השוק היווני
 | |
| הכניסה המערבית למתחם השוק היווני, הקומה הראשונה של המבנה הרוסה מאז מלחמת העצמאות. | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
שוק  |
| מיקום |
תל אביב-יפו |
| מדינה |
ישראל |
| קואורדינטות | 32°03′17″N 34°45′24″E / 32.054694444444°N 34.756666666667°E |
|
(למפת יפו רגילה)   השוק היווני  | |
  | |
השוק היווני ביפו (בערבית: سوق الدير; "סוק א דיר" – שוק המנזר) הוא מתחם חנויות ודירות בין כיכר השעון ושוק הפשפשים של יפו, שהיה המתחם המסחרי המודרני הראשון אשר נבנה מחוץ לחומות יפו העתיקה. המתחם נקרא על שם הכנסייה היוונית האורתודוקסית, שיזמה את הקמתו בעשור הראשון של המאה ה-20[1]. המתחם, שגודלו כ-6 דונם, ממוקם בין רחוב בית אשל בדרום לרחוב מרזוק ועזר בצפון. מזרחית לו נמצא רחוב חנינא בן דוסא ומערבית לו מגדל השעון.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הכנסייה היוונית האורתודוקסית, יזמה את הקמתו של המתחם בשטח שהיה קודם לכן חלק מהמרחב החקלאי של יפו, שהצטמצם בהדרגה בשלהי התקופה העות'מאנית, בעקבות תהליכי העיור והיציאה מהחומות, ונמחק כתוצאה מבנייה מואצת בתקופת המנדט הבריטי. השוק הוקם כמתחם מסחרי מודרני שכלל חנויות ומחסנים שחזיתותיהם האחידות פונות למניפת רחובות המתנקזים לכיכר מרכזית. בניגוד לסמטאות הצרות והמתעקלות של יפו, שהתפתחו בתהליך אורגני, בשוק היווני נבנו מעברים רחבים. מעל החנויות ומחסנים, בשורת המבנים הפונה לרחובות החיצוניים של המתחם,נבנו דירות. במרכז המתחם רוב המבנים בעלי קומה אחת גבוהה. באותה עת בנתה הכנסייה שוק דומה גם בירושלים, "שוק אבטימוס", (על שם הפטריארך היווני-אורתודכסי דאז) במתחם מוריסטן ליד כנסיית הקבר[1].
בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20 החלה בעלת המתחם, הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית, להחכיר מבנים ומגרשים במתחם ליזמים שונים. ב־1998 חתמה הפטריארכיה על הסכם חכירה ל־99 שנה עם חברת "רובע השעון" לרוב שטחו של המתחם (11 חלקות של מגרשים בנויים, ששימשו בעיקר למסחר, מלאכה ומעט למגורים). החברה החוכרת התחייבה לשלם בתמורה 1.5 מיליון דולר, ולמסור לכנסייה 35% מתוספות הבנייה (על פי התכנון הייתה אמורה החברה לבנות דירות מגורים בקומות נוספות מעל המבנים הקיימים) . חברת "רובע השעון" פשטה את הרגל ובמקומה ביקשה להיכנס חברת "קיסריה השקעות", שבשליטת איש העסקים אלברט נסימי[2]. ביוני 2005, רכשה "קיסריה השקעות" את זכויות החכירה והפיתוח תמורת כ-6.65 מיליון דולר[3]. בשנת 2007 שכרה ממנה רשת קסטרו מודל חנות במתחם, המתפרסת על 370 מ"ר, ושיפצה אותה[4].
מבנה נוסף במתחם, ברחוב בית אשל 5, בו הוקם בית מלון, נמכר תמורת 6 מיליון דולר לחברה בשליטת היהלומן יצחק לבבי במאי 2008. בית המלון ממוקם על מגרש בשטח של 430 מ"ר במבנה ששימש בעבר את השב"כ[5]. האחים אריה ועמירם בריט גם רכשו שני מגרשים במתחם בשטח כולל של כ-2 דונם ביולי 2004[6]. בשטח שרכשו הוקם פרויקט המגורים והמסחר "לב הסוהו"[7].
במאי 2016, החלה קבוצת משקיעים, בראשות רואה חשבון יצחק סוארי, לנהל משא-ומתן עם חברת קיסריה השקעותי לרכישת הזכויות במתחם השוק היווני, במחיר של כ-220 מיליון שקל[8]. בשנת 2017 נחשף שבדצמבר 2013, מכרה הפטריארכיה היוונית את הקרקע במתחם תמורת, 1.5 מיליון דולר לחברה בשם Bona Trading Limited, הרשומה באיי סנט וינסנט והגרנדינים. זהות הרכושים לא ידוע עקב חוקי הסודיות במדינה זו, מדינה המשמשת גם כמקלט מס. באותה עת נותרו עוד 87 שנים בהסכם החכירה של הקרקע[9]. לפי הדיווחים בעיתונות, קבוצת המשקיעים רכשה לבסוף את הקרקע וזכויות החכירה תמורת 243 מיליון שקל. הקבוצה מקדמת תוכנית הכוללת הקמת 100 חדרי מלון, 155 דירות מגורים וחידוש ושיפוץ המתחם כולו[10].
בשנת 2019, קבוצת המשקיעים שרכשו את השוק היווני, החלה במהלך לפינוי כל העסקים במקום, לקראת פיתוח המתחם. בינו גבסו בעלי מסעדת "דוקטור שקשוקה", פתח במאבק מתוקשר נגד הפינוי[11]. התוכנית החדשה של המתחם מתוכננת ומקודמת באמצעות האדריכל אילן פיבקו. באוקטובר 2020 הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה אישרה להפקדה את תוכנית המתאר המפורטת למתחם[12].
ארכאולוגיה בשוק היווני
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשוק ובסביבתו נערכו מספר חפירות הצלה בשני העשורים הראשונים של המאה ה-21, לקראת חידוש תשתיות ופיתוח מתחמי מסחר ותיירות חדשים[13]. האזור ממוקם ממזרח לתל העתיק של יפו והייתה בו פעילות למן תקופות הברונזה והברזל ועד לתקופה העות'מאנית[14]. בחפירות בתוך ובסמוך לשוק היווני נחשפו שרידים בעיקר מהתקופה הצלבנית, התקופה הממלוכית והתקופה העות'מאנית. מהתקופה הצלבנית נמצאו שרידי מבנה ראשי חצים וקרמיקה. מהתקופה הממלוכית נתגלו קברים שקורו בלוחות אבן חול וכורכר. על סמך מקורות היסטוריים רבים אפשר לזהות בנקברים את אנשי המשמר הממלוכי שהוצבו ביפו לאחר חורבן העיר הצלבנית, לשם פיקוח על הנמל. מהתקופה העות'מאנית המאוחרת נמצאו תעלות השקיה מטויחות, בור מים ושרידי מבנה[15].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- נועה רוזין, אין כמו יפו בלילות: הכירו את המתחם החדש והלוהט של חיי הלילה, באתר "Time Out ישראל", 23 במאי 2016
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 רות קרק, יפו: צמיחתה של עיר, 1799-1917, הוצאת יד יצחק בן-צבי, ירושלים, 1984
- ^ פסק בוררות: קיסריה השקעות תשלם 6.65 מיליון דולר על זכויות חב' רובע השעון יפו, באתר גלובס, 11 במאי 2004
- ^ גיא ימין, קיסריה השקעות רכשה את מתחם כיכר השעון ביפו; תשלם 6.65 מיליון דולר, באתר גלובס, 20 ביוני 2005
- ^ רשת האופנה קסטרו משיקה חנות בכיכר השעון ביפו, באתר גלובס, 17 באוקטובר 2007
- ^ אריאל רוזנברג, בית המלון ליד כיכר השעון ביפו נמכר ליהלומן יצחק לבבי ב-6 מיליון דולר, באתר גלובס, 5 במאי 2008
- ^ אלעזר לוין, קיסריה ובריט קנו 8 דונם בשווי 9 מיליון דולר בכיכר השעון ושוק הפשפשים ביפו, באתר גלובס, 11 ביולי 2004
- ^ גיא ימין, יפו: פרויקט המגורים-עסקים "לב הסוהו" מוקם במתחם השעון, באתר גלובס, 8 באוקטובר 2006
- ^ שלומית צור, יצחק סוארי במו"מ לרכישת השוק היווני ביפו ב-220 מ' ש', באתר גלובס, 17 במאי 2016
- ^ ניר חסון, הכנסייה היוונית מוכרת את נכסיה בכל מחיר, באתר הארץ, 13 באוקטובר 2011
אמיתי גזית, הפטריארכיה היוונית מכרה גם את מתחם השעון ביפו, באתר כלכליסט, 18 ביולי 2017 - ^ שלומית צור, למרות התנגדות העירייה: 255 דירות וחדרי מלון בדרך לשוק היווני ביפו, באתר כלכליסט, 9 בינואר 2020
- ^ שירי כץ, המלחמה האחרונה של בינו גבסו, באתר "Time Out ישראל", 26 בדצמבר 2020
- ^ ארי יקותיאל, התוכנית לשדרוג מתחם השוק היווני בצפון יפו ממשיכה קדימה: הוועדה המחוזית הפקידה תוכנית מתאר מפורטת, באתר מרכז הנדל"ן, 4 בספטמבר 2020
- ^ ליאור ראוכברגר , יפו, רח' מרזוק ועזר, באתר "חדשות ארכיאולוגיות", גיליון 121, 24 במרץ 2009
- ^ מרטין פיילשטוקר, יפו, כיכר השעון, באתר "חדשות ארכיאולוגיות", גיליון 121, 27 בינואר 2009
- ^ יואב ארבל, יפו, השוק היווני, באתר "חדשות ארכיאולוגיות", גיליון 128, 6 בדצמבר 2016