לדלג לתוכן

זאב מצוי

עריכת הקישורים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף זאב אפור)
המונח "זאב" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו זאב (פירושונים).
קריאת טבלת מיוןזאב מצוי
זאב מצוי בגן חיות בהלסינקי
זאב מצוי בגן חיות בהלסינקי
מצב שימור
conservation status: least concernנכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חשש
conservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: יונקים
סדרה: טורפים
תת־סדרה: דמויי כלב
משפחה: כלביים
סוג: כלב
מין: זאב מצוי
שם מדעי
Canis lupus
‏לינאוס, 1758
תחום תפוצה

תפוצה בחלוקה לפי תת-מינים


באדום - תפוצה בעבר; בירוק - תפוצה בהווה

לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
זאב
זאב במרדף אחר איילה פרדית, ויומינג
זאב בפארק באנגליה
זאב מצוי בשלג
להקת זאבים מכתרים ביזון
זאב מרמת הגולן
שלד של זאב. אוסף המעבדה לארכאוזואולוגיה באוניברסיטת חיפה
הדינגו האוסטרלי הוא תת-מין של הזאב
זאב אירופאי
זאב במישיגן

זאב מצוי או זאב אפור (שם מדעי: Canis lupus) הוא מין טורף בסוג כלב שבסדרת הטורפים, אבי כלב הבית. זהו בעל החיים הגדול ביותר במשפחת הכלביים. הזאבים בעלי תפוצה גאוגרפית רחבה ביותר ברחבי האזור ההולארקטי, לאורך אמריקה הצפונית ואירואסיה. הם חיים בלהקות הנודדות יחד בחיפושם אחרי טרף.

אנטומיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

משקלו של זאב מצוי בין 23 ל-80 ק"ג, ואורכו בסביבות מטר עד מטר וחצי, עם זנב באורך של כשליש מגופו. תת-המינים הגדולים ביותר הם זאב צפון-מערבי וזאב אירואסייתי. הזכרים גדולים מהנקבות; לנקבות יש חוטם ומצח צרים יותר, צוואר דק יותר, רגליים קצרות יותר וכתפיים מסיביות פחות מאשר לזכרים. צבעם נע מאפור לאפור חום, אך יכול להשתנות ולהיות לבן, אדמדם, חום ושחור. במקומות בהם האדמה מכוסה שלג, זאבים שצבעם לבן נפוצים יותר. זאבים מצויים זקנים מקבלים גוון אפרפר בפרוותם. בחלקיו התחתונים של גופו צבע פרוותו בהיר.

האנטומיה של הזאב המצוי שונה בכמה נקודות מהאנטומיה של הכלב: אחד ההבדלים הבולטים ביותר הוא בלוטה קדם זנבית, על צד זנבו סמוך לבסיס שאינה נראית אצל כלבים. לזאב יש בדרך כלל עיניים זהובות-צהובות, רגליים ארוכות יותר, כפות רגליים גדולות יותר, ולסתות בולטות יותר. גם גבם נטוי יותר וסל הצלעות שלהם יורד בחדות. לכפות רגליהם הקדמיות יש חמש אצבעות, ואילו לכפות רגליהם האחוריות יש ארבע אצבעות.

גופו של הזאב המצוי בנוי לריצה ארוכת טווח, עם בית חזה קטן למדי ועם שרירי גב ורגליים חזקים. זאבים יכולים לרוץ מרחקים גדולים וכפות הרגליים הרחבות שלהם מתאימות למרדפים אחר טרפם בשלג.

זאבים נראים בדרך כלל מסיביים יותר מכלבים בעלי משקל זהה בגלל נפח הפרווה הנוסף שלהם. פרוות הזאב עשויה משתי שכבות: השכבה החיצונית עשויה משערות קשות ששומרות ממים ולכלוך, והשכבה התחתונה עבה וצמרירית ושומרת חום. זאבים מחליפים את הפרווה שלהם פעמיים בשנה, במהלך האביב ובמהלך הסתיו. נקבות נוטות להיות בעלות פרוות חורף עבה יותר משל זכרים ופרוותן נשארת כזו לזמן ממושך יותר אל תוך האביב. פרוותם בדרך כלל בעלת כתמים אפורים.

בלסתו העליונה של הזאב המצוי יש 6 שיניים חותכות, 2 ניבים, 8 שיניים טוחנות קדמיות ו-4 שיניים טוחנות. בלסתו התחתונה 6 שיניים חותכות, 2 ניבים, 8 שיניים טוחנות קדמיות ו-6 שיניים טוחנות. הניבים חשובים מאוד ומשמשים לתפיסה ולאחיזה בטרף. אחת הסיבות לרעב של זאבים היא פגיעה בשיניים לאחר שנבעטו על ידי טרף גדול ממנו. בהשוואה לקרוביו התן הזהוב והקויוט, הזאב גדול וכבד יותר, יש לו חוטם רחב יותר וזנב ארוך יותר. שיניו גדולות וחזקות ומותאמות לשבירת עצמות.

אבולוציה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – אבולוציה של הזאב

קיימת הסכמה רחבה במדע על המוצא ההפילוגנטי של הזאב בן ימינו מכלב אטרוסקוס הקדום דרך כלב מוסבכנסיס. המאובנים המוקדמים ביותר של הזאב המצוי (Canis lupus) נמצאו במה שהיה פעם מזרח ברינגיה, קנדה, ובפיירבנקס, אלסקה. אין הסכמה על גילם המדויק של הממצאים אך ייתכן שהם בני מיליון שנה. מגוון מורפולוגי ניכר היה קיים בקרב זאבים עד תקופת הפלייסטוקן המאוחרת. לעיתים קרובות הם היו בעלי חרטום קצר יותר, ובעלי גולגולות עבה יותר ובעלת התפתחות בולטת של שריר הצדע. גם השיניים היו חזקות יותר משיני זאבים מודרניים, בעיקר השיניים הקדם-טוחנות. ההסבר שהוצע לכך הוא שמאפיינים אלה היו התאמות מיוחדות לתזונה הנשענת על פגרים ועצמות של מגה-פאונה של פליסטוקן. בהשוואה לזאבים מודרניים, אצל חלק גדול יותר מהזאבים בפליסטוקן הייתה תופעה של שיניים שבורות בדומה לזו שנראתה בזאב הבלהות שנכחד. עובדה זו יכולה לנבוע מהעובדה שתזונתם של שני המינים כללה לעיתים קרובות פגרים, או שהם התחרו עם טורפים אחרים והיה עליהם לבלוע את טרפם במהירות. השברים הושוו לשברים המוכרים אצל הצבוע המנוקד המודרני, והתדירות והמיקום של שברי שיניים אצל הזאבים הקדומים מעידים על פיצוח עצמות וצריכתן באופן שגרתי.

מחקרים גנומיים מצביעים על כך שהן זאבים והן כלבים מודרניים, מוצאם מאוכלוסיית זאבים קדמונית שחיה לפני 20,000 שנה. מחקרים ב-2017 ו-2018 מצאו שזאב ההימלאיה הוא חלק משושלת שהתפצלה מאוכלוסיית האבות הקדמונים לפני 691,000–740,000 שנים. נראה כי מקורם של הזאבים האחרים הוא בברינגיה ומשם הם התפשטו עקב השינויים האקולוגיים העצומים במהלך סוף הפלייסטוקן המאוחר. מחקר שנערך בשנת 2016 מצביע על כך שלאחר תקופה של צוואר בקבוק באוכלוסייה, היו כמה תקופות של שינויים מהירים ויצירת וריאנטים שהיו שונים מאוכלוסיית האב המקורית בכל פעם במהלך, או מיד אחרי, משיא תקופת הקרח האחרונה. הדבר מרמז על כך שאוכלוסיות הזאבים הקדומות המגוונות מבחינה מורפולוגית יצאו מהתחרות והוחלפו בזאבים מתמחים יותר, המהווים את הזאבים המודרניים.

מחקר גנומי משנת 2016 מצביע על כך שזאבי העולם הישן והעולם החדש התפצלו לפני כ-12,500 שנים, ולאחר מכן התפצלה השושלת שהבדילה בין כלבים לזאבים בעולם הישן לפני כ-11,100–12,300 שנים. הדינגו, הבסנג'י, המסטיף הטיבטי, והגזעים הילידיים הסינים שייכים כולם לענף כלב הבית. זמן ההסתעפות של זאבים באירופה, המזרח התיכון ואסיה למינים שונים זה מזה מוערך כקרוב יחסית, והתרחש כנראה רק לפני כ-1,600 שנה. בין זאבי העולם החדש, הזאב המקסיקני התפצל לפני כ-5,400 שנה.

מזון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הזאבים הם טורפים הניזונים בעיקר ממיני פרסתנים. הם צדים בלהקות, מה שמקל עליהם להתגבר על טרף גדול מהם וכן לסכל את נתיב בריחתם של מינים ניצודים זריזים. הם יכולים לתקוף ביחד ולרוץ במשך מספר דקות[2] אחר טרפם או במקרים אחרים לארוב לטרף פגיע ולהסתער עליו במהירות. באירופה וברוסיה באזורים רבים הזאבים ניזונים מחיות בית פגיעות ומפסולת אך גם מציד של אייל אדום, אייל הכרמל, חזיר בר ואייל קורא. הם ניזונים גם מאייל הצפון, כבש ארגאלי, מופלון, ביזון אירופי, סאיגה, יעל, צפיר אלפיני, יחמור אירופי ואיילי מושק. באמריקה הזאבים פחות באים במגע עם האדם וכמעט ולא אוכלים מפסולת אלא צדים חיות כמו אייל קורא, ביזון אמריקאי, אייל קנדי, אייל פרדי לבן-זנב, אייל פרדי שחור-זנב, כבש גדול-קרניים, כבש דאל, וכבש המושק. האנטילוקפרה מהירה מאוד וגם עירנית וחיה בקבוצות גדולות ולכן לזאב סיכויים מעטים לתפוס אותה.

הזאבים לא בררנים במזונם ויטרפו בנוסף לפרסתנים גם מרמיטות, ארנבות, גיריות, שועלים, חמוסים, סנאיי קרקע, עכברים, חולדות, אוגרים, נברנים, עופות מים, אפרוחים, ביצים, זוחלים שונים, קרפדות, דגי סלמון ואפילו חרקים. הם אפילו יגוונו מעט בפירות כמו פירות יער ותפוחים.

בנוסף לטריפה, הזאבים יכולים לאכול נבלות או לגנוב מטורפים אחרים כמו הפומה והקויוט.

כבעל חיים טריטוריאלי ועל אף שנחשב ל׳טורף עליון׳, הזאב האפור נטרף על ידי זאבי ערבות וזאבים אחרים. המין הוא הטרוטופי היות שניזון מפגרים נבלות, ותרכובות אורגניות מהסביבה[3].

הזאב המצוי הוא מין מפתח. דוגמה לכך אפשר לראות במישיגן בה הזאב האפור טורף את האיילים. עובדה אשר משפיעה באופן חיובי על גידול של עצים ביערות בוריאלים. לולא הזאבים, אוכלוסייתם של האיילים הייתה גדלה, ובכך מדכאת את גדילתם של עצי האשוח. גדילת האשוח היה מפוקח על ידי האיילים; וצפיפותם הייתה תחת שליטם של הזאבים[4].

תקיפת אנשים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – תקיפת זאב

זאבים יתקפו אנשים רק לעיתים נדירות, בעיקר ילדים או אנשים חלשים, ובמקרי רעב קיצוניים, או כשהזאבים מורגלים מדי לקרבה לאנשים. זאבים נגועים בכלבת עשויים לתקוף כל יצור שהם רואים, ולעיתים גם להרוג, אך בדרך כלל לא יאכלו את הטרף. מאז מחצית המאה ה-20 ועד שנת 2002 נרשמו שמונה מקרים של טריפות באירופה וברוסיה ועוד 200 בדרום אסיה. באמריקה בין 2005–2010 נטרפו רק שני אנשים. בארבעים השנים שעד 2023 לא תועד באירופה אף מקרה של טריפת אדם[5].

אקולוגיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעשור שעד 2023 הוכפל מספר הזאבים באירופה ומספרם נאמד ב-20,000 ב-23 מדינות. הם טורפים גם כבשים ועיזים ולכן הועלתה הצעה באיחוד האירופי להתיר ירי מבוקר בהם. וזאת בניגוד לאמנה הבינלאומית להגנה על חיות בר שמכוחה מוטלות כיום מגבלות קשות על ציד זאבים. הדעות בציבור חלוקות ויש אף מגדלי צאן שממליצים למצות קודם אמצעים חלופיים כמו כלבי שמירה וגדרות[5].

תת-מינים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תת-מינים שנכחדו:

לעיתים המינים זאב אדמוני וזאב אלגונקווין מוגדרים כתת-מינים של הזאב המצוי.

התנהגות חברתית וטריטוריאלית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הזאב הוא חיה חברתית, כאשר המבנה החברתי הבסיסי מורכב מזוג בעל יכולת רבייה ומצאצאיהם המתבגרים. להקה ממוצעת מכילה משפחה של בין 5 ל-11 פרטים (1–2 בוגרים, 3-6 צעירים ובין 1 ל-3 צעירים שגילם כשנה או שנתיים) או לפעמים שתיים או שלוש משפחות יחד. ידועות גם להקות גדולות שהכילו עד 42 פרטים. בתנאים אידיאליים ממליט הזוג הבוגר גור אחד בכל שנה, כאשר הצאצא נשאר עם הלהקה בין 10 ל-54 חודשים לפני עזיבתו. הסיבות לעזיבה כוללות את תחילת בגרותו המינית של הצאצא ותחרות עם הזוג הבוגר על מזון. המרחק שעובר הצאצא לאחר עזיבתו משתנה, כאשר חלקם נותרים בסביבת להקת ההורים וחלקם עשויים לנדוד למרחקים של מאות קילומטרים. להקה חדשה נוסדת בדרך כלל על ידי זכר ונקבה שעזבו את להקת ההורים ושאינם קרובי משפחה, הנודדים יחד בחיפוש אחר שטח פנוי מלהקות זאבים עוינות. רק לעיתים רחוקות מתקבלים זאבים זרים אל תוך להקה, כאשר הזאב ה"מאומץ" הוא בדרך כלל פרט לא בוגר (בגיל 1 עד 3 שנים) שאינו צפוי לקרוא תיגר על הזוג הבוגר מבחינת הזכות להתרבות. במקרים אחרים מתקבל זאב בודד בוגר אל תוך להקה על מנת להחליף בוגר שמת. בזמנים של שפע של טרף (כגון נדידה לשטח המחיה או עונת המלטות מרובות צאצאים של מפריסי פרסה) עשויות מספר להקות זאבים להתאחד באופן זמני.

הזאבים הם חיה טריטוריאלית מאוד, ובדרך כלל שומרת הלהקה על שטח מחיה גדול מהדרוש על מנת להבטיח אספקה סדירה של טרף. שטח הטריטוריה תלוי בכמות הטרף הזמינה ובגילם של גורי הלהקה, אשר יגדל באזורים בעלי כמות נמוכה של טרף או כאשר מגיעים הגורים לגיל שישה חודשים ואז יהיו צורכי התזונה שלהם שוות לאלה של הבוגרים. להקות זאבים נעות ללא הפסקה בחיפוש אחר טרף, ומכסות כ-9% מהטריטוריה שלהן בכל יום (ממוצע של כ-25 ק"מ ביום). לב הטריטוריה הוא שטח של כ-35 קמ"ר, ובו מבלה הלהקה כמחצית מזמנה. צפיפות הטרף נוטה להיות גבוהה יותר בשטחים סמוכים, אם כי להקה תמנע מציד באזורי שוליים, מלבד בזמנים קשים, בשל החשש מהיתקלות קטלנית בלהקות יריבות. הטריטוריה הקטנה ביותר שתועדה הייתה של להקה בת שישה פרטים בצפון-מזרח מינסוטה וכסתה שטח של כ-33 קמ"ר, בעוד שאת הטריטוריה הגדולה ביותר החזיקה להקה בת עשרה פרטים באלסקה, אשר כללה שטח של 6,272 קמ"ר. להקת זאבים טיפוסית תישאר בשטחה ותעזוב את אזורי המחיה הקבועים שלה רק במקרים של מחסור חמור במזון.

זאבים מגינים על הטריטוריה שלהם מפני להקות יריבות באמצעות שילוב של סימון בחותם ריח, תקיפה ישירה ויללות (המשמשות לתקשורת). שימוש בחותם ריח נועד לפרסום הטריטוריה באמצעות הטלת שתן, עשיית צרכים וגירוד האדמה. חותמות ריח מושארים בדרך כלל במרווחים של כ-240 מטרים בכל שטחי הטריטוריה על נתיבי הליכה וצמתים הנמצאים בשימוש יומיומי. סימונים אלה יכולים להישאר פעילים במשך שבועיים עד שלושה, ובדרך כלל יושארו על גבי אבנים, סלעים, עצים או שלדים של בעלי חיים גדולים. קרבות על טריטוריה הם בין הגורמים העיקריים למוות, כאשר מחקר שנערך במינסוטה ובפארק הלאומי דנאלי שבאלסקה הראה כי בין 14% ל-65% מכלל מקרי המוות נגרם כתוצאה מטריפה על ידי זאבים אחרים.

רבייה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדרך כלל רק הזוג השליט בלהקה מתרבה. צורה זו של ארגון חלה גם בלהקות ציד כלביות אחרות כגון זאבי טלוא ודול מצוי. הם מזדווגים בדרך כלל בין פברואר למאי. הזאבים, בניגוד לכלבים, מזדווגים רק אחת לשנה. משכו של ההיריון הוא כ-63 יום. הגורים נולדים חירשים ועיוורים ותלויים לחלוטין באמם. במהלך ההמלטה ייוולדו בין 1 ל-14 גורים, והמספר הממוצע של גורים בשגר אחד הוא בין ארבעה גורים לשישה. לפני ההזדווגות חופרת האם מאורה בה תגדל את גוריה. הגורים נולדים עם עיניים סגורות ואוזניים אטומות כשמשקלם הוא כחצי ק"ג. לאחר מספר ימים הגורים מסוגלים לפקוח את עיניהם. רק מעטים מהם שורדים את החורף הראשון. הם מגיעים לבגרות מינית בגיל שנתיים.

הזאב המצוי חי 6–9 שנים בטבע, ובשבי הוא עשוי לחיות עד גיל 16 שנה.

הזאבים בישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הזאב בישראל הוא מתת-המין ההודי (Canis lupus palipes) והערבי (Canis lupus arabs), כאשר תת-המין הערבי נפוץ בנגב ותת-המין ההודי נפוץ בגליל, בגולן, ביהודה ובשומרון. בנוסף, המין זאב זהוב אפריקאי, שאינו מסווג כתת-מין של "זאב מצוי", חי גם הוא בישראל, בדרום.

גודל האוכלוסייה בישראל: כמה מאות פרטים, בעיקר בגולן, בגליל, ובערבה. אפשר למוצאו בשטחים הטבעיים הפתוחים בישראל, שאוכלוסיית האדם בהם דלילה ושיש בהם מזון.

בישראל הותר ירי בזאבים על ידי מגדלי בקר וצאן במקביל לניטור מספרם, על מנת שאוכלוסייתם לא תידלדל[5].

גורמי סיכון והפרעה:

הפעולות הנדרשות לשמירת המין:

  • מניעת הרעלות ומניעת ירי בידי רועי צאן, על ידי פיצוי הולם ותמיכה בפיתוח אמצעי מיגון.
  • מניעת התפשטות כלבת באמצעות חיסון לכלביים.
  • סילוק פגרי בעלי חיים והטמנתם במזבלות, כיוון שהם מקור מזון המעודד אוכלוסיות טורפים, הנסמכות על האדם ולא על כושר הנשיאה של שטחים טבעיים.

הזאב בתרבות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזכות תפוצתו הנרחבת, הזאב הוא אחת החיות המוכרות ביותר לאדם ברבות מתרבויות העולם. הכלב, מלווהו הנאמן ביותר של האדם בעולם החי, הוא למעשה זאב מבוית.

הזאב מופיע בתרבות באופנים שונים. לעיתים הוא מוצג כטורף אשר לא בוחל בבשר שהוא אוכל, לעיתים כיצור חזק אך שומר חוק, ולעיתים כיצור חברותי המאמץ תינוקות אדם אשר ננטשו ומגדלם.

  • פנג הלבן הוא ספר נודע מאת ג'ק לונדון המספר על קורותיו של בן תערובת של כלב וזאב בשם "פנג הלבן".
  • מאפייני התנהגות והיררכיה של להקות זאבים מופיעים פעמים רבות בסדרה ״זאב צעיר״.
  • הספר "חברי הזאבים" של פרלי מואט מספר על מסעותיו של המחבר ב-1945 ברחבי קנדה בניסיון להכיר את אוכלוסיית הזאבים. פרסומו של הספר ב-1975 שינה תפיסות רבות לגבי זאבים והעיר גופים רבים להגן עליהם.

אדם זאב

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – אדם זאב

בפולקלור של עמים אירופאים רבים נפוצה האגדה אודות אדם זאב. אדם אשר נהפך לעיתים לזאב בעקבות קללה או קסם אפל שהוטלו עליו, או שננשך על ידי אדם זאב אחר. דמות זו חדרה מהפולקלור האירופאי לתרבות הפנטזיה ולקולנוע.

גידול תינוקות אדם על ידי זאבים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי המיתוס המקובל, התאומים רמוס ורומולוס, שבבגרותם הקימו את העיר רומא, ננטשו עם לידתם על נהר הטיבר כדי שימותו. זאבה שראתה אותם לקחה והניקה אותם. אותה זאבה נתנה לרומא את סמלה של זאבה המניקה שני תינוקות.

אגדה נוספת מתחום זה היא של מוגלי מ"ספר הג'ונגל". מוגלי גדל עם זאבים, למד את שפת הזאבים ושפת החיות בכלל, ולמד את חוקיהם.

ככלל, סיפורים ומיתוסים שונים של ילדי פרא (ילדים שגדלו בטבע ולא על ידי אדם) מתארים ילדים שגודלו על ידי זאבים.

הזאב כטורף אכזר

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – הזאב הרע

באגדות שונות מתואר הזאב כטורף אכזר ומרושע, זאת על מנת להזהיר מפניו ילדים שחיו באזורים שבהם הייתה אוכלוסייה גדולה של זאבים. אגדות כאלה הן, לדוגמה, היצירה המוזיקלית לילדים פטר והזאב, או המעשיות כיפה אדומה ושלושת החזירונים.

הביטוי "אדם לאדם זאב"

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – אדם לאדם זאב

הביטוי "אדם לאדם זאב" (בלטינית: Homo homini lupus est) מתאר את התנהגותו השלילית והלא חברותית של האדם, לכאורה, אשר מטבעו מתנהג לאחרים כזאב, חשדן כלפי אחרים ובהינתן הזדמנות ישאף לפגוע בהם.

למעשה, תיוג זה של זאב כיצור לא חברותי הוא מוטעה ושגוי, שכן הזאב הוא אחת החיות החברתיות ביותר בטבע. בניגוד למיתוס זה, בלהקות הזאבים בטבע נצפו סיוע הדדי והגנה הדדית בין הפרטים, באופן יוצא דופן. תכונותיו החברתיות הידועות של כלב הבית, מקורן במין הטקסונומי "זאב מצוי", המין שאליו משתייך הכלב.

אזכורי הזאב בתנ"ך

[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

הזאב המצוי מוזכר מספר פעמים בתנ"ך:

  • ”בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל” (ספר בראשית, פרק מ"ט, פסוק כ"ז. בשל פסוק זה הזאב הוא סמלו של שבט בנימין)
  • ”וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם” (ספר ישעיהו, פרק י"א, פסוק ו')
  • ”זְאֵב וְטָלֶה יִרְעוּ כְאֶחָד וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי אָמַר ה'” (ספר ישעיהו, פרק ס"ה, פסוק כ"ה)
  • ”עַל כֵּן הִכָּם אַרְיֵה מִיַּעַר זְאֵב עֲרָבוֹת יְשָׁדְדֵם נָמֵר שֹׁקֵד עַל עָרֵיהֶם כָּל הַיּוֹצֵא מֵהֵנָּה יִטָּרֵף כִּי רַבּוּ פִּשְׁעֵיהֶם עָצְמוּ מְשׁוּבוֹתֵיהֶם”(ספר ירמיהו, פרק ה', פסוק ו')
  • ”שָׂרֶיהָ בְקִרְבָּהּ כִּזְאֵבִים טֹרְפֵי טָרֶף לִשְׁפָּךְ דָּם לְאַבֵּד נְפָשׁוֹת לְמַעַן בְּצֹעַ בָּצַע” (ספר יחזקאל, פרק כ"ב, פסוק כ"ז)
  • ”וְקַלּוּ מִנְּמֵרִים סוּסָיו וְחַדּוּ מִזְּאֵבֵי עֶרֶב וּפָשׁוּ פָּרָשָׁיו וּפָרָשָׁיו מֵרָחוֹק יָבֹאוּ יָעֻפוּ כְּנֶשֶׁר חָשׁ לֶאֱכוֹל” (ספר חבקוק, פרק א', פסוק ח')
  • ”שָׂרֶיהָ בְקִרְבָּהּ אֲרָיוֹת שֹׁאֲגִים שֹׁפְטֶיהָ זְאֵבֵי עֶרֶב לֹא גָרְמוּ לַבֹּקֶר” (ספר צפניה, פרק ג', פסוק ג')

בנוסף, "זאב" מוזכר בתנ"ך גם כשם פרטי של אחד ממנהיגי מדין שנלחמו בגדעון.

מדיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקלטה של יללות זאבים
לעזרה בהפעלת הקובץ

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: זאב
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: זאב מצוי
ויקימינים טקסונומיה בוויקימינים: Canis lupus

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ זאב מצוי באתר הרשימה האדומה של IUCN
  2. ^ הריצה המהירה הארוכה ביותר שתועדה של זאב מצוי ארכה כשבע דקות. ראו Mech, David L.; Smith, Douglas W.; MacNulty, Daniel R, Wolves on the Hunt: The Behavior of Wolves Hunting Wild Prey, הוצאת אוניברסיטת שיקגו, 2015, ISBN 978-0-226-25514-9.
  3. ^ Tanya Dewey, Julia Smith, Canis lupus (gray wolf), Animal Diversity Web (באנגלית)
  4. ^ .Feldhamer, G. A., Thompson, B. C., & Chapman, J. A, Wild mammals of North America:biology, management, and conservation, JHU Press, 2003
  5. ^ 1 2 3 אתר למנויים בלבד צפריר רינת, באיחוד האירופי שוקלים לצמצם את המגבלות על הרג זאבים כדי להגן על חיות משק, באתר הארץ, 28 בדצמבר 2023
כַּלְבִּיִּים (מתת-משפחת הכלבים)
שבט כלבים, תת-שבט כלבים ("דמויי-זאב") סוג כלב, מינים: זאב מצוי · (תת-מין כלב הבית) • זאב ערבות • זאב אדמוני • זאב אלגונקווין • זאב חבשי • זאב זהוב אפריקאי • תן זהוב ♦ סוג ומין יחיד זאב טלוא ♦ סוג תן, מינים: תן שחור-גב • תן לבן-פס ♦ סוג ומין יחיד דול מצוי
שבט כלבים, תת-שבט כלביים דרום-אמריקאיים סוג ומין יחיד זאב הרעמה ♦ סוג ומין יחיד זאב היער ♦ סוג שועל דרום אמריקאי, מינים: שועל הפמפס • שועל דרווין • שועל ארגנטינאי אפור • שועל ארגנטינאי לבן • שועל ערבות פרואני • שועל קולפאו ♦ סוג ומין יחיד שועל הסרטנים ♦ סוג ומין יחיד שועל קטן-אוזן
שבט שועלים אפורים סוג שועל אפור, מינים: שועל אפור מצוי • שועל איים אפור
שבט שועלים סוג שועל-רקון, מינים: שועל-רקון מצוי • שועל-רקון יפני ♦ סוג ומין יחיד שועל אוזנן ♦ סוג שועל (שועלים אמיתיים), מינים: שועל מצוי (אדום) • שועל פנק • שועל החולות • שועל הכף • שועל שלג • שועל צוקים • שועל בנגלי • שועל קורסאקי • שועל מקרוטיס • שועל מהיר • שועל חיוור • שועל חול טיבטי
יונקים בארץ ישראל ישראל
טורפים בישראל גירית הדבש • גירית קוואקזית • דלק הסלעים • חמוס השלגים • סמור משויש • לוטרה אירופית • זאב מצוי • זאב זהוב אפריקאי • תן זהוב • שועל החולות • שועל מצוי • שועל צוקים • כלב ים נזירי מצוי • נמייה מצויה • צבוע מפוספס • חתול חולות • חתול ביצות • חתול בר • קרקל • נמר
אוכלי חרקים בישראל חדף הרמון • חדף זעיר • חדף לבן-שיניים • חדף קטן • קיפוד מצוי • קיפוד המדבר • קיפוד חולות מצוי
לווייתנאים בישראל גרמפוס אפור • דולפין מצוי קצר-חוטם • דולפינן מצוי • דולפינן אנקולי • עבשן קטלני • סטנלה מפוספסת • סטנו תלום שן • זיפיוס חלול-חרטום • ראשתן גדול-ראש • לווייתן מצוי • לווייתן גוץ
פרסתנים בישראל ערוד • פרא • חזיר בר • אייל הכרמל • יחמור פרסי • יעל נובי • צבי הנגב • צבי מצוי • ראם לבן
מכרסמים בישראל סנאי זהוב • יערון גדול • יערון חרמוני • יערון קטן • יערון צהוב-צוואר • חולדה מצויה • חולדת חוף • עכבר מצוי • עכבר מקדוני • קוצן מצוי • קוצן זהוב • נסוקיה • גרביל החולות • גרביל החוף • גרביל דרומי • גרביל זעיר • גרביל הערבה • גרביל סלעים • יפה זנב • מריון מצוי • מריון חולות • מריון המדבר • מריון לובי • פסמון • חולד ארץ ישראלי • בר אוגר מצוי • נברן השדה • נברן השלג • ירבוע מצוי • ירבוע גדול • נמנמן סלעים • נמנמן העצים • דורבן מצוי • נוטריה
עטלפים בישראל עטלף פירות מצוי • יזנוב גדול • יזנוב קטן • אשמן מצוי • אשמן מצרי • לילן מצרי • פרסף גדול • פרסף הנגב • פרסף מצוי • פרסף בהיר • פרסף חיוור • פרסף גמדי • פרספון מצוי • נשפון גדול • נשפון מצוי • נשפון דק-אוזן • נשפון הגדות • נשפון פגום-אוז • כנפן מצוי • אוזנן הנגב • אוזנן החרמון • אודנן • עטלפון לבן-שוליים • עטלפון בודנהיימר • עטלפון ריפל • עטלפון אריאל • עטלפון אירופי • עטלפון סאבי • אפלול מצוי • אפלול הנגב • בלומף שחור • רמשן לילי • אשף מצוי
יונקים נוספים שפן סלעים • ארנבת מצויה • תחש המשכן
יעל נובי  פסמון
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=זאב_מצוי&oldid=40195968"