לדלג לתוכן

זיו רובינשטיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
זיו רובינשטיין
לידה 20 במרץ 1970 (בן 54)
תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1983 עריכת הנתון בוויקינתונים
www.zivrubinstein.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

זיו רובינשטיין (נולד ב-20 במרץ 1970) הוא מלחין, משורר ובעברו מפיק טלוויזיה ישראלי.

רובינשטיין נולד וגדל בתל אביב. למד לנגן בגיטרה בגיל 11. בגיל 13 הופיע עם להקת נערים בשם "Blood", שהופיעה בשכונת מגוריו. בגיל 15 הופיע בהרכב בשם "אורסולה" לצדם של זאביק גונטרסקי (תופים), יורם זק (גיטרה), גילי בבליקי (גיטרה בס), גילי אפי (קלידים) ואסנת דר (זמרת).

לאחר שירותו הצבאי נסע לניו יורק, שם במקביל לעיסוקו המוזיקלי, עבד כמפיק טלוויזיה.

רובינשטיין הוא מורה למוזיקה בבית הספר המעורב הדו־לשוני "כולנא יחד" ביפו[1] וממקימי תפס״ן (תחנה פסיכואנליטית לנוער) שעוסקת בטיפול בנוער נושר.

פרשת "מישל פייפר"

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתוכנית הטלוויזיה "הראשון בבידור" הטיל המנחה דודו טופז על רובינשטיין משימה, בה עליו לטוס ללוס אנג'לס ולהצטלם עם השחקנית הידועה מישל פייפר. רובינשטיין חזר לתוכנית הבאה עם תצלום שלו עם השחקנית. עם זאת, יומיים מאוחר יותר התגלה שרובינשטיין הצטלם עם בובת קרטון בדמותה, והתברר שידע מראש מה המשימה שתוטל עליו; כדי לוודא שטופז יבחר בו, סימן את עצמו באמצעות כובע תאילנדי[2]. אירוע זה הוזכר ברשימות של סקנדאלים ומתיחות ידועות בהיסטוריה של הבידור בישראל ב-ynet[3] ובגלובס[4].

להקת "התינוקות"

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1998 הקים עם ראובן חיון את להקת "התינוקות", שהוציאה אלבום אחד באותו שם, בהפקתו המוזיקלית של המתופף מאיר ישראל. האלבום לא זכה להצלחה, אך הלהקה הופיעה עם שירים מתוכו ברחבי הארץ. בשנת 2000 כתב והלחין רובינשטיין את שיר האליפות של מועדון הכדורגל הפועל תל אביב, והלהקה הופיעה בחגיגות האליפות שנערכו בפארק הירקון. ב-2002 הופיעה הלהקה בכיכר רבין במסגרת העצרת "הנוער ינהג אחרת".

בשנת 2004 עזבו ראובן חיון וניר סגל המתופף את הלהקה, ואת מקומם תפסו יובב אברהם ואייל קוחל.[5]

אלבומי סולו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2006 הוציא רובינשטיין מיני אלבום סולו ראשון, "כאילו אין ים" - הכולל שישה שירים, אשר הופק מוזיקלית בידי רזי בן עזר. מהאלבום יצאו שני סינגלים: "כחול" ו"בארץ אהבתי" אשר זכה לתגובות חיוביות מצדו של חבר הכנסת אחמד טיבי, שפורסמו ברחבי התקשורת.[6] הקליפ שצולם לסינגל "כחול" היה לאחד הקליפים המוקרנים ביותר בהיסטוריה של ערוץ המוזיקה הישראלי.[דרוש מקור]

בשנת 2011 החל רובינשטיין לעבוד על אלבום שני, מתוכו יצאו לרדיו השירים "פרחים" ו"כמו פעם". ב-1 בינואר 2013 יצא אלבום הסולו השני הנושא את שמו. ב-2013 יצא אלבום נוסף פרי עטו של רובינשטיין -"שירת רומי" בו הלחין זיו לחנים שכולם על טהרת המוזיקה הפרסית לשיריו של הפילוסוף הפרסי-רומי. את השירה תרגם משה מנשהוף.

בשנת 2014 יצא לאור אלבומו השלישי "שירים" בו הוא משתף פעולה עם דפנה ארמוני, סימה לוי דוכין ומוטי דיכנה.

שיתופי פעולה עם אמנים אחרים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2007 הוציא רובינשטיין לרדיו דואט עם דפנה ארמוני, "רק אוהב"[7][8], אשר נבחר לשיר השבוע ברשת ג'[דרוש מקור].

בשנת 2008 החל רובינשטיין לשתף פעולה עם ארקדי דוכין, וביחד כתבו את הדואט "הדבר הזה", אשר בוצע בידי רובינשטיין וסימה לוי-דוכין, אשתו של ארקדי. בשנת 2009 הם הפיקו את אלבום הילדים "החברים של ארקשה" - באלבום זה שיתפו פעולה עם דוד ד'אור, דני ליטני, עידן יניב, מיקי קם, ועוד. האלבום הגיע למעמד של אלבום זהב. ב-2010 הלחין דוכין את שירו של רובינשטיין "אהבתי האסורה", אשר פורסם בספר שיריו "שירה, אהובתי". ב-2011 כתבו דוכין ורובינשטיין את השיר "נאחז בכל מילה" לזמר לירן טל.

בשנת 2008 כתב רובינשטיין לשלומי שבת את השיר "מלאכית", וכן את השיר "בלעדייך", שאותו ביצע שבת עם דפנה רכטר. גם ב-2010 כתב רובינשטיין שיר לשלומי שבת, "ואני שר", שנבחר להיות "שיר המנטורים" בעונה הראשונה של תוכנית הטלוויזיה "The Voice ישראל". רובינשטיין גם כתב את הלחן לשיר "בקהל הכי גדול" ואת המילים לשיר "מאמי" שהופיעו באלבומו של שבת, "אחד לנשמה/אחד למסיבה".

ב-2012 הלחין נחום היימן שני שירים של רובינשטיין: "איוושת צמרות" ו"מחפש". השירים מבוצעים בידי יוני שלזינגר באלבום האחרון של היימן "אני ממשיך לשיר...".

בשנת 2020 כתב רובינשטיין לשלומי שבת את השיר "ירושלים", ובמהלך מלחמת חרבות ברזל ובעקבות החשיפה לזוועות המלחמה, כתב לשבת את השיר החדש "בדמייך חיי"[1][9].

טלוויזיה והפקה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

משנת 2000 -2011 שימש רובינשטיין במקביל לעבודתו המוזיקלית גם כמפיק חדשות החוץ של "חדשות 10" בערוץ 10. במסגרת תפקידו זה היה המפיק הראשי של שידורי המונדיאל - אליפות העולם בכדורגל בשנת 2006 מגרמניה.

בנוסף הוא מגיש תוכנית רדיו מקומית בירושלים.[10]

השתתף במספר תשדירי שירות (מעדן חלב, אל סם, האגודה למען החייל, ובית הספר הטכני של חיל האוויר).

בשנת 2010 הוציא רובינשטיין ספר שירה ראשון, "שירה אהובתי". אל הספר צורף דיסק ובו אמנים מקריאים משירתו, בהם אלי גורנשטיין, נחום היימן, איתי שגב, שלומי שבת, אייל שכטר, איתי שיף (בית הבובות), ארקדי דוכין, אריק סיני ועוד. ערב השקת הספר נבחר להיות האירוע הפותח של פסטיבל בית היוצר של אקו"ם באותה השנה, ובו הופיעו מספר אמנים.[11]

בספטמבר 2017 יצא לאור ספרו השני "פה-אתיקה" בהוצאת "סטימצקי - הוצאה לאור".

חרבות ברזל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל החל זיו לפרסם ידיעות מהטלגרם בחשבון הפייסבוק שלו[1]. בדצמבר 2023 פתח עמוד טלגרם בשם "זיו רובינשטיין - עד שהמלחמה תסתיים" ובו דיווחים שוטפים אודות המלחמה. נכון לחודש אוקטובר 2024, לערוץ כ-26 אלף עוקבים.[12]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 3 מאיה נחום שחל, "אני 24/7 בטלגרם כי שם מלחמות מוכרעות כיום", באתר כלכליסט, 12 בנובמבר 2023
  2. ^ הראשון בבידור, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
  3. ^ ynet, שערורייה, באתר ynet, 21 בספטמבר 2006
  4. ^ דוד שליט, ‏שקרים אמיתיים, באתר גלובס, 1 באפריל 2010
  5. ^ גידי אביבי, זחילה מתמשכת מן העריסה, באתר הארץ, 7 בספטמבר 2005
  6. ^ סמדר שילוני, טיבי אוהב אותו!, באתר ynet, 11 בינואר 2005
  7. ^ אור ברנע, נוגעת ופוגעת, באתר ynet, 24 במאי 2007
  8. ^ אבי לבקוביץ', סינגולר עם גבינהההה, באתר nrg‏, 14 במרץ 2007
  9. ^ שלומי שבת - בדמיך חיי, נבדק ב-2023-11-18
  10. ^ ערן סויסה, גם זו חלטורה, באתר nrg‏, 28 בפברואר 2008
  11. ^ אלי ליאון, פרויקט בית היוצר אקו"ם-זיו רובינשטיין-ביקורת-צותא, 27 בדצמבר 2009
  12. ^ זיו רובינשטיין - עד שהמלחמה תסתיים, באתר Telegram