לדלג לתוכן

ויקטור לאון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ויקטור לאון
Victor Léon
לידה 4 בינואר 1858
סניצה, סלובקיה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 3 בפברואר 1940 (בגיל 82)
וינה, גרמניה הנאצית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Victor Hirschfeld עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה אוסטריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות של היצינג עריכת הנתון בוויקינתונים
שם עט Victor Léon, Victore Léon עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה גרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ויקטור לאון (במקור הירשפלד, בגרמנית: Victor Léon;‏ סניץ, 4 בינואר 1858[1] – וינה, 23 בפברואר 1940) היה לבריתן ותמלילן יהודי-אוסטרי.

קורות חייו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקטור הירשפלד נולד במשפחה יהודית, בנם של הרב יעקב היינריך הירשפלד (שאשוואר, 20 בינואר 1819 – וינה, 6 באוקטובר 1902) ושל פאולינֶה אַאּוש. אביו היה אחד משלושת הרבנים שחנכו את בניין בית הכנסת בעיר פץ' בהונגריה.[2] הוא למד פילוסופיה באוניברסיטאות אאוגסבורג ואוניברסיטת וינה ולמד בקונסרבטוריון של וינה. לאחר מכן עבד כעיתונאי. מ-1877 עד 1884 הוציא לאור את כתב העת Die Hausfrau: Blätter für Haus und Wirthschaft, (עקרת הבית: סדינים לבית ולעסק) תחת השם הבדוי ויקטור לאון, שאותו שמר עד מותו, הוא עשה לעצמו שם גם בחוגי התיאטרון. היה מיודד עם הרמן בהר (אנ') ומזוהה קשר הדוק עם החוג הספרותי של קפה גרינשטיידל (אנ').

הוא קבור בבית העלמין הייצינג
לוח זיכרון על הקבר

ב-1878 ערך את הופעת הבכורה שלו עם Falsche Fährte בתיאטרון שולקובסקי (Sulkowskitheater), שפעל מ-1837 עד 1895, ברובע מרגרטן של וינה, אך הוא נותר חסר הצלחה. ב-1881 הוא היה הדרמטורג של התיאטרון אין דר יוזפשטאדט, (Theater in der Josefstadt) ב-1882 של תיאטרון קרל (Carltheater) ובשנת 1883 של תיאטר אן דר וין. הוא כתב דרמות רבות, מחזות עם ומסות, ובין השאר עם אחיו לאו פלד (Leo Feld) - יצר לבריות אופרטה למלחינים כמו מקס פון ויינצירל, רודולף ריימן, אלפרד זמארה ויוהאן שטראוס (הבן) . הוא השיג פריצת דרך רק ב-1897, כשכתב את האופרטה Der Opernball יחד עם היינריך פון ולדברג והמלחין ריכרד הוברגר. עד מהרה באו לאחר מכן האופרטות דם וינאי והאלמנה העליזה (אופרטה) שאיתן זכה להצלחה רבה. הוא שיתף פעולה לעיתים קרובות עם לאו שטיין ויחד איתו תרם להצלחתו העולמית של פרנץ להאר. בין השנים 1884–1893 עבד בעיקר כעיתונאי, לאחר מכן ב-1894 הפך לדרמטורג ולמנהל התיאטרון אין דר יוזפשטאדט, ומשנת 1897 עבד כמנהל התיאטרון קרל וגם קיבל על עצמו הכשרת שחקנים.

הוא היה נשוי לאוטילי פופר (10 באפריל 1869 - 12 באפריל 1942), איתה נולדה לו בת, פליסיטאס, שכונתה ליצי. בשנת 1907 נישאה בתו להוברט מרישקה, שבאותה תקופה היה עדיין שחקן וזמר אופרטה. ליצי הציעה את האווירה הסינית לאופרטה "המעיל הצהוב" של להאר, שלימים התפרסמה בעולם תחת השם "ארץ החיוכים". ליצי הייתה בקושי בת שלושים כשמתה מדלקת התוספתן בשנת 1918, לאחר לידת בנה השלישי, פרנץ מרישקה.[3] לכן, ויקטור לאון הקדיש לבתו את הלברית של המעיל הצהוב. לאון שרד גם את בתו וגם את אחיו הצעיר. עבודתו הבימתית האחרונה הייתה פיקוח על ההצגות משנת 1932 של Das Fürstenkind של להאר (גם: Der Fürst der Berge). לאחר סיפוח אוסטריה לאימפריה הגרמנית, נאסר עליו לעסוק במקצועו בשל מוצאו היהודי. מקום מגוריו האחרון היה בהיצינג. קברו הדקורטיבי ממוקם בבית הקברות היצינג.

לאור משא ומתן לגבי העיזבון, ויקטור לאון נרשם כאזרח סלובקי על ידי בית המשפט המקומי (Hietzing) תחת הרייך הגרמני בשנת 1940 (תחום שיפוט: סניץ).

הנצחה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1955, נקרא רחוב בהיטצינג על שמו ( ויקטור-ליאון-גאסה) [4]

עבודותיו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחזות עם

  • Gebildete Menschen. מחזה בשלוש מערכות, 1895[5]
  • Fräulein Lehrerin, Leo Felddel, 1905
  • Ein dunkler Ehrenmann. מחזה בשלוש מערכות, 1919

קומדיות

  • Falsche Fährte, 1878, veröffentlicht als Postillon d’amour, OBV.
  • —, Heinrich von Waldberg (1862–1929): Atelier Mazabou, 1887[6]
  • Die grünen Bücher. Lustspiel in einem Aufzug, 1900, OBV.
  • —, Leo Feld, Robert Stolz: Der große Name, 1909, OBV.

אופרות ואופרטות

  • Der Doppelgänger, 1886 (Musik: Alfred Zamara)
  • Simplicius, 1887 (Musik: Johann Strauss (Sohn))
  • Friedel mit der leeren Tasche. Oper in drei Acten, 1892, (Musik: Max Josef Beer)
  • Das Modell, 1895 (Musik: Franz-von-Suppè-Nachlass)
  • Der Strike der Schmiede, 1897 (Musik: Max Josef Beer)
  • Der Opernball, 1898 (Musik: Richard Heuberger)
  • Wiener Blut, 1899 (Musik: Johann Strauss (Sohn) arrangiert von Adolf Müller junior)
  • Der polnische Jude (gemeinsam mit Richard Batka), 1901 (Musik: Karel Weis)
  • Der Rastelbinder, 1902 (Musik: Franz Lehár)
  • Die Schönen von Fogaras, 1903 (Musik: Alfred Grünfeld)
  • Barfüßele, 1904, (Musik: Richard Heuberger)
  • Der Göttergatte, 1904 (Musik: Franz Lehár)
  • Die lustige Witwe, 1905 (Musik: Franz Lehár)
  • Vergeltsgott, 1905, (Musik: Leo Ascher)
  • Der fidele Bauer, 1907 (Musik: Leo Fall)
  • Die geschiedene Frau, 1908, (Musik: Leo Fall)
  • Das Fürstenkind, 1909, (Musik: Franz Lehár)
  • Das erste Weib. Operette in drei Akten, 1910, (Musik: Bruno Hartl)
  • Die eiserne Jungfrau. Operette in drei Akten, 1911, (Musik: Robert Stolz)
  • Der Nachtschnellzug, 1913, (Musik: Leo Fall)
  • Gold gab ich für Eisen, 1914 (Musik: Emmerich Kálmán), Libretto als PDF (25 MB)
  • Wiener Volkssänger, 1919 (Musik: Robert Mahler)
  • Die gelbe Jacke, 1923 (Musik: Franz Lehár)
  • La Barberina, 1928, (Musik: Leo Ascher)
  • Der Fürst der Berge, 1932, Neufassung von Das Fürstenkind aus dem Jahr 1909 (Musik: Franz Lehár)

כתבים

  • Dramaturgisches Brevier. Ein populares Hand- und Nachschlagebuch für Bühnenschriftsteller, Schauspieler, Kritiker und Laien. Excerpte aus sämmtlichen dramaturgischen Schriften Lessings, nach Materien geordnet und mit Erläuterungen verschein . מהדורה שנייה. רובינברלג, מינכן 1894

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Susanne Blumesberger, Michael Doppelhofer, Gabriele Mauthe: Handbuch österreichischer Autorinnen und Autoren jüdischer Herkunft 18. bis 20. Jahrhundert. Band 2: J–R. Hrsg. von der Österreichische Nationalbibliothek. Saur, München 2002, [[:de:Special:BookSources/3598115458|ISBN 3-598-11545-8]], S. 815.
  • Felix Czeike: Historisches Lexikon Wien, Band 4. Kremayr & Scheriau, Wien 1995, [[:de:Special:BookSources/3218005469|ISBN 3-218-00546-9]]; S. 24f.
  • Barbara Denscher: Der Operettenlibrettist Victor Léon. Eine Werkbiografie. Transcript Verlag, Bielefeld 2017, [[:de:Special:BookSources/9783837639766|ISBN 978-3-8376-3976-6]].
  • Monika Kornberger: Léon (eig. Hirschfeld), Viktor. In: Oesterreichisches Musiklexikon. Online-Ausgabe, Wien 2002 ff., ISBN [[מיוחד:משאבי ספרות חיצוניים/3-7001-3077-5</nowiki>; Druckausgabe: Band 3, Verlag der Österreichischen Akademie der Wissenschaften, Wien 2004, <nowiki>ISBN 3-7001-3045-7|3-7001-3077-5</nowiki>; Druckausgabe: Band 3, Verlag der Österreichischen Akademie der Wissenschaften, Wien 2004, <nowiki>ISBN 3-7001-3045-7]].
  • Salomon Wininger: Große Jüdische National-Biographie. Band 2. Czernowitz 1927, S. 131f.
  • Literatur von und über Victor Léon im Katalog der Deutschen Nationalbibliothek
  • Victor Léon im Lexikon verfolgter Musiker und Musikerinnen der NS-Zeit (LexM)
  • Victor Léon hagyatéka megtalálható kézirat-gyűjteményben, valamint a Bécsi Városháza Könyvtárának kottagyűjteményében
  • Victor Léon szócikke az Austria-Forumon (im AEIOU-Österreich-Lexikon)

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ויקטור לאון בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ "Születési bejegyzése a szenici izraelita hitközség születési akv. 1/1858. folyószáma alatt". נבדק ב-2021-04-25.
  2. ^ "Ünnepség: 150 éves a Pécsi zsinagóga".
  3. ^ lexm.uni-hamburg.de, abgerufen am 25. September 2013.
  4. ^ Felix Czeike: Historisches Lexikon Wien. Band 5. Verlag Kremayr & Scheriau, Wien 1997, מסת"ב 3-218-00547-7, S. 540.
  5. ^ תבנית:ANNO sowie OBV.
  6. ^ תבנית:ANNO
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ויקטור_לאון&oldid=39532183"