ורנר הייזנברג

ורנר הייזנברג
Werner Heisenberg
	הייזנברג בסביבות 1927
לידה	5 בדצמבר 1901; וירצבורג, ממלכת בוואריה, הקיסרות הגרמנית
פטירה	1 בפברואר 1976 (בגיל 74); מינכן, בוואריה, גרמניה המערבית
ענף מדעי	פיזיקה
מקום מגורים	גרמניה
מקום קבורה	ולדפרידהוף מינכן
מקום לימודים	גימנזיית מקסימיליאן במינכן (1920); אוניברסיטת מינכן (1923) ;
מנחה לדוקטורט	ארנולד זומרפלד
מוסדות	אוניברסיטת גטינגן (1924–1924); אוניברסיטת סנט אנדרוז (1955–1956); אוניברסיטת מינכן (1958–1958); מכון מקס פלנק לפיזיקה (1946–1970); אוניברסיטת הומבולדט של ברלין (1941–1941); אוניברסיטת קופנהגן (1926–1927); אוניברסיטת לייפציג (1927–1941); פרויקט הגרעין של גרמניה הנאצית (1941–1945) ;
תלמידי דוקטורט	אדוארד טלר, Hans Werner Fiedler, Ludwig Bewilogua, Gerhard Börner, Viktor Alexander Garten, Fritz Kluge, Edwin Karl Gora, Horst Müller, Detlof Julius Alexander Ponsonby Lyon, Willem van der Grinten, Hildegard Geest, Gerhard Martin, Otto Günther, פרידווארדט וינטרברג, Hermann Arthur Jahn, רודולף פיירלס, פליקס בלוך, קארל פרידריך פון וייצזקר, Werner Güttinger, Wang Foh-San, Richard John Eden, בפסקה זו 9 רשומות נוספות שטרם תורגמו
פרסים והוקרה	אות מסדר ההצטיינות במדעים ואמנויות של גרמניה; היכל התהילה של המחקר הגרמני (2009); פור לה מריט; Romano Guardini award (1973); פרס זיגמונד פרויד (1970); מדליית הזהב הבין-לאומית ע"ש נילס בוהר (1970); הצלב הגדול של מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (1964); הצלב הגדול של מסדר אלפונסו העשירי החכם (1960); מסדר ההצטיינות הבווארי; חבר זר של החברה המלכותית (28 באפריל 1955); מדליית מקס פלאנק (1933); פרס נובל לפיזיקה (1932); מדליית מאטאוצ'י (1929); honorary golden medal of the state capital Munich ;
בן או בת זוג	אליזבת הייזנברג (29 באפריל 1937–?)
צאצאים	יוכן הייזנברג, Christine Mann, ברברה הייזנברג, וולפגנג הייזנברג, מרטין הייזנברג, (אנה) מריה הייזנברג, ורנה הייזנברג
תרומות עיקריות
	יצירתה של מכניקת המטריצות, עקרון האי-ודאות
חתימה

ורנר קרל הייזנברג (בגרמנית: Werner Karl Heisenberg;‏ 5 בדצמבר 1901 – 1 בפברואר 1976) היה פיזיקאי גרמני, ממניחי היסודות למכניקת הקוונטים, חתן פרס נובל לפיזיקה לשנת 1932. היה שותף בכיר בפרויקט הגרעין של גרמניה הנאצית. ידוע במיוחד בזכות עקרון האי-ודאות הנקרא על שמו.

ביוגרפיה

ורנר הייזנברג נולד ב-1901 בווירצבורג שבצפון בוואריה. למד פיזיקה באוניברסיטת מינכן יחד עם ידידו וולפגנג פאולי, בהדרכת ארנולד זומרפלד, מגדולי התאורטיקנים של זמנו. משם עבר לאוניברסיטת גטינגן, והלאה לקופנהגן, שם היה בשנת 1922 לתלמידו של נילס בוהר.

עבודתו על מכניקת הקוונטים

בשנת 1925 פיתח הייזנברג יחד עם מקס בורן ופסקואל יורדן את מכניקת המטריצות שהפכה לאחד היסודות למכניקת הקוונטים. כעבור זמן קצר הציעו ארווין שרדינגר ופול דיראק גישות חלופיות, והראו כי גישותיהם זהות ביסודן לגישתו של הייזנברג. עבודתו זו זיכתה אותו בפרס נובל לפיזיקה ב־1932.

בשנת 1927 פרסם הייזנברג תגלית חשובה נוספת, את עקרון האי-ודאות, הקרוי על שמו. ב-23 בפברואר הוא תיאר אותו במכתב לוולפגאנג פאולי, וכעבור כחודש שלח מאמר מדעי לפרסום.^[1] הייזנברג הוכיח כי יש זוגות של משתנים (הקרויים "צמודים"), המתייחסים לתכונות של מערכת קוונטית. זוגות אלה מאופיינים בתכונה מיוחדת במינה, שלא הייתה דומה לעולם שלפני מכניקת הקוונטים: ככל שמצבו של אחד המשתנים בזוג כזה ידוע בוודאות גבוהה יותר, כן מצבו של בן זוגו ידוע בוודאות מועטה יותר. לדוגמה, ככל שמקומו של אלקטרון ידוע בדיוק רב יותר, כן התנע שלו ידוע במידה פחותה של דיוק. הייזנברג קבע כי אין זו בעיה של מדידה, שאולי תיפתר עם שכלול השיטות והמכשירים, אלא זו תכונה בסיסית ומהותית של הטבע. עקרון האי-ודאות השפיע עמוקות על הפיזיקה ועל הפילוסופיה. העיקרון משפיע בצורה ניכרת רק על מדידות בסדר גודל של קבוע פלאנק, והשפעתו זניחה בסדרי גודל גדולים יותר.

תחת השלטון הנאצי

לאחר עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, הוטרד הייזנברג על ידי גורמים נאציים שכינו אותו "יהודי לבן" ותקפו אותו על שלימד את "הפיזיקה היהודית" שהייתה מזוהה עם אלברט איינשטיין, הנוגדת את הפיזיקה הגרמנית של פיליפ לנארד. לבקשתו, נערכה בדיקה על ידי היינריך הימלר מפקד האס אס, והלה טיהר את שמו בעיני הנאצים, דבר שהפסיק את ההתקפות עליו.

בתחילת מלחמת העולם השנייה בחר הייזנברג להישאר בגרמניה, לטענתו, ממניעים פטריוטיים. נילס בוהר התאכזב קשות מצעדו של הייזנברג ולא הסתיר זאת. למרות זאת, במשך תקופת מלחמת העולם השנייה היו חילופי מכתבים בין השניים. בשנות מלחמת העולם השנייה עמד הייזנברג בראש מכון הקייזר וילהלם לפיזיקה באוניברסיטת הומבולדט בברלין, והיה שותף לתוכנית הגרמנית לפיתוח נשק גרעיני. ב-4 ביוני 1942 נפגש הייזנברג עם שר החימוש הנאצי אלברט שפר לגבי אפשרויות פיתוח נשק גרעיני והציג בפני שפר את הקשיים הטכנולוגיים לפתח נשק גרעיני עקב הזמן הרב והחומרים הרבים הנדרשים למשימה. שפר ציין ביומנו שהייזנברג אמר שיש באירופה רק ציקלוטרון אחד קטן, הנמצא בפריז, דבר אשר יקשה מאוד על שימוש בו תחת מעטה סודיות. בעקבות פגישה זאת, הורחק הייזנברג מעבודה על תוכנית הגרעין הנאצית והתרכז במחקר תאורטי על שימושים באנרגיה גרעינית.

לאחר המלחמה נראה היה כי תפקידו במאמץ המלחמה הנאצי שנוי במחלוקת, במיוחד בשאלה מדוע העריך שגרמניה לא תוכל טכנולוגית לייצר פצצה גרעינית. ראיות של צבא בעלות הברית, אשר עקבו בשלב מסוים אחרי תוכניות הגרעין של גרמניה, מציגות הקלטה של הייזנברג בה הוא אומר בשיחת טלפון לאנשי המפלגה הנאצית כי דרושות טונות של אורניום לשם פיתוח פצצה אחת, לכן אין פיתוח הפצצה אפשרי בזמן כה קצר. הביוגרף של הייזנברג טען שהייזנברג עשה כמיטב יכולתו לשבש את התוכנית לפיתוח פצצה אטומית גרמנית, ועל כן העריך שהדבר בלתי ישים. אבל היו שאמרו, לדוגמה, ג'רמי ברנשטיין בספרו "מועדון האורניום של היטלר", כי עשה כמיטב יכולתו לקדם את פצצת הגרעין הגרמנית, והתוכנית נכשלה רק בגלל היעדר אמצעים, ובגלל גישה תאורטית שהוכחה כחסרת תוחלת. נילס בוהר, מורו וידידו של הייזנברג, ציין שהתרשם בפגישתו איתו במהלך המלחמה כי הלה היה נלהב ביותר מהרעיון לקדם את פצצת האטום הגרמנית.

לאחר המלחמה

לאחר הניצחון על גרמניה, עצרו האמריקאים עשרה מבכירי הפיזיקאים הגרמנים, בתוכם הייזנברג, ושיכנו אותם בחווילה (Farm Hall) באזור קיימברידג' באנגליה. הפיזיקאים נעצרו במטרה למנוע מהרוסים לשים עליהם את ידם ובמיוחד למנוע ממידע על פרויקט הגרעין לדלוף עד תום המלחמה נגד יפן. הפיזיקאים זכו ליחס טוב שכלל מגרשי טניס ופסנתר, ומתקני ציתות עקבו אחרי השיחות ביניהם. אין בתמלולים של השיחות עדות לכך שהייזנברג או הפיזיקאים האחרים ניסו לשבש את תוכנית הגרעין הנאצית. לעומת זאת, יש בתמלילים עדות לכך שהייזנברג היה מודע למדיניות הרצח הנאצית.

אחרי המלחמה התמנה הייזנברג למנהלו של מכון מקס פלאנק לחקר הפיזיקה, והקדיש את רוב זמנו לעיון בשאלות הפילוסופיות העולות ממכניקת הקוונטים.

אזכורים בתרבות

ורנר הייזנברג הוא ההשראה לכינוי "הייזנברג", האלטר אגו של וולטר וייט, הדמות הראשית בסדרה "שובר שורות".^[2]

בשנת 2023 גולם הייזנברג על ידי מתיאס שווייגהופר בסרטו של כריסטופר נולאן, "אופנהיימר".

סיפורה זוכה פרס גפן לשנת 2011 של הסופרת קרן לנדסמן, שפורסם בכתב העת המקוון "בלי פאניקה", נקרא "הגורגונה של הייזנברג".^[3]

לקריאה נוספת

טוביאס הירטר, עידן האי־ודאות – איך גילו גדולי הפיזיקאים את עולם הקוונטים 1895–1945, ספרי עליית הגג וידיעות ספרים, 2023.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ורנר הייזנברג בוויקישיתוף

ורנר הייזנברג, באתר פרס נובל (באנגלית)
ורנר הייזנברג, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה
ורנר הייזנברג, באתר MacTutor (באנגלית)
‏BioCast - אלף אישים באלף שניות: ורנר הייזנברג, באתר iCast‏, 5 במאי 2011
איתי נבו, מכון דוידסון לחינוך מדעי, המדען שניסה לייצר פצצת אטום עבור הנאצים, באתר ynet, 4 בדצמבר 2021
ורנר הייזנברג, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
ורנר הייזנברג, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

לקריאה נוספת

Werner Heisenberg, The Physical Principles of the Quantum Theory, Dover, New York, 1949

הערות שוליים

^ This Month in Physics History, www.aps.org (באנגלית)
^ Beyond Breaking Bad: Meet the real Heisenberg, theweek.com, ‏2013-10-01 (באנגלית)
^ בלי פאניקה » הגורגונה של הייזנברג

[1] This Month in Physics History, www.aps.org (באנגלית)

[2] Beyond Breaking Bad: Meet the real Heisenberg, theweek.com, ‏2013-10-01 (באנגלית)

[3] בלי פאניקה » הגורגונה של הייזנברג

[1]

[2]

[3]

זוכי פרס נובל לפיזיקה
1901‏-1925	רנטגן (1901) • לורנץ, זימן (1902) • בקרל, פ' קירי, מ' קירי (1903) • ריילי (1904) • לנארד (1905) • תומסון (1906) • מייקלסון (1907) • ליפמן (1908) • מרקוני, בראון (1909) • ואלס (1910) • וין (1911) • דאלן (1912) • אונס (1913) • לאואה (1914) • ה' בראג, ל' בראג (1915) • לא חולק (1916) • ברקלה (1917) • פלאנק (1918) • שטארק (1919) • גיום (1920) • איינשטיין (1921) • בוהר (1922) • מיליקן (1923) • סיגבאן (1924) • פרנק, הרץ (1925)
1926‏-1950	פרן (1926) • קומפטון, וילסון (1927) • ריצ'רדסון (1928) • ברויי (1929) • רמאן (1930) • לא חולק (1931) • הייזנברג (1932) • שרדינגר, דיראק (1933) • לא חולק (1934) • צ'דוויק (1935) • הס, אנדרסון (1936) • דייוויסון, תומסון (1937) • פרמי (1938) • לורנס (1939) • לא חולק (1942–1940) • שטרן (1943) • רבי (1944) • פאולי (1945) • ברידג'מן (1946) • אפלטון (1947) • בלקט (1948) • יוקאווה (1949) • פאוול (1950)
1951‏-1975	קוקרופט, וולטון (1951) • בלוך, פרסל (1952) • זרניקה (1953) • בורן, בותה (1954) • לם, קוש (1955) • שוקלי, ברדין, בראטיין (1956) • יאנג, לי (1957) • צ'רנקוב, פרנק, תם (1958) • סגרה, צ'מברלין (1959) • גלייזר (1960) • הופסטדטר, מסבאואר (1961) • לנדאו (1962) • ויגנר, גופרט-מאייר, ינסן (1963) • טאונס, באסוב, פרוכורוב (1964) • טומונאגה, שווינגר, פיינמן (1965) • קסטלר (1966) • בתה (1967) • אלוורז (1968) • גל-מאן (1969) • אלפוון, נל (1970) • גאבור (1971) • ברדין, קופר, שריפר (1972) • אסאקי, גיאור, ג'וזפסון (1973) • רייל, יואיש (1974) • בוהר, מוטלסון, ריינווטר (1975)
1976‏-2000	ריכטר, טינג (1976) • אנדרסון, מוט, ולק (1977) • קפיצה, פנזיאס, וילסון (1978) • גלאשו, סלאם, ויינברג (1979) • קרונין, פיץ' (1980) • בלומברגן, שולוב, סיגבאן (1981) • וילסון (1982) • צ'נדארסקאר, פולר (1983) • רוביה, מיר (1984) • קליצינג (1985) • רוסקה, ביניג, רורר (1986) • בדנורץ, מילר (1987) • לדרמן, שוורץ, שטיינברג (1988) • רמזי, דמלט, פאול (1989) • פרידמן, קנדול, טיילור (1990) • דה-זֶ'ן (1991) • שרפק (1992) • האלס, טיילור (1993) • ברוקהאוז, שול (1994) • פרל, ריינס (1995) • לי, אושרוף, ריצ'רדסון (1996) • צ'ו, טנוג'י, פיליפס (1997) • לפלין, שטורמר, צוי (1998) • 'ט הופט, פלטמן (1999) • אלפרוב, קרמר, קילבי (2000)
2001-היום	קורנל, קטרלה, וימן (2001) • דייוויס, קושיבה, ג'אקוני (2002) • אבריקוסוב, גינזבורג, לגט (2003) • גרוס, פוליצר, וילצ'ק (2004) • גלאובר, הול, הנש (2005) • מאת'ר, סמוט (2006) • פר, גרינברג (2007) • נאמבו, קובאיאשי, מסקאווה (2008) • קאו, בויל, סמית' (2009) • גיים, נובסלוב (2010) • פרלמוטר, שמידט, ריס (2011) • הרוש, וינלנד (2012) • אנגלר, היגס (2013) • אמאנו, אקסאקי, נקמורה (2014) • קג'יטה, מקדונלד (2015) • ת'אולס, הולדיין, קוסטרליץ (2016) • וייס, בריש, ת'ורן (2017) • אשקין, מורו, סטריקלנד (2018) • קלו, מאיור, פיבלס (2019) • פנרוז, גז, גנצל (2020) • מנבה, האסלמן, פאריזי (2021) • אספה, קלאוזר, ציילינגר (2022) • אגוסטיני, קראוס, ל'ווילייה (2023) • ג'ון ג'וזף הופפילד, ג'פרי הינטון (2024)