ותערב

ותערב
וְתֵעָרֵב לְפָנֶיךָ עֲתִירָתֵנוּ כְּעוֹלָה וּכְקָרְבָּן. אָנָּא רַחוּם, בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים הָשֵׁב שְׁכִינָתְךָ לְצִיּוֹן (עִירֶךָ) וְסֵדֶר הַעֲבוֹדָה לִירוּשָׁלָיִם. וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ בְּשׁוּבְךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים, וְשָׁם נַעֲבָדְךָ בְּיִרְאָה כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת. בָּרוּך אַתָּה ה' שֶׁאוֹתְךָ לְבַדְּךָ בְּיִרְאָה נַעֲבֹד.

ותערב לפניך עתירתנו היא תוספת לברכת עבודה הנהוגה בנוסח אשכנז בחזרת הש"ץ של תפילת מוסף ביום טוב. היא כוללת הרחבה של נוסח הברכה, וכן שינוי חתימת הברכה מ"המחזיר שכינתו לציון" ל"שאותך לבדך ביראה נעבוד". מקור התוספת בנוסח ארץ ישראל הקדום.

מקור הנוסח

על פי מסקנות החוקרים, מקור הנוסח של "ותערב" הוא נוסח ארץ-ישראלי של ברכת העבודה (אף שבסידורים שנמצאו בגניזה הקהירית לא מופיע נוסח זה בברכה), והוא מופיע כנוסח הברכה במדרש. לפי מסקנתו של אורי ארליך, נוסח זה הוא עיבוד של הנוסח הארץ ישראלי המצוי, המופיע אף הוא במדרשים אחדים, "שכון בציון מהרה יעבדוך בניך בירושלים", שהוא כנראה הנוסח ששימש עוד כאשר בית המקדש השני עמד על תלו. כאשר עבר זמן רב מאז החורבן, הרגישו המתפללים צורך לעבד את הנוסח כדי שיבקש ישירות על חזרת העבודה והשכינה, ולכן יצרו את הנוסח המעובד, אולם נוסח זה לא תפס בציבור והנוסח הישן נותר נפוץ יותר (למעט לצד העתקות של פיוטים). במקומות אלה מופיע המשפט "השב שכינתך לציון עירך וסדר העבודה לירושלים", לעיתים בצירוף הפתיחה "אנא רחום". שולמית אליצור הביאה ראיות לכך שאף משפט הפתיחה "ותערב עליך עתירתנו כעולה וכקרבן" היה מצוי בארץ ישראל במאה השמינית, בימי רבי פינחס בן יעקב הכהן.

שינוי חתימת הברכה

כאמור, נוסח "ותערב" שהתקבל במנהג אשכנז כולל את שינוי חתימת הברכה הרגילה, "המחזיר שכינתו לציון" לחתימה "שאותך לבדך ביראה נעבוד". הפוסקים מציינים שנוסח החתימה השונה "שאותך לבדך ביראה נעבוד", מבוסס על חתימת ברכת העבודה שנהגה בזמן שבית המקדש היה קיים (אז לא ניתן היה לומר "המחזיר שכינתו לציון" כבימינו). בירושלמי חתימה זו מופיעה כחתימת ברכת העבודה לאחר קריאת התורה של הכהן הגדול בבית המקדש ביום הכיפורים. זו גם החתימה שנהגה בנוסח ארץ ישראל אף לאחר החורבן, כפי שעולה מסידורי הגניזה הקהירית. כחתימות (ונוסחאות בכלל) ארץ ישראליות נוספות, הגיעה החתימה לאשכנז והפכה שם לחתימה משנית שמשמשת כחתימה חילופית לחתימה העיקרית, הבבלית, עבור ימים מיוחדים.

הפוסקים קשרו בין אמירת החתימה מימי המקדש, לברכת כהנים שאף היא שריד מעבודת המקדש, וראה עוד על כך לקמן.

שינוי זה בחתימת הברכה גרר בקורת הלכתית בקרב חלק מהפוסקים, ובראשם הגר"א. בשל התנגדות זו, רבים, בעיקר בארץ ישראל, נוהגים לומר "ותערב" מבלי לשנות את החתימה, בנוסח הזה:

וְתֵעָרֵב לְפָנֶיךָ עֲתִירָתֵנוּ כְּעוֹלָה וּכְקָרְבָּן. אָנָּא רַחוּם, בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים הָשֵׁב שְׁכִינָתְךָ לְצִיּוֹן עִירֶךָ וְסֶדֶר הַעֲבוֹדָה לִירוּשָׁלַיִם, וְשָׁם נַעֲבָדְךָ בְּיִרְאָה כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת. וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ בְּשׁוּבְךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים, בָּרוּך אַתָּה ה' הַמַּחֲזִיר שְׁכִינָתוֹ לְצִיּוֹן.

בנוסח איטליה אומרים חתימת "שאותך לבדך ביראה נעבוד" בחזרת הש"ץ בכל פעם בה אומרים פיוטי קרובות.

מועדי הוספת ותערב

בנוסח צרפת שולב נוסח "ותערב" בתוך הנוסח הקבוע של ברכת עבודה בכל יום, אך ללא שינוי החתימה (בדומה לנוסח המאוחר שהובא לעיל), ובתפילות ראש השנה ויום הכיפורים נאמר "ותערב" בגרסתו המלאה כולל החתימה הייחודית.

ב"מנהגי וורמייזא ומגנצא, דבי רש"י ורבותיו, ומנהגי אשכנז של הרקח" מופיע כי אומרים ותערב במוסף של כל יום טוב, וביום הכיפורים בכל תפילות היום, וכן במחזור אסמטרדם, המייצג את מנהג קולוניה בימי הביניים.

המהרי"ל כתב גם הוא לאומרו בתפילת מוסף של יום טוב, אך לא בשחרית, וכך גם ביום כיפור (אף על פי שלשיטתו נושאים בה כפיים). בנוסף כתב לאומרה בתפילת נעילה ביום כיפור. במנהג פפד"מ נהגו במנהג הממצע בין שני המנהגים הקודמים, ואמרו "ותערב" במוסף בכל יום טוב (אך לא בשחרית), וביום הכיפורים אף בשחרית ובנעילה (אך לא במנחה).

במנהג אשכנז המזרחי, שהוא המנהג הנפוץ כיום, נוהגים לומר "ותערב" רק בתפילת מוסף של יום טוב ויום הכיפורים, ואף לא בנעילה.

קשר לברכת כהנים

במהלך הדורות התקבע קשר בין הוספת "ותערב" לאמירת ברכת כהנים. הקשר הוסבר בכך שברכת כהנים היא השריד האחרון של עבודת בית המקדש שמתקיים גם לאחר חורבנו, ועל כן מבקשים במיוחד על חזרת העבודה כאשר מברכים ברכת כהנים, ואף חותמים בברכה בנוסח שמקורו בעבודת המקדש. להשערת עזרא פליישר, גם אמירת "ותערב" או נוסח דומה לו כחלק מאמירת קרובות כמתועד בגניזה (כדלעיל), מטרתה הייתה להזכיר לכהנים שעליהם לעלות לדוכן לברכת כהנים, מחשש שבשל הפיוט הם לא ישימו לב שעליהם לעלות. עם זאת, בימי הביניים ככל הנראה קשר זה לא היה ברור מאליו, ובמחזור וורמס מצוין "ותערב" בתפילות מוסף בלבד אף על פי שמצוינת בו ברכת כהנים גם בתפילות שחרית של יום טוב, כמנהג אשכנז המערבי; גם במנהג קולוניה שנזכר לעיל, מופיע "ותערב" בתפילות מוסף ולא בשחרית למרות שנשיאת כפים הייתה גם בשחרית, ומאידך הוא מופיע בתפילת מנחה של יום הכיפורים, למרות שאין בה ברכת כהנים כלל.

בשל כך, מועד אמירת "ותערב" נקבע על פי התפילות בהן אמרו ברכת כהנים. בנוסח אשכנז נהוג שאין אומרים ברכת כהנים אלא ביום טוב, וברוב הקהילות רק בתפילת מוסף בו, וגם "ותערב" נאמר בתפילות אלה. כאשר ישנם חריגים לכלל זה, המנהגים נחלקו אם אומרים ותערב בהתאם לברכת כהנים או לא. כאמור, בנוסח אשכנז המערבי נוהגים לישא כפים בכל הימים הטובים גם בשחרית וגם במוסף,, אך לא אומרים "ותערב" בשחרית. חריג לכך הוא שביום כיפור נוהגים ברוב קהילות אשכנז המערבי לומר ותערב בכל שלש הפעמים שנושאים כפיים - בשחרית, במוסף ובנעילה.

ישנו מנהג, המופיע במקצת מחזורים, שאין אומרים ותערב אפילו במוסף יום טוב, אם חל יום טוב בשבת. דבר זה נובע ככל הנראה ממנהג אחר המוזכר בפוסקים שלא לשאת כפיים ביו"ט שחל בשבת, והוא ביטוי נוסף לקשר בין ברכת כהנים לאמירת ותערב.

דין נוסף הנובע מכך הוא פסק מהר"ם לובלין שלא אומרים ותערב אפילו בתפילה בה עקרונית ישנה ברכת כהנים, אם אין כהנים בבית הכנסת בפועל.

לקריאה נוספת

• הרב יעקב אפשטיין, שו"ת חבל נחלתו, חלק יח, סימן ג.
• צבי רייזמן, רץ כצבי – ירח האיתנים, סימן י' (נדפס גם בספרו רץ כצבי ח"ב, סימן כ).
• הרב אליעזר מלמד, "תפילת מוסף – ותערב", פניני הלכה, כרך מועדים, פרק ב, סעיף ט.
• יצחק לנדיס, "תעלומת ותערב", ברכת העבודה בתפילת העמידה: עיונים בנוסחיה ובתולדותיה, המכון למדעי היהדות ע"ש מנדל, האוניברסיטה העברית, תשע"ח, עמ' 88–95.
• יוסף ויכלדר, הכל על תפלת 'ותערב' הנאמרת בימים טובים, המבשר תורני, שבועות תש"ף.