ויליאם ברנגווין

ויליאם ברנגווין
Frank Brangwyn
	סר פרנק ברנגווין, סביב שנת 1900
לידה	12 במאי 1867; ברוז', בלגיה
פטירה	11 ביוני 1956 (בגיל 89); Ditchling, הממלכה המאוחדת
מקום קבורה	St Mary's Catholic Cemetery, Kensal Green
תחום יצירה	ציור
זרם באמנות	תנועת האמנויות והאומנויות
פרסים והוקרה	מדליית אלברט (1932); מסדר סנט מוריס ולזרוס; קצין גבוה במסדר לאופולד השני; Knight Bachelor ;

סר פרנק ויליאם ברנגווין (באנגלית: Frank William Brangwyn‏; 12 במאי 1867 – 11 ביוני 1956) היה אמן אנגלי-וולשי, צייר, תחריטאי, מאייר ומעצב. בנוסף לציורים ורישומים, הוא הפיק ויטראז'ים, רהיטים, קרמיקה, כלי זכוכית לשולחן, עיצב מבנים וחללי פנים.^[1]^[2]

ביוגרפיה וקריירה

פרנק ברנגווין נולד בברוז', בלגיה, לשם עבר אביו ויליאם קרטיס ברנגווין לאחר שזכה בתחרות שאורגנה על ידי הגילדות הבלגיות סנט תומאס וסנט לוק לתכנון כנסיית הקהילה. בברוז', אביו ניהל סדנה גדולה עם כמה צוותים ועבד על פרויקטים אזרחיים רבים כמו גם על כנסיית הקהילה.

אביו, ויליאם קרטיס ברנגווין, נולד בבקינגהאמשייר למשפחה ולשית והתחתן עם אלינור גריפיתס, שהייתה מברקון. בשנת 1874 המשפחה חזרה לבריטניה שם הקים ויליאם קרטיס ברנגווין עסק עיצוב מצליח. פרנק ברנגווין למד בבית הספר של וסטמינסטר, אך לעיתים קרובות שהה בסדנת אביו או בציור במוזיאון דרום קנזינגטון. באמצעות קשריו שנוצרו במוזיאון, ביניהם עם ארתור הייגט מקמורדו, הוא התקבל לחניכות אצל ויליאם מוריס עבורו עבד תחילה בזכוכית לפני שביצע עבודות רקמה וטפטים.^[3]

בגיל שבע עשרה התקבל אחד מציוריו של ברנגווין ונמכר לבעל ספינות, בתערוכת הקיץ של האקדמיה המלכותית, מה שחיזק אותו להיות אמן. ברנגווין הצטרף לקבוצת המתנדבים של הצי המלכותי והחל לצייר נופי ים. הוא שכנע את בעל הספינה שקנה את התמונה שלו, לתת לו להפליג על ספינת משא לאיסטנבול. נסיעה זו סיפקה לברנגווין את החומר למספר ציורים בולטים.

בעוד שהציור "הלוויה בים", שזכה במדליה בסלון פריז בשנת 1891, צויר בעיקר באפור, הציור "קרן הזהב, קונסטנטינופול" היה בהיר ומלא בצבע. אף על פי שברנגווין ערך את תערוכתו האישית הראשונה בלונדון בשנת 1891, הוא בילה את רוב אותה השנה וזו שלפניה בים, ביקר בספרד מספר פעמים, כמו כן חזר לאיסטנבול ונסע לדרום אפריקה וזנזיבר. בשנת 1892 ביקר בצפון ספרד יחד עם האמן הסקוטי ארתור מלוויל, שנסע מסרגוסה לאורך התעלה הקיסרית על דוברה, סנטה מריה. עד מהרה נמשך בראנגווין על ידי האור והצבעים הבהירים של מדינות דרומיות אלה, בתקופה בה המזרח הפך לנושא מועדף עבור ציירים רבים. הוא יצר ציורים ורישומים רבים, בעיקר של ספרד, מצרים, טורקיה ומרוקו, בהם ביקר בשנת 1893. ציוריו מנסיעות אלה הביאו לביסוס המוניטין הבין-לאומי שלו. בשנת 1895 רכשה ממשלת צרפת את ציורו "השוק במרוקו".^[4] באותה שנה הזמין סוחר האמנות הפריזאי זיגפריד בינג את ברנגווין לקשט את החלק החיצוני של "גלרי לארט נובו", ועודד את ברנגווין לכיוונים חדשים: ציורי קיר, עיצובי שטיחים, פוסטרים ועיצובים עבור ויטראז'ים שייוצרו על ידי לואיס קומפורט טיפאני.

בשנת 1896 הוא אייר מהדורה מחודשת בת שישה כרכים של תרגומו של אדוארד ויליאם ליין "אלף לילה ולילה."^[5] בשנת 1917 הוא שיתף פעולה עם האמן היפני אורושיברה מוקוצ'ו על סדרת הדפסי עץ. בזכות עיצובים מוקפדים אך דקורטיביים הוא הוכר על ידי המבקרים באירופה ובאמריקה כאמן בולט, ואילו המבקרים הבריטים התקשו להעריך אותו. באמצעות יצירותיו היפניות הוא התיידד עם קוג'ירו מאטסוטאקה, אייל התעשייתי היפני, שהפך לפטרונו.

משפחה

ברנגווין ניהל רומן עם אלן קייט צ'סטרפילד, שהולידה לו בן, ג'יימס בארון צ'סטרפילד-ברנגווין, יליד 1885 במווגיסי, קורנוול. מאוחר יותר היגר ג'יימס לאוסטרליה בשנת 1909, בתחילה עבד בחווה בעיר טאונסוויל, קווינסלנד ובהמשך עבר לבריזביין.

בשנת 1896 התחתן ברנגווין עם לוסי ריי, אחות, שנפטרה בשנת 1924. לא היו להם ילדים. הוא גר בהאמרסמית', לונדון בין השנים 1900–1937/38 וקנה את בית בסאסקס בשנת 1918.

ציורי קיר

בראנגווין הוזמן על ידי חברו האמן רוברט הות'ורן קיטסון לתכנן את חדר האוכל של קאסה קוזני, ביתו בטאורמינה, סיציליה, שנבנה בין השנים 1902–1905. ברנגווין היה אחראי על הריהוט, הפנלים, הפרטים וציורי הקיר של חדר האוכל. הבית מהווה מוזיאון. בשנת 1908 הוזמן לברנגווין לצייר את האפסיס של כנסיית סנט איידן, לידס, אך לאחר שהוברר כי זיהום האוויר יפגע בצבע, הוסכם כי עליו לעבוד בפסיפס זכוכית. הפסיפס הושלם בשנת 1916. הוא מכסה את כל האפסיס ומציג את חייו של סנט איידן. עבודות אחרות כללו ציורי קיר לאולם הגדול של איגוד סוחרים בלונדון (1901–1909), בבורסה המלכותית, לונדון (1906), התערוכה הבין-לאומית פנמה-פסיפיק, בסן פרנסיסקו, 1915. לבית המשפט של מחוז קויהאגה, קליבלנד, אוהיו (1911–1915), בניין המחוקקים של מניטובה, וויניפג (1918–1921), הקפלה, בבית החולים כריסטי, הורשהאם (1912–1923), ולקפיטול של מדינת מיזורי, ג'פרסון סיטי (1915–1925).

יחד עם דייגו ריברה וג'וזפ מריה סרט, הוא נבחר על ידי ג'ון ד. רוקפלר, הבן, לקשט את המגרש של בניין RCA בניו יורק (1930–1934) בציורי קיר. הוא גם נבחר לקשט את חדר האוכל במחלקה הראשונה של האונייה הפאסיפית הקנדית, "קיסרית בריטניה" (1930–1931).

מלחמת העולם הראשונה

אף על פי שברנגווין הפיק יותר מ-80 עיצובי פוסטרים במהלך מלחמת העולם הראשונה, הוא לא היה אמן מלחמה רשמי.^[6] הוא תרם את מרבית עיצובי הכרזות הללו לארגוני צדקה כמו הצלב האדום, ליגת הסיוע הבלגית ובעלות הברית, המכון המלכותי לעיוורים, לארגון צדקה אמריקאי שתמך בבית יתומים צרפתי. בשנת 1917 הפיק ברנגווין שש ליטוגרפיות בכותרת Making Sailors ואחת שכותרתה "חופש הים" עבור משרד התעמולה של בריטניה שהוצג בבריטניה ומחוצה לה ונמכר גם כהדפסים לגיוס כסף למאמץ המלחמה. ברנגווין היה יו"ר הוועדה האנגלית לעיירה דיקסמוד בבלגיה ליד אוסטנדה, שהייתה מקום לחימה קשה לאורך כל המלחמה. כדי לסייע לשחזורה של העיירה, תרם ברנגווין סדרת חיתוכי עץ בנושא "הטרגדיה של דיקסמוד". במהלך המלחמה ברנגווין יצר מספר תמונות תעמולה המדגישות את הזוועות שנעשו נגד בלגיה ואת הסבל שעברה המדינה. בין האחרונים שבהם, היו ציורי השמן שלו משנת 1915.

לוחות האימפריה הבריטית

בשנת 1926 הוזמן על ידי לורד איוואג לצייר צמד תמונות גדולות לגלריה המלכותית של בית הלורדים בווסטמינסטר כדי להנציח את החיילים ובני משפחתם שנהרגו במלחמה. ברנגווין צייר שתי סצינות קרב שכללו תמונות בגודל טבעי של חיילים המתקדמים לקרב לצד טנק בריטי.

הלורדים ראו את הפאנלים קודרים ומטרידים מדי ובשנת 1928 סירבו לקבלם. במקום זאת הם הזמינו את ברנגווין להפיק סדרה שחוגגת את יופייה של האימפריה הבריטית והדומיניונים כדי למלא את הגלריה המלכותית.

ברנגווין, הידוע כצייר הפאנלים של האימפריה הבריטית, השקיע חמש שנים נוספות בייצור 16 עבודות גדולות המשתרעות על פני 280 מ"ר. עם זאת, לאחר שחמישה מהפאנלים הוצגו בגלריה המלכותית לאישורם של הלורדים, העמיתים סירבו לקבלם מכיוון שהם היו "צבעוניים ותוססים מדי". בשנת 1934 נרכשו 16 הפאנלים על ידי מועצת סוונסי וכעת הם שוכנו באולם ברנגווין, סוונסי.^[7]

חיים מאוחרים יותר

דחיית הלוחות שצייר ברנגווין על ידי הלורדים גרמה לו לדיכאון מתמשך. הוא הפך לפסימי יותר ויותר והיפוכונדר והחל לחסל את רכושו בשנות השלושים. ברנגווין תרם רבות מיצירות אמנות שלו ואחרות למוזיאונים וגלריות בבריטניה ובאירופה, כולל המוזיאון הבריטי וגלריית ויליאם מוריס. בשנת 1936 העניק לברוז' למעלה מ-400 עבודות, נמצאות במוזיאון בית ארנטס. בתמורה נתנה לו עיריית ברוז' אות הוקרה נדיר. שתי סצנות הקרב שנדחו על ידי בית הלורדים נתרמו למוזיאון הלאומי בוויילס כחלק מקבוצה גדולה של מתנות שמסר למוזיאון בין השנים 1929 ל-1935. ברנגווין ציין בדיוק היכן באולם המרכזי של המוזיאון יש לתלות את היצירות והן נשארו שם.

בשנת 1944 הוא התאושש ותמך בעיצובים של פרדריק שילדס לקפלה שנבנתה על ידי הרברט הורן, ונהרסה בשנת 1940 במהלך הבליץ בלונדון.

ברנגווין נפטר ב-11 ביוני 1956 בביתו בסאסקס. הוא נקבר בבית העלמין הקתולי של סנט מרי, קנסל גרין.

הערכה

בשנת 1952 העריך קליפורד מוסגרב כי ברנגווין הפיק למעלה מ-12,000 יצירות. ציורי הקיר של ברנגווין מכסים יותר מ־2,000 מ"ר, הוא צייר למעלה מ-1,000 ציורי שמן, מעל 660 עבודות מדיה מעורבת (צבעי מים, גואש), למעלה מ-500 תחריטים, כ-400 חריטות ועץ חיתוכי עץ, 280 ליטוגרפיות, 40 עצובים באדריכלות, 230 עיצובים לרהיטים, ו-20 לוחות ויטראז'ים לחלונות. חוקר האמנות מריוס גומבריך קושר את ירידת העניין ביצירותיו של ברנגווין לשקיעתה של האימפריה הבריטית, ומציין כי אמנותו הנועזת, הנמרצת, הנראית כלפי חוץ של ברנגווין התאימה לרוח של החברה הבריטית הוויקטוריאנית – אך אינה עולה בקנה אחד עם אתוס בעל מבט פנימי, פחות בטוח, ואינטלקטואלי שנפוץ בתקופה שלאחר מלחמת העולם הראשונה.^[8]

גלריה

קרבות בעיר
הריסות העיר קברי
חורבן המלחמה
התקפת הצ'פליין
בעבודה
פועלים
ערב במרוקו
אפסיס בכנסייה בדבלין

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ויליאם ברנגווין בוויקישיתוף

כתבי ויליאם ברנגווין בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
ויליאם ברנגווין, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

^ Frank Brangwyn, A Mission to Decorate Life[Text by Libby Horner]
^ Sparrow, Walter Shaw, Frank Brangwyn and his Work, London: Kegan Paul, Trench, Trubner & Co, 1915
^ Windsor, Alan, Brangwyn, Sir Frank William (1867–1956), Oxford Dictionary of National Biography, Oxford University Press, 2004; online edn, May 2005
^ Peter W Jones; Isabel Hitchman (2015). A Dictionary of Artists in Wales, Post-war to Post-modern. Gomer Press
^ The Thousand & One Nights,: or, Arabian Nights' Entertainments. 6 Vol. Translated by Edward William Lane; with an introduction by Joseph Jacobs, and illustrations by Frank Brangwyn. London: Gibbings. Philadelphia: Lippincott, 1896.
^ Carien Kremer (4 June 2014). "Frank Brangwyn and the First World War". Art UK. Retrieved 21 September 2017.
^ Swansea – History of the Brangwyn Hall Panels, web.archive.org, ‏2016-01-17
^ Marius Gombrich (12 March 2010). "Painting the spirit that built great empires". The Japan Times. Retrieved 3 May 2015.

[1] Frank Brangwyn, A Mission to Decorate Life[Text by Libby Horner]

[2] Sparrow, Walter Shaw, Frank Brangwyn and his Work, London: Kegan Paul, Trench, Trubner & Co, 1915

[3] Windsor, Alan, Brangwyn, Sir Frank William (1867–1956), Oxford Dictionary of National Biography, Oxford University Press, 2004; online edn, May 2005

[4] Peter W Jones; Isabel Hitchman (2015). A Dictionary of Artists in Wales, Post-war to Post-modern. Gomer Press

[5] The Thousand & One Nights,: or, Arabian Nights' Entertainments. 6 Vol. Translated by Edward William Lane; with an introduction by Joseph Jacobs, and illustrations by Frank Brangwyn. London: Gibbings. Philadelphia: Lippincott, 1896.

[6] Carien Kremer (4 June 2014). "Frank Brangwyn and the First World War". Art UK. Retrieved 21 September 2017.

[7] Swansea – History of the Brangwyn Hall Panels, web.archive.org, ‏2016-01-17

[8] Marius Gombrich (12 March 2010). "Painting the spirit that built great empires". The Japan Times. Retrieved 3 May 2015.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]