לדלג לתוכן

המצור על אלסיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: הערך סובל מתרגמת.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.
עריכה
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: הערך סובל מתרגמת.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.
המצור על אלסיה
תאריכים יולי 52 לפני הספירה – ספטמבר 52 לפני הספירה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום אלסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 47°32′14″N 4°30′01″E / 47.53722222°N 4.50027778°E / 47.53722222; 4.50027778
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

המצור על אלסיה או קרב אלסיה (ספטמבר, 52 לפנה"ס) הייתה שיא הפעילות הצבאית של מלחמת גאליה שנלחמה סביב האופידום הגאלי של אלסיה בצרפת המודרנית, שהייתה מרכז של שבט המנדובי. על ידי הצבא הרומי של יוליוס קיסר נגד קונפדרציה של שבטים גאלים מאוחדים בהנהגתו של ורקינגטוריקס מארוורנים. העימות הצבאי הזה היה האחרון בין הגאלים והרומאים, והוא נחשב לאחד ההישגים הצבאיים הגדולים ביותר של יוליוס קיסר ודוגמה קלאסית למלחמת מצור והשקעה; הצבא הרומי בנה קווים כפולים של ביצורים - חומה פנימית לשמירה על הגאלים הנצורים, וחומה חיצונית כדי להרחיק את כוח הסיוע הגאלי. הקרב על אלזיה סימן את סופה של העצמאות הגאלית בטריטוריה המודרנית של צרפת ובלגיה.

אתר הקרב היה כנראה במון אוקסואה, מעל אליז-סנט-ריין המודרנית בצרפת, אך מיקום זה, יש שטענו, אינו מתאים לתיאור הקרב של יוליוס קיסר עצמו. מספר חלופות הוצעו במשך הזמן, אך מהם נשאר כאלטרנטיבה רק שאו-דה-קרוטנאי (במחוז ג'ורה שבצרפת המודרנית)[1].

האירוע מתואר על ידי יוליוס קיסר עצמו ב- ספר מלחמת גאליה וכן על ידי מספר מחברים עתיקים מאוחרים יותר[2]. לאחר הניצחון הרומי, גאליה הוכנעה, אם כי השטחים הגאלים מצפון לגאליה נרבוננסיס לא הפכו לפרובינקיה רומית עד לשנת 27 לפני הספירה, הסנאט הרומי העניק לקיסר הודיה של 20 יום על ניצחונו במלחמת הגאלית[3].

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 58 לפני הספירה יוליוס קיסר תכנן את מינויו של פרוקונסול על שלושת המחוזות: גאליה ציסלפינית (צפון איטליה), איליריקום (בחוף המזרחי של הים האדריאטי) וגליה נרבוננסיס (בדרום מזרח צרפת ובשאר חופי הים התיכון של צרפת) על ידי הטריאומוירט הראשון. אף על פי שתקופת הכהונה הפרוקונסולרית הייתה אמורה להיות שנה אחת, כהונתו של קיסר לחמש שנים הייתה חסרת תקדים. היה לו גם פיקוד על ארבעה לגיונות.

יוליוס קיסר השתתף במלחמות הגאליות, מה שהוביל לכיבוש גאליה מעבר לגאליה נרבוננסיס. כאשר ההלווטים, פדרציה של שבטים (לימים שווייץ), תכננה הגירה לחוף האוקיינוס האטלנטי דרך גאליה, יוליוס קיסר הלך לז'נבה ואסר על ההלווטים לעבור לגאליה. בזמן שהוא נסע לגאליה ציסלפינה כדי לאסוף שלושה לגיונות אחרים, ההלווטים תקפו את השטחים של האיידואים, האמברי והאלוברוגים, שלושה שבטים גאלים, שקראו לעזרתו של יוליוס קיסר, יוליוס קיסר ובני בריתו הגאליים הביסו את ההלווטיים. לאחר מכן ביקשו השבטים הגאליים שהקיסר יתערב נגד פלישה של הסואבים, שבט גרמני. יוליוס קיסר נלחם והביס את הסואבים וכדי להפגין את הכוח הרומאי, חצה את הריין בשנת 56 לפנה"ס.

בשנת 57 לפני הספירה הוא התערב בסכסוכים פנים-גאליים וצעד על הבלגים של צפון גאליה. מכאן ואילך הוא כבש את העמים הגאליים בזה אחר זה. הצלחותיו בגאליה הביאו ליוליוס קיסר יוקרה פוליטית ברומא ועושר רב באמצעות שלל המלחמות ומכירת שבויי המלחמה לעבדים.

החששות הקיומיים הגאליים הגיעו לשיאם בשנת 52 לפני הספירה וגרמו למרד הנרחב ממנו חששו הרומאים זה מכבר. הקמפיינים של 53 לפני הספירה הייתה קשוחה במיוחד, והגאלים חששו לשגשוגם. קודם לכן, הם לא היו מאוחדים, מה שהפך אותם לקלים לכיבוש. אבל ב־שנת-53 לפני הספירה זה השתנה, כאשר יוליוס קיסר הודיע שגאליה תהיה פרובינציה רומית לכל דבר, הכפופה לחוקים ולדת הרומית. נושא זה הפך לדאגה עצומה עבור הגאלים, שחששו שהרומאים יהרסו את אדמות הקודש הגאליות, שעליה השגיחו הקארנוטים. בכל שנה נפגשו שם הדרואידים כדי לתווך בין השבטים על האדמות הנחשבות למרכז גאליה. האיום על אדמותיהם הקדושות היה נושא שאיחד לבסוף את הגאלים. במהלך החורף הרכיב המלך הכריזמטי של שבט ארוורני, ורקינגטוריקס קואליציה בגודל חסר תקדים של גאלים [4].

פתיחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסל שיש של יוליוס קיסר

יוליוס קיסר היה עדיין ברומא כשהגיעו אליו הידיעות על המרד. הוא מיהר צפונה בניסיון למנוע את התפשטות המרד, ופנה תחילה לפרובאנס כדי לדאוג להגנתה, ולאחר מכן לאגדינקום כדי להתמודד עם הכוחות הגאליים. יוליוס קיסר הלך במסלול מפותל אל הצבא הגאלי כדי לחדש אספקה. ורקינגטוריקס נאלץ לסגת מהמצור שלו על בירת בוי (בעל ברית של רומא) גורגובינה. עם זאת, עדיין היה חורף, ורקינגטוריקס הבין שהסיבה לכך שהקיסר הלך בדרך עקיפה הייתה שלרומאים אין אספקה. לפיכך, ורקינגטוריקס קבע אסטרטגיה להרעיב את הרומאים. הוא נמנע מלתקוף את הרומאים ישירות, ובמקום זאת פשט על משלחות חיפוש ואספקה. ורקינגטוריקס נטש הרבה מאוד אופידומים, בניסיון להגן רק על החזקים ביותר, ולהבטיח שהאחרים והאספקה שלהם לא יוכלו ליפול לידיים רומיות. שוב, ידו של הקיסר נכפתה בשל מחסור באספקה, והוא כיתר את האופיום של אבריקום, שאליו נסוג ורקינגטוריקס[5].

ורקינגטוריקס התנגד במקור להגנה על אבריקום, אבל הביטוריגים שכנעו אותו אחרת. הצבא הגאלי חנה מחוץ ליישוב. אפילו תוך כדי הגנה, ורקינגטוריקס רצה לנטוש את המצור ולעקוף את הרומאים. אבל הלוחמים של אבריקום לא היו מוכנים לעזוב. עם הגעתו של הקיסר, הוא החל מיד בבניית ביצור הגנתי. הגאלים הטרידו ללא הרף את הרומאים ומשלחותיהם המחפשות מזון בזמן שהם בנו את המחנה שלהם, וניסו לשרוף אותו. אבל אפילו מזג האוויר החורפי העז לא הצליח לעצור את הרומאים, ומחנה איתן מאוד נבנה תוך 25 ימים בלבד. נבנו מנועי מצור, וקיסר חיכה להזדמנות לתקוף את האופידום המבוצר בכבדות. הוא בחר לתקוף במהלך סופת גשמים, שם הוסח דעת השומרים. מגדלי מצור שימשו להסתערות על המבצר, וארטילריה פגעה בחומות. בסופו של דבר, הארטילריה שברה חור בחומה, והגאלים לא הצליחו למנוע מהרומאים לכבוש את היישוב. לאחר מכן הרומאים בזזו את היישוב; יוליוס קיסר לא לקח שבויים וטען שהרומאים הרגו 40,000 איש. העובדה שהקואליציה הגאלית לא התפרקה לאחר התבוסה הזו היא עדות להנהגתו של ורקינגטוריקס. למרות הכישלון הזה, בני העדה היו מוכנים למרוד ולהצטרף לקואליציה. זו הייתה עוד נסיגה לקווי האספקה של הקיסר, שכן הוא לא היה יכול עוד לקבל אספקה דרך האדוי (אם כי לכידת אבריקום סיפקה לצבא כרגע)[5].

סטטר זהב של ורקינגטוריקס, 53–52 לפנה"ס[6].

ורקינגטוריקס נסוג כעת לג'רגוביה, בירת השבט שלו, שעליה היה להוט להגן. הקיסר הגיע כשמזג האוויר התחמם והמספוא נהיה זמין, מה שהקל במקצת על בעיות האספקה. כרגיל, יוליוס קיסר החל מיד לבנות ביצור עבור הרומאים. לאחר מכן החל הקיסר לכבוש טריטוריה קרובה יותר לאופידום. מה שקרה במצור על גרגוביה שלאחר מכן נותר לא ברור. הקיסר טען שהורה לאנשיו לקחת גבעה ליד האופידום, ואז הוא הכריז על נסיגה. אבל הנסיגה לא התרחשה והרומאים תקפו ישירות את היישוב. גיליבר סבור שיוליוס קיסר לא באמת חשב לסגת וכי זו הייתה תוכניתו לאורך כל הדרך לתקוף ישירות את היישוב. טענתו המפוקפקת של הקיסר ייתכן שנועדה להרחיק את עצמו מהכישלון הנובע והמוחץ של הרומאים. ההסתערות הרומית הסתיימה בתבוסה ברורה שכן הרומאים היו בשיעור גדול בהרבה. הקיסר[7] טען ש-700 גברים מתו, כולל 46 צנטוריונים. יוליוס קיסר פרש מהמצור שלו וניצחונו של ורקינגטוריקס משך שבטים חדשים רבים למטרתו. אולם כך גם עשו הרומאים ששכנעו שבטים גרמניים רבים להצטרף אליהם[5].

המצור[עריכת קוד מקור | עריכה]

A map of the fortifications Caesar built in Alesia
הביצורים שבנה קיסר באלסיה. הצלב מציג את מיקומה של אלסיה בגאליה (צרפת המודרנית). המעגל מציג את החולשה בקטע הצפון מערבי של הביצורים

כדי להתכונן להגעת כוחות הסיוע הגאליים, בנה יוליוס קיסר ביצור חיצוני (הקף) עם אותו מפרט אך פונה לכיוון ההפוך כהגנה מפני התקפה חיצונית של כוח סיוע זה. הוא עקב אחר הקרקע הנוחה ביותר ויצר מעגל של 14 מיילים רומיים (20.7 ק"מ, 12.86 מיילים מודרניים)[8].

כשהפרשים שלו מנותבים ורקינגטוריקס נסוג לעבר המנדובי - האופידום של אלזיה, במה שיהפוך למצור על אלסיה. לאחר גרגוביה, התקפה ישירה על הגאלים על ידי הקיסר כבר לא הייתה ריאלית. לפיכך, בחר הקיסר להטיל מצור על היישוב ולהרעיב את המגינים. ורקינגטוריקס הסכים לזה, שכן הוא התכוון להשתמש באלסיה כמלכודת כדי לבצע תנועת מלקחיים על הרומאים, ושלח קריאה לצבא להקל בבת אחת. ורקינגטוריקס כנראה לא ציפה לעוצמת ההכנות למצור הרומי. אף על פי שהארכאולוגיה המודרנית מעידה שההכנות של הקיסר לא היו שלמות כפי שהוא מתאר, ברור שקיסר הניח כמה עבודות מצור מדהימות באמת. במהלך חודש ימים נבנו כ-25 קילומטרים של ביצורים. שכללו תעלה לחיילים, חפיר נגד פרשים, מגדלים במרווחים קבועים ומלכודות מול התעלות. הביצורים נחפרו בשני קווים, אחד להגנה מפני המגנים, ואחד להגנה מפני המסייעים.

עדויות ארכאולוגיות מצביעות על כך שהקווים לא היו רציפים כפי שקיסר טען, ועשו שימוש רב בשטח המקומי, אך ניכר שהם עבדו. הצבא המסייע של ורקינגטוריקס הגיע במהירות, ובכל זאת התקפות מתואמות הן של המגינים והן של המסייעים לא הצליחו להדיח את הרומאים[5].

אלסיה הייתה אופידום (יישוב מבוצר) על גבעה נעלה, עם שני נהרות משני צדדים שונים. בשל תכונות הגנתיות כה חזקות, החליט קיסר על מצור כדי לכפות כניעה ברעב. בהתחשב בכך שכ-80,000 איש היו חיילים באלסיה, יחד עם האוכלוסייה האזרחית המקומית, זה לא היה לוקח הרבה זמן. כדי להבטיח מצור מושלם, הורה קיסר לבנות מערך ביצורים מקיף סביב אלזיה. אורכו היה 11 מיילים רומיים[9], והיו לו 23 מגדלים[10], בזמן העבודה, הגאלים ביצעו מבצעי פרשים כדי לשבש את הבנייה. קיסר הציב את הלגיונות מול המחנה במקרה של גיחה של חיל הרגלים של האויב והביא לבעלי בריתו הגרמניים לרדוף אחרי הפרשים הגאליים[11].

ורקינגטוריקס שלח שליחים ברחבי גאליה כדי לגייס את השבטים למלחמה ולהגיע לאלסיה. כשקיסר שמע על כך מעריקים ושבויים, הוא חפר תעלה בעומק 6 מטר עם דפנות מאונכות ובנו את כל שאר העבודות ארבע מאות סטדים[12] הרחק מהתעלה ההיא. המטרה של הצבת תעלה זו רחוקה כל כך משאר העבודות הייתה שאיוש המתחם לא היה קל, ולכן המרחק הזה היווה הגנה מפני התקדמות פתע של האויב בלילה. במהלך היום נורו טילים לעבר הכוחות הרומאים שעבדו בבנייה. בין תעלה מקדימה זו לבין הבור, הוא חפר שתי תעלות נוספות כ-5 מטר רוחב וגובה. הוא מילא את הפנימית, שבה האדמה הייתה מישורית עם המישור או שקעה מתחתיה, במים מהנהר. מאחורי שלוש השוחות הוא בנה סוללה מרותקת בפליסדות בגובה 12 רגליים (3.57 מ', 11.7 ft). נוסף על כך הוא בנה קרבות (מעכות עם פתחים מרובעים לקליעה) ועבודות חזה (מסכי עץ בגובה החזה להגנה על המגינים) עם יתדות גדולות ומחודדות אופקיות היוצאות מפרקי המסכים כדי למנוע מהאויב להרחיב אותה. מסביב לעבודות הוא הציב צריחים במרווחים של 80 פוסעים (24 מ', 78 ft)[13].

שחזור הביצורים של צבא קיסר באלזיה

חלק מהחיילים הרומאים נאלצו לעבור מרחק ניכר כדי להשיג את העצים לבניית העבודות ותבואה להאכלת הכוחות. זה הפחית את מספר החיילים בעבודות הרומיות. הגאלים ביצעו גיחות עם כוחות גדולים כדי לתקוף את העבודות. לכן, קיסר הוסיף מבנים נוספים לעבודות כדי להפוך אותם להגנה על ידי המספר המופחת של החיילים. גזעי עצים חתוכים חודדו כדי ליצור יתדות. הם היו מהודקים בתחתית ושקועים בתעלה עמוקה של חמישה רגליים (1.5 מ', 4.9 ft) כשהענפים בולטים מהאדמה. הם היו קשורים בשורות של חמש כך שלא ניתן היה למשוך אותם למעלה מבלי שהתוקפים ישודדו על ידי הימורות החדות. בורות שלושה רגליים (0.9 מ', 2.9 ft) עמוק אשר משופע מעט פנימה לתחתית נחפרו לפני היתדות. הם הוצבו בחמש שורות מצטלבות בצורת quincunx (סידור של חמישה עצמים עם ארבעה בפינות והחמישי במרכז). יתדות מתחדדות, בעובי ירך של אדם, הושחזו בחלק העליון, הוקשו באש ושקועות בבורות. הם בלטו מתחתית הבור לגובה של ארבע אצבעות. כדור הארץ נלחץ בחוזקה לגובה של מטר אחד מתחתית הבור כדי להפוך את היתדות ליציבות. שאר הבור היה מכוסה בזרדים ובענפי עצים שבורים כדי להסתיר את המלכודת. שמונה שורות מסוג זה הוצבו שלוש רגליים (0.9 מ', 2.9 ft). מול אלה, pes אחד (0.3 מ', 0.97 ft) יתדות עם ווי ברזל היו שקועים באדמה ופוזרו קרוב זה לזה בכל רחבי השדה[14].

כדי להתכונן להגעת כוחות הסיוע הגאליים, בנה קיסר ביצור חיצוני ( הקף ) עם אותו מפרט אך פונה לכיוון ההפוך כהגנה מפני התקפה חיצונית של כוח סיוע זה. הוא עקב אחר הקרקע הנוחה ביותר ויצר מעגל של 14 מיילים רומיים (20.7 ק"מ, 12.86 מיילים מודרניים)[15].

אספקת המזון של אוכלוסיית אלסיה ושל 80,000 החיילים שאירחה לא יכלה להחזיק מעמד זמן רב. ורקינגטוריקס ציווה להביא אליו את כל התבואה וקיצב אותו[16]. הגאלים ערכו מועצה, והוחלט שהזקנים והחולים צריכים לעזוב את העיירה. גם תושבי העיירה שלחו את נשותיהם וילדיהם לשמור מזון ללוחמים, בתקווה שקיסר ייקח אותם כשבויים ויאכיל אותם. עם זאת, קיסר אסר על הכנסתם לביצורו[17], וורסינגטוריקס השאיר את אנשיו בחוץ בין הביצורים כדי לגווע ברעב.

הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

Battlefield
בילוי מודרני של ביצורי אלזיה, הכולל שורות של יתדות מול חפיר, גישה גבוהה לגדה ומגדלים רגילים לזקיפים רומיים

בינתיים הגיע כוח הסיוע הגאלי וחנה על גבעה קילומטר אחד מהביצור הרומי. למחרת חנו הגאלים ליד העיירה. לאחר מכן הם תקפו את הביצור הרומי החיצוני. הגאלים הנצורים תקפו בו זמנית את הביצור הרומי הפנימי. עם זאת, ההתקפה המשולבת הזו לא הצליחה. למחרת תקפו הגאלים בלילה. מארק אנטוניוס וקאיוס טרבוניוס הביאו חיילים מהמבצרים המרוחקים ביותר לתמיכה בחבריהם. עם אור ראשון, כוחות הסיוע הגאליים, מחשש להיות מוקפים בסאלי רומאי, נסוגו. התקדמות הגאלים הנצורים, בראשות ורקינגטוריקס, התעכבה בשל הצורך למלא תעלות שנחפרו על ידי הרומאים. לשמע נסיגת חבריהם חזרו הגאלים הנצורים לעיירה.

הגאלים הבחינו בחולשה בביצור הרומי. הצד הצפוני של הגבעה לא היה יכול להיכלל בעבודות הרומיות והם הציבו מחנה עם שני לגיונות על קרקע תלולה וחסרת תנאים (הדבר מצוין במעגל באיור). לפיכך, הגאלים בחרו 60,000 איש ומינו את Vercassivellaunus, קרוב משפחה קרוב של ורקינגטוריקס, להוביל את המתקפה באותו מקום. הם צעדו לשם לפני עלות השחר ופתחו במתקפה בצהריים. ורקינגטוריקס עשה סאליה ותקף כל חלק של הביצור הפנימי שנראה חלש. יוליוס קיסר שלח את לביאנוס לתמוך בהגנה על האזור החלש עם שש קבוצות פרשים[18]. הוא שלח את ברוטוס עם שש קבוצות פרשים ולאחר מכן את קאיוס פביוס עם שבע קבוצות פרשים נוספות כדי להגן על הביצור הפנימי. לבסוף, בהנהגת חיילים טריים, הוא הצטרף. ההתקפה נהדפה[19]. לאחר מכן צעד יוליוס קיסר לעזרתו של לביאנוס, גייס ארבע קבוצות והורה לחלק מהפרשים ללכת אחריו ולחלק ממנו לעזוב את הביצור החיצוני ולתקוף את כוח הסיוע הגאלי מאחור. לביאנוס היה על סף התמוטטות והודיע לקיסר על החלטתו לעשות סאלי כפי שהונחה. הקיסר מיהר. הגעתו עוררה את הכוחות הרומאים, ש"הניחו הצידה את כידוניהם [ונשאו] את ההתקשרות עם חרבותיהם"[20]. הפרשים הרומיים נראו לפתע בחלק האחורי של הגאלים, הכוחות הרומאים התקדמו במהירות והגאלים נמלטו. הם יורטו על ידי הפרשים ונטבחו. הגאלים הנצורים נסוגו מהביצור. הם נמלטו ממחנותיהם וקיסר העיר כי "אילו החיילים התעייפו בשליחת תגבורת תכופה, ובעמל כל היום, כל כוחות האויב היו יכולים להיהרס"[21]. בחצות נשלחו הפרשים הרומיים לרדוף אחריהם. רבים נהרגו ורבים ברחו לאדמות מהן הגיעו.

לאחר התקפות מרובות, הגאלים הבינו שהם לא יכולים להתגבר על עבודות המצור הרומי המרשימות באמת. בשלב זה התברר שהרומאים יצליחו להחזיק מעמד לאורך המגנים, ושהמרד נחרץ. הצבא המקל נמס.

למחרת כינס ורקינגטוריקס את המועצה הגאלית והציע להרוג אותו או להיכנע בחיים כדי לפייס את הרומאים. קיסר הורה לגאלים למסור את נשקם ולמסור את ראשיהם. המפקדים הובאו לפניו ורסינגטוריקס נכנע. [5][22] שבויים ניתנו לחיילים הרומאים כחלק משלל המלחמה מלבד האדואי והארוורני, שאותם קיווה לנצח[23].

אחרי הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשהמרד נמחץ, קיסר העמיד את לגיונותיו לחורף על פני אדמות השבטים המובסים כדי למנוע מרד נוסף. כמו כן נשלחו כוחות לרמי, שהיו בעלי ברית איתנים של הרומאים לאורך כל המערכה. אבל ההתנגדות לא הסתיימה לגמרי: דרום-מערב גאליה עדיין לא הורגעה. [5]

אלזיה הוכיחה את סופה של התנגדות כללית ומאורגנת נגד פלישת קיסר לגאליה וסימנה למעשה את סוף מלחמות הגאליות. בשנה הבאה (50 לפני הספירה) היו פעולות ניקוי. במהלך מלחמות האזרחים הרומיות, גליה נותרה למעשה לבדה. מרקוס ויפסניוס אגריפס הפך למושל הראשון שלה בשנים 39–38 לִפנֵי הַסְפִירָה. בשנת 39 לפני הספירה הוא יישב את האוביאנים על הגדה המערבית של נהר הריין וב-38 לפני הספירה הוא דיכא מרד באקוויטניה. הוא בנה רשת רדיאלית של כבישים שבמרכזה הבירה הגאלית, Lugdunum ( ליון ). גליה חולקה לשלושה פרובינציות רומיות; Gallia Aquitania, Gallia Lugdununensis ו־Gallia Belgica. רק הארוורני שמרו על עצמאותם הודות לניצחונם נגד קיסר בקרב גרגוביה .

עבור קיסר, אלסיה הייתה הצלחה אישית עצומה, הן מבחינה צבאית והן מבחינה פוליטית. הסנאט הכריז על 20 ימי הודיה על ניצחון זה, אך, מסיבות פוליטיות, סירב לקיסר את הכבוד לחגוג מצעד ניצחון, שיא הקריירה של כל גנרל. המתח הפוליטי גבר, ושנתיים לאחר מכן, ב-49 לפני הספירה, קיסר חצה את הרוביקון, והזיר את מלחמת האזרחים הרומית בשנים 49-45 BC, בה הוא ניצח. לאחר שנבחר לקונסול לכל אחת משנות מלחמת האזרחים, ומונה לכמה דיקטטורות זמניות, הוא הפך לבסוף לדיקטטור perpetuus (דיקטטור לכל החיים), על ידי הסנאט הרומי בשנת 44 לִפנֵי הַסְפִירָה[24]. כוחו האישי והכיבודים ההולכים וגדלים שלו ערערו את היסודות הרפובליקניים הקשורים למסורת של רומא. מלחמות אזרחים נוספות בעקבות ההתנקשות בו. האחרון היה סכסוך בין אוקטביאנוס (שנודע מאוחר יותר כאוגוסטוס ) ומארק אנטוניוס על מי יהיה השליט הבלעדי של רומא, שבו ניצח אוקטביוס. זה הוביל לסופה דה פקטו של הרפובליקה הרומית ולתחילת שלטון הקיסרים.

ורקינגטוריקס נפל בשבי והוחזק ברומא בחמש השנים הבאות בהמתנה לניצחון של קיסר (שנדחה בגלל מלחמת האזרחים). כפי שהיה מסורתי עבור מנהיגי אויב שנשבו, הוא הוצג בניצחון, ולאחר מכן נלקח לטוליאנום והושמד טקסית בשנת 46 לפני הספירה[22].

למלחמות הגאליות אין תאריך סיום ברור. הלגיונות המשיכו להיות פעילים בגאליה עד שנת 50 לפני הספירה, כאשר אולוס הירטיוס השתלט על כתיבת הדיווחים של קיסר על המלחמה. ייתכן שהמסעות נמשכו, אלמלא מלחמת האזרחים הרומית הקרבה. הלגיונות בגאליה נמשכו בסופו של דבר בשנת 50 לפני הספירה כאשר מלחמת האזרחים התקרבה, שכן קיסר יזדקק להם כדי להביס את אויביו ברומא. הגאלים לא הוכפפו לחלוטין, ועדיין לא היו חלק רשמי מהאימפריה. אבל המשימה הזו לא הייתה של קיסר, והוא השאיר את זה ליורשיו. גאליה לא תהפוך רשמית לפרובינציות רומיות עד לתקופת שלטונו של אוגוסטוס בשנת 27 לפנה"ס, וייתכן שהייתה אי שקט באזור כבר בשנת 70 לספירה. [25]

חשיבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פול ק. דייוויס כותב כי "ניצחונו של קיסר על הכוחות הגאליים המשולבים ביסס את הדומיננטיות הרומית בגאליה למשך 500 השנים הבאות. ניצחונו של קיסר יצר גם יריבות עם השלטון הרומאי, שהוביל לפלישה שלו לחצי האי האיטלקי"[26].

זיהוי האתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך שנים רבות, מיקומו בפועל של הקרב לא היה ידוע. תיאוריות מתחרות התמקדו תחילה בשתי עיירות, אלאיס בפרנצ'ה-קומטה ואליס -סנט-ריין בקוט-ד'אור. הקיסר נפוליאון השלישי מצרפת תמך במועמד האחרון, ובמהלך שנות ה-60 מימן מחקר ארכאולוגי שחשף את העדויות התומכות בקיומם של מחנות רומיים באזור. לאחר מכן הקדיש פסל לוורסינגטוריקס בחורבות שהתגלו לאחרונה.

חוסר הוודאות בכל זאת נמשך, והתעוררו שאלות לגבי תקפות הטענה של אליס-סנט-ריין. לדוגמה, אומרים שהאתר קטן מכדי להכיל אפילו הערכות מתוקנות של 80,000 איש עם חיל הרגלים הגאלי, יחד עם פרשים ואנשי צוות נוספים. כמו כן, יש שטענו כי הטופוגרפיה של האזור אינה מתיישבת עם תיאורו של יוליוס קיסר. בשנות ה-60 טען הארכאולוג הצרפתי, אנדרה ברתיאר, שראש הגבעה נמוך מכדי להצריך מצור, וכי ה"נהרות" הם למעשה נחלים קטנים[27].

ברתיאר הציע כי מיקומו של הקרב היה ב־Chaux-des-Crotenay בשער הרי ג'ורה - מקום שמתאים יותר לתיאורים במלחמות הגאליות של קיסר. באתר זה נמצאו ביצורים רומיים. דניאל פורט, פרופסור בסורבון, ממשיכה לערער על זיהויה של אליס-סנט-ריין כאתר הקרב, אך מנהל מוזיאון אלסיה, לורן דה פרוברוויל, טוען שראיות מדעיות תומכות בזיהוי זה. ההיסטוריון והארכאולוג הקלאסי קולין וולס סבר כי החפירות באליז-סנט-ריין בשנות ה-90 היו צריכות להסיר כל ספק אפשרי לגבי האתר והתייחסה לחלק מהתמיכה במקומות חלופיים כ"...שטויות נלהבות"[28].

מספרים מעורבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קשה לדעת נתונים מדויקים על גודל הצבאות המעורבים ומספר הנפגעים. דמויות כאלה תמיד היו נשק תעמולה רב עוצמה, ולכן הן חשודות. קיסר, ב- De Bello Gallico שלו, מתייחס לכוח סיוע גאלי של רבע מיליון, כנראה הגזמה כדי לשפר את ניצחונו. התיעוד היחיד של האירועים הוא רומאי, ולכן יש להניח שהם מוטים. היסטוריונים מודרניים מאמינים בדרך כלל שמספר בין חמישים אלף למאה אלף איש הוא אמין יותר[29][30].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות מודרניים;

מקורות עתיקים;

  • Delestrée, Louis-Pol (2004). Nouvel atlas des monnaies gauloises. Saint-Germain-en-Laye: Commios. ISBN 2-9518364-0-6. OCLC 57682619.
  • Gilliver, Catherine (2003). Caesar's Gallic wars, 58–50 BC. New York: Routledge. ISBN 978-0-203-49484-4. OCLC 57577646.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא המצור על אלסיה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Alésia Mandubiorum l'Hypothèse jurassienne" (בצרפתית). אורכב מ-המקור ב-20 ביולי 2011. נבדק ב-9 במאי 2011. {{cite web}}: (עזרה).
  2. ^ כלומר פלוטארכוס וקסיוס דיו
  3. ^ Julius Caesar, Commentarii de Bello Gallico 7.90.
  4. ^ Gilliver 2003, pp. 51–60.
  5. ^ 1 2 3 4 5 6 Gilliver 2003, pp. 51-60.
  6. ^ Delestrée 2004.
  7. ^ שמספר הנפגעים שדווח על עצמו נמוכים בהרבה מהכמות האמיתית.
  8. ^ Julius Caesar, Commentaries on the Gallic Wars, 7.74.
  9. ^ 16 ק"מ או 10 מיילים מודרניים, כל מייל רומי שווה ל-1,000 צעדים.
  10. ^ Julius Caesar, Commentarii de Bella Gallico 7.69.
  11. ^ Julius Caesar, Commentaries on the Gallic Wars, 7.70.
  12. ^ כנראה 592 מ', 1943 רגל
  13. ^ Julius Caesar, Commentaries on the Gallic Wars, 7.72.
  14. ^ Julius Caesar, Commentaries on the Gallic Wars, 7.73.
  15. ^ Julius Caesar, Commentaries on the Gallic Wars, 7.74.
  16. ^ Julius Caesar, Commentaries on the Gallic Wars, 7.71,.
  17. ^ Julius Caesar, Commentaries on the Gallic Wars, 7.78.
  18. ^ Julius Caesar, Commentaries of the Gallic Wars, Book VII.86.
  19. ^ Julius Caesar, Commentaries of the Gallic Wars, Book VII.87.
  20. ^ Julius Caesar, Commentaries of the Gallic Wars, Book VII.88.
  21. ^ Julius Caesar, Commentaries on the Gallic Wars, Book VII.88.
  22. ^ 1 2 Fields, Nic (20 ביוני 2014). "Aftermath". Alesia 52 BC: The final struggle for Gaul (Campaign). Osprey Publishing. {{cite book}}: (עזרה)
  23. ^ Julius Caesar, Commentaries of the Gallic Wars, Book VI.88.
  24. ^ Goldsworthy, Adrian (2006). "XIX". Caesar: Life of a Colossus. Yale University Press. ISBN 978-0-7538-2158-9..
  25. ^ Gilliver 2003, pp. 83-88.
  26. ^ Paul K. Davis, 100 Decisive Battles from Ancient Times to the Present: The World’s Major Battles and How They Shaped History (Oxford: Oxford University Press, 1999), 56.
  27. ^ Schofield, Hugh (27 באוגוסט 2012). "France's ancient Alesia dispute rumbles on". BBC News. BBC. נבדק ב-22 באוגוסט 2018. {{cite news}}: (עזרה).
  28. ^ Wells, Colin M. "Alesia and Kalkriese compared and contrasted: local chauvinism, nationalistic fervor, and sober archaeology" (PDF). Journal of Roman Archaeology: 674–680. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2020-06-23. נבדק ב-2012-08-27..
  29. ^ Delbrück 1990, p. 504.
  30. ^ Delbrück, Hans Jr (1990). History of the art of war. תורגם ע"י Renfroe, Walter J. Lincoln, Neb.: University of Nebraska Press/ Bison Book. ISBN 978-0-8032-9199-7..
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=המצור_על_אלסיה&oldid=38920672"