המשטרה הכחולה של פולין

המשטרה הכחולה (בפולנית: Policja Polska Generalnego Gubernatorstwa; בגרמנית: Polnische Polizei im Generalgouvernement) הוא כינויה של משטרה שהורכבה משוטרים פולנים ואשר הייתה כפופה לשלטונות הגרמניים בשטח הגנרלגוברנמן בתקופת מלחמת העולם השנייה. האוכלוסייה הפולנית כינתה אותה בשם זה בשל צבע מדיהם של השוטרים.

רקע

לאחר כניעתה וכיבושה של פולין על ידי הצבא הגרמני עלה הצורך בהקמת כוח משטרה מקומי אשר יסייע לכוחות הגרמניים בשמירה על הסדר באזורים הכבושים. כוח זה נועד להוות כוח עזר בלבד אשר יפעל בצמוד לכוחות המשטרה הגרמניים ואף יהיה כפוף לו (כוחות דומים הוקמו בכל המדינות אותן כבשה גרמניה במהלך המלחמה).

בספטמבר 1939, הורה מושל הגנרלגוברנמן האנס פרנק על גיוס כפוי של כוח משטרה פולני חדש אשר יעמוד לרשות הכוחות הגרמניים, ויתבסס ברובו על כוחות המשטרה הפולנית מלפני המלחמה (Policja Panstwowa).

"המשטרה הכחולה" הוקמה באופן רשמי ב-30 באוקטובר 1939.

מאפייני הארגון

באופן רשמי, "המשטרה הכחולה" הוכפפה לפיקודה של המשטרה הגרמנית (Ordnungspolizei), אך המבנה הארגוני שלה, כוח האדם שלה (שהתבסס ברובו על שוטרים פולנים), ואף המדים שלבשו (חוץ מהעובדה שהוסרו ממנה דגל הלאום הפולני), היו דומים מאוד למאפייני המשטרה הפולנית הישנה.

מטרת הארגון הייתה להוות כוח עזר לכוחות השיטור הגרמניים (Auxiliary organization) תוך שמירה על הסדר וטיפול במגוון בעיות כגון עבירות רכוש, שוד והברחות שהפכו להיות נפוצים יותר בעקבות הפלישה הגרמנית והתוהו ובוהו ששרר בפולין בעקבותיה.

"המשטרה הכחולה" הורכבה בעיקר מפולנים דוברים אוקראינית מחלקיה המזרחיים של הגנרלגוברנמן.

תקופת ההכשרה של השוטרים החדשים שהתווספו למשטרה הכחולה (בנוסף לאלו שהועברו מהמשטרה הפולנית הישנה), התבצעה בבסיס אימונים בעיירה נובי סונץ' שבפולין (אשר הוקם באוקטובר 1941). בסך הכול הוכשרו בבסיס 3,000 שוטרים.

מצבת כוח האדם של "המשטרה הכחולה" גדלה בהתמדה ככל שהתמשכה המלחמה. מכוח של 8,700 איש בפברואר 1940 צמחה המשטרה עד לשיא של 16,000 שוטרים בשנת 1943.^[1]

קיימות מספר השערות בנוגע לגידול המהיר בכוח האדם במשטרה. בין היתר, משכורות מכובדות שקיבלו השוטרים והעובדה כי הורשו על ידי הכוחות הגרמניים לשמור לעצמם 10% מכל סחורה או רכוש שהוחרמו על ידם.

פעילות המשטרה בוורשה

חשיבות מיוחדת הייתה לשירותה של "המשטרה הכחולה" בוורשה, אשר היוותה את מרכז תנועות ההתנגדות בפולין הכבושה. במשטרה הפולנית בוורשה שירתו ביוני 1942 3,150 איש, ובכללם 60 קצינים. מפקדי "המשטרה הכחולה" בוורשה היו: מריאן קוזיילבסקי (מאוקטובר 1939 עד מאי 1941); אלכסנדר רשצ'ינסקי (ממאי 1941 עד מרץ 1943); ופרנצישק פשימוסיסקי (ממרץ 1943 עד מרד ורשה הפולני באוגוסט 1944), כולם בדרגת סגן ניצב.

פעילות המשטרה נגד הפרטיזנים

ביוני 1942 הוקם גדוד מיוחד של "המשטרה הכחולה" (גדוד 202) אשר יועד ללחימה בפרטיזנים. תחילה הופעל הגדוד כנגד יחידות פרטיזנים של יהודים ושל שבויי מלחמה סובייטים ביערות באזור קולבושובה (Kolbuszowa).

בסוף 1943 הועבר הגדוד ללחימה בפרטיזנים באזור אוקראינה ושם התפורר והושמד בקרבות. המחתרת הפולנית מכל הזרמים ביקרה בחריפות רבה את התנהגותה של המה"פ, בגלל היקף שיתוף-הפעולה שלה עם הכובש הגרמני, הסחיטות וההידרדרות המוסרית. צוין גם ההיקף הרב בהשתתפותה ברדיפות ובפעולות רצח היהודים.

השפעת הארגון וההתנגדות לגרמנים

בשל העובדה כי הייעוד הרשמי של "המשטרה הכחולה" היה להוות כוח עזר בלבד תחת פיקוד המשטרה הגרמנית באזור הכיבוש (רוב קציניה הבכירים הגיעו משורות המשטרה הגרמנית), יש הטוענים כי השפעתה של המשטרה הייתה שולית, וכך גם ההתנגדות לכוחות הגרמניים.

המחתרת הפולנית מכול הזרמים ביקרה בחריפות רבה את התנהגותה של "המשטרה הכחולה", בגלל היקף שיתוף-הפעולה שלה עם הכובש הגרמני, הסחיטות וההידרדרות המוסרית^[2]. צוין גם ההיקף הרב בהשתתפותה ברדיפות ובפעולות רצח היהודים.

עם זאת, קיימות עדויות לפיהם חלק נכבד משוטרי "המשטרה הכחולה" לקח חלק בפעילות ארגון ההתנגדות המחתרתי הפולני (Armia Krajowa). לטענת ההיסטוריון הפולני אנדריי כריסטוף, 20% - 30% משוטרי "המשטרה הכחולה" נרצחו על ידי הכוחות הגרמניים, וזאת בשל מעורבותם בפעילויות המחתרת הפולנית, בהם מפקד "המשטרה הכחולה" בוורשה סגן ניצב אלכסנדר רשצ'ינסקי וקצין המשטרה רומאן שווינציצקי.

היחס ליהודים

השלטונות הגרמניים הטילו על המשטרה הפולנית לטפל בעיקר בפשעים פליליים, אך היא הופעלה בקנה-מידה נרחב גם בנוגע לטיפול האוכלוסייה היהודית. המשטרה הייתה פעילה בשיטור בגטאות הגנרלגוברנמן ובחיפוש אחר היהודים שנמלטו מגטאות וממחנות ושחיפשו מקלט בקרב האוכלוסייה הפולנית או ביערות.

המשטרה הפולנית הופעלה בשיטור בשערי הגטו בוורשה, וכוח של 400 שוטרים היה מיועד לפעילות סיור בתוך הגטו. בדיכוי מרד גטו ורשה פעל כוח של 367 שוטרים, במסגרת הכוח הגרמני שבפיקודו של הגנרל יירגן שטרופ. תפקיד נוסף שהוטל על "המשטרה הכחולה" היה גילוי היהודים שנמלטו מן הגטו ל'צד הארי' של העיר.

החוקרים חלוקים בנוגע ליחס המשטרה ליהודים. מחד, ועל אף העובדה כי האחריות על גטו ורשה הייתה נתונה למשטרת הגטו היהודית, קיימות עדויות למעורבות המשטרה הפולנית בהכאת יהודים ובסחיטתם. המשטרה גם לקחה חלק בריכוז היהודים בנקודות האיסוף לשם גירושם.^[3].

על-פי חוקר השואה יאן גרבובסקי, יהודי שנפל לידי המשטרה הכחולה עמד בפני מוות כמעט וודאי, על-פי גרבובסקי עמנואל רינגלבלום אמר במהלך המלחמה ששוטרי המשטרה הכחולה אחראים למותם של מאות אלפי יהודים, ועל-פי גרבובסקי העדויות ההיסטוריות מהארכיבים הפולנים, גרמנים, וישראליים "מצביעים על תבנית של מעורבות רצחנית בכל רחבי פולין הכבושה".^[4]^[5]

מנגד, קיימים היסטוריונים הטוענים כי מעורבותם של השוטרים בפעילות כנגד היהודים הייתה פחותה. לפי השקפתו של ראול הילברג^[6]:

"מכל כוחות המשטרה המקומיים במדינות מזרח אירופה הכבושה, המשטרה הפולנית הייתה הכי פחות מעורבות בפעילות נגד יהודים. הם לא יכלו לקחת חלק בפעילויות מרכזיות כנגד יהודים או אנשי מחתרת פולנים, וזאת מן החשש שייראו כבוגדים על ידי בני עמם".

— Perpetrators Victims Bystanders. HarperCollins. pp. 92–93

היסטוריון השואה סטיב פולסון מסכים אף הוא עם הקביעה כי המעורבות של המשטרה הפולנית, בכל הנוגע לטיפול ביהודים היה שולי^[7]:

"יש להתחשב בעובדה כי היהודים בפולין היו סגורים בגטאות, מוקפים בכוחות משטרה גרמנים, בשיתוף עם משטרת הגטו היהודית. למשטרה הפולנית הייתה מעט מאוד השפעה ואחיזה בגטאות עצמן".

— Polish Complicity in the Shoah is a Myth, Totally Jewish.com

חלק משוטרי "המשטרה הכחולה" הוכרו לאחר המלחמה כחסידי אומות עולם.

פירוק הארגון

"המשטרה הכחולה" פורקה ב-27 באוגוסט 1945 על ידי הוועד הפולני לשחרור לאומי^[8], כאשר חלק מן השוטרים עברו לשרת תחת המשטרה הפולנית החדשה שהוקמה (Milicja Obywatelska). בשנת 1990 זו הוחלפה בכח לאומי חדש (Policja).

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא המשטרה הכחולה של פולין בוויקישיתוף

המשטרה הכחולה - אתר "יד ושם"
עופר אדרת, הם נחשבו לגיבורים לאומיים. הם גם רצחו יהודים בהמוניהם, באתר הארץ, 11 ביוני 2020

הערות שוליים

^ Encyclopedia of the Holocaust on the Blue Police, Macmillan Publishing Company, New York NY, 1990. ISBN 0-02-864527-8.
^ Tamar Levin, Rachel Neiman Walls Around: The Plunder of Warsaw Jewry During World War II and Its Aftermath. Greenwood Publishing Group, 2003.
^ Ringelblum, Emanuel (1992). Joseph Kermish, ed. Polish-Jewish Relations During the Second World War. Evanston, IL: Northwestern University Press. p. 133. ISBN 0-8101-0963-8.
^ THE POLISH POLICE: Collaboration in the Holocaust, Jan Grabowski, United States Holocaust Memorial Museum, 2016, "For a Jew, falling into the hands of the Polish police meant, in practically all known cases, certain death. And death followed the Blue Policemen everywhere; Wodzisław, Opoczno, Warsaw, Biłgoraj, Węgrów, and Łochów were by no means unique. Neither were the methods used by the Polish police. The historical evidence—hard, irrefutable evidence coming from the Polish, German, and Israeli archives—points to a pattern of murderous involvement throughout occupied Poland. Emanuel Ringelblum, himself a victim of Polish detectives, suggested that the Polish policemen were responsible for the deaths of “hundreds of thousands of Polish Jews.”
^ Polish-Jewish Relations During the Second World War, Emanuel Ringelblum, edited by Joseph Kermish, Shmuel Krakowski, translated by Dafna Allon, Danuta Dabrowska & Dana Keren, 1974 translation of 1944 original, Northwestern University Press, page 135: : The uniformed police has had a deplorable role in the “resettlement actions”. The blood of hundreds of thousands of Polish Jews, caught and driven to the “death vans” will be on their heads. ... In the subsequent “actions,” when the Jewish Order Service was liquidated as well, the Polish Police force was utilized. It was like that in Biala Podlaska, for example, where the Polish Police conducted the extermination “action” against the Jews in October 1942. I heard from an eyewitness of this “action” that the local fire-brigade, jointly with the uniformed police, discovered sixty Jews in the house where my woman informant was staying, herself among them. The uniformed police [usually] maltreated captured Jews terribly. They would hand over captured Jews to the Germans, who would shoot them on the spot. his time, thanks to the large amount of the bribe offered, the captured Jews were not shot but were sent to Miedzyrzec Podlaski, where the remnant of the Jews from Biala Podlaska were being concentrated. This remnant was shortly afterwards sent to Treblinka.
^ Hilberg, Raul (1992). Perpetrators Victims Bystanders. HarperCollins. pp. 92–93. ISBN 0-06-019035-3.
^ Paulsson, Gunnar S., Polish Complicity in the Shoah is a Myth, Totally Jewish.com/ News, retrievedJune 28, 2014
^ Abraham J. Edelheit; Hershel Edelheit (1991). A World in Turmoil: An Integrated Chronology of the Holocaust and World War II. Greenwood Press. p. 311. ISBN 0-313-28218-8.

[1] Encyclopedia of the Holocaust on the Blue Police, Macmillan Publishing Company, New York NY, 1990. ISBN 0-02-864527-8.

[2] Tamar Levin, Rachel Neiman Walls Around: The Plunder of Warsaw Jewry During World War II and Its Aftermath. Greenwood Publishing Group, 2003.

[3] Ringelblum, Emanuel (1992). Joseph Kermish, ed. Polish-Jewish Relations During the Second World War. Evanston, IL: Northwestern University Press. p. 133. ISBN 0-8101-0963-8.

[4] THE POLISH POLICE: Collaboration in the Holocaust, Jan Grabowski, United States Holocaust Memorial Museum, 2016, "For a Jew, falling into the hands of the Polish police meant, in practically all known cases, certain death. And death followed the Blue Policemen everywhere; Wodzisław, Opoczno, Warsaw, Biłgoraj, Węgrów, and Łochów were by no means unique. Neither were the methods used by the Polish police. The historical evidence—hard, irrefutable evidence coming from the Polish, German, and Israeli archives—points to a pattern of murderous involvement throughout occupied Poland. Emanuel Ringelblum, himself a victim of Polish detectives, suggested that the Polish policemen were responsible for the deaths of “hundreds of thousands of Polish Jews.”

[5] Polish-Jewish Relations During the Second World War, Emanuel Ringelblum, edited by Joseph Kermish, Shmuel Krakowski, translated by Dafna Allon, Danuta Dabrowska & Dana Keren, 1974 translation of 1944 original, Northwestern University Press, page 135: : The uniformed police has had a deplorable role in the “resettlement actions”. The blood of hundreds of thousands of Polish Jews, caught and driven to the “death vans” will be on their heads. ... In the subsequent “actions,” when the Jewish Order Service was liquidated as well, the Polish Police force was utilized. It was like that in Biala Podlaska, for example, where the Polish Police conducted the extermination “action” against the Jews in October 1942. I heard from an eyewitness of this “action” that the local fire-brigade, jointly with the uniformed police, discovered sixty Jews in the house where my woman informant was staying, herself among them. The uniformed police [usually] maltreated captured Jews terribly. They would hand over captured Jews to the Germans, who would shoot them on the spot. his time, thanks to the large amount of the bribe offered, the captured Jews were not shot but were sent to Miedzyrzec Podlaski, where the remnant of the Jews from Biala Podlaska were being concentrated. This remnant was shortly afterwards sent to Treblinka.

[6] Hilberg, Raul (1992). Perpetrators Victims Bystanders. HarperCollins. pp. 92–93. ISBN 0-06-019035-3.

[7] Paulsson, Gunnar S., Polish Complicity in the Shoah is a Myth, Totally Jewish.com/ News, retrievedJune 28, 2014

[8] Abraham J. Edelheit; Hershel Edelheit (1991). A World in Turmoil: An Integrated Chronology of the Holocaust and World War II. Greenwood Press. p. 311. ISBN 0-313-28218-8.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]