ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/ערכים שנוצרו באנציקלופדיה היהודית/רבי שלמה חנוך רבינוביץ
תבנית:אדמו"ר רבי שלמה חנוך הכהן רבינוביץ (תרמ"ב, 1882 – תש"ב, 1942) היה האדמו"ר הרביעי והאחרון בשושלת חסידות ראדומסק, ונינו של מייסד השושלת רבי שלמה רבינוביץ - ה"תפארת שלמה". תחת הנהגתו הייתה חסידות ראדומסק מהגדולות ביותר בפולין. במהלך חייו ייסד את רשת הישיבות "כתר תורה" שמנתה כ-36 ישיבות ברחבי פולין וגליציה, ומספר התלמידים בהן הגיע עד לסביבות ה-4,000.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור]נולד בשנת תרמ"ב או תרמ"ה לרבי יחזקאל מראדומסק. בצעירותו נחשב כעילוי ולמד בישיבת אמסטוב אצל רבי אפרים צבי איינהורן. נישא לאסתר בת דודו רבי משה אלימלך. בשנת תרע"א הוכתר לאדמו"ר מראדומסק.
ברשותו הייתה ספרייה תורנית פרטית יקרה ביותר, שהכילה כתבי יד ודפוסים ישנים, ושנחשבה כשנייה בגודלה בפולין (אחרי ספרייתו של רבי אברהם מרדכי אלתר, האדמו"ר מגור)[1].
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ברח מראדומסק לגרמניה בה שהה בהומבורג.
במהלך שהותו בברלין נאסר בחשד לריגול, ושוחרר אחרי התערבותם של רבי עמנואל קרליבך ורבי פנחס כהן מאנסבך, ובהשתדלותו של רבי שמואל צבי דנציגר האדמו"ר מאלכסנדר. בשנת תרע"ה שב לפולין והתיישב בעיר סוסנובצה הסמוכה לגבול עם גרמניה, שם הקים את חצרו מחדש.
סבל מסוכרת, בדומה לאביו וסבו שסבלו ממחלה זו ושאף נפטרו בגינה בגיל 48. כאשר היה הוא בגיל זה כבר התגלה האינסולין, שבסיועו הוא חי שנים נוספות. המחלה ליוותה אותו במהלך רוב חייו, בנוסף לסיבוכים רפואיים שנגרמו מחמת הסכרת. במהלך רוב שנת תר"צ היה מאושפז בבתי חולים שונים בברלין, עד שהחלים[2].
לפי מקור אחד[דרושה הבהרה], מלבד מעצרו בברלין בעת מלחמת העולם הראשונה, בשנת תרצ"ח נעצר שוב בברלין למשך חודשיים בחשד להעלמת מיסים[3].
כאדמו"ר
[עריכת קוד מקור]מספר חודשים לאחר פטירת אביו, בשנת תרע"א, החל למלא את מקומו בהנהגת חסידי ראדומסק, בברכתם של רבי ישכר דב רוקח, האדמו"ר מבעלז ורבי ישראל מטשורטקוב. תחת הנהגתו התפתחה החצר והייתה לחצר השלישית בגודלה בפולין [דרוש מקור][מפני ש...]. חסידיו נאמדו באלפים. בקרקוב ערב מלחמת העולם השנייה השטיבלאך של חסידי ראדומסק עקפו במספרם את השטיבלאך של חסידות גור[4].
רבי שלמה חנוך היה אחד האדמו"רים היחידים בפולין אליהם נסעו חסידים רבים מגליציה.
רבי שלמה חנוך ניהל יחסים טובים וידידותיים עם מנהיגי חצרות שונות כמו גור, סוכטשוב, בעלז ומונקאטש, והתייחס אליהם בכבוד רב. גם כאשר כבר כיהן כאדמו"ר נסע לרבי ישראל מטשורטקוב.
בשנת תרצ"ו, במסגרת הסכם העברה שנחתמה בין גרמניה הנאצית לבין הסוכנות היהודית, נעשה ניסיון להחלפת בנייניו שבברלין תמורת שטחי נדל"ן במושבה הטמפלרית שרונה בתל אביב, במטרה לעלות לארץ ישראל, אך הדבר לא יצא אל הפועל[5].
בשנת תרצ"ז נפטר נכדו היחיד אברהם אלימלך יחזקאל אהרן - פעוט כבן שלוש שנים. האסון השפיע קשות על רבי שלמה חנוך, והוא פסק מלנהל את חצרו ורצה להתפטר מהאדמו"רות. אחרי הפצרות חסידיו הסכים להמשיך באדמו"רות, אך הנהיג שבראש הקוויטלאך שהגישו לו חסידיו ייכתב: "לכבוד הגזבר דישיבות כתר תורה" - אקט שמסמל את מעמדו כגזבר לרשת הישיבות שלו[6].
במסחר
[עריכת קוד מקור]לאביו הייתה מלבנה אותה ניהל בחיי אביו, ולאחר פטירת אביו ירש אותה ממנו. בתקופת שהותו בברלין בעת מלחמת העולם הראשונה קנה מספר בתים גדולים, שעם התייקרותם בהמשך הניבו לו רווחים גדולים. בהמשך החזיק בבעלותו בתים נוספים בוורשה, קרקוב ובסוסנוביץ.
בבעלותו היו מספר בתי מסחר לטקסטיל, מהם שיווק אריגים. בלודז', ברחוב פיוטרקובסקה 60, שכן אחד מבתי מסחר אלו שכונה "לודז'קה מאנופקטורה" (=בית מסחר לאריגי לודז')[7], ולו היו מספר סניפים בסוסנוביץ ובבנדין. מנהל המפעל בלודז' היה דוד שטאהל, ממקורביו של רבי שלמה חנוך רבינוביץ. הוא רכש מלבנות נוספות, וכן החזיק בבעלותו בתי חרושת לזכוכית.
רבים מחסידיו הועסקו תחתיו. בזכות עושרו לא נטל מחסידיו פדיונות[דרוש מקור: תיתכנה סיבות נוספות לכך שלא נטל פדיונות]
פטירתו בשואה
[עריכת קוד מקור]חסידיו השיגו עבורו הסדרים בשנת ה'ת"ש (1940) להבריחו באמצעות טיסה לאיטליה ומשם מחוץ לאירופה. אולם הוא סירב לכך בנמקו כי ברצונו להיות עם שאר כל היהודים. לאחר מכן נמלט לאלכסנדר, ולאחר שהגרמנים התעללו בו, הועבר לגטו ורשה, שם חי במסתור בדירתו של נתן פנחס ארליך, אחד מחסידיו, ברחוב נובוליפקי. בשהותו בגטו היה רשום כעובד בבית החרושת שולץ, ועל אף הסכנה סירב לגלח את זקנו.
רבי שלמה חנוך רבינוביץ' היה בין האדמו"רים הבולטים שנכלאו בגטו ורשה. חתנו, הרב דוד משה המשיך למסור שיעורים גם בתוך הגטו, כשתלמידיו מעלים את חידושיו על הכתב. חידושים אלו וספרים שכתב בעבר אבדו במהלך המלחמה.
במהלך האקציה הגדולה, ביום השבת, י"ח באב ה'תש"ב (1 באוגוסט 1942), התפרצו גרמנים לביתו וציוו עליו לרדת לרחוב עם כל בני משפחתו, מתוך כוונה לשלוח אותם לההשמדה חלמנו. רבי שלמה חנוך סירב, כשהוא מבהיר כי הוא מעדיף למות בביתו ולהיקבר בקבר ישראל, מאשר למות במשאית גז (המתה במשאית גז הייתה השיטה בה השתמשו הנאצים עד שעברו לשימוש בתאי גזים). לאחר מכן הוא קרא מיד שמע ישראל, ועם סיום הפסוק הוא נורה על פתח ביתו, יחד עם בתו היחידה וחתנו[8]. נקבר בחשאי סמוך לאוהל רבי אלתר ישראל שמעון פרלוב, האדמו"ר מנובומינסק, בבית הקברות היהודי בוורשה (חלקה 57). עם הירצחו בשנת ה'תש"ב פסקה שושלת האדמו"רות של חסידות ראדומסק[9].
הרב יחזקאל (חסקל) בסר (אנ'), שאביו היה איש עסקים וממקורבי רבי שלמה חנוך רבינוביץ, ליקט אחר מלחמת העולם השנייה מעט מדברי תורתו, והדפיס אותם בספר "שבחי כהן". בשנת ה'תשמ"ז שוחזר קברו של רבי שלמה חנוך רבינוביץ על ידי הרב בסר.
בסוף המאה ה-20 החל יוסי למל לתעד את חצר ראדומסק ובפרט את אדמו"רה האחרון. יוסי הוא נכדו של הרב יוסף אשר זליג גרפינקל, מחסידי ראדומסק, ובתערוכת החסיד האחרון מראדומסק מגלם יוסי את דמות האדמו"ר, עורך טיש ועולה לקבר האדמו"רים הקודמים בשושלת[10].
פעילות ציבורית
[עריכת קוד מקור]בל"ג בעומר תרפ"ו הכריז על הקמת רשת ישיבות בנשיאותו בשם "כתר תורה", ואכן במשך השנים שלאחר מכן הוקמו על ידו עשרות ישיבות ברחבי פולין וגליציה, ומספרן המשוער הוא 36 ישיבות. בין הערים בהן הוקמו סניפים של ישיבות כתר תורה: לודז', בנדין, קרקוב, קטוביץ, קילץ, פיוטרקוב, צ'נסטוחוב, קשאנוב ואושפיצין. סך התלמידים שלמדו באותן ישיבות עד פרוץ מלחמת העולם השנייה נאמד בכ-3,000 או 4,000. ראש הישיבה בקשאנוב היה רבי ישראל יצחק פיקרסקי. רבי שלמה חנוך עצמו מימן מחצית מההוצאות של הישיבות, כשאת המחצית הנותרת תרמו חסידיו.
בעיר מגוריו סוסנוביץ הקים "קיבוץ גבוה" למובחרים שבין התלמידים, להם דאג גם למקומות לינה ולמזון. בראשות ה"קיבוץ" מינה את הרב יוסף לאסער. בנשיאות רשת הישיבות הועמד חתנו רבי דוד משה רבינוביץ.
רבי שלמה חנוך לא הצטרף באופן רשמי לאגודת ישראל ובדרך כלל לא הביע דעתו בנושאים פוליטיים. חסידיו שבפולין הצטרפו לרוב לאגודת ישראל, ואלו שבגליציה שיתפו פעולה עם חסידות בעלז בנושאים ציבוריים ונותרו מחוצה לאגודת ישראל.
משפחתו
[עריכת קוד מקור]- בתו (היחידה) רייזל - נישאה לרבי דוד משה רבינוביץ, שהיה בן של דודו האדמו"ר רבי נתן נחום רבינוביץ מקרימילוב. הרב דוד משה שימש כראש רשת הישיבות והיה מועמד לעמוד בראש ישיבת חכמי לובלין אחר פטירת הרב מאיר שפירא. לזוג נולד בן יחיד, אברהם אלימלך יחזקאל אהרן, שנפטר בהיותו בגיל ארבע ונטמן בבית הקברות שבעיר סוסנוביץ.
- אחיו רבי אלימלך אריה משידלוב - חתן רבי יעקב בידרמן משידלוב.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור]
מדיה וקבצים בנושא מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/ערכים שנוצרו באנציקלופדיה היהודית/רבי שלמה חנוך רבינוביץ בוויקישיתוף- Shlomo Chanoch Rabinowicz, בוויקיפדיה האנגלית.
- Keser Torah Radomsk, רשת הישיבות "כתר תורה" שנוסדה על ידו, בוויקיפדיה האנגלית.
- הלל זיידמן, "הרב ר' שלמה חנוך רבינוביץ", בתוך: אישים שהכרתי, ירושלים תש"ל, עמ' 463 ואילך, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
- הרב שלמה חנוך הכהן רבינוביץ מראדומסק באתר "זכור".
- אהרן סורסקי, "מקימי עולה של תורה", בתוך: מרביצי תורה מעולם החסידות חלק ה', בני ברק תשמ"ח, עמ' קנ"ט, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
- רבי שלמה חנוך מראדומסק באתר על הצדיקים ועל החסידים.
- מכתב נדיר בכתב ידו ובחתימתו באתר 'ווינרס'.
- תלמידי ישיבות "כתר תורה", ירחון "כתר תורה", תשרי-חשוון תרצ"ה, באתר היברובוקס
- "האדמו"ר רבי שלמה חנוך הכהן רבינוביץ מראדומסק", באתר "תולדות ושורשים".
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור]- ^ מנשה אונגר, אדמו"רים שנספו בשואה, מוסד הרב קוק, ירושלים תשכ"ט, עמ' 284.
- ^ יהושע עוזיאל זילברברג, מלכות בית רדומסק, בני ברק תשנ"ג, עמ' 182.
- ^ יצחק אלפסי, מאורות בחסידות, עמ' 293.
- ^ מנשה אונגר, "Radomsker Rebbe Who Perished in Jewish Martyrdom in the Warsaw Ghetto". בנוסף ראה רשימה אותה ערך חוקר פולני שהועלתה באתר נדברו לפיה היו לחסידות ראדומסק בפולין ובגליציה 42 בתי חסידים, המציבים אותה במקום השישי בגודל החצרות החסידיות בפולין.
- ^ אהרן סורסקי, "מקימי עולה של תורה", בתוך: מרביצי תורה מעולם החסידות, חלק ה', בני ברק תשמ"ח, עמ' קפ"ב, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
- ^ אהרן סורסקי, "מקימי עולה של תורה", בתוך: מרביצי תורה מעולם החסידות חלק ה', בני ברק תשמ"ח, עמ' קע"ז, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
- ^ הרב יהושע משה אהרונסון בספרו "עלי מרורות" עמ' 42 מספר כיצד ראה את הגרמנים בוזזים סחורה ממפעל זה בלודז' בשווי תשעה מיליון זלוטי[דרושה הבהרה].
- ^ הצופה, 20 בנובמבר 1942.
- ^ ראו: הנתיב האחרון של גדולי התורה בגיטו ווארשה, בית יעקב, גיליון 47, ניסן תשכ"ג (1963), עמ' 8, באתר היברובוקס.
- ^ זיכרון גורלי 3: על התערוכה השלישית בטרילוגיית הזיכרון המשפחתי של יוסי למל מגזין פורטפוליו
קטגוריה:אדמו"רים
קטגוריה:ילידי 1882
קטגוריה:נפטרים ב-1942
קטגוריה:רבנים אורתודוקסים
קטגוריה:רבנים פולנים
קטגוריה:אסירים בגטו ורשה
קטגוריה:יהודים הקבורים בבית הקברות היהודי בוורשה
קטגוריה:סוסנוביץ: רבנים