ונזכור את כולם?
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: סגנון יח"צני.
| ||
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: סגנון יח"צני. | |
כרזת הסרט | |
מבוסס על | מרד גטו ורשה |
---|---|
בימוי |
יובל חיימוביץ'-זוסר סימון שכטר |
הופק בידי |
עמנואל שכטר הילה גיא רונן בלזם מיכאל מייליס |
תסריט |
יובל חיימוביץ'-זוסר סימון שכטר |
שחקנים ראשיים |
אלכסנדר פולובץ טטיאנה בובריקוב |
מוזיקה | יסמין אבן |
צילום |
סימון שכטר יבגן אדמנקו |
מדינה | ישראל |
הקרנת בכורה | 19 באפריל 2017 |
משך הקרנה | 60 דקות |
שפת הסרט |
עברית גרמנית פולנית |
סוגה | תיעודי, אנימציה |
www |
ונזכור את כולם? הוא סרט תיעודי שיצא לאקרנים ב-2017. הסרט מגולל את הסיפור מאחורי מרד גטו ורשה ובמיוחד את תפקידה במרד של מחתרת אצ"י.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2010, נחשפו יוצרי הסרט לספרו של משה ארנס, "דגלים מעל הגטו" שהציג סיפור שונה ממה שהכירו אודות מרד גטו ורשה, ואת תפקידה של מחתרת אצ"י המרד. לאחר פגישה עם ארנס איתרו היוצרים את הלוחמת האחרונה ששרדה מאצ"י, ז'וטה הרטמן ושמעו את סיפור מרד גטו ורשה כפי שהיא חוותה אותו. בעקבות סיפורה, החלו לחקור עדויות שונות על מהלך במרד. במהלך התחקיר הגיעו לדו"חות של הגנרל הגרמני יירגן שטרופ, אשר מונה על ידי היינריך הימלר לדכא את המרד ולהשמיד את גטו ורשה. בדו"חות אלו מפורט באופן נרחב מהלך המרד והם נותנים תוקף לתפקידה המרכזי של מחתרת האצ"י בלחימה.
הסרט משלב ראיונות עם אנשי מפתח מאותה תקופה, אנימציה ושחזורים היסטוריים של ההכנות למרד והקרב בכיכר מורנובסקי, שניהלו אנשי האצ"י.
תקציר
[עריכת קוד מקור | עריכה]במשך השנים שלאחר מלחמת העולם השנייה הפך מרד גטו ורשה לסמל ההתנגדות והגבורה היהודית בתקופת השואה. מרדכי אנילביץ' והארגון היהודי הלוחם זכו לתהילת עולם, כגיבורים שלא הלכו כצאן לטבח, אלא עמדו זקופי קומה עם הנשק ביד. עם זאת, בין הלוחמים של מרד גטו ורשה הייתה קבוצה נוספת, אשר לא זכתה להנצחה בזיכרון הקולקטיבי. היו אלה חברי הארגון הצבאי היהודי – האצ"י, קבוצת לוחמים של תנועת הנוער בית"ר, שהשתייכה למחנה הרוויזיוניסטי.
קבוצה זו, אשר מנתה כמה מאות לוחמים והייתה חמושה טוב יותר משאר הקבוצות הלוחמות בגטו, הונהגה על ידי פאוול פרנקל ולאון רודל והייתה אחראית לקרבות הגדולים והעיקשים ביותר של המרד. את הדגל הכחול לבן שלוחמיה הניפו בשמי הגטו לא הצליחו הגרמנים להסיר במשך 4 ימים.
עד לתחילת המרד ואף במהלכו לא התאחדו שני הארגונים - אצ"י ואי"ל ולמרות הסכנה המשותפת שארבה להם - לחמו בנפרד. חילוקי הדעות האידאולוגיים, בין הרוויזיוניסטים לסוציאליסטים, היו עמוקים מדי. אך לעומת סיפורו של אי"ל וגיבוריו, שהונצח בעשרות סרטים, ספרים, מחקרים ושמות של רחובות, סיפורם של לוחמי האצ"י נותר תעלומה. רק לאחר צאתו לאור של הספר "דגלים מעל הגטו" מאת פרופ׳ משה ארנס החלה חזרה איטית של אצ"י לתודעה הלאומית.
הסרט מתעד את סיפורה של ז׳וטה הרטמן, שהייתה השריד האחרון מבין הלוחמים. כחברת האצ"י, ז'וטה עסקה במשימות שונות ביניהן הברחת נשק לתוך תחומי הגטו. במהלך המרד עצמו הוצבה על אחד הגגות ברובע המברשתנים ותוך כדי הלחימה ראתה את הדגלים - הציוני והפולני - נישאים בשמי הגטו הבוער. עם דיכוי המרד נתפסה בידי הגרמנים ונשלחה למחנה מיידנק. שם שרדה התעללויות קשות. מאז עלייתה לישראל ביקשה לספר את סיפור לוחמי האצ"י.
סיפורה של ז׳וטה הוא בבואתו של סיפור האצ"י: לחימה אמיצה בזמן המרד ושכחה לאחריו.
הפקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הצילומים לסרט נערכו בישראל, פולין ואוקראינה בשנים 2011-2016.
בסרט משתתפים היסטוריונים, חוקרים ועדים למרד: שמחה רותם, תא"ל במיל׳ צבי קן-תור, פרופ׳ משה ארנס, ד"ר תמר קטקו, ד"ר אוגוסט גרבסקי, ד"ר יצחק (טולקה) ארד, ד"ר סטפן ברטקובסקי ופרופ׳ אודי לבל.
ביקורות
[עריכת קוד מקור | עריכה]התגובות בתקשורת להקרנת הסרט התרכזו בעיקר בסיבות לטיוח ההיסטורי שנעשה ועוררו שיח על תולדות השואה, דיוק היסטורי וזיכרון.
חדשות וואלה! סיקרו את הסרט באולפן החדשות שלהם, יעקב אילון המגיש אמר כי "מרד גטו ורשה כמעט סינונימי למרדכי אנילביץ׳, אבל בסרט מתגלה התמונה המלאה. והיא שונה".[1] ארז רביב מאתר דבר ראשון ביקר את הסרט כך "סרט שנועד להכניס לזיכרון הציבורי גם את גבורת לוחמי הארגון הצבאי היהודי... חוקרי השואה כמו ד"ר חווי דרייפוס, ישראל גוטמן, דריוש ליביונקה ואחרים, התריעו כי בניסיון לתקן את העוול כלפי זכרם של לוחמי האצ"י, המתקנים יוצרים עוול חדש. עקב מיעוט המקורות האמינים, חלקים בסיפור מבוססים גם על מקורות פולניים מפוקפקים, המספרים בדיות לגבי האצ"י כדי להאדיר את חלקם שלהם בסיוע להקמתו עוד בשנת 1939, כביכול."[2] עופר אדרת, כתב הקולנוע, פרסם הארץ "סרט שמאיים להצית מחדש את אחד הוויכוחים הטעונים והרגישים ביותר על זיכרון השואה".[3] בערוץ 10 שודרה כתבה על הסרט והמגישה אושרת קוטלר התבטאה בסופה "כבת למשפחה רוויזיוניסטית, חייבת להודות שלא ידעתי מזה... זהו צדק היסטורי".[4]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אתר האינטרנט הרשמי של ונזכור את כולם?
- ונזכור את כולם?, ברשת החברתית פייסבוק
- "ונזכור את כולם?", באתר אידיבי
- כתבתה של אפרת מלטר, nrg 360, 24.04.17
- ראיון של היוצרים לנחמה דואק, "עושים צהריים" בגלי צה"ל
- ראיון של היוצרים לאראל סג"ל, גלי צה"ל, באתר "סאונדקלאוד"
- ראיון של היוצרים בתוכנית של בן כספית ואריה אלדד, 103FM
- רן בוקר, הזוועות והגבורות: שידורי יום השואה, באתר ynet, 23 באפריל 2017
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ יעקב אילון, מדי יום בשעה 14:00: יעקב אילון באולפן וואלה! NEWS, באתר וואלה, 23 באפריל 2017
- ^ ארז רביב, שניות בודדות: התיעוד המוסרט היחיד ממרד גטו ורשה, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 23 באפריל 2017
- ^ עופר אדרת, מורדים בזיכרון הקולקטיבי: הוויכוח על מורשת גטו ורשה מתעורר לתחייה, באתר הארץ, 10 בפברואר 2017
- ^ ינון מילס, הקרב על הנרטיב: איך הפך מרד גטו ורשה לקרב פוליטי בין ימין לשמאל?, באתר nana10, 22 באפריל 2017