זינוביי סמואילוביץ' גורליק
 | |
| לידה |
6 בנובמבר[1] 1904 אסיפוביצ'י, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
14 בדצמבר 1968 (בגיל 64) סימפרופול, ברית המועצות  |
| מדינה |
ברית המועצות  |
| השכלה |
Vystrel course |
| השתייכות |
 הצבא האדום |
| תקופת הפעילות |
1926–1928 1941 – 1945 |
| דרגה |
 סטרשי לייטננט (סגן) |
| תפקידים בשירות | |
| מפקד מחלקת סיור ברגימנט הסיור מס' 568 באוגדת הסיור מס' 149 של הארמייה ה-65 | |
| פעולות ומבצעים | |
| עיטורים | |
|
גיבור ברית המועצות (30 באוקטובר 1943; מס' 1538)[2] עיטור כוכב הזהב עיטור לנין[3] | |
| תפקידים אזרחיים | |
| פקיד במועצת המחוז | |
  | |
זינוביי (זלמן) סמואילוביץ' גורליק (ברוסית: Семён (Зальман) Самуилович Горелик; 1904 – 1968) היה יהודי סובייטי, שעוטר בעיטור גיבור ברית המועצות במלחמת העולם השנייה, מפקד פלוגת סיור של גדוד סיור מס' 568 באוגדת סיור מס' 149 בארמייה ה-65 של החזית המרכזית בדרגת סטרשי לייטננט (מקבילה לסגן בצה"ל).
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד במשפחתו של פועל. סיים את לימודיו בבית ספר ומוסד להשכלה גבוהה בסימפרופול. עבד בוועדה המחוזית של המפלגה הקומוניסטית בעיר סימפרופול. נהיה חבר במפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות ב-1927.
שירת בצבא האדום בשנים 1926–1928 ומאז יוני 1941. בשנת 1943 סיים קורסים קצינים מזורז.
בקרבות מגננה סמוך לעיר סטלינו נפצע קשה. שוחרר מבית החולים רק בקיץ 1942 ונשלח כמפקד מחלקת סיור לסטלינגרד. מחלקתו הגנה על אזור מפעל הטרקטורים ושמר על עמדתיה במאמץ רב. על פעולות צבאיות מוצלחות בקרב סטלינגרד הוענק לו עיטור המלחמה הפטריוטית בדרגה ראשונה.
ב-16 באוקטובר 1943, בראש פלוגה רובאית צלח גורליק את נהר הדנייפר ליד הכפר ש'יטצי, נפת לויאו, מחוז גומל ברפובליקה הבלארוסית. הפלוגה חטפה אש תופת, כל קציני הפלוגה, מלבד גורליק נהרגו. רבים מהחיילים נפצעו. הוא אישית תפעל מקלע והצליח להשמיד עמדות מקלעים של האויב. בהמשך הוביל את פלוגתו להתקפת נגד. הגרמנים נאלצו לסגת, תוך שהם נוטשים שני תותחים. חייליו של גורליק סובבו את התותחים ופתחו מהם באש על הכפר ש'יטצי. בתוך הכפר היו עמדות מבוצרות של הגרמנים, מהן הם שלטו על הגדה של הנהר. אש הפגזים הכריחה את הגרמנים לסגת מהכפר מערבה. חייליו של גורליק נכנסו לכפר והשתלטו עליו.
בקרב הזה נפצע זלמן גורליק. למרות הפציעה התעקש להמשיך להילחם יחד עם אנשיו. למחרת, בקרב על הרחבת ראש הגשר שנתפס, נפצע שוב באופן קשה יותר ונשלח לבית החולים. שם קיבל על פעולותיו עיטור גיבור ברית המועצות מידי גנרל החזית קונסטנטין רוקוסובסקי עצמו.
בשנת 1945 פרש גורליק מן השירות הצבאי. הוא התיישב בעיר סימפרופול ועבד בה עד מותו.