וריאציות גולדברג

דף השער של "וריאציות גולדברג" (הוצאה ראשונה))

וריאציות גולדברג, רי"ב 988, הוא קובץ של אריה ו-30 וריאציות לצ'מבלו מאת יוהאן סבסטיאן באך. היצירה יצאה לאור לראשונה בשנת 1741 כסדרה, שבאך קרא לה Clavier-Übung ("תרגילים למקלדת") והיא נחשבת לאחת הדוגמאות החשובות ביותר לצורת הווריאציה. היא קרויה על שם יוהאן גוטליב גולדברג, ואפשר שהוא היה הראשון שביצע אותה.

חיבור הווריאציות

סיפור חיבורן של הווריאציות מקורו בביוגרפיה מוקדמת של באך, מאת יוהאן ניקולאוס פורקל:

[על יצירה זו] עלינו להודות ליוזמתו של השגריר הרוסי לשעבר לחצר הנסיך הבוחר של סקסוניה, הרוזן קייזרלינג, שהרבה לבקר בלייפציג והביא עמו לשם את גולדברג, שנזכר קודם, במטרה לאפשר לו לקבל הכשרה מוזיקלית אצל באך. הרוזן היה חולני וסבל מנדודי שינה. בזמנים כאלה נדרש גולדברג, שהתגורר עמו בביתו, לבלות את הלילה בחדר הסמוך לחדר השינה של הרוזן, כדי לנגן לפניו כששנתו נודדת... פעם הזכיר הרוזן בנוכחות באך, שהיה רוצה לקבל אי-אילו יצירות מקלדת בשביל גולדברג, שתהיינה נוחות לאוזן ומצהילות לב די הצורך לעודד מעט את רוחו כשנודדת שנתו בלילות. באך סבר, שהדרך הטובה ביותר למלא משאלה זו תהיה באמצעות וריאציות, שבכתיבתן ראה עד אז מטלה כפויית טובה בגלל המסד ההרמוני החוזר על עצמו. אבל היות שבמועד זה כבר היוו כל יצירותיו מופת של אמנות, גם הווריאציות הללו יצאו כך מתחת ידו. אף על פי כן, הוא לא שב לכתוב עוד יצירה מסוג זה. מכאן ואילך, נהג הרוזן לכנותן הווריאציות שלו. הוא מעולם לא נלאה מהן ובמשך זמן רב, פירושם של לילות חסרי שינה היה: ,גולדברג חביבי, נגן-נא לי אחת מן הווריאציות שלי.' אפשר שבאך לא זכה שוב לגמול כזה על שום יצירה אחרת שחיבר. הרוזן העניק לו גביע זהב ממולא ב-100 לואידורים (מטבעות זהב). ועם זאת, אפילו הייתה המתת גדולה אלף מונים, לא היה בכך כדי לבטא נכונה את ערכן האמנותי

.

פורקל כתב את הביוגרפיה הזו בשנת 1802, יותר מ-60 שנה אחרי התרחשות האירועים הנזכרים בה, ודיוקה מוטל בספק. העדר הקדשה בדף השער של "אריה ווריאציות" אף הוא עושה את סיפור ההזמנה לבלתי סביר. גילו של גולדברג בזמן פרסום הווריאציות (14 שנים) הוזכר גם הוא כיסוד לפקפק בסיפור של פורקל, אם כי הנער היה מוכר כנגן מקלדת מוכשר שהצטיין בקריאה מן הדף. במחקר עדכני רחב-יריעה טוען חוקר המקלדת ויצירות באך פיטר ויליאמס, כי סיפורו של פורקל בדוי מראשית עד אחרית.

האריה שלה נכתבו הווריאציות לא נכתבה, לדברי ארנולד שרינג, על ידי באך. ספרות מחקר מאוחרת יותר (כמו ההוצאה בעריכת כריסטוף וולף) גורסת, שאין יסוד לספקות כאלה.

הוצאה לאור

באופן יוצא דופן לגבי יצירות באך, יצאו וריאציות גולדברג לאור עוד בחייו, בשנת 1741. המו"ל היה ידידו של באך, בלתאזאר שמידט מנירנברג. שמידט הדפיס את היצירה באמצעות גלופות נחושת חרוטות (במקום להשתמש בסדר זחיח); מכאן שהתווים בהוצאה הראשונה כתובים בכתב ידו של שמידט עצמו. ההוצאה מכילה טעויות הדפסה שונות.

בדף השער, הנראה בתמונה לעיל, נאמר בגרמנית:

Clavier Ubung / bestehend / in einer ARIA / mit verschiedenen Veraenderungen / vors Clavicimbal / mit 2 Manualen. / Denen Liebhabern zur Gemüths- / Ergetzung verfertiget von / Johann Sebastian Bach / Königl. Pohl. u. Churfl. Saechs. Hoff- / Compositeur, Capellmeister, u. Directore / Chori Musici in Leipzig. / Nürnberg in Verlegung / Balthasar Schmids

"תרגילי מקלדת, המכילים אריה עם וריאציות שונות לצ'מבלו בעל שתי מקלדות, שחוברו למען מביני דבר לרענן את רוחם, מאת יוהאן סבסטיאן באך, מלחין חצר המלוכה של פולין וחצר הנסיך הבוחר של סקסוניה, קאפלמייסטר וממונה על המוזיקה הכוראלית בלייפציג, נירנברג. בלתאזאר שמידט, מו"ל."

ב"תרגילי מקלדת" יש הסבורים, שבאך מיקם את ה"ווריאציות" כחלק הרביעי בסדרה של יצירות מקלדת (עוגב וצ'מבלו) (כשבחלק הראשון בסדרה נמצאות שש הפרטיטות, רי"ב 825-830, בשני הקונצ'רטו האיטלקי, רי"ב 971 ו"אוברטורה בסגנון צרפתי", רי"ב 831 ובחלק השלישי סדרה של פרלודים כוראליים לעוגב, משובצים בין פרלוד ופוגה במי במול מז'ור. כיוון שבאך לא הגדיר בפירוש את ה"ווריאציות" כחלק הרביעי, העניין עומד לדיון.

תשעה-עשר עותקים של ההוצאה הראשונה שרדו עד ימינו, שהיקר ביותר בהם הוא ה-"handexemplar", השמור בספריה הלאומית של צרפת בפריז וכולל תיקונים ותוספות שנעשו בידי המלחין, כולל נספח עם ארבעה-עשר קאנונים המבוססים על שמונת צלילי הבס הראשונים של האריה, רי"ב 1087.

העותקים האלה מספקים למעשה לעורכים בני ימינו את המידע היחיד, שיכול לסייע להם בשחזור כוונותיו של באך; הפרטיטורה הכתובה ביד לא שרדה. עותק כתוב ביד של האריה בלבד נמצא ב"ספר של אנה מגדלנה". כריסטוף וולף מעלה סברה, על יסוד ראיות של כתב-יד, שאנה מגדלנה העתיקה את האריה מן הפרטיטורה בכתב ידו של באך בסביבות 1740; היא מופיעה על שני דפים, שהושארו ריקים לפני כן.

צורה

האריה כוללת 32 תיבות שמתחלקות לשני חלקים שווים באורכם, שכל אחד מהם מתחלק גם הוא לשני חצאים. אחרי תצוגה של האריה בפתיחת היצירה, מגיעות שלושים וריאציות בזו אחר זו, בכל אחת 32 תיבות.

הווריאציות אינן עוקבות אחר המלודיה של האריה, אלא עושות שימוש בקו הבס ובהולכת האקורדים שלה. מסיבה זו נוהגים להגדיר את היצירה כשאקון - בהבדל אחד, שנושא השאקון נמשך בדרך כלל לא יותר מארבע תיבות, בעוד שהאריה של באך מחולקת לשני קטעים בני שש-עשרה תיבות, כל אחד מהם חוזר על עצמו.

קו הבס נרשם בתווים בידי רלף קירקפטריק בהוצאה שלו לביצוע כדלהלן:

הספרות שמעל התווים מציינות את ההיפוך של האקורד כפי שהוא מוגדר במערכת של בס ממוספר; במקום שספרות מופרדות בפסיק, הן מציינות אופציות שונות שמשמשות בווריאציות שונות. במקום שיש סולמית מעל התו, ישנו אקורד שאחד מהתוים שלו מוגבה בחצי טון (לרוב אקורד מז'ורי במקום מינורי הטבעי לסולם).

כל וריאציה שלישית בסדרה של 30 היא קאנון בהתאם לתבנית עולה (3, 6, 9, 12, 15, 18, 21, 24 ו-27). על כן, וריאציה מס' 3 היא קאנון באוניסונו, וריאציה מס' 6 היא קאנון הסקונדה (הכניסה השנייה מתחילה במרווח של סקונדה מעל הכניסה הראשונה), וריאציה מס' 9 היא קאנון בטרצה, וכן הלאה עד לווריאציה מס' 27, שהיא קאנון בנונה. הווריאציה האחרונה, במקום להיות כצפוי קאנון בדצימה, היא קוודליבט, תערובת חופשית של מלודיות שונות (בווריאציות גולדברג, באך שילב בין שני שירים עממיים גרמניים), שמטרתה על פי רוב לבדח את המאזין.

כמו שרלף קירקפטריק מציין, הווריאציות שבין הקאנונים מסודרות גם הן בתבנית. אם נשים בצד את חומר ההתחלה והסיום של היצירה (ביתר פירוט, האריה, הווריאציות הראשונה והשנייה, הקוודליבט והאריה דה קאפו), החומר שנותר מסודר כדלהלן: הווריאציות המופיעות מיד לאחר כל אחד מהקאנונים הן קטעים גנריים מסוגים שונים, ביניהם שלושה מחולות בארוק (4, 7, 19); פוגטה (10); אוברטורה צרפתית (16); ושתי אריות מעוטרות ליד ימין (13, 25), כמו כן גם וריאציות מס' 22 ו-28 הן קטעים גנריים. הווריאציות הממוקמות "שתיים" לאחר כל אחד מהקאנונים (5, 8, 11, 14, 17, 20, 23, 26 ו-29) הן מה שקירקפטריק מכנה "ערבסקות"; הן וריאציות בקצב מהיר ומלא חיים, במידה רבה של שיכולי-ידיים. הדפוס המשולש הזה - קאנון, קטע גנרי, ערבסק - חוזר בסך הכל תשע פעמים, עד שהקוודליבט שובר את המחזור. וריאציות גולדברג נכתבו בסול מז'ור, אך שלוש מבין הווריאציות (15, 21, 25) נכתבו בסול מינור: וריאציה מס' 15 היא קאנון בקווינטה, וריאציה מס' 21 היא קאנון בספטימה ואילו וריאציה מס' 25 היא הווריאציה הכי ארוכה ואיטית שנכתבה על ידי באך ובגלל התוכן שבה היא נקראת גם בשם הפנינה השחורה.

בסוף שלושים הווריאציות, באך כותב אריה דה קאפו אל פינה, כלומר, הנגן נדרש לחזור אל ההתחלה ("דה קאפו") ולנגן שוב את האריה לפני שיסיים את היצירה.

עיבוד

פרוצ'ו בוזוני הציע לקצץ שמונה מן הווריאציות לצורך "ביצוע קונצרטנטי", ואף שכתב מהותית קטעים רבים. העיבוד שנוי במחלוקת, אך הודפס לא מכבר מחדש.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא וריאציות גולדברג בוויקישיתוף

• מידע על היצירה "וריאציות גולדברג" באתר מיוזיק בריינז
• מידע על הקומפוזיציה "וריאציות גולדברג" באתר AllMusic
• וריאציות גולדברג אוניברסיטת אורגון
• חגי חיטרון, הצמד יערה טל ואנדריאס גרוטהויזן יבצע את וריאציות גולדברג בפסטיבל ה-13 על שם פליציה בלומנטל, באתר הארץ, 11 באפריל 2011
• וריאצות בביצוע של פוהאן ואנג