בעבודותיה עסקה אדלסבורג בפירוק ובהרכבה תוך שימור זיכרונות של מקומות, תקופות ומיתוסים. עבודתה התאפיינה בשימוש חוזר של יצירות מתקופות שונות בעבודתה, פירוק והרכבה מחדש. יצירתה מכילה דימויים שנבנו בהשראת תולדות האמנות, תרבות וטבע.[1]
כך תיארה אדלסבורג את עבודתה: "אני מפסלת בחומרים קרמיים במשולב עם חומרים אחרים וציור. עבודותיי עוסקות בפירוק והרכבה, ברובד הפיזי וכן ברובד המנטלי: דימויים שונים הוצאו מהקשרם המקורי (תולדות האמנות, ארכיטקטורה, ארכאולוגיה, זואולוגיה וכן עבודות שלי מן העבר) פורקו, שונו ועתה הם מופיעים בהקשרים שונים ומקבלים הודות לכך משמעויות חדשות".[3]
בספר האמן שהוציאה המשפחה אחרי פטירתה - "אני המוקד חסר התועלת של כל הממשויות" - מתייחסת אדלסבורג לקולאז' בעבודתה: "הקולאז' מעסיק אותי כרעיון: מה קורה כשאתה קוטע חלק ומוצא לו קונטקסט חדש. כשהחיבור בין דברים שונים הוא בעל תפר גס, זה פותח אפשרויות יצירה והתבוננות יצירתית. יש בזה משהו מאד אופטימי בחינתי".
האומנית והאוצרת איילת השחר כהן כתבה בפתיחת ספר האמן: "השבירה, הארגון מחדש והיצירה מתוך כל אלה ביטאו בעיניה תהליכים נפשיים ומנטליים ותהליכים אורגניים בטבע... אדלסבורג כמו צעדה צעד אחד קדימה וחצי צעד אחורנית, מפרקת עבודות קודמות ו'מפלחת' מהן חלקים לטובת העבודות הבאות".
האוצרת חגית פלג-רותם כתבה על אדלסבורג: "אמנית גדולה וצנועה, חכמה ומעמיקה, המיטיבה להטמיע בין השכבות של עבודותיה הן את המבט לאחור והן לפנים. ביצירה הרב־שכבתית היא טומנת סימני דרך מחייה, מהידע הרב שליקטה ואגרה, מתרבויות העבר וההווה, ממיתולוגיות קרובות ורחוקות; אך גם מתובנות הסוף, מידיעת הקץ הבלתי נמנע".[2]
בעבודת התזה לתואר שני באמנות, אותו סיימה בהצטיינות יתרה, התייחסה אדלסבורג לרבדים המרובים המאפיינים את עבודתה:
"... האיסוף המתמיד של חומרים וההתמזגות הבלתי נשלטת של הטבע עם היצירות האנושיות משקפים גישה אישית. תשומת לב אובססיבית לפרטים, גישה אקלקטית לפתרון בעיות, תוך התחשבות בכל פרט אפשרי, מאפיינים את העולם הפנימי, כמו גם את העבודות. כל עבודה מייצרת לא רק מיקרוקוסמוס של עולם חיצוני, אלא גם מיקרוקוסמוס של עולמו הפנימי של היוצר.... העבודות משרות דחף אלגורי, בהציען מרחב גדול של אסוציאציות ופרשנויות, שמרחיבות את רשת ההקשרים, ובמקביל משמרות את המקריות ואי הבהירות של הפרשנויות. "קריאת" העבודות גורמת לצמצום בלתי נמנע של מרחב האפשרויות שהן משרות, ומכאן שהבנת העבודות לעולם אינה שלמה". [4]
בנוסף לעבודתה כאמנית, עסקה בהוראת אמנות במכללת לוינסקי (2016-1979) ולימודי קרמיקה ואמנות מצרים העתיקה באוניברסיטה העממית בתל אביב (1987-1977).
ב-1971 וב-1972 זכתה במלגות של קרן תרבות אמריקה ישראל לאמנים צעירים. הייתה חברת הגלריה מקום לאמנות בקרית המלאה בתל אביב וחברת אגודת אמני הקרמיקה בישראל.
הייתה נשואה ואם לשלש בנות, התגוררה בהרצליה. נפטרה ממחלה בשנת 2022.
בוטיצ'לי שלי, צילום: אבי אמסלם2012 - אור ולא חשמל, כפר גלעדי, פרס עבודה מצטיינת. אצר: אבנר זינגר - היבט נוסף, בית כהנא, רמת גן. אצרה: אינה ארואטי - קולות האדמה, מוזיאון וילפריד, קיבוץ הזורע. אצרו: שיר מלר ימאגוצ'י וענת טורבוביץ
^זהבה אדלסבורג, The new within the given - collage principles and processes in contemporary painting
עבודת תזה לתואר שני באמנות, אוניברסיטת UNISA, פרטוריה דרום-אפריקה.
