הנרי גייר

הנרי גייר
Henry S. Geyer

לידה	9 בדצמבר 1790 פרדריק, מרילנד, ארצות הברית
פטירה	5 במרץ 1859 (בגיל 68) סנט לואיס, מיזורי, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות בלפונטיין
מפלגה	המפלגה הוויגית
סנאטור אמריקאי 4 במרץ 1851 – 4 במרץ 1853 (שנתיים) → תומאס הארט בנטון 4 במרץ 1853 – 4 במרץ 1855 (שנתיים) 4 במרץ 1855 – 4 במרץ 1857 (שנתיים) טראסטן פולק ←

הנרי שפי גייר (באנגלית: Henry Sheffie Geyer‏; 9 בדצמבר 1790 – 5 במרץ 1859) היה פוליטיקאי, עורך דין וחייל ממיזורי.

ביוגרפיה

ראשית חייו

גייר נולד ב-9 בדצמבר 1790 בפרדריק, מרילנד, והיה בנו של ג'ון גייר, האוכף של פרדריק טאון. גייר היה ממוצא גרמני, אביו הגיע מפרוסיה. גייר קיבל השכלה פרטית, למד משפטים, התקבל ללשכת עורכי הדין ב-1811 ועסק בעריכת דין בפרדריק. את רוב הידע המשפטי של גייר השיג בעבודה במשרדו של דודו מצד אמו, דניאל שיפי, שהיה עורך דין בולט. הוא גם כתב לעיתונים של פרדריק טאון והיה לו ידע בעסקי הדפוס. גייר עבר ממרילנד לסטונטון, מחוז אוגוסטה, וירג'יניה.

קריירה צבאית

במהלך מלחמת 1812 שירת כלוטננט ראשון ברגימנט הרגלים ה-36 של מרילנד בין השנים 1813 ל-1815. הוא הגיע לתפקיד של מנהל שכר ובילה זמן מה בנורפוק, וירג'יניה. לאחר סיום המלחמה, גייר התיישב בסנט לואיס, מיזורי, כשהוא עדיין מכהן בתפקיד של מנהל השכר. הוא גם החל לעסוק בלימודי משפטים. לאחר שנה, גייר התפטר מתפקידו כמנהל השכר והחל לעסוק בעריכת דין. בערך באותו זמן, הוא מונה לקפטן של הפלוגה הצבאית הראשונה ממערב לנהר המיסיסיפי. גייר נודע כקפטן למשך שארית חייו.

גייר הסתבך בריב עם קפטן ג'ורג' קנרבי, שמקורו אינו ידוע. גייר נעלב מקנרבי ואתגר אותו לדו-קרב. השניים נפגשו באי בלאדי עם אקדחים והחליפו יריות ביניהם. קנרבי נפגע ברגלו ולא היה מסוגל לעמוד. שניהם הסכימו לחזור לקרב במועד מאוחר יותר, אך לפני שהספיקו להיפגש שוב, הוויכוח הוסדר בהתערבותם של חברים משותפים וגייר וקנרבי הפכו לחברים לכל החיים.

קריירה פוליטית

בנוסף לקריירה הפוליטית שלו, בסנט לואיס, כתב גייר עבור Missouri Republican והיה עורך של ה-St. Louis Times ב-1833.

גייר היה חבר בוועידת מיזורי ועזר בכתיבת חוקת מיזורי הראשונה. הוא היה חבר באספה הטריטוריאלית ב-1818 וציר בוועידה החוקתית ב-1820. בשנת 1818, גייר פרסם אוסף של חוקים הטריטוריאליים של מיזורי, הידועים בשם "הדייגסט של גייר". מ-1820 עד 1824 הוא היה חבר בבית הנבחרים של מיזורי ושוב בשנים 1834–1835, ושימש כיושב ראש הבית בשתי הזדמנויות. בשנות ה-30 של המאה ה-19, גייר עזר להקים ולהוביל את המפלגה הוויגית של מיזורי. הוא חיבר את חוק גייר משנת 1839 לכינון חינוך ציבורי במיזורי וכן את אוניברסיטת מיזורי.

בשנת 1850 הוצע לגייר לתפקיד מזכיר המלחמה על ידי הנשיא מילרד פילמור, אך גייר סירב. הוא נבחר לסנאטור לאחר שזכה לתמיכה הן מהוויגים והן מהדמוקרטים בשל עמדתו המעורפלת לגבי עבדות. גייר החליף את תומאס הארט בנטון, שסיים את הקריירה הסנאטורית שלו בכך שהתעקש שלקונגרס יש את הכוח להגביל את העבדות בשטחים הפדרליים. בנטון היה סנאטור במשך שלושים שנה, וזו הייתה הפעם הראשונה שהוא הובס במיזורי עבור משרת הסנאטור.

גייר נבחר כוויגי לסנאט האמריקני וכיהן מ-4 במרץ 1851 עד 3 במרץ 1857. גייר נבחר לסנאט בדיוק כשהמפלגה הוויגית שלו התפרקה ומנהיגים בולטים תפסו עמדות אחרות. כינוס הוויגים האחרון היה בבולטימור ב-16 ביוני 1852. במשך שנתיים, גייר היה הסנאטור היחיד ממיזורי. מיזורי הפכה למדינה הראשונה המיוצגת על ידי סנאטור אחד בלבד במשך תקופה ניכרת. דעותיהם של הבנטוניטים והאנטי-בנטוניטים היו כל כך שנויות במחלוקת, עד שהמחוקק לא בחר סנאטור אחר והמושל לא מינה איש, מתוך אמונה שזה לא היה בסמכותו של המושל לעשות זאת.

בתקופתו בסנאט, גייר הצביע בעד הצעת חוק קנזס נברסקה, שהדגימה את דעותיו בתחום העבדות.

קריירה משפטית

בסוף שנות ה-30 או תחילת שנות ה-40 של המאה ה-19 הייתה להנרי גייר שותפות משפטית עם בנג'מין ב. דייטון, שהמשיכה עד שגייר נבחר לסנאט. לחברת Geyer & Dayton היה עסק גדול והיא ניסתה הרבה תביעות קרקע חשובות.

גייר לא ביקש להיבחר מחדש לסנאט לאחר 1857 וחזר לעסוק במשפטים. הוא גויס כדי לסייע לרברדי ג'ונסון בהגנה על ג'ון פ. א. סנפורד, בעל העבדים בתיק דרד סקוט. גייר התבקש להצטרף לג'ונסון בגלל הידע שלו בדיני מיזורי, ניסיונו בוויכוחים מול בית המשפט העליון והשקפותיו הדרומיות החזקות. במהלך המשפט, גייר טען לפיקוח פדרלי מוגבל על החלטות בית המשפט העליון של המדינה, נגד זכותו של דרד סקוט להגיש תביעה בבית משפט פדרלי, והצהיר כי הפשרה של מיזורי אינה חוקתית.

גייר זכה להכרה לאומית כעורך דין כאשר טען במקרה של המדינה נגד דארנס ב-1840. דארנס הועמד לדין בגין הריגה בגין הריגת מר דייוויס, המוציא לאור של העיתון הדמוקרטי של סנט לואיס, The Argus. מאמר בעיתון גינה פוליטיקאים מסוימים, מה שפגע בדארנס. דארנס התעמת עם דייוויס והכה אותו במקל ברזל מספר פעמים. דייוויס נלקח לבית החולים, אך מת לאחר שמונה ימים. ביום השמיני, ד"ר בומונט, מנתח מיומן, ביצע הליך טרפין בדייוויס כדי להקל על הלחץ על הגולגולת. בטענתו, גייר טען כי מותו של דייוויס נגרם מהניתוח ולא מהפציעות שספג מדארנס. דייוויס הורשע בהריגה בדרגה השלישית או הרביעית, שעיקרה זיכוי. הטיעונים היומיים של גייר פורסמו בצורת חוברת, פורסם מחדש בבוסטון, ונעשה בהם שימוש על ידי הלשכה של ניו אינגלנד במקרים דומים.

חיים אישיים

הנרי גייר נישא לאחת משבע בנותיו של רופוס איסטון, מנהל הדואר הראשון של סנט לואיס. היא הייתה אחת משלוש הנשים שגייר התחתן איתם. במותו הותיר אחריו אלמנה, בן ושתי בנות.

מוות ומורשת

גייר מת בסנט לואיס, מיזורי ב-5 במרץ 1859, ונקבר בבית הקברות בלפונטיין. כביש גייר בסנט לואיס נקרא לכבודו.

קישורים חיצוניים

• הנרי גייר, באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
• הנרי גייר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)