ז'אן דה לה פונטן

ז'אן דה לה פונטן
Jean de La Fontaine

לידה	8 ביולי 1621 שאטו טיירי, ממלכת צרפת
פטירה	13 באפריל 1695 (בגיל 73) פריז, ממלכת צרפת
מדינה	צרפת
מקום קבורה	פר לשז
מקום לימודים	College of Juilly
שפות היצירה	צרפתית
סוגה	משל, מעשייה
בן או בת זוג	Marie Héricart
חתימה

ז'אן דה לה פונטן (בצרפתית: Jean de La Fontaine‏, בעברית נקרא לעיתים לה-פונטיין; 8 ביולי 1621 – 13 באפריל 1695), היה משורר וממשיל משלים צרפתי.

מונמנט לה פונטן ומשל השועל והעורב מאת אלפונס דומִילָאטְר בגן ראנלאג ברובע השישה-עשר של פריז

ביוגרפיה

ז'אן דה לה פונטן הצרפתי נולד בשנת 1621 בעיר אניס בארמון מפורסם אשר נקרא "chateau Thierry" (כיום בחבל פיקרדי שבצפון צרפת) לאב שהיה ממונה על המים והיערות מטעם מלך צרפת. הוריו רצו לתת לו חינוך דתי כדי שיהיה כומר, אך הוא לא היה מעוניין בזאת. הוא למד משפטים וניסה את כוחו כפרקליט, אך נתפס יותר לשירה. בשנת 1647 אביו השיא אותו לנערה כפרית עשירה שאהבה לקרוא רומנים שבהם לא היה לו כל עניין. בשנת 1652 ירש את משרתו של אביו ורכש לעצמו ידע ממקור ראשון על הטבע. הוא בילה את זמנו ביערות, דבר שצייד אותו ברגשות ציוריים שהזינו וריעננו את יצירתו במשך כל ימי חייו הנותרים.

בשנת 1658 עזב לה פונטן את אשתו ואת בנו ונסע לפריז. מצויד בהמלצה של דודו הוא פגש את שר הכספים ניקולה פוקה והשביע את רצונו. פוקה נתן לו קצבה שנתית בתנאי שימשיך לכתוב שירים. בשנת 1661, כאשר פוקה נאסר בפקודת המלך לואי ה-14 והואשם במעילה בכספי הציבור, לה פונטן נשאר נאמן לפוקה ושלח למלך עתירה שבה ביקש מן המלך לחון אותו. פוקה נידון למאסר עולם ולה פונטן איבד את קצבתו ולא ניתנה לו גישה לחצר המלכות. הוא הפך לבן חסותה של אן, דוכסית מונפנסייה, שהייתה בת דודו של המלך לואי ה-14 והתגוררה בארמון לוקסמבורג בפריז. לה פונטן התגורר בבית העירייה של פריז ושם כתב את ספר ה"מעשיות" הראשון שלו (1665).

לה פונטן היה חבר בקבוצת הארבעה שכללה גם את המחזאים מולייר ורסין, ואת המשורר והמבקר הספרותי ניקולה בואלו. עצותיו של בואלו תרמו להחלטתו של לה פונטן לכתוב את משליו. אן, דוכסית מונפסייה הזמינה את לה פונטן להתגורר אצלה בארמון לוקסמבורג בפריז, ושם כתב את ששת הספרים הראשונים של "המשלים" (1668). שמו הגיע לכל רחבי צרפת ורבים קראו את משליו.

בשנת 1673, לה פונטן הפך לבן חסותה של מאדאם דה לה סבלייה, שניהלה חוג ספרותי בביתה בפריז. בחוג זה השתתפו, בין היתר, מאדאם דה לה פאייט ומאדאם דה סבינייה. מאדאם דה לה סבלייה הזמינה את לה פונטן להתגורר בביתה. הוא נשאר שם עשרים שנה עד מותה בשנת 1693, ושם כתב את ששת הספרים האחרונים של "המשלים". המלך לואי ה-14 התנגד למינויו של לה פונטן לחבר האקדמיה הצרפתית בגלל ספרו "מעשיות" שהכיל סיפורים שנחשבו לא מוסריים לפי קנה המידה של האמונה הקתולית. לאחר שהמלך הסיר את התנגדותו, לה פונטן נבחר לאקדמיה הצרפתית בשנת 1683. בשנת 1692 לה פונטן חזר בתשובה וקיבל את מרותה של הכנסייה הקתולית. לה פונטן נפטר בפריז בשנת 1695 ונקבר בבית העלמין פר לשז.

יצירות

בנוסף ל"מעשיות" (1665, 1666, 1671 ו- 1674) לה פונטן כתב יצירות שונות בפרוזה ובחרוזים ומכתבים רבים. אך יצירתו הגדולה והעיקרית היא "המשלים" (1668, 1678 ו- 1693) שבחלקם הלך בעקבותיהם של איזופוס, הורטיוס, ג'ובאני בוקאצ'ו, לודוביקו אריוסטו, טורקוואטו טאסו, הקומדיות של ניקולו מקיאוולי, משלים מהתלמוד וספרי המדרש היהודים, והספרות ההודית העתיקה.

"זהו ספר המשלים השני שאני מציג בפני הציבור. עליי להודות שבחלקו הגדול נכתב בהשראתו של החכם ההודי פילפה." ז'אן דה לה פונטן, הקדמה לאוסף המשלים השני (1678).

אוסף המשלים הראשון שכלל 124 משלים נבחרים הופיע ב-31 במרץ 1668 והוקדש ללואי, יורש העצר הגדול, בנם בן השש של לואי הארבעה עשר, מלך צרפת ושל אשתו מריה תרזה מספרד. באוסף ראשון זה הכולל את ששת הספרים הראשונים, לה פונטן לא הרשה לעצמו לסטות בהרבה מיצירותיהם של המחברים שקדמו לו, אך בספרי המשלים המאוחרים יותר הרשה לעצמו יתר חופש, ובהם בעיקר גאוניותו באה על ביטויה.

ברבים מן המשלים לה פונטן שם את הדברים בפיהן של חיות המדברות ופועלות בסביבתן הטבעית. לה פונטן אמר: "אני משתמש בחיות כדי ללמד בני אדם." בכל אחד ממשליו קיים מוסר השכל: "הצדק תמיד עם החזק יותר." (הזאב והטלה). "הגזע הגרוע ביותר הוא הסופר." (הקוף). לה פונטן יודע גם לתאר את הנוף באופן ציורי ומדויק: "המים היו כה שקופים כמו בימים הכי יפים, ובמעלה ההר, בדרך חולית וקשה, שישה סוסים חזקים משכו מרכבה."

משליו הם מלאכת מחשבת של הספרות הצרפתית.

לה פונטן נחשב לאחד מגדולי כותבי המשלים בצרפת ובעולם. משליו שימשו כמודל ליצירותיהם של משלים מאוחרים יותר ובהם איוואן קרילוב.

תרגום לעברית של משלי לה-פונטן

שני תרגומים עיקריים של משלי לה-פונטן לעברית הם:

• כל משלי לה פונטן בתרגומו של יונתן רטוש, תשי"ט
• כל משלי לה פונטיין בתרגומו של ראובן וימר, 2007.

בנוסף לכך תורגמו אחדים מהמשלים על ידי מתרגמים נוספים, ובהם יהודה לייב גורדון, שמואל לייב גורדון ודורי מנור. ספרי ילדים רבים עם אוספים ממשליו יצאו לאור בעברית, בחלקם תורגם שמו כ"לה פונטיין".

ממשליו הידועים

• "הצרצר והנמלה"
• "השועל והעורב"
• "האדם והדוב"
• "השועל והענבים"
• "הזאב והטלה"
• "השועל והחסידה"
• "הזאב והכלב"
• "שני הפרדים"

קישורים חיצוניים

• קריאה פומבית של דורי מנור לתרגומו לשני משלים של לה-פונטן ("הצרצרה והנמלה" ו"העורב והשועל"), בארכיון האינטרנט(הקישור אינו פעיל, 3 ביולי 2021)
• הגנן ואדוניו, בתרגום יונתן רטוש (במקור באתר הארץ) בתאריך 31 במאי 2020 בשעה 8:39:23, בארכיון האינטרנט
• רשימת תרגומים לשירים של ז'אן דה לה פונטן באינדקס "פואטרנס" לתרגומי שירה
• ז'אן דה לה פונטן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• כתבי ז'אן דה לה פונטן בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• ז'אן דה לה פונטן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• ז'ן דה לה פונטן (1621-1695), דף שער בספרייה הלאומית
• ז'אן דה לה פונטן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• ז'אן דה לה פונטן, באתר AllMovie (באנגלית)
• ז'אן דה לה פונטן, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• ז'אן דה לה פונטן, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• ז'אן דה לה פונטן, באתר Discogs (באנגלית)