ולדיסלב קובלסקי
 | |
| לידה |
25 בנובמבר 1895 קייב, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
3 בפברואר 1971 (בגיל 75) יד מרדכי, ישראל |
| מדינה |
פולין, ישראל |
| מקצוע |
חייל, מהנדס |
| מידע חסיד אומות העולם | |
| פרסים והוקרה |
|
| קישורים חיצוניים | |
| יד ושם | ולדיסלב קובלסקי |
  | |
ולדיסלב קובלסקי (בפולנית: Władysław Kowalski; 25 בספטמבר 1895 - 1 בפברואר 1971) היה קצין צבא פולני, חסיד אומות העולם, שבתקופת השואה בהיותו נציג חברת פיליפס בוורשה הציל כחמישים יהודים. נשא לאישה את אחת הנשים שהציל ועלה עימה לישראל. לאחר מותו נקבר בקיבוץ יד מרדכי.
ראשית דרכו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ולדיסלב קובלסקי נולד בשנת 1895 בעיר קייב, אז חלק מהאימפריה הרוסית וכיום בירת אוקראינה. בצעירותו למד אגרונומיה בעיר סנקט פטרבורג וקיבל תואר מהנדס. בזמן המלחמה הפולנית-סובייטית התגייס לצבא של הרפובליקה הפולנית השנייה.
במהלך המלחמה הגיע הצבא האדום אל שערי ורשה, אך בסיומה שלטה פולין בליטא ובחלקים נרחבים במערב אוקראינה ובלארוס. לאחר המלחמה המשיך לשרת בצבא הפולני. בשנת 1935 והוא בן ארבעים פרש לגמלאות בדרגת קולונל. לאחר פרישתו החל בקריירה שנייה כנציגה בורשה של חברת פיליפס ההולנדית לייצור מוצרי חשמל ואלקטרוניקה.
כשפרצה מלחמת העולם השנייה נקרא קובלסקי לשירות ופיקד על חטיבה שהגנה על ורשה. בקרב הנואש נאלץ מפקדו להורות לו להיכנע, אך הוא סירב לפקודה והמשיך להילחם עוד שבועיים. לבסוף נעצר על ידי הגרמנים ונכלא במחנה שבויים אך בזכות עבודתו בחברת פיליפס שוחרר לאחר מכן.
מציל יהודים בשואה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר שחרורו מהשבי המשיך קובלסקי לשמש כנציג חברת פיליפס. מתוקף תפקידו היה לו חופש תנועה ברחבי ורשה ובין היתר הותר לו להיכנס לגטו ורשה אליו רוכזו יהודי העיר באוקטובר 1940, שם הוא נוכח בתנאים האיומים ששררו בו ובמצוקתם של יושביו. עוד קודם לכן, בספטמבר 1940, הוא הציל את הניצול הראשון. היה זה נער יהודי ששוטט ברחובות ורשה מחוץ לגטו בחיפוש אחר מזון ומחסה. הוא לקח את הנער לביתו, טיפל בו, יצר לו זהות בדויה בדרכון פולני מזויף, מסר אותו לחסות משפחה מחבריו וסידר לו עבודה בחברת פיליפס. בהמשך, בתקופה שבין 1940 לבין 1945 הציל קובלסקי עשרות יהודים אחרים. מספר פעמים במהלך התקופה נחקר קובלסקי על ידי אנשי הגסטפו בחשד שעזר ליהודים, אך הצליח להערים עליהם ולא הסגיר את הניצולים.
ל-12 מהאנשים שהציל העניק קובלסקי מחסה בביתו, במקלט תת-קרקעי שבנה עבורו אחד מן הניצולים, וסיפק להם מזון. אנשי הקבוצה עסקו בביתו בייצור צעצועים שהוא מכר בשוק ואת התמורה הכספית שקיבל ממכירתם הקדיש לצורכי מזונם וקיומם של אנשי הקבוצה.
בזמן מרד ורשה שהתחולל באוגוסט 1944 הסתתר קובלסקי במקלט שבביתו יחד עם 49 יהודים, מזונם היה בדוחק והם שהו במקום עד לינואר 1945, כאשר ורשה שוחררה על ידי הצבא האדום.
אחדים מניצוליו של ולדיסלב קובלסקי הגיעו בסופו של דבר לארץ ישראל.
במדינת ישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר המלחמה המשיך קובלסקי להתגורר בורשה ובשנת 1947 נשא לאשה צעירה יהודייה בשם לאה אותה הציל בתקופת השואה. בשנת 1957 בזמן עליית גומולקה, שהייתה העלייה החוקית הראשונה מפולין הקומוניסטית למדינת ישראל לאחר השואה, עלה קובלסקי לישראל יחד עם אשתו ועם בנה מנשואין קודמים.
בעלותו ארצה היה קובלסקי כבר בן 62, מצבו הבריאותי היה ירוד והוא ונתקל בקשיי קליטה. לפרנסתו הדלה הוא עבד בחנות מכולת. הדבר הגיע לידיעתו של חבר הכנסת פרץ ברנשטיין ובישיבת הכנסת מיום 29 באפריל 1960 הוא פנה בשאילתה לראש הממשלה דוד בן-גוריון:
- " לקולונל הפולני ולדיסלב קובלסקי, שהציל מאות יהודים מצפורני הנאצים והשתקע בישראל, לא הוגשה כל עזרה באשר לקליטתו כמגיע לאדם שעשה כה רבות לעם היהודי תוך גילוי אומץ לב וסיכון עצמי. חובתנו האנושית והכרתנו היהודית מחייבות אותנו לפעול בעניין זה. להוכחת הכרת טובה לאיש שעזר לנרדפי עמנו בשעה כה קשה לעם היהודי. אי לכך אבקש את כבוד ראש הממשלה להשיבני: באילו צעדים חושב כבוד ראש הממשלה לנקוט על מנת להבטיח את קליטתו הנאותה של הקולונל קובלסקי בחיי היישוב בארץ."
- ראש הממשלה השיב:
- "נכון הדבר שהקולונל ולדיסלב קובלסקי עזר הרבה להצלת יהודים, אבל הוטעה השואל הנכבד באומרו כי לא הוגשה לו כל עזרה לקליטתו בארץ. הידיעות שישנן בידי ואשר מטעמי כבוד לא אפרסם אותן, אומרות ההפך. ומאמצי העזרה הולכים ונמשכים".[1]
ראש הממשלה לא פירט את הצעדים שננקטו על מנת לעזור לקובלסקי. אך בפועל סודרה לקובלסקי משרה חלקית במחלקת התיעוד של יד ושם.
בשנת 1961 נשא קובלסקי דברים בוועידת יוצאי פולין בתל אביב:
- "...אני מודיע שהצלתי לא מאות, אלא רק 49 יהודים. לא עשיתי שום דבר מיוחד בשביל היהודים ואינני חושב את עצמי לגיבור. אני רק מלאתי את חובתי האנושית כלפי נרדפים ומעונים ... לא עשיתי זאת רק מפני שהם יהודים, אלא עזרתי לכל בן אדם נרדף בלי הבדל גזע ומוצא."[2]
בשנת 1963 העניק יד ושם לוולדיסלב קובלסקי את התואר "חסיד אומות העולם". באחת העדויות עליהן התבסס יד ושם בהחלטתו להעניק לקובלסקי את התואר, נכתב:
- "מר קובלסקי הציל הרבה אנשים בהקרבה עצמית עילאית, כמובן בלי שום תמורה כספית או אחרת. הנ"ל עבד ואת כל משכורתו הקדיש לכלכלה או הלבשת היהודים אשר הסתיר בביתו. בהיותו מנהל פירמה בוורשה, לא הרשה לעצמו במשך כל זמן המלחמה קניית בגד, הלך כל הזמן בנעלים קרועות, העדיף להקדיש את כל הכנסותיו להצלת אנשים".[3]
מותו וקבורתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ולדיסלב קובלסקי הלך לעולמו ב-1 בפברואר 1971, בהיותו בן שבעים וחמש שנים, בעת שהיה מאושפז בבית מרפא בגדרה. לפני מותו ביקש "אחרי מותי, אל תרחיקו אותי מן היהודים. קברו אותי ביניהם".[3] במשך חמישה ימים הייתה גופתו מונחת בחדר המתים של בית החולים איכילוב, לאחר שהחברה קדישא של תל אביב סירבה לקברו בבית עלמין בעיר משום שאינו יהודי, ולאחר שכמה יישובים אחרים, ביניהם קיבוץ לוחמי הגטאות סירבו לבקשתו של הרב יצחק ידידיה פרנקל, רבה הראשי של תל אביב, לקבור אותו בבית העלמין שלהם. לבסוף הסכים קיבוץ יד מרדכי לכך שקובלסקי ייקבר בבית העלמין של הקיבוץ. בטקס הקבורה הצנוע שנערך ב-8 בפברואר נכחו כחמישים איש, ביניהם מנהל יד ושם, אשתו ובנה ואחדים מניצוליו. ולדיסלב קובלסקי הוא ככל הנראה חסיד אומות העולם היחיד הקבור בחלקה רגילה בבית קברות יהודי בישראל.
לאחר מותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ימים אחדים לאחר קבורתו של ודיסלב קובלסקי הגיעו למזכירות קיבוץ יד מרדכי מכתבים של ניצולי שואה שביקשו להקים קרן להנצחת זכרו. למכתבים צורפו סכומי כסף כתרומה למטרה זאת. מזכירות הקיבוץ העבירה את המכתבים והכספים ל"יד ושם". הקרן לא הוקמה ובמרוצת השנים נשכח זכרו של האיש. יתירה מזו, לדברי אנשי הקיבוץ אשתו ובנה לא פקדו יותר את הקבר ולא יצרו קשר עם הקיבוץ. כל המאמצים שהשקיע הקיבוץ במשך השנים לאתרם לא צלחו. כל שנותר הוא קברו ומצבתו שעליה מוטבעת המדליה שקיבל מ"יד ושם", כשהוענק לו התואר חסיד אומות העולם. מתחתיה כתוב: "שם נפשו בכפו להצלת יהודים בתקופת השואה והגבורה".
בשנת 2016 כתב ההיסטוריה של הארץ עופר אדרת הצליח לגלות כי הצעירה היהודיה שהייתה מניצוליו של קובלסקי, אותה נשא לאשה ועימה עלה לישראל היא ליאוקדיה (לאה) נויישטיין. היא הייתה אם חד הורית לבנה משה. "קובלסקי הציל אותה והחביא אותה", סיפרה רות תושבת חולון, נכדתה של לאה, בתו של בנה משה.
כשהשלושה, קובלסקי, לאה ובנה משה עלו לארץ, הם גרו יחד בקריית חיים. למיטב ידיעת בני משפחתה של לאה, היא וקובלסקי חיו כזוג אבל לא נישאו. למיטב ידיעתם, קובלסקי לא הקים משפחה אחרת ולא הביא ילדים לעולם לאחר פטירתה של לאה.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- איתמר לוין, לקסיקון השואה, הוצאת ידיעות אחרונות, 2005. עמ' 243.
- האנציקלופדיה של השואה, הוצאת יד ושם וספרית הפועלים 1990. עמ' 1070 -1071.
- נעימה ברזל, על הבחירה בטוב: מעשי ההצלה בפולין ובהולנד במלחמת העולם השנייה. הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2004. עמ' 101.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- תמונתו באתר מוזיאון יד מרדכי
- תמונת המצבה על קברו באתר יד ושם באנגלית
- העץ שניטע לכבודו בשדרת חסידי אומות העולם באתר יד ושם
- על ולדיסלב קובלסקי מרכז המידע אותות השואה, באתר יד ושם
- תעודת הזהות של קובלסקי מטעם השלטונות הגרמניים באתר יד ושם
- עופר אדרת, לאף אחד לא אכפת מחסיד אומות העולם, באתר הארץ, 20 באפריל 2012
- קיבוץ יד מרדכי הסכים להקצות חלקת קבר לקולונל קובלסקי מעריב, 10.2.1971
- קברו של גיבור פולין בישראל באתר של רדיו פולין (בפולנית)
- התעלומה של קובלסקי באתר של רדיו פולין (בעברית)
