או מטה.
הפצת הפרי נעשית על ידי בעלי חיים הניזונים מציפת הפרי או על ידי הרוח. הפצת הזרעים מתוך ההלקט נעשית על ידי פתיחתו הפתאומית.
טקסונומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1758 החוקר קארולוס ליניאוס תיאר שמונה סוגים מהמשפחה. ליניאוס לא תיאר את מה שאנחנו מכירים היום כמשפחות צמחים אלא הציב את הסוגים שתיאר לקבוצות מלאכותיות לצורך זיהוי.
מאוחר יותר החוקר אנטואן-לורן דה ז'יסייה מיין מחדש את הסוגים ותיאר מחדש את הסוגים כמשפחה.
שבטי המשפחה:
- Fontanesieae
- Forsythieae
- Jasmineae
- Myxopyreae
- Oleeae
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- זיתיים, באתר ITIS (באנגלית)
- זיתיים, באתר NCBI (באנגלית)
- זיתיים, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- זיתיים, באתר Tropicos (באנגלית)
- זיתיים, באתר GBIF (באנגלית)
- זיתיים, באתר IPNI (באנגלית)
- זיתיים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 Oleaceae Hoffmanns. & Link, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
- ^ Oleaceae Hoffmanns. & Link, WFO: World Flora Online. Published on the Internet, 6-2023
- ^ .Wallander, Eva and Victor A. Albert, Phylogeny and classification of Oleaceae based on rps16 and trnL-F sequence data, American Journal of Botany 87(12), 2000, עמ' 1827-41
- ^ זיתיים, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- ^ 1 2 3 א. פאהן, ד. הלר, מ. אבישי, מגדיר לצמחי התרבות בישראל, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ' 332-337
- ^ דרור מלמד, משפחת הזיתיים, באתר צמח השדה
- ^ א. פאהן, אנטומיה של הצמח, מהדורה שניה, מורחבת ומעודכנת, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1987, עמ' 17
- ^ 1 2 מיכאל זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה מתוקנת ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1989, עמ' 343-344
- ^ נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1998, עמ' 504-505
