התפתחות מוסרית

התפתחות מוסרית היא תהליך התפתחותי בו האדם לומד ומקבל על עצמו רעיונות, ערכים ועקרונות מוסריים. כל אלו מאפשרים לו לבנות מודעות עצמית ולהבחין בין טוב לרע ובין נכון ולא נכון בחברה בה הוא חי, ולהתנהג בהתאם לכך.

סוג החשיבה המוסרית והעקרונות המשפיעים על התנהגות האדם משתנים לאורך חייו והתפתחות אישיותו. ישנן מספר גישות בפסיכולוגיה המציעות שלבים אפשריים שונים של ההתפתחות המוסרית בקרב ילדים.

התפתחות מוסרית על פי הפסיכואנליזה

זיגמונד פרויד, אבי הפסיכואנליזה, טען כי מערכת היחסים בין הילד להוריו ואופן חינוכם הם משמעותיים בהקניית ערכי מוסר עבור הילד והפנמת גבולות ואיסורים, ומשפיעים על נכונותו ללמוד את הקודים המוסריים של החברה. לטענתו, התפתחות המוסר נוצרת בעיקר בשלב הפאלי (גיל 4–5), אז מתרחשת התפתחותו של הסופר אגו, המשמש כחוש מוסרי פנימי אשר מתגמל או מעניש את הילד על התנהגותו, באמצעות רגשות כגון תחושת אשמה וחרדה. לפי פרויד, שיא ההתפתחות המוסרית מגיע בסוף השלב הפאלי ולאחר שהילד מגיע לפתרון פנימי של תסביך אדיפוס (גיל 5–6).

פרויד הדגיש את חשיבות הרגשות בהתפתחות המוסרית של הילד, אך תלמידיו וממשיכי דרכו טענו כי ההתפתחות המוסרית מתפתחת בשלבים מוקדמים יותר מכפי שטען, וכי מערכת יחסים "חמה" בין ההורים לילד תורמת להתפתחותו המוסרית.

התפתחות מוסרית על פי הפסיכולוגיה הקוגניטיבית

פסיכולוגים חוקרים מתחום הפסיכולוגיה הקוגניטיבית ניסו לעמוד על התפיסה המוסרית של הילד על ידי בדיקת התפתחות ההגיון המוסרי שלו, ובחינה מדעית ואובייקטיבית יותר של עמדותיהם המוסריות של ילדים בגילאים שונים. החוקרים שפיתחו את התאוריות המרכזיות בתחום זה הם ז'אן פיאז'ה ולורנס קולברג.

תאוריית ההתפתחות המוסרית של פיאז'ה

פיאז'ה טען כי המוסר מתפתח כתוצאה מהתפתחותו הקוגניטיבית של הילד, לצד למידתו מהתנסויותיו החברתיות. הוא טען כי המוסר מתפתח בשלושה שלבים, המקבילים לשלבי תאוריית ההתפתחות הקוגניטיבית הידועה שלו:

1. שלב חוסר המוסר - עד גיל 5.
2. שלב הריאליזם המוסרי (מוסר הטרונומי) - גיל 5–7. בשלב זה החשיבה היא קונקרטית, והמוסר נתפס כדבר מוחלט וטוטאלי שלא ניתן לשנות את חוקיו. למשל, ילדים בשלב זה עשויים לומר שהעונש עבור אדם ששבר צלחת הוא זהה בין אם האדם ביצע זאת בכוונה תחילה ובין אם בטעות, ולא ניתן להפעיל שיקול דעת שונה במקרים אלו. כך, למשל, ילד עשוי להקפיד מאוד על הכללים במשחקיו - "זה החוק וזהו", ולסרב להגמיש אותם עבור אח קטן שמצטרף למשחק.
3. שלב המוסריות האוטונומית - מגיל 7 ולאורך גיל ההתבגרות. לטענת פיאז'ה, בני נוער מתחילים לפתח יכולת שיפוט מופשטת ורחבה, שהיא פחות קונקרטית. לפיכך הם מתחילים לשים לב גם לכוונות שעומדות בבסיס הפעולה ולהתייחס אליה באופן יחסי בהתאם למצב, וכן מסוגלים להביא בחשבון דעות שונות בחברה לגבי כל פעולה כדי לקבוע עד כמה היא מוסרית.

התאוריה של פיאז'ה היוותה אבן דרך בכך שעמדה על מספר תהליכים חשובים בהתפתחות ההגיון המוסרי של הילד, אך מחקרים עדכניים מראים כי הוא לא העריך נכונה את חשיבתם המוסרית של ילדים בגיל הרך, ולפיכך חוקרים שבאו בעקבותיו התייחסו בהרחבה גם לשלבי ההתפתחות המוסרית המוקדמת.

תאוריית ההתפתחות המוסרית של קולברג

קולברג חילק את ההתפתחות המוסרית לשלבים רבים יותר מאלו של פיאז'ה. הוא העריך את הרמה המוסרית של נבדקיו באמצעות ראיון בו הוצגה לילדים דילמה מוסרית עם שאלות פתוחות, שמהתשובות עליהן (ובעיקר מהנימוקים לתשובות) ניתן ללמוד על ציות לחוקים והבנת ערכים גבוהים, כמו כבוד לחיי אדם.

קולברג חילק את ההתפתחות המוסרית לשישה שלבים, בשלוש רמות מוסריות כלליות. השלבים לפי קולברג הם קבועים ואוניברסליים, זהו רצף שלבים שכל אדם עובר בסדר קבוע, כך שכל שלב נבנה על הקודם וכרוך בהבנה עמוקה יותר של מושג הצדק. מחקרים מצאו שמעבר משלב לשלב קשור בגיל, בהתפתחות קוגניטיבית, בהשכלה וביכולת לראות את הפרספקטיבה של האחר. התפתחות מוסרית גם קשורה לאינטראקציה בין בני הגיל ולהשתתפות בארגונים חברתיים, וכן יש השפעה של סגנון ההורות.

השלבים בתאוריה של קולברג:

א. הרמה הפרה-קונבנציונלית: שיקול הדעת המוסרי נקבע על ידי קבלת חוקים של סמכות חיצונית, והמעשים נשפטים לפי תוצאותיהם. התנהגויות ייחשבו לטובות או רעות אם יובילו לפרס או לעונש. רמה מוסרית זו מתחילה בגיל הגן ועשויה להימשך עד גיל תשע.

1. אוריינטציה של ציות ועונש – בשלב זה האדם מתקשה לראות את שני הצדדים של הסיטואציה, ולכן אינו מתחשב בכוונת האנשים בה (אותה הוא מתקשה לתפוס) ולהתמקד יותר בצורך לציית לחוק, בשל פחד מעונש מדמויות סמכות.

2. אוריינטציה של כוונה אינסטרומנטלית – בשלב זה האדם מודע לכך שלאנשים שונים יכולות להיות כוונות שונות ופרספקטיבות שונות לדילמה המוסרית, אך ההבנה הזו מאוד מוגבלת וקונקרטית. פעולה נכונה מבחינתו היא זו שמעניקה לו יתרון אישי ומספקת את צרכיו. כשיש הדדיות בין אנשים היא מובנת כחליפין של "טובות".

ב. הרמה הקונבנציונלית: יש חשיבות לדעות של אחרים ולציות לחוקים חברתיים, אך לא בגלל אינטרס אישי, אלא מתוך אמונה ששמירה על המערכת החברתית חשובה להמשך יחסים אנושיים חיוביים וסדר חברתי. לטענת קולברג, רוב המתבגרים והמבוגרים נמצאים ברמה מוסרית זו.

3. אוריינטציה של ילד/ה טוב/ה (שיתוף בין-אישי) – ציות לחוקים חשוב, כי הוא מאפשר הרמוניה חברתית, בעיקר בהקשר של יחסים בין-אישיים חשובים. לאדם חשוב לקבל חיבה ואישור מהדמויות הקרובות, ולהראות כאדם טוב, מכובד ועוזר, שניתן לסמוך עליו.

4. אוריינטציה של שמירת הסדר החברתי – האדם לוקח בחשבון פרספקטיבה רחבה יותר של יחסים חברתיים. אדם כזה מאמין שהחוק צריך להיאכף באופן שווה על כולם וחובתו של כל אדם בחברה לשמור על החוק, כי הוא חיוני לשמירת הסדר החברתי, ואם כולם לא יצייתו - הסדר החברתי יתמוטט.

ג. הרמה הפוסט-קונבנציונלית: אנשים ברמה הזו אינם מצייתים לחוקים בצורה עיוורת אלא גמישה, והם מגדירים מוסריות במושגי עקרונות וערכים מופשטים. לטענת קולברג, חלק מהמבוגרים עשויים להימצא בשלב 5 בתוך רמה זו, אך מעטים מגיעים לשלב 6.

5. אוריינטציה של חוזה חברתי – האדם מתייחס לחוקים כאל כלים גמישים המשרתים צרכים אנושיים, ולכן ניתן לדמיין אלטרנטיבות לחוקים, כך שיהיו הוגנים יותר. כשהחוקים מתאימים לזכויות האדם ולאינטרס הרוב, נוצרת השתתפות מתוך רצון חופשי במערכת הוגנת שכזו.

6. אוריינטציה של עקרון אתי אוניברסלי – לטענת קולברג, נדיר להגיע לשלב זה, בו הפעולה מוגדרת על ידי עקרונות אתיים של מצפון שהאדם בוחר לעצמו. החוקים הם ערכים מוסריים מופשטים, ואין צורך בחוק חיצוני להיאחז בו, ולכן אין כלל חשיבות לחוקים חברתיים קונקרטיים אלא רק למצפון האישי.

הביקורות על הגישה של קולברג הן רבות. חוקרים טענו כי לא קיימת בה התייחסות להתפתחות המוסרית של ילדים בגיל מוקדם יותר מגיל הגן; היא אתנוצנטרית ולא נותנת הסברים לגבי התפתחות מוסרית בקרב אוכלוסיות שאינן מערביות (למשל, תרבויות מסורתיות רבות הן שיתופיות יותר מהתרבות המערבית, ורווחת הקבוצה נתפסת בהן כערך עליון, אך לפי שיטת קולברג, שיקול דעת כזה נוטה להיות מדורג בשלב השלישי או הרביעי בלבד); התאוריה מתארת רק שיקול דעת מוסרי אך הקשר בינה לבין התנהגות מוסרית בפועל הוא רופף, זהו תנאי הכרחי אך לא מספיק לביצוע ההתנהגות משום שישנם שיקולים נוספים המשפיעים עליה; התאוריה לא מתייחסת לסוגי תכנים ספציפיים של מצבים הדורשים התנהגות מוסרית, אלא רק לדרך חשיבה מוסרית כללית, בעוד זו עשויה להשתנות בהתאם לאופיו הספציפי של המצב - אדם עשוי לחשוב ולהתנהג באופן מוסרי שונה בהקשרים שונים.

הביקורת של גיליגן על התאוריה של קולברג

קרול גיליגן טענה כי בתאוריה של קולברג יש הטיית מגדר נגד נשים. זאת, בין השאר, משום שהיא נוצרה על ידי גברים, והנתונים מבוססים על נבדקים-זכרים ועל הפתרונות שהם הציעו לדילמות (שמשקפים נקודת-ראות גברית). קולברג טען שנשים מגיעות רק לשלב 3 בפתרון הדילמה המוסרית ואילו גברים מגיעים לשלבים גבוהים יותר, ולפיכך נראה כי נשים נוטות להיות פחות מוסריות. גיליגן לא הכחישה את ההבדלים בין המינים, אך פיתחה מודל שיסביר הבדלים אלו, וטענה שיש צורך בשתי תאוריות שונות כדי לתאר את התפתחות המוסר השונה של שני המינים, כי יש יותר מהשקפה אחת על מוסריות, ונשים מפתחות מוסריות שונה מזו של גברים. המוסריות של הגברים מונחית מתוך עקרון הצדק והחוקים, ואילו המוסריות של הנשים מונחית מתוך הדאגה לאחר, שאינה פחותה מבחינה ערכית מהצדק. נטען כי דפוסים אלה נובעים מדרכי החיברות השונות של גברים ונשים בתרבות המערבית.

לפיכך, שני הקולות השונים בהתפתחות המוסרית לפי גיליגן הם:

• אוריינטצית הצדק, המזוהה עם העולם הגברי, מדגישה שמירה על זכויות, קריאה לצדק, נאמנות לחוקים, לוגיקה, אינדיבידואליות ואוטונומיה.
• אוריינטצית הדאגה לאחר, קול שמדגיש דאגה לזולת, רגישות וקשר לאחרים, תוך דגש על אחריות למין האנושי, ופחות על עקרונות מופשטים. יש רצון להימנע מפגיעה באחרים ולשמור על יחסים וקשרים, גם במחיר של הקרבה עצמית.

גיליגן ניסחה שלוש רמות מוסר של דאגה לאחר (וגם שלבי מעבר ביניהם), לפי התאוריה שלה. רמות המודל שפיתחה דומות מבנית לרמות של קולברג, אך הרמות של גיליגן מבוססות על דילמות אחרות, שאמורות, לדעתה, להיות קרובות לעולמו של הנבדק. כמו כן, הרמות מבוססות על אוריינטציה שונה, של דגש על יחסים בין-אישיים, אשר מעמידה את האינטרס האישי מול הדאגה לאחר.

השלבים לפי התאוריה של גיליגן:

• רמה 1 – אוריינטציה של אינטרס אישי: דגש על צורכי העצמי וההישרדות בעולם. האדם תופס את עצמו כישות חסרת אונים ועליו להתמודד עם החוקים הנכפים על ידי החברה. בשלב זה, שיקולים מוסריים יופעלו רק אם שני צרכים עצמיים יעמדו בקונפליקט ביניהם. ההחלטה תהיה מבוססת על מה שטוב לעצמי, בהתחשב בנסיבות, מבלי להתחשב באחר.
• המעבר הראשון – מעבר מאנוכיות לאחריות: תקופת מעבר בה האדם מתחיל להיות מודע להבדל בין מה שהוא רוצה (אנוכיות) לבין מה שעליו לעשות (אחריות). במעבר זה מתחילים להבין שלפעמים מה שנחוץ בא לפני מה שרוצים.
• רמה 2 – "טוב" משמעו אחריות כלפי אחרים: דגש על דאגה לאחרים ותחושת אחריות כלפיהם. האדם תופס עצמו כ"טוב", אם הוא מוכן להקרבה עצמית ומרצה את האחר. דאגה לעצמי נדחקת לטובת הרצון לרצות אחרים, גם במחיר של התעלמות מהקול הפנימי. הישרדות נשארת העניין המרכזי, האדם רואה כצורך את אישור האחרים והסתמכות עליו, ואפילו תלות בו.
• המעבר השני – מעבר מקונפורמיות לשיפוט פנימי מחודש: תקופת מעבר בה האדם מתחיל לתהות האם שיקוליו המוסריים הם אנוכיים או שאחריות משמעה גם התחשבות בערכים ובצרכים של העצמי ולא רק של האחר, האם אפשר להימנע מפגיעה באחר ובאותו זמן להיות נאמן לעצמך. עם זאת, בשל חוסר ביטחון מספיק בערך העצמי, האדם עדיין לא פועל לשוויון מלא בין צורכי העצמי והאחר.
• רמה 3 – התמקדות בדינמיקה בין העצמי לאחר: האדם גם עומד על זכויותיו וגם נותן מקום בשיקוליו לאחריותו כלפי אחרים. האדם מעוניין להיות רגיש לאחר ולא להכאיב לו, אך גם לא לפגוע בעצמו. הוא כבר לא רואה את עצמו כחסר כוח, ומעוניין להפחית את הנזק לאחרים ולעצמו. האדם בשלב זה למד לאמת את יכולת השיפוט שלו ואת הלגיטימציה לדעה העצמית.

חלק מהמחקרים שנערכו בעקבות תאוריה זו לא מצאו הבדל בין גברים לנשים בחשיבתם המוסרית, ואילו חלק תומכים בה - אלו מצאו כי רוב הנבדקים והנבדקות הראו אוריינטציה גם לצדק וגם לדאגה לאחר, וחלקם שמו דגש על אחת האוריינטציות, ואכן נשים נטו יותר לאוריינטצית הדאגה לאחר והגברים לאוריינטצית הצדק. ממצאים אלה מלמדים על שתי דרכים שונות של תפיסת עולם. גיליגן הציעה שרק אם יאוחדו שתי התפיסות, הנשית והגברית, ניתן יהיה להבין את הפוטנציאל האנושי בהתפתחות המוסרית.

ראו גם

• מוסר
• אתיקה

לקריאה נוספת

• David R Shaffer, Developmental Psychology, itp, fourth edition
• סרוף, א., קופר, ת., ודהארט, ג., (1998), "התפתחות הילד: טבעה ומהלכה", הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב.

• Muuss, R. E., (1988), Carol Gilligan’s theory of sex differences in the development of moral reasoning during adolescence, Adolescence 23, 229-243.

קישורים חיצוניים

• התפתחות המוסר, בלקסיקון הפסיכולוגי "בטיפולנט"
• אברום רותם ועידית אבני, שלבי התפתחות מוסרית על פי קולברג, באתר "מתקוונים לאתיקה"