ז'ואאו השני, מלך פורטוגל
.png) | |||||||||
| ז'ואאו השני, מלך פורטוגל | |||||||||
| לידה |
3 במרץ 1455 טירת סאו ז'ורז'ה, ליסבון, ממלכת פורטוגל  | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
25 באוקטובר 1495 (בגיל 40) אלוור, ממלכת פורטוגל  | ||||||||
| מדינה | פורטוגל | ||||||||
| מקום קבורה |
מנזר בטאליה  | ||||||||
| בת זוג | לאונור מוויזאו | ||||||||
| שושלת בית אביש | |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| פרסים והוקרה | |||||||||
|
מסדר הבירית | |||||||||
  | |||||||||
ז'וּאָאוּ השני (בפורטוגזית: Dom João II de Portugal; 3 במרץ 1455 – 25 באוקטובר 1495) היה המלך השלושה-עשר של פורטוגל. יוחסו לו הכינויים "הנסיך המושלם" (בפורטוגזית: "O Príncipe Perfeito") או "הרודן" (O Tirano).
מלכת ספרד איזבלה הראשונה נהגה להתייחס אליו בכינוי "El Hombre" ("הגבר").
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שנים ראשונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ז'ואאו השני נולד ב-3 במרץ 1455 בטירת סאו ז'ורז'ה, המשקיפה על נוף העיר ליסבון ונהר הטז'ו, בן למלך אפונסו החמישי ולאיזבל מקוימברה, נסיכת פורטוגל. ז'ואאו הפך למלך לימים ספורים ב-1477 לאחר שאביו ויתר על הכתר, פרש למנזר, אך שב לאיתנו תוך ימים והחזיר לעצמו את הכתר. ב-1481 מת אביו וז'ואאו השני הוכתר שוב.
עוד בהיותו נסיך הכתר, הוא החיה את מסעות התגלית ואת חקר האוקיינוס האטלנטי בידי פורטוגל, במטרה למצוא את הדרך הימית להודו. את מסעות התגלית האלה חנך אחי-סבו האינפנטה אנריקה הספן, והן נזנחו במידה רבה עם מותו בשנת 1460.
עם מותו באלוור ב-1495, ירש את הכתר מנואל הראשון, דודנו וגיסו, אחיה של אשתו לאונור.
בצעירותו, התלווה לאביו במערכות נגד המורים המוסלמים בצפון אפריקה. לאחר כיבוש ארזילה שבחופי מרוקו דהיום ב-21 באוגוסט 1471, הפך אותו אביו לאביר, כשלרגליהם מונחת גופתו של הרוזן של מריאלבה שנפל בקרב. בתחילתה של שנה זו, הוא נישא ללאונור מוויזאו, נסיכת פורטוגל ודודניתו הישירה, בתו של דוכס ויזאו פרננדו. ב-1475 נולד בנם האינפנטה אפונסו, שעתיד היה להותיר את ז'ואאו השני ללא יורש ישיר לכתר, עקב מותו בתאונת רכיבה בהיותו בן 16 בלבד.
ז'ואאו השני ותנופת ההתפשטות הימית של פורטוגל
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערכים מורחבים – עידן התגליות, האימפריה הפורטוגזית
ב-1474, נטל ז'ואאו על עצמו את האחריות על ניהול מפעל התגליות הימיות המתחדש של פורטוגל (אשר נזנח במידה רבה מאז מותו של אנריקה הספן), בזמן שאביו המלך אפונסו החמישי היה שקוע במלחמתו הממושכת על צירוף כתר קסטיליה לכתר פורטוגל.
ז'ואאו השני היה תומך נלהב של מדיניות חקר האוקיינוס האטלנטי, בה החל אחי סבו האינפנטה אנריקה הנווט. המשך מפעל התגליות ניצב בראש מעייניו והוא קיווה לגלות את הנתיב הימי להודו. הישגיה הגדולים של פורטוגל מעבר לים ובניכר בזמן שלטונו היו:
- 1484 – הקמת מבצר אלמינה, בגאנה דהיום, מעוזם החשוב של הפורטוגזים בזירת מפרץ גינאה.
- 1484 – דיוגו קאו גילה את שפך נהר הקונגו וחקר את חופי נמיביה.
- 1488 – ברתולומיאו דיאס הקיף את כף התקווה הטובה, והיה לאירופי הראשון שהגיח לתחומי האוקיינוס ההודי מכיוון מערב.
- 1493 – אלוורו דה קמיניה החל בקולוניזציה של איי סאו טומה ופרינסיפה.
- שיגורן של משלחות גישוש למזרח בדרך היבשה – ב-1487 יצאו פרו דה קוויליאן ואפונסו דה פאיבה למסע בדרך היבשה להודו, להורמוז ולאתיופיה, ממלכתו המשוערת של המלך הכומר המיתי יוחנן. מדיווחי פרו דה קוויליאן אודות מה שראה ושמע בארצות המזרח, הבין ז'ואאו השני כי אפשר להגיע להודו בבטחה בדרך הים (תקווה שעתידה להתגשם ב-1498, עם מסעו ההיסטורי של ואסקו דה גאמה, בימי מלכותו של יורשו מנואל הראשון).
כאשר שב כריסטופר קולומבוס ממסעו הראשון בשליחות המלכים הקתולים של ספרד בשנת 1492, הוא עגן בליסבון עקב סערה, וניצל את ההזדמנות כדי להתרברב בפני המלך ז'ואאו השני על תגליותיו בצדו השני של האוקיינוס האטלנטי (8 שנים קודם לכן סירב ז'ואאו השני לממן ולצייד עבור קולומבוס צי הנועד לאותה המטרה). תגובתו היחידה של ז'ואאו השני כלפי קולומבוס הייתה לטעון כי בהתאם להסכם עם ספרד, האדמות אותן גילה קולומבוס הן בתחום ההשפעה של פורטוגל. זאת בהתאם לבולה האפיפיורית Aeterni regis משנת 1481 אשר קבעה כי כל האדמות אשר תתגלנה דרומה לאיים הקנריים תשתייכנה לפורטוגל. לפני שקולומבוס הספיק להגיע לחצרה של מלכת קסטיליה איזבלה לבשר לה על התגלית, הגיע לידיה מכתבו של ז'ואאו השני. במכתב מאיים ז'ואאו לשגר צי לאיים שגילה קולומבוס ולטעון את ריבונות פורטוגל על אדמות אלה. במהרה פנתה ספרד למשא ומתן, שנערך בעיירה הקטנה טורדסיאס (Tordesillas) הצמודה לגבול הפורטוגזי. נכח בשיחות גם נציג מטעם האפיפיור, ששימש כמתווך. התוצאה של שיחות אלה הייתה חתימתו של חוזה טורדסיאס המפורסם, אשר חילק את העולם מחוץ לאירופה בין ספרד ופורטוגל.
יחסו ליהודים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מישל דה מונטן, שאמו הייתה מצאצאי האנוסים כתב במסה "טעמם של הטוב והרע תלוי במידה רבה בדעתנו עליהם" (ספר 1, פרק 14) את הדברים הבאים:
"כאשר מלכי קסטיליה גירשו את היהודים מספרד, נתן להם המלך ז'ואאו מפורטוגל מקלט בארצו למשך תקופה מסוימת תמורת שמונה אסקודו לנפש, בתנאי שעם סיומה של תקופה זו יעזבו את פורטוגל, והבטיח להעמיד לרשותם ספינות כדי להעבירם לאפריקה. כשהגיע אותו יום, הכריז כי מי שלא יציית יישאר כעבד בפורטוגל. מספר ספינות הועמדו לרשות היהודים, ואלה שעלו עליהן התקבלו בגסות על ידי המלחים – נוסף לעלבונות אחרים. הם הוחזקו בים, הולכים ושבים עד שאזל מזונם, ואז היו חייבים לקנות מהמלחים מזון במחירים מופקעים במשך זמן רב והוחזרו לחוף כשכותונתם לעורם בלבד. כאשר יחס לא אנושי זה נודע לנשארים בפורטוגל, החליטו רובם להפוך לעבדים, ואחרים המירו את דתם והתנצרו."
בשנת 1483 העלילו גורמים מקרב בני האצולה על ר' דון יצחק בן יהודה אברבנאל, ששימש כשר אוצר ויועץ קרוב לאביו אפונסו החמישי, כי הוא עומד לבגוד במדינתו פורטוגל, במסגרת קשר של דוכס ברגנסה נגד המלך (על כך קראו בסעיף הבא). עקב כך, לאחר שהוזהר מבעוד מועד, נטש את משרתו וביקש מקלט בטולדו שבספרד, מושב משפחתו בעבר, וכך הציל את עצמו. משם ניסה להסביר לז'ואאו השני את חפותו. הדבר לא עלה בידו והמלך החרים בצו מלכותי את כל רכושו.
בנוסף, נהג באכזריות מרובה והגלה לסאו טומה ופרינסיפה בסוף המאה ה-15 כאלפיים ילדים יהודים בגילאי שנתיים עד עשר שנים. רובם מתו מרעב וממחלות או נפלו טרף לשיני תנינים, ולאחר כשנה רק כ-600 מהם נותרו בחיים[1][2][3][4].
יחסיו המעורערים עם אצילי הממלכה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אף בגיל צעיר לא התחבב ז'ואאו השני על אצילי הממלכה, מכיוון שהתגלה כחסין מהשפעות וכמתעב קנוניות. האצילים (ובעיקר דוכס ברגנסה פרננדו השני) חששו מאוד ממדיניותו העתידית כמלך. המאורעות בהמשך איששו שאכן חששותיהם היו מוצדקים.
ב-1481, עם עלייתו הרשמית לכס המלוכה, נקט ז'ואאו בסדרת צעדים שנועדו לצמצם את כוחה של האריסטוקרטיה ולחזק את שלטונו. כתוצאה מכך, רבו מאוד הקנוניות מצד האצילים; ז'ואאו לא עשה דבר אלא התבונן. התנהלה תכתובת ערה בין דוכס ברגנסה לבין מלכת קסטיליה איזבלה הראשונה, בה טרוניות ותחנונים כלפי מלכת קסטיליה להתערב בנעשה בפורטוגל. תכתובת זו יורטה בידי מרגלי הממלכה. ב-1483 הוצא בית ברגנסה אל מחוץ לחוק, אדמותיו הוחרמו והדוכס הוצא להורג בעיר אבורה.
בשנה שלאחר מכן, זימן ז'ואאו השני את בן דודו וגיסו, הדוכס מויזאו, לארמון ודקר אותו למוות, עקב חשד ממעורבותו בקנוניה נוספת. רבים נוספים הוצאו להורג, נרצחו או הוגלו לקסטיליה, כולל גם הבישוף של אבורה, שהורעל בכלא.
למלך ז'ואאו השני מיוחס המשפט "הנני אדונם של אדונים, ולא משרתם של משרתים". המשפט נאמר בהקשר למאבקיו של המלך עם בני מעמד האצולה. לאחר השתלשלות מאורעות אלה, איש בממלכה לא העז להמרות את פי המלך ולפקפק בדבריו. עתה, היה ז'ואאו חופשי למלוך כראות עיניו, ונגדו לא נרקמו עוד קנוניות. אצילים אשר צידדו במלך, או נכנעו לו, נדרשו להביע נאמנותם למלך בפרהסיה. בתמורה ניתנו להם הטבות מסוימות, תוך שנדרשו להמשיך לשלם מיסים לחצר.
בתרבות הפופולרית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בסדרת הטלוויזיה כריסטופר קולומבוס משנת 1985 משחק בתפקיד המלך ז'ואאו השני שחקן הקולנוע השוודי מקס פון סידוב.
- ז'ואאו השני הוא מנהיג הפורטוגזים במשחק האסטרטגיה הממוחשב Civilization IV.
משפחתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1471 התחתן ז'ואאו עם בת דודו לאונור מוויזאו, בתם של פרננדו, דוכס ויזאו וביאטריש מפורטוגל, דוכסית ויזאו, ממנה נולדו לו שני ילדים:
- אפונסו, נסיך פורטוגל (1475–1491)
- ז'ואאו (1482)
בנוסף היו לז'ואאו שני ילדים לא חוקיים.
אילן יוחסין
[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
שעה היסטורית: הפרופסור מיכאל הרסגור וליעד מודריק משוחחים על מסעות מגלי הארצות האירופיים, להאזנה באתר גלי צה"ל
- ז'ואאו השני, מלך פורטוגל, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- ז'ואאו השני, מלך פורטוגל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ על גירוש זה מדווחים היסטוריונים ויהודים בני התקופה, ביניהם יוסף הכהן הרופא בספרו עמק הבכא, שמואל אוסק בספרו "ניחומים לתלאות ישראל" (Samuel Usque, Consolation for the Tribulations of Israel), עמנואל אבוהב, והרב דון יצחק אברבנאל בפירושו על התורה לחומש שמות, פרשת וארא, בעניין מכת צפרדע.
- ^ Tzvi, The Expulsion 1492 Chronicles, Aish.com, 2009-08-05 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Elias Lipiner בלמונטה שלי, באתר www.mybelmonte.com
- ^ http://old.ort.org.il/articles/?item=422867262