הפיגוע בכנסייה הבפטיסטית ברחוב 16
| תאריך |
15 בספטמבר 1963  |
|---|---|
| מקום |
16th Street Baptist Church |
| קואורדינטות | 33°31′00″N 86°48′54″W / 33.516666666667°N 86.815°W |
| סוג |
פיצוץ, פיגוע טרור מבית |
| הרוגים |
4 |
| פצועים |
22 |
| מבצע |
Thomas Edwin Blanton, Jr., Bobby Frank Cherry, Robert Edward Chambliss, Herman Frank Cash |
| מספר מפגעים |
4 |
 | |
  | |
הפיגוע בכנסייה הבפטיסטית ברחוב 16 היה מתקפת טרור שבוצעה על רקע גזעני ב-15 בספטמבר 1963 בעיר ברמינגהאם, אלבמה. הפיגוע בוצע על ידי אנשי קו קלוקס קלאן, שתקפו כנסייה בפטיסטית ברחוב 16 בברמינגהאם, כנסייה בה רוב המתפללים היו אפרו-אמריקאים. בפיגוע נהרגו ארבע ילדות.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – מערכת ברמינגהאם
בעיר ברמינגהאם שרר מתח גזעי במשך זמן רב, והייתה בה פעילות רבה של התנועה לזכויות האזרח האמריקאית. ג'ורג' וולאס, מושל אלבמה, התנגד לשוויון זכויות והיה תומך נלהב של הפרדה גזעית. הוא ניסה למנוע רישום של תלמידים שחורים בבתי ספר ציבוריים, ונאלץ להסכים לכך רק לאחר התערבות בית המשפט. עם השבעתו כמושל בינואר 1963 הכריז וולאס: "הפרדה עכשיו, הפרדה מחר, הפרדה לנצח". חברי מועצה אחרים נקטו בעמדה דומה, בהם יוג'ין קונור, הממונה על משטרת ברמינגהאם.
בברמינגהאם פעל ארגון הטרור קו קלוקס קלאן, שביצע פיגועים רבים בעיר. משנת 1947 עד 1965 נרשמו לפחות 50 מקרים בהם הושלכו פצצות לעבר עסקים וכנסיות של שחורים בעיר.
במהלך חודש אפריל 1963 החלו בעיר שביתות ופעולות מחאה לא אלימה, בהובלת מרטין לותר קינג. חלק ניכר מהצעדות לשוויון זכויות החל בכנסייה הבפטיסטית ברחוב 16 בעיר, והיא הפכה לסמל המאבק.[1]
בתחילת מאי 1963 התקיים "מצעד הילדים", בו צעדו מעל ל-1,000 תלמידים מבתי הספר למרכז העיר, שם שאפו להיפגש עם ראש העיר וולאס ולשוחח איתו על הפרדה גזעית. המשטרה הפעילה נגד משתתפי המצעד זרנוקי מים וכלבי משטרה, וילדים רבים נעצרו. בעקבות האירוע הודיעו פוליטיקאים רבים כי הם תומכים בביטול ההפרדה הגזעית, וביוני 1963 נשא הנשיא ג'ון פיצג'רלד קנדי נאום בו קרא לחברי הקונגרס של ארצות הברית להעביר חוק המבטיח מימוש זכויות אזרח לכולם, ללא קשר לצבע עורם. אירועים אלה עוררו בקרב חברי קו קלוקס קלאן רגשות נקמה, שהובילו לפיגוע בכנסייה.
הפיגוע
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשעות הבוקר המוקדמות של יום ראשון, 15 בספטמבר 1963, ארבעה מחבלים מארגון קו קלוקס קלאן הניחו לפחות 15 מקלות דינמיט, מחוברים לקוצב זמן, מתחת למדרגות הכנסייה הבפטיסטית ברחוב 16 בברמינגהאם, קרוב למרתף. בסביבות השעה 10:22 אלמוני התקשר לכנסייה, אמר למזכירה "שלוש דקות" וניתק את השיחה. בכנסייה שהו אז כ-400 איש. המטען התפוצץ פחות מדקה לאחר מכן. חמש ילדות ממקהלת הכנסייה שהו במרתף בזמן הפיצוץ, שהרעיד את הבניין כולו.[2]
בתו של הכומר, בת 13, אמרה: "האור כבה פתאום ונשמע רעש עצום. הכל התמלא עשן. ילדים קטנים התחילו לצעוק ולבכות". הכומר הועף מן הדוכן בכוח ההדף, חור עצום ניבע בקיר הכנסייה. שברי עצים, אבנים וזכוכיות הועפו באוויר ופגעו במתפללים, שהיו שרועים על הרצפה בין דוכני התפילה ההפוכים.[3] עקב הפיצוץ נשברו רוב חלונות הכנסייה וכן נגרם נזק למכוניות שחנו בסמוך אליה.
מאות אנשים נפצעו קל בפיגוע, ו-22 נפצעו קשה וטופלו בבית חולים. בחיפושים בין ההריסות אותרו גופותיהן של ארבע ילדות ששהו במרתף: קרול דניז מקנייר, בת 11, אדי מיי קולינס, קרול רוזמונד רוברטסון וסינתיה דיון ווסלי, בנות 14. ילדה חמישית, סוזן מיי קולינס, בת 12, שאחותה נהרגה, שרדה אך נותרה עיוורת לצמיתות.
בד בבד עם פיצוץ מטען הדינמיט בכנסייה הבפטיסטית, בתוכנית שככל הנראה תוכננה מראש על ידי אנשי הקו קלוקס קלאן, התפוצצו פצצות תבערה במספר בתי עסק של שחורים ברחבי העיר וכן במשרדים של ארגוני זכויות האדם בעיר.[3]
המחבלים נתפסו על ידי ה-FBI בשנת 1965. אחד מהם הורשע רק בשנת 1977 ושניים אחרים הורשעו בתחילת שנות ה-2000, ביוזמת הסנאטור דאג ג'ונס. על שלושתם נגזר מאסר עולם. הרביעי מת ב-1994 מבלי שהורשע. אחד המחבלים נחשד גם בביצוע הפיגוע בבית הכנסת "בית אל" (אנ') בברמינגהאם באפריל 1958 באמצעות 54 מקלות דינמיט שהוטמנו סמוך לבית הכנסת. באותו יום ירד גשם כבד וניטרל את המטענים.[4]
השפעות והנצחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפיגוע עורר הפגנות זעם של שחורים ברחבי ברמינגהאם, והמשטרה השתמשה בנשק חם נגד המפגינים, שחלקם יידו אבנים על מכוניות. בתקריות אלה נהרגו על ידי המשטרה שני נערים, בני 13 ו-16.
גם לאחר האירוע אנשי קו קלוקס קלאן בעיר המשיכו לבצע פיגועים נגד שחורים.[5]
הפיגוע בכנסייה היה לנקודת מפנה עבור התנועה לזכויות האזרח, יחד עם המצעד לוושינגטון למען תעסוקה וחירות. הנשיא ג'ון פיצג'רלד קנדי תמך בחוק זכויות האזרח כבר במסע הבחירות שלו, ואירועים אלה השפיעו עמוקות עליו ועל סגנו, לינדון ג'ונסון. לאחר רצח ג'ון קנדי ב-22 בנובמבר 1963, ג'ונסון המשיך לקדם את הצעת החוק, שנחקק לבסוף ביולי 1964 ואסר על אפליה על בסיס גזע, דת, מין או מוצא לאומי, והבטיח זכויות מלאות ושוויוניות לאפרו-אמריקאים.
כתגובה לפיגוע כתבה נינה סימון את שיר המחאה “Mississippi Goddam”,[6] וג'ון קולטריין כתב את השיר "אלבמה". הזמרת ג'ואן באאז ביצעה את השיר "Birmingham Sunday", שאת מילותיו כתב אחיינה. מאוחר יותר השתתפה באאז במצעדים מסלמה למונטגומרי.
המשורר דדלי רנדל כתב בהשפעת האירוע את "הבלדה של ברמינגהאם", אחד משיריו המפורסמים ביותר.
על הפיגוע ואירועי מערכת ברמינגהאם נכתבו מספר ספרים והופקו מספר סרטים תיעודיים. הבמאי ספייק לי צילם בשנת 1997 סרט תיעודי בשם "ארבע ילדות" המשחזר את הפיגוע, וכלולים בו תמונות מאותה תקופה וראיונות עם עדי ראייה ומשפחות הקורבנות. סרט אחר הופק על ידי ערוץ ההיסטוריה בשנת 2013. האירוע מוזכר גם במספר סרטים שאינם תיעודיים, ביניהם הסרט "סלמה".
בשנת 2005 השתתפה מזכירת המדינה של ארצות הברית, קונדוליזה רייס, בטקס אזכרה להרוגות הפיגוע בכנסייה הבפטיסטית. רייס הייתה חברתה לכיתה של דניז מקנייר, שנהרגה בפיגוע.[7]
סגן שר החוץ דני אילון נפגש ב-2012 עם מושל אלבמה רוברט בנטלי והניח בכנסייה זר בשם מדינת ישראל.[8]
בשנת 2013, במלאת 50 שנה לפיגוע, נחנך בברמינגהאם פסל בשם "ארבע רוחות" המוקדש לזכרם של ארבעת הקורבנות. באותה שנה הוענקה למשפחות הקורבנות מדליית הזהב של הקונגרס על ידי הנשיא ברק אובמה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ היום בהיסטוריה: פיגוע לבן נגד התנועה לזכויות שחורים בארה"ב (15.9.1963), באתר טקסטולוגיה
- ^ הפיגוע בכנסייה הבפטיסטית בבירמינגהאם, באתר בנצי גורן, 18 באפריל 2018
- ^ 1 2 ידיהם המגואלות בדם של גזעני אלאבאמה, קול העם, 26 בספטמבר 1963
- ^ Diane McWhorter, Southern Explosure, thefreelibrary.com, 11 ביוני 2001 (באנגלית)
- ^ התפוצצויות נוספות בבירמינגהאם, למרחב, 26 בספטמבר 1963
- ^ ארנה קזין, אשה זועמת, באתר הארץ, 24 באפריל 2003
- ^ אלבמה: רייס השתפה בטקס אזכרה לפיגוע על רקע גזעני שאירע ב-1963, באתר ynet, 22 באוקטובר 2005
- ^ איתמר אייכנר, אילון שב ממסע בארה"ב וייפגש עם השר שהדיחו, באתר ynet, 11 בדצמבר 2012