לדלג לתוכן

דודו טופז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דודו טופז
טופז ב-2005
טופז ב-2005
לידה 20 בספטמבר 1946
חיפה, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
התאבד 20 באוגוסט 2009 (בגיל 62)
רמלה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית העלמין ירקון עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה דוד גולדנברג עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מועדפת הנחיית שעשועוני טלוויזיה ותוכניות אירוח בידוריות
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1964–2009 (כ־45 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק בדרן, מנחה טלוויזיה, שחקן, סופר
מספר צאצאים 3 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס כינור דוד עריכת הנתון בוויקינתונים
האתר של דודו טופז
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

דודו טופז (20 בספטמבר 1946 – 20 באוגוסט 2009) היה קומיקאי, שחקן, תסריטאי, סופר ומנחה טלוויזיה ישראלי. חתן פרס כינור דוד. כונה בפי התקשורת הישראלית "הראשון בבידור", על שם תוכנית הטלוויזיה שלו, ו"מלך הרייטינג", בשל הצלחתו המסחרית הנרחבת כמנחה תוכניות בידור ואירוח פופולריות. התאבד בתא המעצר לאחר שנעצר בחשד שהזמין ביצוע מעשי אלימות שפגעו באנשי תקשורת שעמם היה בקשר.[1]

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

טופז נולד בחיפה בשם דוד גולדנברג ללילי (לבית פולמן) ואליהו גולדנברג. אביו היה קריין, שחקן ובמאי תיאטרון. במסגרת שירותו הצבאי השתתף טופז בצוות הווי של להקת הגדנ"ע, ושר כסולן את השיר "נח היה איש צדיק ותמים". לאחר שחרורו מצה"ל למד באקדמיה למשחק בלונדון.

תחילת דרכו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

טופז החל את קריירת המשחק בתיאטרון חיפה, במקביל להופעות בידור שהעלה ברחבי ישראל. בשנות השבעים היה משתתף בולט בתוכנית הרדיו הקומית "לצון נופל על לצון", לצידם של דודו דותן, יואל ריפל, דלית אורמיאן, אבשלום קור ואחרים.

עבודתו הראשונה בטלוויזיה הייתה כמורה לאנגלית בטלוויזיה החינוכית בתוכנית "EVERYMAN'S ENGLISH, שעורי אנגלית עם דודו טופז" בשנת 1969 ועל ידי במאי הטלוויזיה יוסי הלחמי.[2] כמו כן היה שותף בכתיבת התסריטים לסדרה "רגע עם דודלי". בתחילת שנות השמונים החל להנחות שעשועוני טלוויזיה בערוץ הראשון. המצליח מביניהם והמזוהה איתו ביותר היה השעשועון "שחק אותה", עבורו זכה עם המפיק איציק קול ב"פרס כינור דוד". טופז השתתף גם בשלוש פרודיות על השעשועון "שחק אותה": מתיחה שצולמה לסרט של יהודה ברקן שבה מתרחשת סדרת תקלות בעת צילום השעשועון, פרק בסדרה "זהו זה!" ומערכון במופע היחיד שלו "פליטת פה". במופע "פליטת פה" נתן טופז דוגמאות לבדיחות שכביכול לא הורשה לספר במהלך השעשועון.

טופז הנחה לאחר מכן גם את השעשועונים "צא מזה", "תן קו", "חפש ת'פיפס" ואת שעשועון השידוכים "זה מה יש", הוא גם הנחה את תחרות מלכת היופי.

סרטים בהם הופיע

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסרט "שני קונילמל" מ-1966 החל טופז את דרכו בקולנוע כסטטיסט.[3]

כשחקן, בשנת 1972 השתתף בסרט ז'אקו והיצאניות בבימויו של פול סמית, בשנת 1981 בסרט "לא לשידור" בבימויו של יעוד לבנון, ובשנת 1985 בסרט מניו יורק באהבה, סרטו של עמוס קולק. ב-1988 השתתף טופז בתפקיד הראשי בסרט "תל אביב-לוס אנג'לס", בדמות מודי גזית. טופז כתב את התסריט שהיו בו יסודות אוטוביוגרפיים, ובהם רצונו להתפרסם ולהצליח כבדרן בישראל ומחוצה לה.

תקרית הצ'חצ'חים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – נאום הצ'חצ'חים

ב-27 ביוני 1981, בסיום מערכת הבחירות לכנסת העשירית, נאם טופז בעצרת הבחירות המסכמת של המערך בכיכר מלכי ישראל, ובה אמר: "תענוג לראות את הקהל הזה, ותענוג לראות שאין כאן צ'חצ'חים שהורסים אסיפות בחירות... הצ'חצ'חים של הליכוד הם במצודת זאב. הם בקושי שין גימלים, אם הם בכלל הולכים לצבא. כאן נמצאים החיילים ומפקדי היחידות הקרביות". "הארץ" דיווח ביומן מערכת הבחירות, בעריכת הכתב לענייני מפלגות של העיתון אמנון ברזילי, על דבריו הבוטים של טופז ועמד על משמעותם, כשהוא העיתון היחיד שעושה זאת.[4]

למחרת, בעצרת הבחירות המסכמת של הליכוד באותו מקום, מתח מנחם בגין ביקורת חריפה על האמירה הזו באומרו: "עד אתמול לא הכרתי את המילה צ'חצ'חים ולא ידעתי מה פירושה, אך אמש שמעתי את הבדרן..." וכאן הסתכל בגין בדף להיזכר בשם שקרא בעילגות מכוונת "דודו טופס" ובהטעמה מלעילית, והמשיך: "...מכנה את אנשי הליכוד צ'חצ'חים", ואת המילה האחרונה ביטא בגין במלרע.[5] בגין השתמש בתקרית כדי להלהיב את הקהל וללכד את הציבור המזרחי סביב הליכוד, ובכך ייתכן שהוכרעו הבחירות. בעקבות האירוע הושעה טופז מהערוץ הראשון וחזר להנחות בטלוויזיה רק לאחר 3 שנות הפסקה.

"פליטת פה" והצגות יחיד נוספות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שוך הסערה, בשנת 1984, יצא טופז בתוכנית בידור בשם "פליטת פה", הצליח להתחבב על הקהל שבו פגע, וגרף הכנסות גבוהות. בחלק מהמערכונים שבתוכנית הציג טופז אנשים פשוטים וחביבים עם מבטא מרוקאי בולט. אחד המערכונים עסק בבעייתיות השפה העברית והפואנטה שלו הייתה שדבריו בתקרית הצ'חצ'חים הובנו לא נכון.

תוכנית יחיד מצליחה זו כללה סיפור מסגרת: התוכנית הייתה מונולוג של ישראלי השוהה בנמל התעופה בן-גוריון וממתין למטוס כדי לרדת מהארץ. המונולוג מציג את לבטיו ואכזבותיו של האיש ממדינת ישראל אך גם את יתרונותיה, המשכנעים אותו לבסוף לא לעלות על הטיסה ולהישאר בישראל. התוכנית כללה מערכוני סטנד-אפ כמו "דברים קטנים ומעצבנים", שבו דיבר טופז על דברים קטנים ומעצבנים כשקית חלב אשר "צפה במקרר מלא חלב", או מעדן חלב שמגיע בזוגות שלא ניתנים להפרדה. בנוסף כללה התוכנית שירים סאטיריים כמו "מכתב מלבנון" (למנגינה של ז'אק ברל), חיקויים של אברהם שפירא ואריאל שרון שכביכול משתתפים בשעשועון הטלוויזיה "שחק אותה", חיקויים של אישים נוספים כגון שמואל פלאטו-שרון ועוד. הלהיט הגדול ביותר היה המערכון "משפחה בטיול" שכתב לטופז מנחם זילברמן וטבע את המשפט: "רק משה רצה אורנג'דה, אמרתי לו מה יש'ך מאורנג'דה משה?" ואת המשפט "אתם לא יכולים לזרוק אשפה מהחלון כמו אנשים תרבותיים?!" מערכון זה הושמע רבות ברדיו וצוטט גם במקומות אחרים כמו בסרט "אחד משלנו". לבד מטופז וזילברמן השתתפו בכתיבת המערכונים יואל ריפל ואמנון דנקנר. את טופז ליווה המוזיקאי יוסי סידי והמשיך בכך לאורך כל הקריירה.

המופע "פליטת פה" הועלה במשך חודשים ארוכים ומדי פעם נוסף לו, לתקופה קצרה, מערכון קצר בנושא אקטואלי, כגון חיקוי לריאיון שנתן אורי גלר.

בינואר 1987 יצא טופז בתוכנית בידור בשם "בלי חשבון" שכללה מערכונים סאטיריים נוספים על זיוף דולרים, חדשות עתידיות על מצב המדינה ואת מערכון ההמשך למשה והאורנג'דה – "משפחה במלון". התוכנית הצליחה מאוד אך לא הגיעה לשיאים של "פליטת פה". התוכנית כללה מערכונים מאת מאיר שלו, יואל ריפל, מנחם זילברמן וטופז עצמו.

תוכנית יחיד נוספת בכיכובו נקראה "צורה לנו". התוכנית דנה בנבחרי הציבור וכללה את השירים "מדד ירד בדרום ספרד", על משקל "ברד ירד בדרום ספרד" מהמחזמר גבירתי הנאווה ואת השיר "פסטיבל שירי צמיחה" שלעג לתוכנית הכלכלית של יצחק מודעי ולשרי ממשלת האחדות הראשונה של יצחק שמיר ושמעון פרס. מנגינת השיר הייתה מנגינתו של הלהיט "שני חברים יצאו לדרך" שהתפרסם בביצועה של אילנית. תוכנית היחיד האחרונה שלו בתקופה זו נקראה "בטיפול נמרץ".

תוכניות היחיד ("פליטת פה", "בלי חשבון" ו"צורה לנו") הופקו על ידי עמרם פלד, שהיה בזמנו המנכ"ל והבעלים של "אולפני חן", וזכו להצלחה רבה.

דודו טופז עם מפיקת הרדיו רחל הרמתי, 1984.

ב-7 ביוני 1993 הנחה טופז תוכנית רדיו בקול ישראל בשם "אבא שלי מיוחד", לרגל 15 שנה למותו של אביו אליהו גולדנברג, בהפקת הרמתי ובהשתתפות אורחים שליוו את אביו בחייו, בהם בנו הצעיר מיקי גולדנברג, השחקנים שמוליק סגל, שמוליק עצמון, יוסי ידין, יצחק ארצי, משה טימור ועוד.

טופז הנחה גם את תוכנית הרדיו "ציפורי לילה משוחחות" שאליה התקשרו המאזינים לדון בחוויותיהם ובעיותיהם.

תור הזהב הטלוויזיוני

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים המשיך טופז להגיש תוכניות ושעשועונים בערוצים השונים, בהן שעשועון ההיכרויות "זה מה יש" בערוץ 1, "דודו מספר לגולו" בערוץ 2 הניסיוני ו"טוטו משפחתי" בערוץ 3 בכבלים. ב-1993 הגיש את תוכנית הבידור "סופשבוע" בערבי שבת בערוץ 1 (לסירוגין עם רבקה מיכאלי). בתוכנית זו הופיעו לראשונה בטלוויזיה מספר בדרנים ואמני סטנד-אפ, בהם: שלום אסייג, ישראל קטורזה, אבי גרייניק ועידן אלתרמן, צביקה הדר, נאור ציון ואורנה בנאי. הקריירה הטלוויזיונית של טופז נסקה בסמוך לתחילת שידורי ערוץ 2 המסחרי, ובשנת 1994 הוא החל להנחות בו תוכנית בשם "רשות הבידור", תוכנית מוקלטת ששודרה בערבי שישי בזכיינית "קשת". על מנת ליצור קשר בלתי אמצעי עם הקהל, בזמן שידור התוכנית יצא טופז עם צוות צילום והפתיע אנשים בביתם בעת שצפו בתוכנית. מאוחר יותר שונה שם התוכנית ל"הראשון בבידור" והיא שודרה בשידור חי בימי ראשון. גם בתוכנית זו המשיך טופז בקשר עממי עם הצופים, ויזם פעילות של השכנת שלום בין אנשים מסוכסכים, כגון קרובי משפחה שרבו ביניהם. קטעים אלו הוקלטו מראש, ובזמן התוכנית הוצגו הצדדים המסוכסכים כאשר הם יושבים בקהל. בתוכנית המשיך טופז לתת במה לבדרנים ולקומיקאים מתחילים, כגון אלי פיניש ומריאנו אידלמן, אדיר מילר ועוד. התוכנית נודעה בכך שבכל פעם "הומצא משהו חדש" והגיעו לשיאים חדשים, כגון חלוקת פרסי ענק לאנשים במצוקה. במהלך אחת התוכניות, שבמרכזה עמד אירוע של נחיתת חוצנים לכאורה (כשלמעשה זאת הייתה ציפי שביט בתחפושת ומסכה), נשבר שיא הרייטינג עד אותה תקופה - 46.8% אחוזי צפייה.[6]

בשנת 1998 שודר בערוץ 2 הסרט הקצר "טרמפיסטים". טופז כתב את התסריט והשתתף כשחקן בדקותיו האחרונות של הסרט. הסרט שודר אף הוא בזכיינית "קשת", וכיכבו בו גדי יגיל ואורלי פרל. באותה שנה השתתף בסרט "סופר בוי".

הופעות אחרונות בטלוויזיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופה זו תועד טופז במשך כחמש שנים על ידי הדוקומנטריסט דורון צברי עבור סרט על חייו, אשר נקרא "מלך הרייטינג".[7] הסרט הושלם בשנת 2001 והוקרן בפסטיבל הקולנוע ירושלים,[8] אולם טופז טען כי הסרט מציג אותו באור שלילי וביקש לגנוז אותו. הסרט יועד לשידור ב"קשת", אך גם זו גנזה אותו משידור ומאז סוף שנת 2002 היה זמין חינם למנויי "האוזן השלישית".[9] הסרט "מלך הרייטינג" שודר לראשונה בטלוויזיה רק באוקטובר 2013 בערוץ 10.[10]

לקראת המכרז השני להפעלת ערוץ 2 ובעקבות פולמוס ציבורי על התנהגותו של טופז החליטה "קשת", הזכיינית המשדרת את "הראשון בבידור", להקפיא את תוכניתו. לקראת סוף 2004 הוחלט ב"קשת" שלא להתקשר יותר עם טופז, גם לא לסדרה חדשה. ההחלטה ספגה ביקורת רבה, כמוּנעת מניסיון של "קשת" לזכות במכרז ערוץ 2 שנערך באותה תקופה, מחשש שהתקשרות עם טופז תפגע במעמדם בתחום.[11]

במהלך שנת 2005 העלה טופז את המחזמר התנ"כי "משה", מעין גרסה מודרנית לסיפור יציאת מצרים. אחד מבניו של טופז, עומר, השתתף במחזמר, וטופז עצמו כתב אותו, אך לא השתתף בו כשחקן מלבד כקולו של אלוהים. את הפרויקט תכנן טופז במשך שנים (עוד בתחילת שנות התשעים העלה מופע יחיד כושל שעסק במשה רבנו). המחזמר "משה" הורד מהבמה לאחר תקופה קצרה בעקבות ביקורות קשות. באותה שנה עבד טופז על מופע היחיד "אין לי זמן" בסימן היעדרותו הכפויה מהטלוויזיה, ובו דיבר על חייו האישיים והמקצועיים. המופע רץ בהצלחה רבה ברחבי ישראל.

בנובמבר 2005 החל להגיש את תוכנית הטלוויזיה "הכל זז עם דודו טופז" בזכיינית ערוץ 2 "רשת", בתוכנית היו מספר פינות ובהן טופז עזר לאנשים, חילק פרסים, אירח מפורסמים ועוד.[12] בסוף התוכנית שודרה פינה בשם "סיפורים לפני השינה" ובה סיפר טופז סיפורים לילדים. התוכנית שודרה בשלושת ימי השידור של "רשת" בערוץ 2 בשבע בערב וזכתה לרייטינג גבוה יחסית לשעת השידור.[13] אולם בעקבות רצונו של טופז לחזור לשעות הפריים-טיים, ובקשתה של הזכיינית "רשת" להפחית משכרו, החליט טופז שלא להמשיך לעונה נוספת של התוכנית.

דודו טופז, 2006

מיד לאחר סיום החוזה עם "רשת", הצטרף לערוץ 10. מספטמבר 2006 הגיש שם את התוכנית "הכל עשר עם דודו טופז".[14] התוכנית זכתה לרייטינג נמוך. מעברו של טופז מערוץ 2 לערוץ 10 תוקשר ודובר זמן רב, לאחר שנערך מכרז על עתיד שידורו בין שני הערוצים. באותה עת, מהרגע שעבר לערוץ 10 ותוכניתו שודרה ביום רביעי, החלה 'מלחמת שידורים' בין ערוץ 2 לערוץ 10, שכתוצאה ממנה הוציאה הזכיינית 'קשת' מאות אלפי שקלים כדי להתחרות בשידורים איכותיים אל מול טופז.[15]

במאי 2007 הודיע טופז רשמית שאינו מתכוון להמשיך ולהגיש את "הכל עשר" או תוכניות אירוח כמותה, ובכוונתו להתרכז בפרויקטים אחרים, כגון שעשועון שהגה וסדרה קומית על חייו. בספטמבר 2007 שודרה בערוץ 10 הסדרה הדוקומנטרית האוטוביוגרפית "דודו מחפש אהבה" בכיכובו של טופז שאף יצר אותה.

בסוף 2007 החל טופז להופיע בתפקיד ראשי בטלנובלה "בובות" של HOT, הופעתו האחרונה בטלוויזיה. בסוף שנת 2008 העלה מופע בידור בשם "טעם החיים", וכן פתח בלוג אישי באתר "תפוז", בו שיתף את הגולשים בחוויותיו ובעיקר התרעם על כך שאינו רצוי בטלוויזיה.[16] המופע "טעם החיים" כשל והופסק לאחר מספר הופעות קטן.

שערוריות בשנות התשעים והאלפיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך השנים היו לטופז תקריות אשר פגעו בתדמיתו: תקרית הצ'חצ'חים; שערוריות הטרדות מיניות[17]; נשיכת זרועה של השחקנית האורוגוואית נטליה אוריירו בשידור חי בשעה שהתארחה בישראל והתראיינה בתוכניתו;[18] דחיפת גלידה לפרצופו של נער,[19] תקרית שבעקבותיה שילם פיצויים; שבירת משקפיו של מבקר הטלוויזיה מאיר שניצר בשנת 1995[20]; ב-2006 הגיע עם צוות צילום לביתו של מבקר הטלוויזיה רענן שקד והזמינו "לרדת למטה, לדבר"[21]; אמירות גזעניות של טופז כנגד העדה המרוקאית צוטטו בעיתונות מדי פעם.[22] באחת ההזדמנויות הוא אמר "בתור אחד שהיה נשוי למרוקאיות אני מכיר את המנטליות של 'מגיע לי'." התבטאויותיו של טופז כנגד העדה נפסקו בעקבות איומים בתביעה לדין עקב עברה על חוק איסור לשון הרע.[23][24]

בשנת 2006 תבע טופז את חברת "פרץ בוני הנגב" בטענה שלא עמדו בהסכם שמיזם בנייה יקרא "מרכז טופז" וחלק ממנו יקרא "דודולנד", בתמורה לעזרת טופז בשיווק המיזם המיועד.[25]

2009 - פרשת התקיפות והתאבדותו

[עריכת קוד מקור | עריכה]
קברו של דודו טופז בבית הקברות ירקון

ב-31 במאי 2009 נעצר על ידי המשטרה בחשד שיזם תקיפות של מספר אנשים: מנכ"ל "קשת", אבי ניר, שברכו, אפו וכף ידו נשברו,[26] המשנה למנכ"ל "רשת", שירה מרגלית, שהותקפה בנוכחות בנה וארובת עינה נשברה,[27] וסוכן השחקנים בועז בן-ציון שהוכה בפניו.[28]

טופז נחשד שתכנן לפגוע באנשי תקשורת נוספים, בהם צביקה הדר, אברי גלעד, ארז טל, עמוס רגב וכן בגרושתו רוני חן ובבעלה השחקן חיים זנאתי.[29] המניע למעשים בהם נחשד היה זעמו על שלא ניתנה לו תוכנית בערוץ 2, וקנאתו בהצלחת אנשי תקשורת אחרים.

טופז הכחיש תחילה כל מעורבות בתקיפות, אך הודה במעשיו ימים ספורים לאחר מעצרו. טופז היה חולה סוכרת, וב-4 ביוני הזריק לעצמו מנת יתר של אינסולין בתא מעצרו באבו כביר. ההנחה הייתה שניסה להתאבד ולכן הוגברה השמירה עליו.[30] ב-18 ביוני הוגש נגדו כתב אישום,[31] וחרף הגברת השמירה עליו, התאבד ב-20 באוגוסט 2009 בחניקה בכבל של קומקום חשמלי במקלחת שבתאו בבית המעצר ניצן ברמלה. טופז ניצל את העובדה שהמקלחת היא המקום היחיד בתא שאינו מפוקח במצלמות וכך השלים את התאבדותו מבלי שאיש ישים לכך לב.[32]

הפרשה סוקרה רבות בתקשורת ולאחר התאבדותו שודר בערוץ 10 הסרט "מותו של מלך הרייטינג", המסקר אותה, ובחדשות ערוץ 2 שודרו מספר דקות מתוך סרט תיעודי בבימויו של אילן שושן, שבו תועד טופז לפני מעצרו.[33] קטעים נוספים מהסרט שודרו במסגרת תוכנית התחקירים "360" של הזכיינית "רשת" בפברואר 2011.

בשנת 2012 התגלה כי המכון לרפואה משפטית שמר את לבו של טופז אשר הוצא מגופו במהלך הנתיחה שלאחר המוות, ללא ידיעת המשפחה, כך שטופז נקבר בלעדיו, וב-30 במאי 2012 נקבר גם הלב בבית העלמין ירקון בנוכחות המשפחה. לאחר חשיפת הפרשה הגיש אחיו של טופז, מיקי גולדנברג, תביעת פיצויים נגד המדינה. זמן קצר לאחר מכן פוטר מנהל המכון, פרופ' יהודה היס, לאחר שנחשף כי שמר אלפי איברים ללא ידיעת המשפחות.[34] באוגוסט 2013 הסכימה המדינה לשלם למיקי גולדנברג, במסגרת פשרה, פיצויים בסך 300 אלף שקל.[35]

בשנת 2015 יצא לאור הספר "לא רלוונטי" שכתב נמרוד דניאל, סגן ניצב בדימוס, קצין אגף החקירות והמודיעין של מרחב ירקון באותה עת ומי שניהל את חקירת הפרשה. הספר מבוסס על סדרת אירועי התקיפה ופענוח תיק החקירה. בפברואר 2020 שודרו בערוץ 12 שני פרקים בתוכנית חשיפה של חיים אתגר, בשם "תיק דודו טופז", שסקרו את פרשת התקיפות, החקירה, המעצר והתאבדותו של טופז.

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1988 טופז ניהל רומן קצר עם המאפרת מטי הלחמי, ונולד להם בן, דניאל.[36] ב-1990 נישא טופז לדליה בר ששת, אשת מכירות מבת ים, לזוג נולד בן, עומר, ב-1993 התגרשו. ב-1997 נישא לרוני חן, מורה לאנגלית. הם נפרדו אך כעבור מספר חודשים חזרו לחיות יחד. לזוג נולד בן, יהונתן, והם התגרשו לאחר לידתו.

דניאל, בנו הבכור של טופז, השתתף בעונה הרביעית של "המירוץ למיליון", ובן הזקונים יהונתן השתתף בעונה השלישית של "אקס פקטור".

מעורבות פוליטית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

טופז הביע מדי פעם את רצונו להשתלב בפוליטיקה, ואף להיות ראש ממשלה. השתתפותו במערך ההסברה של "המערך" בשנת 1981 הסתיימה בתקרית הצ'חצ'חים. בסרטו של דורון צברי "מלך הרייטינג", שצולם ב-1997 טופז אמר שהוא רוצה להקים מפלגת מרכז בשם "לב ישראל" בה יהיו חברים בין היתר רוני מילוא, סילבן שלום, דן מרידור ואמנון ליפקין שחק שתמשוך קולות מהליכוד. לקראת הבחירות לכנסת ה-16 התפקד למפלגת "ישראל אחרת" והגיע לעצרת פתיחת מסע ההסברה של המפלגה, אולם פעילותו במפלגה זו לא הייתה משמעותית במיוחד והמפלגה חדלה לתפקד משלא עברה את אחוז החסימה. במהלך כהונתת הכנסת ה-16 התפקד למפלגת שינוי אך גם שם לא התבלט בפעילותו.

ספריו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • מיקי גולדנברג, אחים, סיפור אמיתי, 2014

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיזמי קרן ויקימדיה
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: צ'חצ'ח
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: דודו טופז
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: דודו טופז

פרשת התקיפות והתאבדותו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ ורד לוביץ', טופז הואשם: "רב עבריינים, גמר בלבו לנקום", באתר ynet, 18 ביוני 2009
  2. ^ יוסי הלחמי, הבמאי הלחמי מספר על ההזדמנות הראשונה של טופז בטלוויזיה, באתר בית הסרט העברי, ‏22 ביולי 2020
  3. ^ נחום מוכיח, "יש מספיק קוני למלים בכנסת", באתר הבמה
  4. ^ אמנון ברזילי, אמת, באתר העין השביעית, 30 ביוני 2011
  5. ^ תגובתו של בגין לאמירתו של טופז
  6. ^ פרטים נוספים בפסקה האחרונה
  7. ^ אביבה קרול, ‏5 הפקות של קשת בפסטיבל ירושלים, באתר גלובס, 15 ביולי 2001
  8. ^ אריאל יס, דודו טופז בסרט תיעודי: הפכתי להיות גזען בילדות, באתר הארץ, 19 ביולי 2001
  9. ^ ענת רונקו, עכבר העיר, הסרטים הגנוזים שלא תוכלו לראות בטלוויזיה, באתר הארץ, 3 באוגוסט 2008
  10. ^ לילך וולך‏, "מלך הרייטינג" חזה את פרשיית דודו טופז עוד לפני עשור, באתר וואלה, 9 באוקטובר 2013
  11. ^ יעל גאוני, ‏קשת מיישרת קו עם מכרז ערוץ 2 - משיקה את עונת החורף ברוח המכרז, באתר גלובס, 17 באוקטובר 2004
  12. ^ אורי קליין, מספק את הסחורה, באתר הארץ, 1 בנובמבר 2005
  13. ^ יעל גאוני, ‏הקאמבק של טופז: רייטינג ממוצע של 22.6% בתוכנית הבכורה, באתר גלובס, 2 בנובמבר 2005
  14. ^ יעל גאוני, ‏הכל 10 אצל דודו טופז: חוזר עם תוכנית בידור חדשה - הפעם בערוץ 10, באתר גלובס, 23 באוגוסט 2006
  15. ^ אהוד אשרי, האם דודו טופז יתאבד בשידור חי?, באתר TheMarker‏, 15 בספטמבר 2006
  16. ^ אופיר בר-זהר, דודו טופז פותח בלוג ומתלונן: לא רוצים אותי בטלוויזיה, באתר TheMarker‏, 22 בדצמבר 2008
  17. ^ דודו טופז בראיון ראשון מתייחס לפרשת ההטרדות המיניות: "אוסף של פסיכופתיות ללא מצפון מנסות לזכות בתהילה", "המדינה הזאת פסיכית", 11 באפריל 2003, nrg מעריב.
  18. ^ Natalia Oreiro con Dudu Topaz en Israel 2002, YouTube, ‏3 בנובמבר 2017
  19. ^ פרשת דודו והגלידה, באתר ynet, 7 במרץ 2006
  20. ^ מאיר שניצר, מאיר שניצר נזכר: טופז והמשקפיים, באתר nrg‏, 1 ביוני 2009
  21. ^ קטע וידאו ביו-טיוב של דודו טופז מדבר באינטרקום עם רענן שקד וקטע וידאו ביו-טיוב שבו דודו טופז מוקיע את רענן שקד
  22. ^ אורי רפאל, שיחפש אותנו, וואלה!, 31 ביולי 2003
  23. ^ ורד לוביץ', תביעה: "דודו טופז הוציא את דיבת הנשים המרוקאיות", באתר ynet, 30 ביולי 2003
  24. ^ גרושתו של דודו טופז: אמירתו "גזענית ועלובה", באתר וואלה, 24 ביולי 2003
  25. ^ ורד לוביץ', ה"דודו-לנד" נשאר על הנייר; טופז תובע 5 מיליון, באתר ynet, 7 בנובמבר 2006
  26. ^ הערכות: תקיפת מנכ"ל קשת, אבי ניר, קשורה לתחקירים של סדרה חדשה בשם "שתולים", באתר גלובס, 26 בנובמבר 2008
  27. ^ כתב האישום המלא נגד דודו טופז ושאר הנאשמים, באתר ‏מאקו‏, 18 ביוני 2009
  28. ^ עוזי בלומר, נועם שרביט ויצחק דנון, ‏מעצרו של דודו טופז הוארך ב-8 ימים; השופט: "הוא ראש הפירמידה, הראיות מוצקות", באתר גלובס, 1 ביוני 2009
  29. ^ אבי אשכנזי ונתיב נחמני, המשטרה: טופז תכנן לרצוח את גרושתו ובעלה, באתר nrg‏, 8 ביוני 2009.
  30. ^ אבי כהן ורענן בן-צור, דודו טופז שוחרר מאשפוז - השמירה עליו תתוגבר, באתר ynet, 5 ביוני 2009.
  31. ^ יובל גורן, האישומים נגד דודו טופז: קשירת קשר לביצוע פשע, תקיפה הגורמת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ושיבוש הליכי משפט, באתר הארץ, 18 ביוני 2009.
  32. ^ יהונתן ליס, דודו טופז שם קץ לחייו בתלייה, באתר הארץ, 20 באוגוסט 2009.
  33. ^ אופיר בר-זהר, הקרב על הרייטינג: בצעד חריג, ערוץ 2 ו-10 ישדרו מחר בו זמנית סרטים על טופז, באתר הארץ, 28 באוגוסט 2009
  34. ^ ליצמן פיטר את פרופ' היס, מנהל המכון לרפואה משפטית באבו-כביר, באתר גלובס, 15 באוקטובר 2012.
  35. ^ פרשת האיברים: פיצויים של כ-300 אלף שקל לאחיו של דודו טופז, באתר גלובס, 12 באוגוסט 2013.
  36. ^ דליה בן ארי, שלוש הנשים של דודו טופז, באתר ynet, 30 באוגוסט 2009
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=דודו_טופז&oldid=39918905"