לדלג לתוכן

הנרי קורבין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הנרי קורבין
Henry Corbin
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 14 באפריל 1903
הרובע השביעי של פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 7 באוקטובר 1978 (בגיל 75)
הרובע השלושה-עשר של פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Henri Eugène Corbin עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Champeaux cemetery of Montmorency עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים הפקולטה לאמנויות של פריז, המכון הקתולי של פריס עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות History of Islamic Philosophy עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפע מ סיהאב אל דין אל סוהראוואדי עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Stella Corbin עריכת הנתון בוויקינתונים
www.amiscorbin.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הנרי קורבין (אנגלית: Henry Corbin; ‏ 14 באפריל 1903 - 7 באוקטובר 1978)[1] היה פילוסוף, תאולוג ואיראנולוג צרפתי, פרופסור ללימודי אסלאם באקול פראטיק דה אוטז אטיד. הוא השפיע על הרחבת המחקר המודרני של הפילוסופיה האסלאמית המסורתית מהפלספה הקדומה, לדמויות מאוחרות יותר ו"מיסטיות" כמו סוהרווארדי, אבן ערבי ומולא סדרא. עם יצירות כמו Histoire de la philosophie islamique (1964), הוא קרא תיגר על ההשקפה האירופית הנפוצה לפיה הפילוסופיה בעולם האסלאמי שקעה לאחר אבן רושד[2] ואבן סינא.

קורבין, שנולד למשפחה פרוטסטנטית בפריז באפריל 1903,[1] קיבל חינוך קתולי, וקיבל תעודה בסכולסטיקה מהמכון הקתולי של פריז בגיל 19. שלוש שנים מאוחר יותר הוא קיבל את "רישיון הפילוסופיה" שלו תחת ההוגה התומיסטי אטיין גילסון. הוא למד פילוסופיה מודרנית, כולל הרמנויטיקה ופנומנולוגיה, והפך למתרגם הצרפתי הראשון של מרטין היידגר. ב-1928, לואי מסיניון (מנהל לימודי האסלאם בסורבון) הכיר לו את סוהרווארדי, ההוגה המוסלמי הפרסי בן המאה ה-12. בראיון שהתקיים מאוחר יותר אמר קורבין: "באמצעות פגישתי עם סוהרווארדי, גורלי הרוחני... נחתם. הפלטוניזם, שהתבטא במונחים של האנג'לולוגיה הזורואסטרית של פרס העתיקה, האיר את הדרך שחיפשתי".[3][4] לכן הוא התמסר להבנת האסלאם האיראני, שלדעתו מבטא בצורה אזוטרית תובנות עתיקות יותר הקשורות לזורואסטריות ואפלטוניזם .

קורבין בילה באופן קבוע באיראן, ועבד עם הוגים שיעים כמו מוחמד חוסיין טבטבאי וסייד חוסיין נאסר. הוא גם הפך לבולט בחוג החוקרים האירופי של אראנוס שיזם קרל יונג, שאת התיאוריות שלו (כגון הלא מודע הקולקטיבי והדמיון הפעיל) הוא העריך. מלבד המחשבה האסלאמית, כתב קורבין על המיסטיקה הנוצרית, במיוחד על עמנואל סוודנבורג ועל הגביע הקדוש.[5]

חייו ויצירתו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן לחלק את חייו הפילוסופיים והקריירה של קורבין לשלושה שלבים. הראשון הוא שנות ה-20 וה-30, כאשר עסק בלימוד והוראת פילוסופיה מערבית. השני הוא השנים שבין 1939 ל-1946, שבהן למד את שהאב אלדין סוהרווארדי ואת אסכולת ההארה באיסטנבול. השלב האחרון מתחיל ב-1946 ונמשך עד מותו, בו למד והציג מחדש את הפילוסופיה המזרחית והאסלאמית.[6]

בשנת 1933 הוא התחתן עם סטלה לינהרדט. בשנת 1938, הוא השלים את התרגום הראשון של אחת מיצירותיו של היידגר לצרפתית (Was ist Metaphysik?, בתור Qu'est-ce que la metaphysique?).[1] ב-1939 הם נסעו לאיסטנבול, וב-1945 לטהרן. הם חזרו לפריז שנה לאחר מכן ביולי 1946. בשנת 1949, קורבין השתתף לראשונה בוועידות ארנוס השנתיות באסקונה, שווייץ. בשנת 1954 הוא ירש את לואי מסיניון כיושב ראש המחלקה לאסלאם ולדתות חצי האי ערב, באקול פראטיק דה אטוד בפריז. משנות ה-50 ואילך הוא בילה את הסתיו בטהרן, בחורף בפריז ובאביב באסקונה.

שלוש היצירות העיקריות שעליהן נשען בעיקר המוניטין שלו בעולם דובר האנגלית פורסמו לראשונה בצרפתית בשנות ה-50: Avicenna and the Visionary Recital, Creative Imagination in the Sufism of Ibn'Arabi and Spiritual Body and Celestial Earth . עבודתו המרכזית המאוחרת על הסופיות באיראן וברמרכז אסיה, מופיעה באנגלית עם הקדמה מאת זיא אינאיאט חאן בתור איש האור בסופיות האיראנית. יצירת המופת שלו היא ארבעת הכרכים En Islam Iranien: Aspects spirituels et philosophiques. הוא תורגם לפרסית פעמיים על ידי ד"ר אנשוללה רחמטי וריזא קוהקן מצרפתית (הכרך הרביעי עדיין לא תורגם).[7] הוא נפטר ב-7 באוקטובר 1978.[1][8]

נושאים עיקריים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם מספר נושאים עיקריים המהווים יחד את הליבה של הרוחניות שעליה מגן קורבין. הדמיון הוא האמצעי העיקרי לעסוק בבריאה. תפילה היא "המעשה העליון של הדמיון היצירתי". הוא ראה עצמו נוצרי פרוטסטנטי אך הוא נטש את ההשקפה הכריסטוצנטרית על ההיסטוריה. ההרחבה הגדולה של התאולוגיה של רוח הקודש שלו חובקת את היהדות, הנצרות והאסלאם. הוא הגן על התפקיד המרכזי שהוקצה בתאולוגיה עבור הפרט כדמותו הסופי של האלוהי הייחודי.

המיסטיקה שלו איננה סגפנות המתכחשת לעולם, אלא רואה בבריאה כולה תאופניה של האלוהי. לחזון זה יש הרבה מן המשותף למה שנודע כרוחניות הבריאה, ודמותה של רוח הקודש כמלאך דומה למה שנקרא לפעמים המשיח הקוסמי.[9]

מורשת והשפעה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רעיונותיו של קורבין המשיכו לחלחל דרך עמיתים, סטודנטים ואחרים שהושפעו מעבודתו. במיוחד במהלך כהונתו באקדמיה האימפריאלית לפילוסופיה האיראנית שנוסדה ב-1974 על ידי סייד חסין נאסר. שם הוא שיתף פעולה עם אקדמאים מערביים ולא-מערביים כמו ויליאם צ'יטיק, טושיהיקו איזוטסו, סייד ג'לאל-אד-דין אשטיאני, עבאס זריאב, טושיו קורודה ואחרים.[10] הוא גם השפיע על פיטר למבורן ווילסון[11][12][13], שלמד אצל קורבין בעודו באיראן, שפרסם בהמשך ביקורות על עבודתו של קורבין בפרסום הראשון של כתב העת Temenos על ידי אקדמיית טמנוס ב-1981.[14][15] כתב העת Temenos פרסם גם תרגומים לאנגלית של עבודתו של קורבין, במיוחד מאת פיטר ראסל, ליאדין שרארד, קת'לין ריין בין השנים 1981 ו-1992.[16][17][18][19][20][21] כתב העת קם לתחייה ב-1998 כ-Temenos Academy Review והמשיך לפרסם תרגומים של יצירתו של קורבין בין השנים 1998 ל-2009 על ידי קת'לין ריין וכריסטין רון.[22] חוקרים נוספים של סופיות ומחשבה אסלאמית שהושפעו מקורבין הם כריסטיאן ג'מבט, עלי אמיר-מואזי, הרמן לנדולט, פייר לורי, ג'יימס קואן, ג'יימס מוריס וטוד לוסון.

קורבין היווה מקור השראה חשוב לפסיכולוגיה הארכיטיפית של ג'יימס הילמן ואחרים שפיתחו את הפסיכולוגיה של קארל יונג. בנוסף, קורבין היה חבר טוב של ז'אק לאקאן, הצרפתי הצרפתי שהעניק אינטרפרטציה מחודשת של זיגמונד פרויד, מה שהעניק ללאקאן היכרות עם המחשבה האיסלאמית.[23][24][25][26] לפי Behrooz Ghamari-Tabrizi, ההבנה המיסטית של מישל פוקו את האסלאם השיעי, בה הוא ניצל בעת דיווח על המהפכה האיראנית, עוצבה על ידי מחקרם של לואי מסיניון והנרי קורבין.[27] מבקר הספרות האמריקני הרולד בלום טוען שלקורבין השפעה משמעותית על תפיסתו שלו לגבי הגנוסטיקה, והמשורר האמריקאי צ'ארלס אולסון היה תלמיד של "אבן סינא" של קורבין ו"רסיטל החזון". חבריו ועמיתיו של קורבין בצרפת הקימו את L'Association des Amis de Henry et Stella Corbin[28] לשם הפצת עבודתו באמצעות פגישות ודיונים, ופרסום כתביו לאחר פטירתו.[29]

עבודתו של קורבין זכתה לביקורת על ידי מספר סופרים, כולל סטיבן מ. וסרסטרום. האובייקטיביות המלומדת של קורבין הוטלה בספק הן על בסיס הטיה שיעית והן על בסיס האג'נדה התאולוגית שלו; הוא הואשם בהיותו נאיבי א-היסטורי וגם ריאקציוני מסוכן מבחינה פוליטית; והוא הואשם בכך שהוא גם לאומן איראני וגם אליטיסט הן מבחינת גישתו הפוליטית והן מבחינת גישתו הרוחנית. סופרים אחרים, כמו לורי וסאבטלני, כתבו מתוך רצון להגן על קורבין.[30][31]

ביבליוגרפיה נבחרת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרטים תיעודיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Adams, Charles J. "The Hermeneutics of Henry Corbin," in Approaches to Islam in Religious Studies, Martin, Ed., University of Arizona Press, 1985.
  • Addas, Claude. Quest for the Red Sulphur: The Life of Ibn 'Arabi. Trans. Peter Kingsley. Islamic Texts Society, 1993.
  • Algar, Hamid. "The Study of Islam: The Work of Henry Corbin." Religious Studies Review 6(2) 1980: 85–91.
  • Avens, Roberts. "The Subtle Realm: Corbin, Sufism and Swedenborg," in Immanuel Swedenborg: A Continuing Vision, Edited by Robin Larson. Swedenborg Foundation, 1988.
  • :Amir-Moezzi, M, Christian Jambet: and Pierre Lory, (eds). Henry Corbin: Philosophies et Sagesses des Religions du Livre. Brepols, 2005.
  • Bamford, Christopher. "Esotericism Today: The Example of Henry Corbin," in Henry Corbin, The Voyage and the Messenger: Iran and Philosophy. North Atlantic Books, 1998.
  • Bloom, Harold. Omens of Millennium: The Gnosis of Angels, Dreams and Resurrection. Riverhead Books, 1996.
  • Brown, Norman O., "The Prophetic Tradition," and "The Apocalypse of Islam," in Apocalypse and/or Metamorphosis. University of California Press, 1991.
  • Camilleri, Sylvain and Proulx, Daniel. « Martin Heidegger et Henry Corbin : lettres et documents (1930-1941) », in Bulletin heideggérien, vol. 4, 2014, p. 4-63.
  • Cheetham, Tom. The World Turned Inside Out: Henry Corbin and Islamic Mysticism. Spring Journal Books, 2003.
  • _____ Green Man, Earth Angel: The Prophetic Tradition and the Battle for the Soul of the World. SUNY Press, 2005.
  • _____ After Prophecy: Imagination, Incarnation and the Unity of the Prophetic Tradition. Lectures for the Temenos Academy. Spring Journal Books, 2007.
  • _____ All the World an Icon: Henry Corbin and the Angelic Function of Beings, North Atlantic Books, 2012.
  • _____ Imaginal Love: The Meanings of Imagination in Henry Corbin and James Hillman, Spring Publications, 2015.
  • Chittick, William. The Sufi Path of Knowledge: Ibn 'Arabi's Metaphysics of the Imagination. SUNY Press, 1989.
  • Chodkiewicz, Michel. An Ocean without Shore: Ibn 'Arabi, the Book and the Law. Trans. David Streight. Islamic Texts Society, 1993.
  • ______ Seal of the Saints: Prophethood and Sainthood in the Doctrine of Ibn 'Arabi. Trans. Liadain Sherrard. Islamic Texts Society, 1993.
  • Corbin, H. (1969). Creative Imagination in the Sufism of Ibn `Arabi. (Trans. R. Manheim. Original French, 1958.) Princeton, NJ. Princeton University Press.
  • Corbin, H. (1972). "Mundus Imaginalis, the Imaginary and the Imaginal". Spring, 1972 pp. 1–19. New York: Analytical Psychology Club of New York, Inc.
  • Elmore, Gerald. Islamic Sainthood in the Fullness of Time: Ibn al-'Arabi's Book of the Fabulous Gryphon. Brill, 1998.
  • Jambet, Christian, (Editor). Henry Corbin. Cahier de l'Herne, no. 39. Consacré à Henry Corbin, 1981.
  • _____ La logique des Orientaux: Henry Corbin et la science des formes. Éditions du Seuil, 1983.
  • Giuliano, Glauco. Il Pellegrinaggio in Oriente di Henry Corbin. Con una scelta di testi. Lavis (Trento-Italia), La Finestra editrice, 2003.
  • Giuliano, Glauco. Nîtârtha. Saggi per un pensiero eurasiatico. Lavis (Trento-Italia), La Finestra editrice, 2004.
  • Giuliano, Glauco. L'Immagine del Tempo in Henry Corbin. Verso un'idiochronia angelomorfica. Milano-Udine, Mimesis, 2009.
  • Landolt, Hermann. "Henry Corbin, 1903-1978: Between Philosophy and Orientalism," Journal of the American Oriental Society, 119(3): 484-490, 1999.
  • Morris, James. The Reflective Heart: Discovering Spiritual Intelligence in Ibn 'Arabi's Meccan Illuminations. Fons Vitae, 2005.
  • :Nasr, Seyyed Hossein. “Henry Corbin: The Life and Works of the Occidental Exile in Quest of the Orient of Light,” ch. 17, in S.H. Nasr, Traditional Islam in the Modern World. KPI, 1987.
  • Shayegan, Daryush. Henry Corbin penseur de l'Islam spirituel, Paris, Albin Michel, 2010, 428 p.
  • :Suhrawardi, Yahyá ibn Habash. The philosophy of illumination: A new critical edition of the text of Hikmat al-Ishraq, with English translation, notes, commentary, and introduction by John Walbridge and Hossein Ziai. Brigham Young University Press, 1999.
  • Varzi, Roxanne. "Iran's French Revolution: Religion, Philosophy, and Crowds", The Annals of the American Academy of Political and Social Science, vol. 637, issue 1, pp. 53 – 63, July 25, 2011

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הנרי קורבין בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 3 4 Shayegan, Daryush "Henry Corbin" in Encyclopaedia Iranica.
  2. ^ Corbin, Henry. Encyclopedia of Religion.
  3. ^ Jambet, Christian, ed. (1981). Cahiers de l'Herne no. 39: Henry Corbin (in French). Paris: L'Herne. pp. 40–41. ISBN 2851970399. English translation of the entire interview with Philippe Nemo courtesy of L'Association des Amis de Stella et Henry Corbin. Quoted in Cheetham, Tom, The World Turned Inside Out, p. xi.
  4. ^ "Biographical post-scriptum to a philosophical interview". Translated by Evans-Cockle, Matthew. L'Association des Amis de Stella et Henry Corbin. Archived from the original on 2 December 2022. Retrieved 2 December 2022.
  5. ^ Carey, John (2011). "Henry Corbin and the Secret of the Grail" (PDF). Temenos Academy Review 14.
  6. ^ Wasserstrom, Steven M. (1999). Religion After Religion: Gershom Scholem, Mircea Eliade, and Henry Corbin at Eranos. Princeton University Press. p. 145.ISBN 978-0-691-00540-9.
  7. ^ Corbin, Henry (1978) En Islam Iranien: Aspects spirituels et philosophiques Gallimard, Paris
  8. ^ Lakhani, M. Ali. The Corbin Trilogy by Thom Cheetham. Review in Sacred Web, Volume 23, Summer 2009.
  9. ^ Irib. ir, Henri Corbin view point on Isalam and Iran
  10. ^ "History of the Institute of Iranian Philosophy". IRIP.
  11. ^ Versluis, Arthur (2010). "A Conversation with Peter Lamborn Wilson". Journal for the Study of Radicalism. 4 (2): 139–165.
  12. ^ Evans-Cockle, Matthew. "La voie orientale du philosophe : phénoménologie de l'esprit, et philosophie prophétique dans l'enseignement d'henry corbin". Association des amis de Henry et Stella Corbin (in French). Retrieved 30 April 2024.
  13. ^ Versluis, Arthur (2014). American gurus: from American transcendentalism to new age religion. Oxford ; New York: Oxford University Press. p. 145.ISBN 9780199368136.
  14. ^ Wilson, Peter Lamborn (1981). "Henry Corbin and the Hermeneutics of Light". Temenos 1: A Review Devoted to the Arts of the Imagination (PDF). Wakins. pp. 229–2236. ISBN 9780722401880.
  15. ^ Wilson, Peter Lamborn (1987). "Guardian of the Temple". Temenos 8 (PDF). United Kingdom: Watkins. pp. 242–246.
  16. ^ Corbin, Henry (1981). "Towards a Chart of the Imaginal". Temenos 1: A Review Devoted to the Arts of the Imagination. Translated by Russell, Peter. Wakins. pp. 23–36.ISBN 9780722401880.
  17. ^ Suhrawardi, Shihab al-Din Yahya ibn Habash (1983). "Epistle on the State of Childhood with Introduction, Presentation and Notes by Henry Corbin". In Corbin, Henry (ed.). Temenos 4. Translated by Sherrard, Liadain. Wakins. pp. 53–76.ISBN 9780000057938.
  18. ^ Corbin, Henry (1987). "The Theory of Visionary Knowledge in Islamic Philosophy". Temenos 8. Translated by Sherrard, Liadain. pp. 224–237.ISBN 9780950905914.
  19. ^ Corbin, Henry (1989). "Emblematic Cities". Temenos 10. Translated by Raine, Kathleen. pp. 11–24.ISBN 9780950905976.
  20. ^ Corbin, Henry (1992). "On the Meaning of Music in Persian Mysticism". Temenos 13. Translated by Raine, Kathleen. pp. 49–52.
  21. ^ Temenos: An Index, Volumes 1-13, 1981-1992 (PDF). Temenos Academy. 2015.ISBN 9780992604660. Retrieved 30 April 2024.
  22. ^ "Henry Corbin in Temenos and The Temenos Academy Review". henrycorbinproject.blogspot.com. Retrieved 30 April 2024.
  23. ^ Élisabeth Roudinesco, Jacques Lacan (Malden: Polity Press, 1999), 11, 89, 98, 435.
  24. ^ Jacques Lacan, The Ethics of Psychoanalysis. Ed. by Jacques Alain-Miller. Trans. by Dennis Porter (New York: W. W. Norton & Company, 1992), 148-149.
  25. ^ Jacques Lacan, Le Triomphe de La Religion précédé de Discours aux Catholiques [The Triumph of Religion preceded by Discourse to Catholics] (Paris: Seuil, 2005), 65.
  26. ^ Abdesselem Rechak, Le grand secret de la psychanalyse (Mandeure: self-published, 2020).
  27. ^ Ghamari-Tabrizi, Behrooz (2016). Foucault in Iran. University of Minnesota Press. p. 73.ISBN 978-0-8166-9949-0
  28. ^ "Association des amis de Henry et Stella Corbin – Site officiel de Henry Corbin". Retrieved 2021-02-08.
  29. ^ Henry Corbin and the Resolution of Modern Problems by Recourse to the Concept of the Imaginal Realm,by SEYYED MOHSEN MIRI, pdf
  30. ^ Lory, Pierre (1999). Review of Wasserstrom's book
  31. ^ Subtelny, Maria E. “History and Religion: The Fallacy of Metaphysical Questions (A Review Article).” Iranian Studies: March 2003, 36(1): 91-101.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=הנרי_קורבין&oldid=39920785"