זיינבה הרדגה
 | |
| לידה |
1918 סרייבו, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
23 באוקטובר 1994 (בגיל 76 בערך) ירושלים |
| מקום קבורה |
בית זית |
| מדינה |
בוסניה והרצגובינה |
| מידע חסידת אומות העולם | |
| פרסים והוקרה |
חסידת אומות העולם (29 בינואר 1984) |
| קישורים חיצוניים | |
| יד ושם | זיינבה הרדגה |
  | |
זיינבה הרדגה (בבוסנית: Zejneba Hardaga), היא חסידת אומות העולם[1] בוסנית. הרדגה היא המוסלמית הראשונה שקיבלה תואר זה. את התואר קיבלה הרדגה יחד עם בעלה מוסטפא ובני משפחה נוספים על הצלת משפחות יהודיות בעיר סרייבו בזמן השואה.
משפחות קביליו היהודית והרדגה המוסלמית חיו בידידות שנים רבות לפני מלחמת העולם השנייה. בהפצצות חיל-האוויר הגרמני שקדמו לפלישת הגרמנים ליוגוסלביה באפריל 1941, נהרס ביתם של בני משפחת קביליו ובני המשפחה נמלטו להרים. בעלה של הרדגה, מוסטפא הרדגה, אשר השכיר למשפחת קביליו מבנה למפעל המשפחתי שלהם, הציע מיד לבני משפחת קביליו לבוא ולהתגורר בביתו. בבית משפחת הרדגה (שהייתה משפחה מוסלמית אדוקה) התגוררו מוסטפא (Mustafa), אשתו זיינבה (Zayneba) ואחיו של מוסטפא, איזט (Izet) עם אשתו בשרייה (Bachriya). אף על פי שעל קיר ביתם ששכן מול בניין הגסטפו היה שלט ענק שמצהיר שכל מי שיסתיר יהודים יוצא להורג יחד עם משפחתו, קבלה משפחת הרדגה את משפחת קביליו בזרועות פתוחות כחלק מהמשפחה. יוסף ורבקה קביליו וילדיהם בינקו וטובה, הוסתרו בכספת ענק במרתף הבית של משפחת הרדגה ובשלב מסוים של המלחמה, כשהאיום הלך וגדל, עזרו בני משפחת הרדגה לבני משפחת קביליו לברוח למקום מבטחים.
בני משפחת קביליו שרדו את השואה ועם סיום המלחמה חזרו לעיר סרייבו. משפחת הרדגה אירחה אותם בשמחה, החזירה להם את התכשיטים שהושארו אצלם למשמרת, ועזרו להם להתחיל חיים חדשים.
משפחת הרדגה שילמה מחיר כבד על הצלת יהודים. אביה של זיינבה הרדגה, אחמד סדיק (Ahmed Sadik), נתפס על ידי הנאצים, הוצא להורג ומקום קבורתו אינו ידוע. בין שמות היהודים על מצבת זיכרון לקורבנות השואה בסרייבו, נמצא גם שמו של אחמד סדיק.
לאחר המלחמה עלו בני משפחת קביליו לארץ ישראל והשתקעו בירושלים. בשנת 1984 בעקבות עדותה של משפחת קביליו הוכרו בני משפחת הרדגה: זיינבה, מוסטפא, איזט בשרייה ואחמד סדיק כחסידי אומות העולם. הם היו המוסלמים הראשונים שזכו להכרה כחסידי אומות העולם. בשנת 1985 הגיעה זיינבה הרדגה לישראל נטעה עץ בשם משפחתה, וקבלה בשמם את אותות חסידי אומות העולם. היא הגשימה את חלומה לשתות קפה על המרפסת עם יוסף ורבקה קביליו. במעמד הענקת התואר ביד ושם, התייחסה זיינבה לשאלה איך מוסלמית מאמינה, הייתה מוכנה לסכן את חייה להצלת יהודים ואמרה: "אח נשאר אח, ולא חשוב מה דתו".
כ-50 שנה לאחר מלחמת העולם השנייה התהפכו היוצרות: הניצולים נהפכו למצילים. בשנת 1992, כששמעו בני משפחת קביליו על המלחמה ומעשי הרצח בעיר סרייבו, הם התגייסו להצלת בני משפחת הרדגה מן התופת. בסיוע ממשלת ישראל אנשי יד ושם והג'וינט, הוברחו בני משפחת הרדגה: זייניבה הרדגה, בתה אאידה (עם בעלה ברנמיר ובתה סטלה) ועלו לישראל.
לאחר כשנה בארץ נפטרה זיינבה הרדגה בישראל, והובאה לקבורה. מוסלמית ראשונה שקבורה בבית עלמין יהודי. בתה של זיינבה, אאידה (שינתה את שמה לשרה פצ'נץ), בעלה ובתה התגיירו וקשרו את גורלם עם גורל העם היהודי בארץ ישראל. סטלה, נכדתה של זיינבה, שרתה כקצינה בצה"ל.
סיפורה של זיינבה הרדגה סופר בסרטם של אלה אלתרמן ויהודה ביטון האשה מסרייבו.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- זיינבה הרדגה, באתר יד ושם (באנגלית)
- סיפור משפחת הרדגה באתר יד ושם
- סיפורה של זיינבה הרדגה, בערוץ יד ושם באתר יוטיוב
- דבריה של זיינבה הרדגה ביד ושם, בעת קבלת אות חסידי אומות העולם לה ולמשפחתה
- התוכנית "עיר מקלט" ששודרה בגל"צ ביום הזיכרון לשואה ולגבורה, ומספרת את סיפורה של משפחת הארדגה, ושל משפחת קביליו, אותה הצילה.
יובל מלחי, פרק 196: אחי! אחותי! – ‘סיפור אחר’ לזכר שירה בנקי, באתר "קטעים בהיסטוריה", 19 ביוני 2017
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ זיינבה הרדגה, באתר יד ושם (באנגלית)