ונוס מאורבינו
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| צייר | טיציאן |
| תאריך יצירה | 1538 |
| טכניקה וחומרים | שמן על בד |
| ממדים בס"מ | |
| רוחב |
165.5 ס״מ  |
| גובה |
119 ס״מ |
| נתונים על היצירה | |
| זרם אמנותי |
הרנסנס הגבוה, האסכולה הוונציאנית |
| מספר יצירה |
1437 (גלריית אופיצי) |
| מיקום | גלריה אופיצי, פירנצה |
  | |
"ונוס מאורבינו" (1538) הוא ציור מאת הצייר האיטלקי, בן תקופת הרנסאנס טיציאן. הציור מתאר אישה צעירה עירומה, המזוהה עם האלה הרומית ונוס.
הציור הוזמן על ידי גידובלדו דלה רוברה (Guidobaldo II della Rovere), דוכס העיר אורבינו. במקור קישט הציור תיבת עץ (Cassone) הניתנת כמתנת נישואים. על פי רונה גופן (Rona Goffen), מבקרת אמנות מודרנית, שימש הציור כ"מודל דידאקטי" עבור ג'וליה וראנו (Giulia Varano), אשתו הצעירה של הדוכס[1].
הציור מתאר אישה צעירה עירומה הנמצאת בתוך ארמון ונציאני. היא שוכבת על גבי ספה או מיטה, נשענת בהסבה על גבי כרים ומאחוריה מעין וילון או מסך ירוק. בקצה המיטה שוכב כלב קטן. מאחורי הווילון מתגלה מראה חלל ארמון מפואר המרוצף באריחים חומים המדגישים את הפרספקטיבה ואת עומק החלל. על קירות הארמון פרושים שטיחי קיר פרחוניים וקבוע חלון מרפסת גדול. בקצה החדר מתוארות שתי נשים נוספות - האחת, הלבושה בשמלה לבנה, כורעת ליד ארגזי מטען או נדוניה, הדומים לארגז שאליו נוצר הציור, והאחרת, הלבושה בשמלה בגוון כתום או אפרסק, עומדת לצדה ואוחזת בבגד.
ייחודו של הציור בפרובוקטיביות העזה שבו. אזור כף הערווה הנשי מצוי במרכז התמונה, ונוס מיישירה את מבטה אל עבר הצופה, תוך אדישות מוחלטת לעירום בו היא מצויה. הכלב השוכב על המיטה, סימן לנאמנות, הוא תוספת אירונית לארוטיות המשוחררת של ונוס.
מבנה הציור מבוסס על הקומפוזיציה של הציור "ונוס הישנה" (1510) מאת ג'ורג'ונה. שם מופיעה ונוס כאישה עירומה וישנה השוכבת בטבע הפתוח. טיציאן בחר לצייר את ונוס כאישה בת התקופה, שאיננה מוטרדת מעירומה ומתבוננת בצופה. למעשה, הרמז היחיד לזהותה של האלה הוא בשמו של הציור.
"אולימפיה" של מאנה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1863 יצר הצייר הצרפתי אדואר מאנה את "אולימפיה", ציור השואב את השראתו מציורו של טיציאן, ובו מוחלפת הדמות הערטילאית של ונוס בדמותה של ויקטורין מאונט, שהייתה המודל האהוב על מאנה. בציור של מאנה "הולבשה" מאונט כזונה. אלמנטים מהוגנים כביכול דוגמת הנשים הקשורות בחיי הנישואין והכלב המנומנם הוחלפו בשפחה שחורה המביאה מתנות מלקוחות הזונה וחתול ששערו סומר, סמל לערמומיות ובוגדנות. השימוש שעשה מאנה ביצירת המופת של טיציאן תוך החלפת האלמנטים הקלאסיים והמהוגנים באלמנטים חריגים הוביל לתגובה קשה נגד ציורו של מאנה בעת שהוצג, ובדיעבד הפכו את מאנה לאחד מאבות הציור המודרני.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Titian's Venus of Urbino
- טיציאן – ונוס מאורבינו באתר "טקסטולוגיה"
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Rona Goffen, Titian's 'Venus of Urbino', Cambridge University Press, 1997.