לדלג לתוכן

הספרייה הגדולה של אלכסנדריה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המונח "הספרייה של אלכסנדריה" מפנה לכאן. לערך העוסק בספרייה בת ימינו, ראו ביבליותיקה אלכסנדרינה.
הספרייה הגדולה של אלכסנדריה
Βιβλιοθήκη τῆς Ἀλεξανδρείας
מיקום אלכסנדריה, בירת מצרים התלמיית
תאריך ייסוד סביבות 295 לפנה"ס
תאריך סגירה 48 לפנה"ס. ישנן עדויות שייתכן והתקיימה עד 641
גודל האוסף 400,000–700,000 מגילות פפירוס
מנהל ראו רשימת ראשי הספרייה
קואורדינטות 31°12′32″N 29°54′33″E / 31.208889°N 29.909167°E / 31.208889; 29.909167
מפה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הספרייה הגדולה של אלכסנדריה (ביוונית: Βιβλιοθήκη τῆς Ἀλεξανδρείας) הייתה בעת העתיקה הספרייה הגדולה והמפורסמת בעולם אשר נבנתה בעיר אלכסנדריה, בירת מצרים התלמיית.

מניחים כי נוסדה בסביבות שנת 295 לפנה"ס, תחת שלטונו של תלמי הראשון. הספרייה הוקמה כחלק ממקדש המוזות, המוזאיון (musaeon) (שממנו שאובה המילה מוזיאון), מתחם של השכלה ומחשבה. הקמת הספרייה בפועל מיוחסת לדמטריוס מפלרון, אשר היה גם ראש הספרייה או הספרן הראשי הראשון שלה, בין 295 ל-283 לפנה"ס. נטען כי הספרייה אחסנה בשיאה בין 400,000 ל-700,000[1] (לדעות מסוימות אפילו מיליון) מגילות פפירוס, ובתוכן עותקים של חלק גדול מהתרבות היוונית הקדומה.

חזון הספרייה היה להשיג את כל כתבי העולם ההלניסטי ואף מעבר אליו. רצון זה היווה בין היתר את הרקע לסיפור יצירת "תרגום השבעים" לתורה, המתואר בפירוט באיגרת אריסטיאס. את הספרייה ניהל בתקופה זו אפולוניוס מרודוס, לפי מספר מקורות, עד לזמן המשוער של 246/247 לפנה"ס, שבו מינה תלמי השלישי את ארטוסתנס כממלא מקומו.

סמוך לאתר הספרייה הישנה נוסדה בשנת 2003 הביבליותיקה אלכסנדרינה, הספרייה החדשה של אלכסנדריה.

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמת הספרייה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מפה משוערת של אלכסנדריה משנת 1923. ניתן לראות את המוזאיון (מיקום הספרייה) מתחת לנמל הגדול.

בשנת 331 לפנה"ס החליט אלכסנדר מוקדון על הקמת עיר לחופי הים התיכון. המקום שנבחר היה כפר דייגים קטן בשם רקוֹטיִס ושמה של העיר החדשה היה "אלכסנדריה" על שמו של מי שחולל במעשׂיו את האימפריה ההלניסטית ומי ששלט מעתה במצרים, אלכסנדר הגדול. בשנת 305 לפנה"ס, לאחר מותו של אלכסנדר ובמהלך מלחמות הדיאדוכים שבאו בעקבותיו, פוצלה האימפריה למספר ממלכות ונולדה הממלכה התלמיית במצרים. עיר הבירה של השושלת התלמית נבחרה להיות אלכסנדריה והיא נותרה כך עד סיום השלטון התלמי במצרים בשנת 30 לפנה"ס.

עם התפרקותה של ממלכת אלכסנדר התעוררה תחרות בין הממלכות היורשות, לצד צורך בבנייה פנימית של אותן ממלכות. אלכסנדר אמנם כבש ואיחד חלקים נרחבים מאגן הים התיכון המזרחי עד מרכז אסיה וצפון-מערב הודו, אך עתה תפקיד בניית המדינות על פי הערכים היווניים נותר בידי ממשיכי דרכו. מצרים התלמיית הייתה העשירה והמגובשת בין הממלכות היורשות, ועם עלייתו של תלמי הראשון החל תהליך בניית הממלכה ובמרכזה עיר הבירה אלכסנדריה.[2]

כדי להתאים את העיר החדשה לאמות המידה הגבוהות ביותר של העולם היווני,[3] הוקם בעיר מרכז למידה, אומנויות ומחקר שהיה "מקדש המוזות" או מוזאיון (ביוונית: Μουσεῖον). בתוך מוסד המוזאיון, הוקמה גם הספרייה שהייתה ארכיון למגילות וכרכים של ידע וכתבים אשר מצאו את דרכם לאלכסנדריה. הקמת הספרייה מיוחסת לתקופתו של המלך תלמי הראשון, וזאת משום שמי שנחשב למייסד הספרייה, דמטריוס מפלרון (350–280 לפנה"ס), פעל ובנה באלכסנדריה בתקופתו של תלמי הראשון מהגעתו לאלכסנדריה בשנת 297 לפנה"ס עד לעלייתו של תלמי השני בשנת 283 לפנה"ס, כאשר נאסר והוגלה מהעיר. ההערכה העיקרית כיום טוענת כי הספרייה נוסדה ככל הנראה בסביבות שנת 295 לפנה"ס.[4]

היו מספר סיבות להקמת ספריית אלכסנדריה, גודלה הייחודי ומרכזיותה בעולם ההלניסטי ובכך גם חשיבותה גם כיום. ניתן למנות שלוש סיבות עיקריות לכך:

  • נראה שהסיבה העיקרית להקמת הספרייה כחלק ממתחם השכלה, הייתה יוקרה. אלכסנדריה הייתה עיר בירה חדשה של ממלכה חדשה, הנשענה על עולם הערכים ההלניסטי ושאפה להידמות ואף להתעלות מעל מרכזי התרבות הגדולים האחרים של יוון הקלאסית, ובייחוד אתונה. מלבד הערים היווניות, ניתן לראות מסורות אחרות שהיו למקור השראה, בהם ספריות בקברי הפרעונים של מצריים הקדומה ובמיוחד ספריית אשורבניפל בעיר נינוה. הספרייה נוסדה בעיר הבירה של הממלכה הנאו-אשורית וקיימת טענה ששתי הספריות השתוו בגודלן, אך עם זאת ספריית אשורבניפל שירתה את המלך בלבד.[5] ישנן מסורות פרסית וארמנית, לפיהן אחד המניעים להקמת הספרייה באלכסנדריה היה גודל אוסף הספרים בספריית אשורבניפל, והרצון במצרים התלמית להתעלות עליה.[6]
  • בשנים הראשונות של התקופה ההלניסטית היה צורך בביסוס וייצוב השלטון החדש באזורים שנכבשו. רוב האוכלוסין בארצות רבות לא דיברו יוונית מה שיצר שוני וריחוק בין השכבה השלטת במדינה לבין אזרחיה. אחת הדרכים לגשר על השוני הזה, היה ללמוד את התרבות המקומית, החוקים והמערכת הדתית של האזור, כל אלו היו כתובים בשפה המקומית או שלא היו כתובים כלל. לכן, אחד האלמנטים המעניינים של הכיבוש ההלניסטי הוא יצירתן של ספריות בערים המרכזיות אשר איגדו לתוכם את מצבור הידע האזורי לצד זה היווני, הכל תורגם כמובן ליוונית. הנגישות של השלטון החדש להבנת מערכות הדת, החוקים והתרבות המקומיים היו כלי שלטוני חזק מאוד.[7]
  • נקודה נוספת שתרמה להקמתה וגדולתה של הספרייה באלכסנדריה הייתה האופי המשכיל של שליטי מצריים התלמית. תלמי הראשון היה בין היתר היסטוריון וסופר, תלמי השני היה גם זואולוג, תלמי השלישי היה פטרון של שירה ותלמי החמישי היה סופר וכותב מחזאות.[8] אין ספק שהנטיות האקדמיות והספרותיות של השליטים התלמיים תרמו להקצאת משאבים רבים לטובת הספרייה, מה גם שראשי הספרייה לדורותיהם שימשו בדרך כלל גם כמורים לילדי המלכים, כך שגם הדור הבא של המלוכה נשאר קרוב לעולם ההשכלה והמשיך להשקיע בספרייה.[8]

כדי לעמוד במשימה המונומנטלית של בניית הספרייה, היה צורך להביא ולמשוך לעיר משכילים מרחבי העולם ההלניסטי. כאשר נוסדה העיר היא כללה בעיקר אנשי צבא, מלחים, אנשי שלטון ומעט סוחרים. כדי למשוך קהילה משכילה לעיר הועמדו לראשות החוקרים ואנשי ההשכלה תנאים טובים מאוד, בין היתר הם קיבלו משכורת נאה, פטור מתשלום מיסים, מגורים חינם באגף הארמון המלכותי ואוכל חינם. כך שאנשי השכלה שקיבלו הזמנה לעבור לעבוד באלכסנדריה והגיעו, נהנו ממחקר וכתיבה חופשיים מהדאגות הפשוטות של החיים ויכלו להתרכז כל ימיהם בשיחות, כתיבה ומחקר במסדרונות המוזאיון.[8]

יצירת אוסף הספרים וסידורו

[עריכת קוד מקור | עריכה]
קטע פפירוס מכתביו של הרודס (אנ') אשר כתב ככל הנראה באלכסנדריה במאה ה-3 לפנה"ס.

לאחר הקמת הספרייה באלכסנדריה והבאת המלומדים לאִכלוּס המוזאיון, היה צורך לייבא את הספרים והכרכים הרבים מרחבי העולם ההלניסטי ומעבר לו. כדי לעשות זאת היו שתי דרכי פעולה:

  • באופן הישיר, נשלחו שליחים לרחבי האימפריה עם כסף רב במטרה להשיג ולקנות כל ספר שהצליחו למצוא.
  • בנוסף לכך, היות שאלכסנדריה הפכה לנמל שוקק ועמוס לחופי הים התיכון, המלך הוציא הוראה להחרים כל ספר אשר התגלה על סיפון אוניה עוגנת. ספרים אלו הובאו לספרייה, שם הועתקו על גבי דפי פפירוס (שנמצא במצרים לרוב) והמקור נשאר בספרייה, בעוד שההעתק נשלח חזרה לספינה.[9]

כמאה שנים לאחר הקמת הספרייה, הוקמה ספריית פרגמון בעיר הבירה של השושלת האטלידית (כיום במערב טורקיה). ספרייה זו הפכה במהרה גם היא לספרייה חשובה בעולם ההלניסטי ובמהרה התפתחה תחרות בין השתיים. כל אחת מהספריות הייתה במצוד מקביל להשיג כמה שיותר ספרים להעשיר את מאגרה, שליחים משני הצדדים נשלחו לרחבי האזור בחיפוש אחר ספר זה או אחר. תחרות זו שהגבירה את המשאבים שהושקעו בחיפוש, יצרה בעיה חדשה עם שוק הולך וגדל של זיופים שנמכרו על ידי סוחרים ממולחים.[10]

מעבר לאיסוף של ספרים מהעולם היווני, נעשה ניסיון לתרגום ספרים חשובים גם משפות אחרות. לניסיון זה הייתה גם סיבה רעיונית שהתבססה כפי שראינו על יציבות השליטה היוונית על עמים אחרים ברחבי האימפריה. בין היתר ידוע לנו על תרגום "מיליוני שורות" של כתבים פרסיים, תרגום המיוחס לזורואסטר.[11]

בין הפרויקטים של תרגום שהתרחשו בספרייה, ככל הנראה המוכר ביותר הוא תרגום השבעים. הספטואגינטה היה תרגום של ספר התורה הקדוש ביהדות ליוונית, שכן שכנה באלכסנדריה קהילה יהודית שבחלקה דיברה רק יוונית. התרגום נעשה לפי האגדה על ידי 72 מתרגמים (שישה מכל אחד מ-12 השבטים), ככל הנראה בתקופתו של תלמי השני. סיפור התרגום מתואר באיגרת אריסטיאס ומהווה דוגמה טובה למאמצים שהושקעו בתרגום, איסוף ספרים ויצירת מאגר הידע האנושי הזה.[12] אנו רואים כאן חידוש מסוים בתפיסת העולם, שכן הניסיון לייצר מאגר ידע רב לאומי הוא לא מובן מאליו, ממלכות רבות כנראה אף היו טוענות שרעיון זה מנוגד ללגיטימיות השלטונית שלהם.[13]

אם ייסוד הספרייה יוחס לדמטריוס מפלרון, סידור אוסף הספרים וקיטלוגו יוחס לראש הספרייה השני, זנודוטוס (אנ'), וזאת בהשראת מורו אריסטו. הספרים והכרכים השונים סודרו לפי נושאים בקטגוריות ותתי-קטגוריות, מחולקים לאזורים שונים בספרייה. כל פריט באוסף כלל תווית עליה נכתב שם המחבר ולעיתים מוצאו. לחלק מתוויות אלו הוסף גם מקור הפריט, כך לדוגמה על ספרים שנלקחו מספינות בנמל אלכסנדריה והועתקו, נכתב "מהספינות" (ek ploiôn). אחת התרומות החדשניות של סידור אוסף הספרים באלכסנדריה היא שימוש במיון אלפביתי, ההערכה היא כי זנודוטוס רשם את הפריטים בקטלוג לפי האלף-בית והעביר את השיטה המוצלחת גם לארכיון עצמו.[14]

לגבי גודל אוסף הספרים והכרכים שהכילה הספרייה, קשה כיום כמובן להעריך זאת. באיגרת אריסטיאס מצוין כי בתקופתו של תלמי השני, הספרייה כללה 200,000 ספרים אך השאיפה הייתה להגיע עד ל-500,000 ספרים.[15] בכתביו של יואנס צֵּצֵּס אנו רואים את טענתו כי הספרייה הראשית הכילה 400,000 'ספרים מעורבים' ו-90,000 'ספרים יחידים', בעוד שספריית הבת הכילה 42,800 ספרים.[16] חוקרים כיום טוענים שאלו ככל הנראה הגזמות, אך לרוב מוסכם כי הספרייה בהחלט הכילה עשרות אלפי ספרים והיא הכילה כנראה את מאגר הספרים הגדול בתקופתה.

מבנה, חלוקה ומיקום

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספרייה התחלקה כאמור לשני חלקים, שנחשבו יחד חלק מאותה הספרייה. הספרייה העיקרית "הספרייה הגדולה" (megalê bibliothekê) נבנתה במתחם המוזאיון אשר מוקם ברובע הברוכיון (Brucheion), הרובע המלכותי של העיר. בנוסף הייתה ספרייה קטנה יותר "ספריית-בת", אשר נבנתה כ-50 שנים מאוחר יותר בסֵרָפֵּיאוֹן (ביוונית: Σεραπεῖον) (מקדש סראפיס (סרפיאום) של אלכסנדריה), מקדש האל סראפיס, אשר מוקם ברובע ראקוטיס.[17] למרות החלוקה לשתי ספריות, הן נחשבו יחדיו לספרייה אחת "הספרייה הגדולה", "ספריות המלך" או בפשטות "הספריות".[18]

ככל הנראה, לא הספרייה הגדולה ולא הקטנה הוקמו במבנים יחידים וייחודיים, אלא היו חלק ממתחם המוזאיון והסרפיאון בהתאמה. במילים אחרות, הספרייה לא הייתה במבנה מסוים שהחלל הפנימי שלו משרת רק את ספרי הספרייה, אלא נראה כי הספרים מוקמו במדפים במסדרונות המקדשים אולי אף ללא רצף של חדרים. אם כך, למרות חדשנותה של הספרייה וגדולתה, נראה כי היא לא הצליחה להתרומם ולהיות מוסד נפרד ושלם.[10] לפי תיאורו של סטראבון שביקר בעיר לאחר הכיבוש הרומאי, המוזאיון הורכב מאולם כניסה (peripatos), מסדרון (exedra) אשר בו התהלכו ולמדו המשכילים וחדר אוכל (oikos). הספרייה לא הוזכרה כחדר נפרד ולכן נוטים להאמין כיום שאכן לא הייתה הספרייה מוסד מופרד.[19]

כיום לא נותר זכר לספרייה הראשית, אם כי קיים אתר הנחשב למקדש הסרפיאון ומתחתיו נמצא חדר בעל מדפים החצובים בסלע, מה שמוערך להיות חלק מספריית הבת. בשנת 2004 מצא צוות ארכאולוגים פולנים אתר אשר הוערך כי כלל כ-13 כיתות לימוד ונחשב בהתחלה לחלק מהספרייה. בהמשך תוארך המקום למאה ה-6, בשלהי ימיה של הספרייה.[20]

ראשי הספרייה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
פסלו של דמטריוס, מייסד הספרייה בכניסה לביבליותקה אלכסנדרינה החדשה
איורו של ארטוסתנס, ראש הספרייה הרביעי

תפקיד ראש הספרייה או הספרן הראשי (ביוונית: Bibliophylax) היה ככל הנראה התפקיד החשוב ביותר בספרייה, ואחד התפקידים החשובים בחצר המלך באלכסנדריה. ראש הספרייה מונה על ידי המלך הוא ניהל את הספרייה והשפיע על אופן החשיבה והמחקר בקרב משכילי המוזאיון, כמו כן, לרוב שימש ראש הספרייה כאמור מורה לילדי המלך, בכך הייתה לו השפעה ישירה על השליט הבא. דמטריוס מפלרון נחשב כאמור למי שייסד את הספרייה, אך ככל הנראה לא נחשב באופן רשמי לספרן הראשי הראשון, מה שמיוחס לבא אחריו; זנודוטוס (Zenodotus). לזנודוטוס מיוחסת שיטת הסידור והקיטלוג של הספרייה בהשראת אריסטו.

תחת השלטון התלמי, ראשי הספרייה נבחרו הודות לכישוריהם בתחומי ההשכלה והידע. לאחר שנת 30, כאשר עברה אלכסנדריה והספרייה לידי הרומאים, הפך תפקיד ראש הספרייה לתפקיד פוליטי אשר הוענק כתואר כבוד. ישנן עדויות לכך שראשי הספרייה שכיהנו תחת השלטון הרומי לא הגיעו מרקע אקדמי אלא מתפקידי שלטון שונים. שינוי זה מרמז על דעיכה אפשרית של אופי המחקר וההשכלה בתוך האימפריה הרומית.[21]

ספרנים ראשיים של ספריית אלכסנדריה[22][23]
מלך מצרים התלמית ספרן ראשי תחומי מחקר עיקריים הערות
תלמי הראשון (305–285) דמטריוס מפלרון (297–283) ספרות, פוליטיקה ייסד את הספרייה. ככל הנראה לא נחשב באופן רשמי לספרן ראשי.
תלמי השני
(288–246) 		זנודוטוס (אנ')‏ (285–270) מיוחסת לו שיטת הסידור והמיון בספרייה.
אפולוניוס מרודוס (270–245) שירה
תלמי השלישי (246–222) ארטוסתנס
(245–204/1) 		שירה, גאוגרפיה, מתמטיקה
תלמי הרביעי (222–204)
תלמי החמישי
(204–180) 		אריסטופאנס מביזנטיון (204/1–189/6) ספרות
אפולונינוס אדיוגרף (189/6–175)
תלמי השישי (180–145) אריסטרכוס מסמותרקיה (175–145) ספרות
תלמי השמיני (145–116) סידאס 'נושא החנית' (145–116)
החל מתקופתו של תלמי התשיעי ועד שנת 30 לפנה"ס, ידוע לנו על מספר ספרנים ראשיים בהם; אמוניוס, דנודוטוס, דיוכלס ואפולודורוס.[22][23]

חורבן

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אין מידע ודאי הנוגע לחורבן הספרייה. ישנן מספר תאוריות והוויכוח בקרב החוקרים השונים ממשיך עד היום. ניתן לומר שהוויכוח על גורל הספרייה הציג אידאולוגיות שונות. כך היו אלו שתמכו בתאוריית ההרס תחת הכיבוש המוסלמי ומולם היו שטענו שהנוצרים הרסו את הספרייה.

שריפת הספינות בנמל על ידי יוליוס קיסר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 47 ו-48 לפנה"ס, יוליוס קיסר יחד עם כוח רומאי, הגן על מתחם הארמון במרכז העיר כנגד כוחותיו של תלמי ה-13. האירועים שהובילו לכך היו הכתרת קלאופטרה השביעית כמלכת מצרים וגירוש תלמי מהעיר. במשך מספר חודשים מתחם הארמון היה זירת קרבות מכיוון הים והיבשה של כוחות מצריים תומכי תלמי, בתחילת שנת 47 הגיעה תגבורת רומית של כ-20,000 חיילים שאיפשרה ליוליוס לצאת מהמצור ולהילחם כנגד תלמי בקרב הנילוס, שם הובס תלמי.[24]

כחלק מהלחימה, הציתו כוחותיו של יוליוס את הספינות המצריות ולדעת חוקרים מסוימים דבר זה גרם לאש להתפשט מהנמל למוזיאון הסמוך, כך גם חרב אוסף הספרים של הספרייה.

כנגד הטענה שהספרייה כולה הוחרבה בשריפה, ישנן עדויות שונות לכך שהיא המשיכה להתקיים גם לאחר מכן, אם כי ככל הנראה חלק מהאוסף הושמד. הפילוסוף סנקה בהיסתמכות על כתביו של טיטוס ליוויוס, טען כי רק 40,000 מגילות הושמדו.[25] לאחר אירוע השריפה בשנת 47/8 לפנה"ס, היו כותבים רבים שהמשיכו לכתוב והמשיכו ככל הנראה לעשות שימוש במאגר הספרייה. בסביבות השנה 31 לפנה"ס העניק מרקוס אנטוניוס לקלאופטרה מתנה של כ-200,000 ספרים, זאת כפיצוי על אלו אשר נשרפו באלכסנדריה, ספרים אלו ככל הנראה יועדו להגיע לספרייה באלכסנדריה.[26] עדות נוספת להמשך קיום הספרייה היא כתביו של סטראבון אשר ביקר בעיר ואף עבד בספרייה בסביבות תקופת הכיבוש הרומאי.[27] כל העדויות הללו על המשך תפקודה של הספרייה, מרמזים שאולי חלקים מהספרייה הושמדו, אך היא בהחלט המשיכה להתקיים גם לאחר הקרב ואף לאחר הכיבוש הרומי בשנת 30 לפנה"ס.

דיכוי המרד של האימפריה התדמורית על ידי הקיסר אאורליאנוס

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 270, כחלק מדיכוי מרד באימפריה התדמורית, נלחם הקיסר אורליאנוס גם בעיר אלכסנדריה. ישנן עדויות לכך שמתחם הארמון כולו הוחרב בלחימה ולכך קיימת טענה חזקה שגם הספרייה הוחרבה באירוע זה.[28]

ונדליזם ופרעות של הנוצרים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 391 תקף המון מוסת של נוצרים את הספרייה, כיוון שראו במדע ובפילוסופיה משום איום על קודשי הנצרות. במהלך הפרעות ככל הנראה הוחרב הסרפיאון, שהיה מקום משכנה של "ספריית-הבת". קיימת גם הטענה כי גם הספרייה כחלק ממקדש המוזות הוחרבה במהלך פרעות אלו, אם כי נראה כי מעט חוקרים תומכים בטענה זו.[29]

הכיבוש המוסלמי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 641 כבש צבא האימפריה המוסלמית את אלכסנדריה, זאת לאחר מצור בן שישה חודשים. לאחר הכיבוש היו ניסיונות בודדים בשנת 645 ו-654 לשחרור העיר על ידי הביזנטים, אך אלו כשלו והעיר כמו גם מצרים עצמה נשארו חלק מהאימפריה המוסלמית. בהנחה שהספרייה שרדה עד שנה זו (כלומר מעל 900 שנים), קיימת טענה כי הספרייה הוחרבה מיד עם הכיבוש.

מה שמחזק את טענת החורבן בתקופה זו היא האימרה המיוחסת לח'ליף עומר בן אל-ח'טאב שעמד בראש האימפריה המוסלמית; "אם מה שכתוב סותר את הקוראן, אז דינו להישרף, ואם הכתוב מתאים לכתוב בקוראן, אז הוא מיותר, וראוי להישרף". עם זאת, אמיתות הסיפור בקשר לשׂריפת הספרייה שנויה עד היום במחלוקת עזה.[30] בנוסף לכך, הכיבוש המוסלמי נסקר בהרחבה בתקופתו ולא הוזכר מעולם אירוע של השמדה או שריפת הספרייה או מאגר הספרים, טענות אלו החלו לעלות רק החל מהמאה ה-13.[31] חוקרים מאוחרים יותר - החל מהאב אזב רנודו בתרגומו משנת 1713 להיסטוריה של הפטריארכים של אלכסנדריה (אנ') - ספקנים לגבי הסיפורים הללו, בהתחשב בטווח הזמן שחלף עד שנכתבו ובמניעים הפוליטיים של הסופרים השונים.[32]

מקורות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחת השאלות הגדולות יותר בהקשר לחקר הספרייה הגדולה של אלכסנדריה היא הקשר בין הספרייה לבין "מקדש המוזות" שבו מעריכים כי היא שכנה. בקרב המקורות השונים שקיימים מתקופת פעילותה של הספרייה ובמאות שלאחר מכן, הספרייה איננה מוזכרת יחד עם המוזאיון. "מקדש המוזות" מתואר כמרכז לימוד ומחקר אשר הכיל חוקרים וכותבים שעסקו בקריאה וניתוח טקסטים, כמו גם שיכתוב, המצאה וביסוס רעיונות שונים. מצד שני הספרייה מתוארת כארכיון מידע אשר הכיל כאמור עשרות אלפי כרכים ומגילות.[33] למרות הבעייתיות הזאת, משום אופי המוזאיון ותפקיד הספרייה, רוב החוקרים כיום מסכימים כי אכן הייתה הספרייה חלק ממקדש המוזות, או לפחות שירתה אותו באופן ישיר.[34]

בעיה נוספת בהקשר למקורות, היא היעדר התייחסות להקמת הספרייה. כיום לא ידוע על שום מקור המתייחס להקמת הספרייה, הדבר הקרוב ביותר הם התייחסויות כלליות לתקופה ולמלך התלמי אשר שלט בתקופת ההקמה של הספרייה. אחד המקורות שנוטים להיסתמך עליהם יותר הם כתביו של יואנס צצס (המאה ה-12), המייחס את הקמת הספרייה למלך תלמי השני.[35]
בעניין מקורות תקופתיים יותר, כאלה שחוקרים מאוחרים יותר (כמו צצס) הסתמכו עליהם, ישנן שתי גישות עקריות. לפי איגרת אריסטיאס, הספרייה הוקמה בתקופתו של תלמי השני ונראה כי רוב הכותבים התקופתיים נשענו על תיאור זה בדבר תאריך ההקמה. גישה שנייה טוענת שהספרייה הוקמה בתקופתו של תלמי הראשון דווקא, המקור התקופתי היחיד שתומך בטענה זו הוא אירנאוס (Irenaeus) שכתב במאה ה-2. כיום חוקרים נוטים להאמין לגישה השנייה משום שדמטריוס, המזוהה עם הקמת הספרייה (טענה שיש לה תמיכה רבה), פעל בעיר בין השנים 297–283 בשנות מלכותו האחרונות של תלמי הראשון.[4]

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Bagnall, Roger S., "Alexandria: Library of Dreams", Proceedings of the American Philosophical Society, Vol. 146, No. 4, USA, 2002.
  • Blum, Rudolf, Kallimachos: The Alexandrian library & the origins of Bibliography, translated by H. Wallisch, Hans, WI, USA, 1991.
  • Bunson, Margret R., Encyclopedia of Ancient Egypt (Revised Ed.), Fact on File, NY, USA, 2002.
  • Canfora, Luciano, The vanished library, Berkeley, University of California Press, USA, 1989.
  • Casson, Lionel, Libraries of the ancient world, Yale, US, 2001.
  • El-Abbadi, Mustafa, The life & fate of the ancient library of Alexandria, Paris, France, 1990.
  • Franz, Gerald, "The Ancient Library at Alexandria: Embracing the Excellent, Avoiding its fate", Association of College and Research Libraries (ACRL) (Conference paper), PA, USA, 2011.
  • Heller-Roazen, Daniel, "Tradition's Destruction: On the Library of Alexandria", October, Vol. 100, p. 133-153, MIT Press, USA, 2002.
  • Jochum, Uwe, "The Alexandria Library & its Aftermath", Library History, Vol. 15, p. 5-12, Germany, 1999.
  • Phillips, Heather, "The Great Library of Alexandria?", Library, Philosophy & Practice, University of Nebraska–Lincoln, NE,USA, 2010. (ארכיון)

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: הספרייה הגדולה של אלכסנדריה

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ סטיבן גרינבלט, התפנית - הולדת המודרניות(אנ'), עמוד 88, תרגם יפתח בריל, הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס, 2017. הספר זוכה פרס פוליצר לשנת 2012.
  2. ^ Casson, 2001, עמ' 31
  3. ^ מוזאיונים שכאלה נבנו במספר ערים ברחבי העולם ההלניסטי, בהם באתונה.
  4. ^ 1 2 El-Abbadi, 1990, עמ' 81–82
  5. ^ Casson, 2001, עמ' 31
  6. ^ Phillips, 2012
  7. ^ Canfora, 1989, עמ' 25
  8. ^ 1 2 3 Casson, 2001, עמ' 32–33
  9. ^ Casson, 2001, עמ' 34–35
  10. ^ 1 2 Canfora, 1989, עמ' 45
  11. ^ Canfora, 1989, עמ' 24
  12. ^ Blum, 1991, עמ' 99; Casson, 2001, עמ' 35; Canfora, 1989, עמ' 25.
  13. ^ Blum, 1991, עמ' 104
  14. ^ Casson, 2001, עמ' 38–40
  15. ^ מתוך "איגרת אריסטיאס": 10‏; Blum, 1991, עמ' 99.
  16. ^ Blum, 1991, עמ' 104–105; El-Abbadi, 1990, עמ' 95.
  17. ^ Casson, 2001, עמ' 34; El-Abbadi, 1990, עמ' 90–91; Jochum, 1999.
  18. ^ Casson, 2001, עמ' 92
  19. ^ Jochum, 1999, עמ' 5
  20. ^ Lawler, Andrew, Raising Alexandria, 2007, באתר הסמית'סוניאן
  21. ^ Casson, 2001, עמ' 47
  22. ^ 1 2 מתוך קטע פפירוס (P.Oxy. 1241) שנכתב על ידי אפולוניוס מרודוס.
  23. ^ 1 2 מכִּתבי 'ג'ון תזצאס' (המאה ה-12), מצוטט בתוך: El-Abbadi, 1990, עמ' 93.
  24. ^ Bunson, 2002, עמ' 23
  25. ^ Blum, 1991, עמ' 99
  26. ^ Casson, 2001, עמ' 45–46
  27. ^ Canfora, 1989, עמ' 82
  28. ^ Casson, 2001, עמ' 54
  29. ^ El-Abbadi, 1990, עמ' 151
  30. ^ ברנרד לואיס נגד קנפורה ויוּ לְלוֹיד-ג'ונס
  31. ^ El-Abbadi, 1990, עמ' 167–168
  32. ^ Bernard Lewis, THE VANISHED LIBRARY
  33. ^ דוגמה לכך ניתן לראות בתיאורו של סטראבון לאחר הכיבוש הרומי את העיר, כאשר הוא מתייחס למוזיאון בלבד ללא התייחסות לספרייה. El-Abbadi, 1990, עמ' 90–91.
  34. ^ Heller-Roazen, 2002
  35. ^ חוקרים רבים מטילים ספק בנתונים אשר מתאר צצס, נאמר עליו שהוא "שופע ולא אחראי" ו-"לא מדיוק באופן קיצוני". עם זאת, בהיעדר שפע מקורות אמינים, כמות המידע שמספק לנו צצס הופכות אותו למקור שנעשה בו שימוש רב למרות הבעיתיות. Bengal, 2002.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=הספרייה_הגדולה_של_אלכסנדריה&oldid=39973507"